קנז
א
בגוויה השתא דאנת שמשא היך יקומון כחדא שמשא וסיהרא לא נהיר סיהרא אלא בשעתא דאתכניש שמשא אבל השתא לית אנת יכיל. אי תבעי למנדע מנה שלח לך אנשים לגרמך בגין למנדע. ת"ח משה אי תימא דהוא לא ידע דלא ייעול לארעא בזמנא דא. לאו הכי אלא ידע והוה בעי למנדע מנה עד לא יסתלק ושלח לאלין מאללי כיון דלא אתיבו מלה כדקא יאות לא שלח זמנא אחרא עד דקב"ה אחזי ליה דכתיב עלה אל הר העבדים הזה וראה את הארץ. וכתיב ויראהו יי' את כל הארץ. ולא דא בלחודוי אלא כל אינון דזמינין למיקם בכל דרא ודרא כלהו אחזי ליה למשה ואתמר ואוקמוה חברייא. כיון דשארי משה למשלח מה אמר לון היש בה עץ וכי מה הוא דקאמר ואי תימא דלא ידע אלא (לקמן יימא מלה. אבל הכא) הכי אמר משה אם יש בה עץ. הא ידענא דאנא איעול לתמן. מאי עץ דא אילנא דחיי ותמן לא הוה אלא בג"ע דארעא אמר אם יש בה עץ דא אנא איעול לתמן ואי לא לאו אנא יכיל למיעל. אמר רבי חייא כתיב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת. מאן עצים הכא ומאן הוא דא אלא דא צלפחד והוה דייק על אלין אילנין הי מנייהו רב על אחרא ולא חשש ליקרא דמאריה ואחלף שבת לשבת הה"ד כי בחטאו מת בחטא ו' מת (ורזא דכלא ודאי מקושש עצים) בגין כך הוה דיניה סתים ולא אתפרש דיניה כדינין אחרנין בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים ולא גלייא וע"ד לא אתמר באתגלייא וקב"ה עבד יקר ליקריה. רבי יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר חוביה וע"ד אתקשי משה בדינא דבנתא דלא ידע אי אתכפר למהוי לבנתיה חולק ואחסנא אי לאו. כיון דדכר שמיה (דצלפחד) קב"ה דכתיב כן בנות צלפחד דוברות אתידע דהא אתכפר חוביה. ת"ח ב' אילנין אינון חד לעילא וחד לתתא בדא חיין ובדא מותא מאן דאחלף לון גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא. וע"ד אמר שלמה דבש מצאת אכול דייך וגו'. ארון ותורה בחד קיימי תורה עקרא ארון ביתא. וע"ד ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר ארן הברית ארן העדות. בכל אתר אהרן דרועא ימינא בר בחד דכתיב כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן נקוד לעילא. א"ר יצחק משה אילנא דחיי נקט וע"ד בעא למנדע אי הוה שכיח בארעא אי לאו ובג"כ אמר היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ דהא אילנא דחיי אתחמד לכלא ואינון לא אייתיאו אלא ענבים ורמונים ותאנים באילנא אחרא תליין ואחידן. ת"ח:
שלח לך אנשים בגינך. רבי יהודה פתח משלי כח) כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב. כצנת שלג ביום קציר דאהני לגופא ולנפשא ציר נאמן לשולחיו. אלו כלב ופנחס דהוו שליחי מהימני לגבי יהושע ונפש אדוניו ישיב. דאהדרו שכינתא לדיירא בהו בישראל ולא אסתלקא מנייהו. ואלין דשדר משה גרימו בכייה לדרין בתראין וגרימו לאסתלקא מישראל כמה אלף ורבבן. וגרימו לסלקא שכינתא מארעא מבינייהו דישראל. אינון דשדר יהושע ונפש אדוניו ישיב. רבי חזקיה ור' ייסא הוו אזלי בארחא אמר רבי ייסא לר' חזקיה חמינא באפך דהרהורא אית בגווך. אמר ליה הא ודאי האי קרא אסתכלנא ביה כיון דאמר שלמה כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם וגו'. ותנינן דכל מלוי דשלמה מלכא כלהו סתימין מדרגין דחכמתא. אי הכי האי קרא אית ביה לאסתכלא דהא פתחא לאינון דלאו בני
ב
מהימנותא אשתכח ביה. א"ל ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא. אדהכי חמו חד ב"נ דהוה אתי שאל לון מייא דהוה צחי והוה לאי בתוקפא דשמשא. אמרו ליה מאן את. אמר לון יודאי אנא ואנא לאי וצחינא. אמרו לעית באורייתא אמר לון עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן אסב מייא ואשתי. אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה. בתר דשתה אמר נסלק עמך למייא. סליקו לטורא ואשתכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד. יתבו. אמר לון ההוא ב"נ השתא שאילו דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עיילית ליה לבי רב ובגיניה רווחנא באורייתא. אמר רבי חזיקה אי על ידא דברך טב הוא. אבל מלה דאנן ביה אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא. אמר ההוא ב"נ אימא מלך דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא. א"ל האי קרא דאמר שלמה סח ליה. אמר ליה וכי (נ"א כמה) במה אתון פירשן משאר בני נשא דלא ידעי. אמרו ליה ובמה. אמר לון על דא אמר שלמה האי קרא ולא אמר האי מגרמיה כשאר אינון מלין אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך. ומאי אמרי כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו' טפשאי דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב"ה לא אשגח עלייהו אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'. וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא קרא לון בהמה דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרי מלין אלין. ומנלן קרא דעליה אוכח דכתיב אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לכרם האלקים ולראות שהם בהמה המה להם. אמרתי אני בלבי וחשיבנא בהאי לאסתכלא על מה. על דברת בני האדם על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי לבדם האלקים בלחודייהו ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרינן דאית לון מהימנותא ולראות שהם בהמה המה להם. ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש ודעתייהו כבעירא המה להם בלחודייהו ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא וע"ד המה להם ולא לאחרנין ומה דעתא דלהון כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'. תיפח רוחיהון דאינון בעירי. אינון טפשאי. אינון מחוסרי מהימנותא. ווי לון ווי לנפשייהו. טב להו דלא ייתון לעלמא. ומה אתיב לון שלמה על רא קרא אבתריה ואמר. ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. מי יודע באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באורייתא רוח בני האדם העולה היא למעלה לאתר עלאה לאתר יקר לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה ודא הוא העולה היא למעלה. ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ ולאו לההוא אתר דהוה כל ב"נ דכתיב ביה בצלם אלקים עשה את האדם וכתיב נר יי' נשמת אדם. היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא ורוח אחד לכל תיפח רוחיהון עלייהו כתיב יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יי' דוחה. אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין. עלייהו כתיב יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי' הללויה. אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה אמרו ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא. זכאה האי שעתא דאערענא בך.