קנט
א
במערתא. אלא שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא דאומי לון קב"ה ודא הוא ויבא עד חברון. תאנא אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו זרעא הוו מאינון נפילין דאפיל לון קב"ה בארעא ואולידו מבנת ארעא ומנייהו נפקו גיברי עלמא כמה דכתיב המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם אשר מעולם דשמשי (נ"א מדאתברי) עלמא משתכחי. אנשי השם אחימן ששי ותלמי:
ויבאו עד נחל אשכול וגו'. רבי יהודה פתח כה אמר האל יי' בורא השמים ונוטיהם וגו'. כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב"ה כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו מקרב כל קורבנין דעלמא לקמי קב"ה ולא עוד אלא דקב"ה מכפר ליה על כל חובוי ומתקנין ליה כמה כורסיין לעלמא דאתי (חסר):
ר' יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר' אבא שאל ליה אמר מלה חד בעינא לשאלא כיון דידע קב"ה דזמין ב"נ למחטי קמיה ולמגזר עליה מיתה אמאי ברא ליה דהא אורייתא הוה תרי אלפין שנין עד לא איברי עלמא וכתיב בה באורייתא אדם כי ימות באהל. איש כי ימות. וימת. ויחי פלוני וימת מאי קבעי קב"ה לב"נ בהאי עלמא דאפי' אי אשתדל באורייתא יממא וליליא ימות ואי לא אשתדל באורייתא ימות כלא בחד ארחא בר פרישותא דההוא עלמא כד"א כטוב כחוטא. א"ל אורחוי דמארך וגזרי דמארך מה לך למטרח בהו מה דאית לך רשו למנדע ולאסתכלא שאיל ודלית לך רשו למנדע כתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך דאורחוי דקב"ה וסתרין גניזין עלאין דהוא סתים וגניז לית לן לשאלא. א"ל אי הכי הא אורייתא כלא סתים וגניז דהא היא שמא קדישא עלאה הוי ומאן דמתעסק באורייתא כאלו אתעסק בשמיה קדישא ואי הכי לית לן לשאלא ולאסתכלא. א"ל אורייתא כלא סתים וגלייא ושמיה קדישא סתים וגלייא וכתיב הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו הנגלות לנו דאית רשו לשאלא ולעיינא ולאסתכלא בהו ולמנדע בהו. אבל הנסתרות ליי' אלקינו דיליה אינון וליה אתחזיין דמאן יכיל למנדע ולאתדבקא דעתוי סתימא. וכ"ש למשאל. ת"ח לית רשו לבני עלמא למימר מלין סתימין ולפרשא לון בר בוצינא קדישא ר"ש דהא קב"ה אסתכם על ידוי ובגין דדרא דילה רשימא הוא לעילא ותתא וע"ד מלין אתמרו באתגלייא על ידוי ולא יהא דרא כדרא דאאיהו שארי בגויה עד דייתי מלכא משיחא אבל ת"ח כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו (ובכלא הוא כעין דוגמא דלעילא. ת"ח) רזא דמלה. תלת עלמין אית ליה לקב"ה דאיהו גניז בגווייהו. עלמא קדמאה ההוא עלאה טמירא דכלא דלא אסתכל ביה ולא אתידע ביה בר איהו דאיהו גניז בגוויה. עלמא תניינא קשיר בההוא דלעילא ודא הוא דקב"ה אשתמודע מניה כמה דכתיב פתחו לי שערי צדק. זה השער ליי'. ודא הוא עלמא תניינא. עלמא תליתאה ההוא עלמא תתאה מנייהו דאשתכח ביה פרודא ודא הוא עלמא דמלאכי עלאי שריין בגוויה וקודשא בריך הוא אשתכח ביה ולא אשתכח. אשתכח ביה השתא כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה אסתלק מנייהו ולא אתחזי עד דכלהו שאלי איה מקום כבודו. ברוך כבוד יי' ממקומו. והאי הוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא. כגוונא דא בצלם אלקים עשה את האדם כדין אית
ב
ליה תלת עלמין. עלמא קדמאה האי עלמא דאקרי עלמא דפירודא וב"נ אשתכח ביה ולא אשתכח. כד בעאן לאסתכלא ביה אסתלק מנייהו ולא אתחזי. עלמא תניינא עלמא דאיהו קשיר בההוא עלמא עלאה ודא הוא ג"ע די בארעא דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא. עלמא תליתאה עלמא עלאה טמירא גניז וסתים דלית מאן דידע ליה כמה דכתיב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. וכלא כגוונא עלאה (קדמאה דאמינא ובקשוט) דכתיב בצלם אלקים עשה את האדם (ת"ח ודאי) על דא כתיב בנים אתם ליי' אלקיכם וגו' כמה דאוקמוה ואלין אינון בצלם אלקים ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה וע"ד אזהר באורייתא לא תתגודדו ולא תשימו קרחה דהא לא אתאביד והא שכיח בעלמין טבין עלאין ויקירן להוון חדן כד אסתלק (צדיקא) מהאי עלמא. ות"ח אלמלי לא חב אדם לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין אבל בגין דחב טעם טעמא דמותא עד לא ייעול לאינון עלמין ואתפשט רוחא מהאי גופא ואשאר ליה בהאי עלמא ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא ולבתר עיילא לג"ע דבארעא ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש ואתלבש ואתתקן ביה ותמן הוא מדורא דיליה תדיר ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא וסליק ואתעטר לעילא לעילא הה"ד והיה מדי חדש בחדשו וגו'. מדי חדש בחדשו אמאי. אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא (עטרוי) לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכן מדי שבת בשבתו. מדי שבת דא סיהרא. בשבתו דא שמשא דנהורא אתיא לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה. ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו מיתה לכלהו עלמין כרת מכלהו עלמין ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה. אמר רבי יהודה כריך רחמנא דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו. אמר ר' שמעון מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין ת"ח קב"ה משבח באורייתא ואמר אזילו באורחי אשתדלו בפולחני והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין. בני נשא דלא ידעי לא מהימני ולא מסתכלי קב"ה אמר אזילו אלילו ההוא עלמא טבא ההוא עלמא עלאה דכסופא. אינון אמרי איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי. מה כתיב עלו זה בנגב אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קימא קמייכו ומנה תנדעון ליה. וראיתם את הארץ מה היא וגו'. תחמון מנה ההוא עלמא דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה. ואת העם היושב עליה אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין. החזק הוא חרפה. בה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה אי לא. או כד אתקפו באורייתא למלעי בה יממא וליליא או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי. המעט הוא אם רב אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי אי לא:
ומה הארץ השמנה הוא אם רזה. מדאורייתא תנדעון מה הארץ מה ההוא עלמא אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא או אי אזעיר מנה כלום. היש בה עץ אם אין האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה אם לא