קז | חלק ג | ספר הזוהר בארמית | רבי שמעון בר יוחאי | כתבי מקובלים נוספים | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / קז
רבי שמעון בר יוחאי

קז

א

קוטרא דקוסטי דמיא ולואי ולא שכיח. א"ל ריש אסיר לך. שמשא דעלמא הוא ואסיר לאנהגא קלנא בשמשא דקב"ה וכ"ש דאינון עובדי קשוט. בנימוסי דקסטירא עלאה שכיחי. פתח ואמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וירא אלקים את כל אשר עשה סתם אפילו נחשים ועקרבים ויתושים ואפילו אינון דאתחזון מחבלי עלמא בכלהו כתיב והנה טוב מאד כלהו שמשי עלמא מדברי עלמא ובני נשא לא ידעי. עד דהוו אזלי חמו חד חויא מדבר קמייהו אמר ר"ש ודא דא אזיל לארחשא לן ניסא רהט ההוא חויא קמייהו וקטר בחד אפעה בקיטרא דאורחא סטון (ס"א נצן) חד בחד ומיתו. כד מטון חמו לון לתרוייהו שכיבין בארחא. אר"ש בריך רחמנא דרחיש לן ניסא דהא כל מאן דאסתכל בהאי כד איהו בקיומיה או איהו יסתכל בבר נש לא ישתזיב ודאי כ"ש אי יקרב בהדיה. קרא עליה לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. ובכלא עביד קב"ה שליחותא דיליה ולית לן לאנהגא קלנא בכל מה דאיהו עבד וע"ד כתיב טוב יי' לכל ורחמיו על כל מעשיו. וכתיב יודוך יי' כל מעשיך. (נדפס ויחי רבא):

רבי שמעון פתח אני חבצלת השרון שושנת העמקים. כמה חביבה כנסת ישראל קמי קב"ה דקב"ה משבח לה והיא משבחת ליה תדיר וכמה שבחין ומזמרין אתקנת ליה למלכא תדיר. זכאה חולקהון דישראל דאחידן בעדבא דחולקא קדישא כמה דכתיב כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו. אני חבצלת השרון דא כ"י דאקרי חבצלת דקיימא בשפירו דנוי בגנתא דעדן לאתנטעא. השרון דהיא נטרת (נ"א שרה) ומשבחת ליה למלכא עלאה. ד"א אני חבצלת השרון. דבעייא לאשתקאה משקיו דנחלא עמיקא מבועא דנחלין כד"א והיה השרון (כערבה) (לאגם מים). שושנת העמקים דקיימא בעמיקתא דכלא. שושנת העמקים. מאי אינון עמקים כד"א ממעמקים קראתיך יי'. חבצלת השרון מההוא אתר דשקיו דנחלין עמיקין נפקין ולא פסקין לעלמין. שושנת העמקים דההוא אתר דאקרי עמיקא דכלא סתים מכל סטרין. ת"ח בקדמיתא חבצלת ירוקא בטרפין ירוקין לבתר שושנה בתרין גוונין סומק וחוור. שושנת בשית טרפין. שושנת דשניאת גוונהא ואשתניאת מגוונא לגוונא. שושנת בקדמיתא חבצלת בזמנא דבעייא לאזדווגא ביה במלכא אקרי חבצלת. בתר דאתדבקת ביה במלכא באינון נשיקין אקרי שושנה בגין דכתיב שפתותיו שושנים. שושנת העמקים דהיא שניית ומשניאת גוונהא זמנין לטב וזמנין לביש זמנין לדינא וזמנין לרחמי. ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וגו'. ת"ח דהא בני נשא לא ידעין ולא מסתכלין ולא משגיחין בשעתא דברא קב"ה לאדם. ואוקיר ליה ביקירו עלאה בעא מיניה לאתדבקא ביה בגין דישתכח יחידאי ובלא יחידאי ובאתר דדביקותא יחידא' דלא ישתני ולא יתהפך לעלמין בההוא קשורא דמהימנותא יחידאה דכלא ביה אתקשר. הה"ד ועץ החיים בתוך הגן. ולבתר סאטו מאורחא דמהימנותא ושבקו אילנא יחידאה עלאה מכל אילנין ואתו לאתדבקא באתר דמשתני ומתהפך מגוונא לגוונא ומטב לביש ומביש לטב ונחתו מעילא לתתא ותאדבקו לתתא בשנויין סגיאין ושבקו עלאה דכלא דהוה חד ולא אשתני לעלמין הה"ד אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. והמה בקשו חשבונות רבים ודאי. כדין אתהפך לבייהו בההוא סטרא ממש זמנין לטב זמנין לביש זמנין לרחמי זמנין לדינא

 

ב

כההוא מלה דאתדבקו בה ודאי. והמה בקשו חשבונות רבים ואתדבקו בהו. א"ל קב"ה אדם שבקת חיי ואתדבקת במותא. חיי דכתיב ועץ החיים בתוך הגן עץ דאתקרי חיי דמאן דאחיד ביה ולא טעים טעמא דמותא לעלמין ואתדבקת באילנא אחרא הא ודאי מותא הוא לקבלך הה"ד רגליה יורדות מות וגו' וכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה ודאי באתר דמותא אתדבק ושבק אתר דחיי בגין כך אתגזר עליה ועל כל עלמא מותא. אי הוא חטא כל עלמא מאי חטאו אי תימא דכל בריין אתו ואכלו מאילנא דא ואתרמי מכלא. לאו הכי. אלא בשעתא דאדם קאים על רגלוי חמו ליה בריין כלהו ודחלו מקמיה והוו נטלין בתריה כעבדין קמי מלכא והוא אמר לון אנא ואתון בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יי' עושנו וכלהו אתו בתריה. כיון דחמו דאדם מגיד להאי אתר ואתדבק ביה כלהו אתמשכו אבתריה וגרים מותא ליה ולכל עלמא כדין אשתני אדם לכמה גוונין זמנין לטב זמנין לביש זמנין רוגזא זמנין נייחא זמנין דינא וזמנין רחמי זמנין חיי זמנין מותא ולא קאים בקיומא תדיר בחד מנייהו בגין דההוא אתר גרמא ליה וע"ד אקרי להט החרב המתהפכת מן סטרא דא לסטרא דא מן טב לביש מן רחמי לדינא מן שלום לקרבא. אתהפיכת הוא לכלא ואקרי טוב ורע דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. ומלכא עילאה לרחמא על עובדי ידוי אוכח ליה ואמר ליה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו והוא לא קביל מניה ואתמשך בתר אתתיה ואתתרך לעלמין דהא אתתא לאתר דא סלקא ולא יתיר ואתתא גרים מותא לכלא. ת"ח לעלמא דאתי כתיב כי כימי העץ ימי עמי. כימי העץ ההוא עץ דאשתמודע. ביה זמנא כתיב בלע המות לנצח ומחה יי' אלקים דמעה מעל כל פנים. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך יי' לעולם אמן ואמן:

וידבר יי' אל משה בהר סיני לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבאו אל הארץ וגו' רבי אלעזר פתח זאת תורת העולה היא העולה וגו'. האי קרא בכ"י אוקימנא דהיא סלקא ומתחברא במלכא קדישא בזווגא שלים היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו'. ת"ח כיון דעאל ליליא ותרעין סתימין דינין תתאין מתערין בעלמא ואזלין ושאטין חמרי ואתני וכלבי. חמרי הא אוקימנא וכלבי ואתני לא שאטן ולא אזלין אלא בהו עבדי חרשיא לבני נשא כגון בלעם ואוקמוה. כדין כל בני עלמא ניימין ומזבח תתאה דלבר אתוקד. בפלגות ליליא אתער רוח צפון. ומההוא מזבח תתאה נפיק שלהובא דאשא ותרעין אתפתחו ודינין תתאין אתכנשו בנוקבייהו. וההוא שלהובא אזיל ושאט ותרעין דג"ע אתפתחו עד דמטי (נ"א צפרא) ההוא שלהובא אתפלג לכמה סטרין דעלמא ועאל

חזרה לראש הדף
Site location tree