אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / קמא
רבי שמעון בר יוחאי

קמא

א

האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין. האי הוא נושא עון מהאי גיסא ועובר על פשע מהאי גיסא ובג"כ לחייו כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא תפארת הוא עובר על פשע שנאמר ותפארתו עבור על פשע. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א ותפארת בחורם כחם. ותמן אקרי תפארת. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר"ש יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. תקונא חמישאה פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן סומקן כהאי ורדא סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי). מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא בהאי כתיב יאר יי' פניו אליך ויחנך. דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב ישא יי' פניו אליך כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון חסדי קדמאי. ובגין אינון. נהרין כל אינון חסדי עולם. תקונא שתיתאה נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא תנא תקונא דא הוא דאקרי) פאת הזקן ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי) ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר. ובגין כך לא תשחית את פאת זקנך כתיב. תקונא שביעאה דלא תליין שערא על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. קום רבי יהודה. קם רבי יהודה פתח ואמר בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה. וכלהון אקרון פה. הה"ד וברוח פיו כל צבאם. ומההוא רוחא דנפיק מפומא. מתלבשן כל אינון דלבר. תליין מהאי פומא ומהאי פומא (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא. וכלהו פה יי' אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר"ש בריך אנת לעתיקא קדישא:

תקונא תמינאה דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא אין למעלה לא ערף ולא עפוי ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי. משום לאחזאה גבורתא. דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה הה"ד אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים ואלף המגן רזא הוא. בצניעותא דספרא כל שלטי הגבורים דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. תקונא תשיעאה דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין. וכללא דכלהו באינון דתליין. וכלא אתמשך (חסר כאן). ועל דא כתיב תפארת בחורים כחם. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב בחור כארזים כגיבר עביד גבוראן ודא הוא תפארת חילא וגבורתא ורחמי:

תנא אר"ש כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו) אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין. עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד כלא הוה. כלא הוי כלא יהא. לא ישתני. ולא משתני. ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא

 

ב

דאתחזי בגוונוי כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם. הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין. אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי. כלא הוא במתקלא חדא אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי) ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב סוד יי' ליראיו. כתיב וייצר יי' אלקים את האדם בתרי יודי"ן. אשלים תקונא גו תקונא טברקא דגושפנקא. ודא הוא וייצר. תרין יודין למה. רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. וייצר מאי צר. צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר). ומהו צורה בגו צורה. תרין שמהן דאתקרי שם מלא יי' אלקים. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן דוייצר דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים יי' אלקים ובמה אתכלילו בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם. דכליל דכר ונוקבא. ועל דא כתיב את האדם דכליל דכר ונוקבא. את לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא) עפר מן האדמה. דיוקנא בגו דיוקנא. ויפח באפיו נשמת חיים טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה. בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) ויפח באפיו נשמת חיים) נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. ויהי האדם לנפש חיה לאתרקא ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא. ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא כמאן דפסיק נשמתא דא. ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) תפארת. ואתפשט האי תפארת ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי תפארת. ואקרי אדם דכר ונוקבא. הה"ד כתפארת אדם לשבת בית:

כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני הה"ד ודלת ראשך כארגמן. מהו ארגמן. גווני דכלילן בגו גווני. תאנא אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אחר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי. ואתקרון בעלי מיעיין. דכתיב על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'. תאנא האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה מנהון לגו ומנהון לבר. מנהון רחמי.

חזרה לראש הדף
Site location tree