קלב
א
ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי אמאי לא הוו דא כדא. דתניא כתיב קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. וכתיב ושער רישיה כעמר נקא. לא קשיא הא בדיקנא עלאה הא בדיקנא תתאה. וע"ד כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועקרא דמלה משום דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא ואינון לעילא מן דיקנא דיקנא בלחודוי הוא. וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו. דיקנא בלחודוי. ושערי בלחודייהו:
תקונא קדמאה תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא (מחומא דלב) ממוחא דרישא (ס"א מתקוני דרישא) והכא לא פריש הכי דהא לא הוי. אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח. (חסר כאן) ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא דאלף עלמין דחתימין (ס"א אלף עלמין חתימין) בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא. ולא אתדבק דא בדא ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין. מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה תלתין וחד קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. ותלת מאה ותשעין נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן א"ל. מהו תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. (ס"א לאתפשטא) (ס"א לאכפיא ואתפשטו) ל"א בהאי סטר ול"א בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה. מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי א"ל ועם כל דא האי א"ל אתכפייא לרחמי. דרחמי דעתיק יומין (אתבסם) ואתכלל ואתפשט ביה אמאי עד פומא. משום דכתיב (שם) דינא יתיב וספרין וגו' מאי דינא יתיב. יתיב לאתריה דלא שלטא. הה"ד פלא יועץ אל גבור. אל דהוא גבור. ואתבסם בדיוקנא (ס"א בדיקנא) קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב מי אל כמוך בעתיק יומין אתמר בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה:
עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה שליט ונחית. וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא:
עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא. שלט ונפיק. ונחית וסליק לשבעה וחמשין אלף דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא (ס"א בחיזרא):
עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא. שליט ונחית וסליק לצ"ו אלפין מארי דיללא ומתאחדן מני' בבוסיטא לקוסיטרא (ס"א כבוסינא לקוסרא) ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה. מאן חמי טמירותא (ס"א יקירותא) דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין עטרין דכל עטרין. עטרין דלא אתכללו בעטרין. עטרין דלא כשאר עטרין. עטרין דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון ובג"כ הני תקונין אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן בקבלהון. ברכאן משתכחין (לקבליהון) ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין. כלא זקפן לקבליה תקונין דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא. וכלהו אתבסמן מתקונין אלין (דמלכא עתיקא) תאנא אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין. לא אשתכחו עלאין ותתאין. וכלא הוי כלא הוי ותניא עד כמה זהירין אלין (ס"א אתתקן באלין) תקוני דדיקנא. עד תליסר (דלתתא) וכל זמנא
ב
דתליסר אלין משתכחין זהירין אלין דלתתא. וכלא. בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא לא אדכר ביה באתר דאורייתא. (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא. דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא (מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה הה"ד כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'. ומנ"ל. דכתיב (שם) שבת אחים גם יחד. גם לרבותכהן גדול דלתתא דכל זמנאדכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. א"ל רבי שמעון יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי:
תקונא תניינא מתתקן שערא מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא קם ר' חזקיה שארי ואמר אני לדודי ועלי תשוקתו מי גרם שאני לדודי משום דעלי תשוקתו. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה נהיר וסליק לתלת מאה וחמשה ועשרין עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו נושא עון חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין. אמר ר"ש כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא. אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה. דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד ומשה לא ידע כי קרן עור פניו ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כלחד מנייהו מפומיכון אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא. קום ר' חזקיה תניינות. ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא. תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר אין מלאך אחד עושה שתי שליחות. אתרגיש ר"ש ואמר ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא. קם ר' חייא פתח ואמר ואומר אהה יי' אלקים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא. והוא אמר מלה כדיבא דכתיב הנה לא ידעתי דבר. אלא (תאנא). ח"ו דאיהו אמר על דא. אלא הכי אנא מה בין דבור לאמירה. אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא