קכח | חלק ג | ספר הזוהר בארמית | רבי שמעון בר יוחאי | כתבי מקובלים נוספים | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / קכח
רבי שמעון בר יוחאי

קכח

א

ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן. פתח ר"ש ואמר עת לעשות ליי' אמאי עת לעשות ליי' משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב אשריך ישראל מי כמוך. וכתיב מי כמוך באלים יי'. קרא לרבי אלעזר בריה אותביה קמיה ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר יי' שמעתי שמעך יראתי (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב ואהבת את יי' אלקיך וכתיב (שם) מאהבת יי' אתכם וכתיב אהבתי אתכם וגו'. ר"ש פתח ואמר הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר. הולך רכיל האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך) איש רכיל מבעי ליה למימר מאן הולך. אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מ"ט. משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא ביה כתיב ונאמן רוח מכסה דבר. ונאמן רוח קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב אל תן את פיך לחטיא את בשרך. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא. במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין. עאכ"ו. אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב:

ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'. זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי הדא הוא דכתיב וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו' דכלא. צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי:

תאנא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. מלכא קדמאה. לבני ישראל קדמאה וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון. ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן

 

ב

ואזדמן (כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין) (אבל בתקונוי ידיע) כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפי (נ"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר:

בגולגלתא יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב שראשי נמלא טל ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב שראשי נמלא טל. מלאתי טל לא כתיב אלא נמלא) דכתיב כי טל אורות טלך אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין הה"ד ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגוה. הה"ד ועינו כעין הבדולח. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי לארבע עיבר בסיטרא חד ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא דא לסטרא דחורא וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי ארך אפים (כלומר אורכא דאנפין) והאי עתיקא דעתיקין אתקרי אריכא דאנפין. וההוא דלבר אתקרי זעיר אנפין. לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקדשיא וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא:

בחללא דגולגלתא קדומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס"א ובגין דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס"א בג"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאימוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה. שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה והיינו דאמרי סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך. והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין הה"ד ונהר יוצא מעדן. מ"ט משום דקרומא אתפסק דלא מחפיא עלמוחא (ועכ"פ קרומא פסיק לתתא) והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה (דביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה):

תאנא בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי כהאי עמרא כך איהו נקי דלא אסתבך דא בדא. דלא לאחזאה ערבוביה מתקוני. אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן קדו"ש. וכל נימא ונימא

חזרה לראש הדף
Site location tree