קמג
א
ואתחברו אפין באפין. מאן ייעול בינייהו מאן הוא דיקרב בהדייהו. (בגין כך סתימא דמלה עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת) וכד אתחברו אתבסמו דא בדא יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא ואתתקנו עלאין ותתאין ותאנא בצניעותא דספרא בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין. ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו' ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא נפק תקיף קשיא. תקיף בדינוי. קשיא בדינוי. כיון דנפק אתחלשת ואתבסמת. בתר דא. אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה) ת"ח מה כתיב (שם) ויהי בהיותם בשדה. בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי שדה דתפוחים. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין ומנהון נחתין נשמתין לעלמא אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון. מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא ס"ד אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי אדם דכליל כלא אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו זכאין אתון מאריהון דמארין מחצדי חקלא דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי הה"ד וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'. יי' עתיק יומין. הוא האלקים וכלא הוא חד בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא:
אמר ר"ש חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא עלאין לתתא דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר). תאנא כתיב וצדיק יסוד עולם דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב שוקיו עמודי שש. ותאנא בצניעותא דספרא. באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט באצבען דידן חמש כנגד חמש. כתרין תתאין. באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל. דהא גופא לא אתחזי בהדייהו. דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא. דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי ועמדו רגליו ביום ההוא. אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון בעלי רגלים. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא. ומתאחדן דא בדא. ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא. להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא מנהרין דא לדא. עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. תאנא כל אינון כתרין
ב
דלא אתכללו בגופא כלהו רחיקין ומסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים. אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא. לא דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב וגוייתו כתרשיש. וכתיב וגבום מלאות עינים. והאיש גבריאל כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב מחוץ למחנה מושבו. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר. ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין. ושמעין מה דשמעין מעילא. ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא. אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא. ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא) ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו. דכלא הוא חד גופא. תאנא כיון דאתבסמו דא בדא כתיב תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף) אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי) ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם. לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא. אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף דאתבסמו דינא ברחמי. ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים. בתורים כמו דכתיב תורי זהב נעשה לך וגו'. בחרוזים כמה דכתיב עם נקדות הכסף. צוארך בכללא דנוקבא. דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא. דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב אדם ביקר בל ילין אדם דהוא יקר מכל יקרא בל ילין. מ"ט. משום דאי יעבדון הכי נמשל כבהמות נדמו. מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין