צב
א
בקשורא חדא. יו"ד תלת אתוון שלימותא דכלא. ראשיתא דכלא י' עלאה דכלא. וא"ו אמצעיתא שלימותא דכל סטרין מעבר לכל רוחין ביה תלייא מהימנותא. דל"ת גנתא צרורא דחיי. את דא זעירא שלימא דכלא. את דא סתימא דכל סטרין. כד נפיק. נפיק כמלכא עם חילוי. תב (נ"א יתיב) לבתר י' בלחודוי ביה אסתים מלה ביה נפיק סגיר ופתח. (נ"א נגיד ונפיק ופתח) ה"א (נ"א דא) שלימותא דכלא לעילא ותתא והא אתמר הא. ה' הא ידיעא. א הוא יו"ד שלימו דתלת אתוון דאינון ברישא דסתימין (ס"א ביו"ד והא אוקמוה) ביה ו' ע"ג א' (ס"א דא' הא) והא אוקמוה וכלא חד מלה הוא שלימו דשמא קדישא הוא שלימו דעילא בגין כך לזמנין ה"א נטיל א' בזמנא דהיא מתעטרא בעטרוי. ת"ח כל את ואת דשמא קדישא אתחזי ביה שלימו דכלא שמא. יו"ד הא אתמר שלימו דכלא. ה' שלימו דכלא ואע"ג דלאו איהו באלף ה"א בלחודוי הא אתמר בדיוקנא (ס"א דא הא הוא כו') ה"י (ס"א איהו) הוא שלימותא דכלא. ו' בין בסטרא דא בין בסטרא אחרא שלימו הוא דכלא וא"ו ה"א הוא שלימו יתיר לאעטרא לכלא הא דכלא חד והא אתערו ביה חברייא. ת"ח והיה שבעת ימים וגו'. יו"ד ה"א וא"ו ה"א (נ"א וא"ו ה"א יו"ד ה"א) אתגליפו אתוון (והיה) ו' ה' הא שבעת יומין אתכלילו בחד י' ה' שבעת יומין י' חד כללא דכלא ה"א תלת היא ותרין בנין וברא חד תרין אבהן ביה כלילן הא שיתא. ברתא נוקבא חד הא שבעה אשתמע דה' עלאה כללא דשיתא י"ה הא שבעה היינו דכתיב שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. והיה שבעת ימים תחת אמו. תחת אמו אתעטרו שבעת ימים דכתיב לך יי' הגדולה והגבורה וגו' וע"ד שבעת ימים לתתא ליקרא דאמא עלאה. תחת אמו לתתא. דכתיב עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה עקרא דכל ביתא ילדה שבעה אלין שבעת יומין דחג הסכות. ורבת בנים אמללה אלין קרבנין דחג דנחתין בכל יומא מן מנינא. ות"ח אלין סלקין לעילא לעילא ואלין נחתין לתתא לתתא כד"א אם תגביה כנשר ואם בין ככבים שים קנך משם אורידך נאם יי' וישראל סלקין מתתא לעילא דכתיב והיה זרעך כעפר הארץ וכתיב והרביתי את זרעך ככוכבי השמים. ולבתר סלקין על כלא ומתדבקן באתר עלאה על כלא הה"ד ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו':
ושור או שה אותו ואת בנו. אמר ר' יוסי כתרגומו לה ולברה דעקרא דאמא למנדע ברה ואזיל בתרה ולא אזיל בתר אבוה ואנן לא ידעינן מאן הוא. לא תשחטו ביום אחד. א"ר יהודה מ"ט אי תימא משום עגמת נפש דבעירא ניכוס להאי בביתא חד ולהאי בביתא אחרא או להאי השתא ולהאי לבתר. א"ל אית מאן דשרי ולאו הכי אלא ביום אחד ממש. ת"ח תנינן יפה תענית לחלום כאש לנעורת ועקרא דתעניתא בההוא יומא ממש ולא ביומא אחרא. מאי טעמא. בגין דלית לך יום לתתא דלא שלטא ביה יומא אחרא עלאה וכד איהו שארי בתעניתא דחלמא אוליפנא דההוא יומא לא אתעדי עד דאתבטל ההוא גזרה ואי דחי ליה ליומא אחרא הא שולטנא דיומא אחרא הוא ולא עאל יומא ביומא אחרא דחבריה. כהאי גוונא לית לך יום דלא אתמנא עליה יומא עלאה לעילא. ובעי בר נש לאסתמרא דלא יעביד פגימו בההוא יומא ולא יתפגים קמי שאר יומין אחרנין. ותנינן בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא. אי בר נש עביד עובדא לתתא כדקא
ב
יאות הכי אתער חילא כדקא יאות לעילא. עביד בר נש חסד בעלמא אתער חסד לעילא ושארי בההוא יומא ואתעטר ביה בגיניה ואי אתדבר בר נש לרחמי לתתא אתער רחמי על ההוא יומא ואתעטר ברחמי בגיניה. וכדין ההוא יומא קאים עליה למהוי אפוטרופא בגיניה בשעתא דאצטריך ליה. כגוונא דדא בהפוכא דא (ועל כלא) אי עביד בר נש עובדא דאכזרי הכי אתער בההוא יומא ופגים ליה ולבתר קאים עליה לאכזרי לשיצאה ליה מעלמא. בההיא מדה דבר נש מודד בה מודדין ליה תנן דישראל אכזריות אתמנע מנייהו מכל שאר עמין ולא יתחזון מניה עובדא בעלמא דהא כמה מארי דעיינין קיימין עליה דבר נש בההוא עובדא. זכאה מאן דאחזי עובדא דכשרא לתתא דהא בעובדא תלייא מלתא בכלא לאתערא מלה אחרא:
רבי שמעון פתח וירא יעקב כי יש שבר במצרים האי קרא רזא דחכמתא אית ביה ואית לן לאסתכלא ביה דלאו סופיה רישיה ולאו רישיה סופיה אלא ת"ח בשעתא דקב"ה בעי למידן עלמא בכפנא לא יהיב מלה דא לידא דכרוזא דהא כל דינין אחרנין דעלמא כרוזא כריז עלוהי עד לא ייתון לעלמא ודינא דא לא אתיהיב לכרוזא. אלא קב"ה אכריז עליה וקארי הה"ד כי קרא יי' לרעב. מההיא שעתא אתפקדן על עלמא ממנן אחרנין בפקידו דרעב (דתרעין) ואסיר ליה לבר נש דאית ליה שבעא לאחזאה בגרמיה שבעא דהא אחזי פגימו לעילא ואכחיש מלה דמלכא וכביכול כאלו אעבר ממנן דמלכא מאתרייהו. וע"ד אמר יעקב לבנוי למה תתראו למה תעבידו פגימו לעילא ולתתא ולאכחשא מלה דמלכא וכל אינון ממנן בכריזו דיליה. אבל הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ותמן אחזיאו גרמייכו בשבעא ולא תכחישו פמליא דלעילא הכא. ות"ח יעקב כמה תבואה הות ליה ולא בעי לשבור אלא בתוך הבאים בגין דלא ישתכח פגימו בעובדא דיליה. (מה שחסר כאן עיין בסוף הספר סימן ג) תו פתח ואמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. ותנינן ידו כתיב דבעי לזקפא ימינא על שמאלא ואמאי לאחזאה עובדא לתתא בגין דיתער עובדא לעילא כתיב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי וגו' שופר תרועה אמאי אלא שופר דמתבר שלשלאין דמתבר שולטנותא מכל עבדין ובעיא לאחזאה שופר דאיהו פשוט ולא כפוף לאחזאה תורו לכלא דהא יומא גרים ובכלא בעי לאחזאה עובדא ועל דא שופר ולא קרן בגין לאחזאה מאן הוא אתר דאקרי שופר. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי דאינון ידעין לאתדבקא במלכא קדישא ולאתערא חילא דלעילא ולאמשכא קדושה דמאריהון עלייהו בגין כך כתיב אשריך ישראל מי כמוך וגו'. ואתם הדבקים ביי' אלקיכם חיים כלכם היום: