קלז
א
דעינא הה"ד על אבן אחת שבעה עינים. מאן אבן אחת. אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין דחייביא הה"ד שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש דכתיב כי עיניו על דרכי איש וגו'. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו. הה"ד ראה ראיתי. ראה לאוטבא לון. ראיתי לנקמא לון מדעקין לון ובגין כך כתיב עורה למה תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח. עורה והקיצה תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין:
גוונא קדמאה סומקא בגו סומקא כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה:
גוונא תניינא אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא. דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא אוכמא. דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא:
גוונא תליתאה ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין. חוטא סומקא לסטר חד. וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה"ד שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות. מאי מן הרחצה מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. שכלם מתאימות מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר שניך כעדר הקצובות ואת אמרת שכלם מתאימות. כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה ודא זמינין למנדע צדיקייא. למחזי ברוחא דחכמתא כד"א כי עין בעין יראו. אימתי בשוב יי' ציון. וכתיב אשר עין בעין נראה אתה יי' וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב כמה דכתיב פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא מהו עינך תראנה ירושלם נוה שאנן. וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב צדק ילין בה. ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא. אלא עינך תראנה ירושלם נוה שאנן, נוה שאנן לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין) דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. זבגין כך כתיב עינך תראינה חסד יו"ד ולא עיניך, ומה דאמר ירושלם ולא ציון. הכי אצטריך. לאכפייא
ב
לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא כתיב עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה (הה"ד צדק ילין בה דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב צדק ילין בה דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב עיני יי' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. השתא עיני ה' אלקיך בה וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד וברחמים גדולים אקבצך. כיון דאמר רחמים מהו גדולים אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון רחמים גדולים. רחמי דזעיר אנפין אקרון רחמים סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ וברחמים גדולים אקבצך דעתיק יומין:
תאנא בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו בסומקא ואוכמא שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתכסמא בימא רבא מאן ימא רבא. ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל:
חוטמא תאנא בצניעותא דספרא חוטמא דזעיר אנפין. בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב עלה עשן באפו וגו'. עלה עשן באפו בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב עלה עשן באפו ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא. אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא. ובין תרי (נ"א בתרי) גווני. וקרינן ליה אף וחימה ומשחית. ואי תימא אף וחימה כתיב כי יגורתי מפני האף והחימה דאינון תננא אוכמא וסומקא. משחית מנ"ל. דכתיב לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה. שחת המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו לאלף וארבע מאה גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי. בפומא. בדרועוי. בידין. באצבעין. ובג"כ כתיב מי ימלל גבורות יי' גבורת כתיב כתיב הכא גבורות וכתיב התם לך יי' הגדולה והגבורה אלא הכי תאנא כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב דור לדור ישבח מעשיך וגו'. וכד שארי גבורה דא. כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן. (נ"א ונחתין) עד דנחתן ללהט החרב המתהפכת. כתיב כי משחיתים אנחנו את המקום הזה. וכתיב לפני שחתיי' את סדום ואת עמורה. וכתיב ויי' המטיר על סדום ועל עמורה. אלא הכי תאנא לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מ"ר למ"ה והיאך מהפכי והא כתיב אני יי' לא שניתי. אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלייא כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין וכביכול רחמי עביד דינא ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין. ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני. מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא רעוא דרעוין דלא אתגלי ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא מאת יי' מן השמים בזעיר אפין אתמר ומשמע דכתיב מן השמים אש ומים. רחמי ודינא לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא