קל
א
אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב טוב עין הוא יבורך. אל תקרי יבורך אלא יברך. דהאי אתקרי טוב עין ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי (ס"א אתחזי ס"א אתסחי) מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי טוב עין. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא. בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד כי עין בעין יראו. אימתי בשוב יי' ציון. וכתיב אשר עין בעין נראה אתה יי'. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא:
תאנא בצניעותא דספרא. אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה. דמניה נהיר כלא. הה"ד (שם) אשר עין בעין נראה אתה יי'. כתיב הנה עין יי' אל יראיו. וכתיב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. זכו עיני יי' אל יראיו עינא דלעילא. לא זכו עיני יי' המה משוטטות עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. אמאי הוא בן פורת. עליע ין כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב טוב עין הוא יבורך מ"ט כי נתן מלחמו. לדל מ"ט אקרי חד. ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא. ואינון תרי בתרי גווני אבל הכא לית עינא שמאלא. ותרוייהו בדרגא חד סלקי וכלא ימינא. ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא. פקיחא תדיר. חייכאן תדיר. וחדאן (ס"א וחזאן) תדיר דלא הוי הכי לתתאה. דכלילן בסומקא ובאוכמא ובחוורא בג' גווני ולא הוה תדיר פקיחא (ס"א דליה גבינא) דלית גבהנא סוטרא (ס"א כליה גביני סודרא) (ס"א דליה עיניה בגביני דמכסאן) על עינא. וע"ד כתיב עורה למה תישן יי'. פקח יי' עיניך. כד אתפקח. אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכא החולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו. וע"ד ודאי כתיב טוב עין הוא יבורך. וכתיב בית יעקב לכו ונלכה באור יי'. תאנא (עכ"ד) שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אחר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב בי נשבעתי נאם יי' נאם דזעיר אפין. וכתיב בך יברך ישראל ישראל דלעילא. וכתיב ישראל אשר בך אתפאר לישראל קאמר דא. ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר. תניא כתיב חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. כורסוון רמיו. מאן הוא. אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא. א"ר יהודה כתיב (שם) כורסייה שביבין דינור. ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מ"ט דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא (ס"א אתכפייא) לההוא כורסייא. ומאן דרכיב שליט בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא קדמאה רמיז דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א"ר שמעון לר' יהודה יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין. ות"ח כתיב אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא. כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי. (בהאי) חוטמא. תאנא בחוטמא אשתמודע פרצופא. ותא חזי מה
ב
בין עתיקא לזעיר אפין דא מאריה דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא. הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין. וקרינן ליה מליחה. והוא נחית רוח אתכסמותא דרוחא. דרוחא דנפיק (מהכא) מאינון נוקבי חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא (ס"א חיין מכל סטרין חירו מכל סטרי חיין דחיין) ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא דכתי' ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'. הא הכא ד' רוחין. והא רוחא חדא אמרינן. אמאי תלת. קום רבי יוסי בקיומך. קם ר' יוסי ואמר. ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא דכתיב ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא. כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון. אינון אינון (תרין) כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהכי (ס"א דהכי) אינון (ס"א ואינון שיתא רוחין ג' רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין) דכתיב רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'. דתנינן כתיב וישב שלמה על כסא יי' וכתיב שש מעלות לכסא. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו הא שבעה כמה דאתמר (ג' רוחי אינון דכלילן ג' אחרנין). א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא. אלא ארבע רוחי יתעדון. ג' אינון. ורוחא דעתיקא סתימא ארבע והכי הוו. דכד יפוק דא נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו. דכתיב מארבע רוחות באי הרוח. ארבע רוחות באילא כתיב כאן אלא מארבע רוחות באי. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין ידיע כלא. חכמה ובינה עצה וגבורה (רוח) דעת ויראת יי'. משום רוחא דכלילא מכל רוחי. בג"כ כתיב. מארבע רוחות דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא חוטמא דעתיק יומין חיין מכל סטרוי. חוטמא דזעיר אפין כתיב עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'. עלה עשן באפו ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. גחלים בערו ממנו. מהו ממנו. (ג' נוסחי) מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן. והיינו דכתיב ותהלתי אחטם לך האי קרא לעתיק יומין אמרו. תנא אורכא דחוטמא תלת מאה וע"ה עלמין אתמליין מן ההוא חוטמא וכלהו מתדבקן בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא וכל תקוני דעתיק יומין. אתחזון ולא אתחזון. אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא:
פתח ר"ש ואמר ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא (נ"א טמיר וסתים מכלא) דיקנא דההיא תושבחתא. דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי. דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין. דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין. דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה. דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא יקירא דיקירין. טמירא דטמירין. מהימנותא דמהימנותא דכלא. תאנא בצניעותא