אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / קלד
רבי שמעון בר יוחאי

קלד

א

שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין:

תקונא תמינאה נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. קום אלעזר ברי אתקין תקונא דא. קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא והכא אית לאסתכלא וכי הכל תלוי במזל ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב וקרא זה אל זה ואמר קק"ק הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון נרתקו קדש וההיכל קדש והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל וכתיב ומאותות השמים אל תחתו. מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא. אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי מזל. מ"ט משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וס"ת אע"ג דאיהו קדוש לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי קדוש בעשר קדושות. כגוונא דלעילא דלא אתקרי היכל אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא הכל תלוי במזל דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל משום דמניה תליין מזלי ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובג"כ איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין הה"ד יכבוש עונותינו. א"ל ר"ש בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא:

תקונא תשיעאה מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. קום ר' אבא. קם ר' אבא ואמר אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון מצולות ים משום דנפקי ממותרי מוחא ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אר"ש בריך תהא לעתיק יומין:

תקונא עשידאה נחתין שעריתחות דיקא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. קום ר' יהודה. קם ר' יהודה פתח ואמר ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' וגו'. מפני פחד יי' הא אתידע דמאן דאיהו לבר פחד יי' אתקרי. ומהדר גאונו אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון הדר גאונו. תרי. תקונא עשיראה תתן אמת ליעקב. וחד סר. דלא נפקי נימא מן נימא. חסד לאברהם:

תקונא דתריסר דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרין ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא. כמה דאצטריך טרחותא במאי קא מיירי. דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון. והא כלא רחמי אתחזן. אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא. רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא וכד ההוא רוחא נפיק אתפרש לתלתין ושבעה אלף עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועלד א שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע.

 

ב

דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי פה יי'. אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש. ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב אשר נשבעת לאבותינו). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר. דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא. י"ב תחומין לתתא. י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הה"ד אשר נשבעת לאבותינו:

תקונא דתליסר תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונאט שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא:

תאנא אלין תקונין אקרון ימי קדם יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון ימי עולם. ותאנא אלין ימי קדם כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין. טמירא דטמירין (כליל בהו) והאי דתליסר כליל להון. כמה דאתמר ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא ההוא אתקרי יום אחד דביה זמין לאוקיר דיקניה הדא הוא דכתיב יום אחד הוא יודע ליי'. הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן באתר דאית יום אית לילה דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא. והוא בלחודוי ישתכח לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא לא אתידע ולא אתחזי מניה ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין לכל אינון דלתתא דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע. טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. וכתיב הוא עשנו ולא אנחנו. וכתיב ועתיק יומין יתיב. באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח וכתיב אודך על כי נוראות נפליתי וגו':

אמר ר"ש לחברייא כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר.

חזרה לראש הדף
Site location tree