קס
א
ויעלו בנגב ויבא עד חברון. ויעלו בנגב בני נשא סלקין בגווה בנגב בלבא עצלא כמאן דאשתדל במגנא בנגיבו דחשיב דלית בה אגר חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה חשיב דכלא הוא. בנגב כד"א חרבו המים ומתרגמינן נגיבו. לבתר ויבא עד חברון עד דאתי לאתחברא בה קארי ושאני בה. ושם אחימן ששי ותלמי. תמן חמי פליגן סגיאין טמא וטהור אסור ומותר (נ"א כשר ופסול) עונשין ואגרין אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא. ילידי הענק דאתילידו מסטרא דגבורה. וחברון שבע שנים נבנתה אלין אינון שבעין אנפין דאורייתא שבעין פנים אית לה לכל סטרא עשרה. וחברון דא אורייתא מאן דאשתדל בה אקרי חבר. לפני צוען מצרים תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא והיינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ והאי (מל') חברון מתורה שבכתב נפקת כד"א אמור לחכמה אחותי את והאי נבנתה שבע שנין דבג"כ אקרי בת שבע. לפני צען מצרים כד"א ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. ויבאו עד נחל אשכול אלין אינון מלי אגדה דרשה דתליין מסטרא דמהימנותא. ויכרתו משם זמורה וגו'. אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין אינון לבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד ולא אשתכח בהו פרודא. אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה שוין ליה למהימנותא בפרודא הה"ד וישאוהו במוט בשנים בפרודא. מהו במוט כד"א אל יתן למוט רגלך. ומן הרמונים ומן התאנים כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא לסטרא דמיגאי לסטרא דפורדא. הה"ד וישובו מתור הארץ. וישובו תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט אמרי מאי אכפת לן עד יומא לא חמינא טב לעלמא אעמלנא בה ביתא ריקם. יתיבנא בקלנא דעמא ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה טב לן דלא אטרחנא כולי האי. ויספרו לו ויאמרו וגו'. הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא. וגם זבת חלב ודבש היא. טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה. אפס כי עז העם תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה מאן הוא דיזכי בה. ודאי אפס כי עז העם היושב בארץ מאן דבעי למזכי בה בעי למהוי תקיף בעותרא כד"א ועשיר יענה עזות. והערים גדולות בצורות. בין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא וגם ילידי הענק ראינו שם בעי גופא תקיף גיבר כארי (דישתכח תמן תדירא) בגין דהיא מתשת חיליה דב"נ לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול מאן ייכול לזכאה בה. ועוד. עמלק יושב בארץ הנגב. אי יימא בר נש דאפילו בכל דאי זכי. עמלק יושב בארץ הנגב. הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא. והחתי והאמורי וגו' כמה מקטרגי משתכחי תמן (בגין) דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה במלין אלין:
ויניאו את לב בני ישראל. בגין דאפיקו שום ביש עלה כד"א ויוציאו את דבת הארץ. אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי אם חפץ בנו יי' ונתנה לנו. כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב"ה לא בעי מנן אלא לבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. אבל.
ב
אך ביי' אל תמרודו בעי דלא ימרדון באורייתא דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא ודהבא. ואתם אל תיראו את עם הארץ. דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא הה"ד רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך וכתיב ולכל בשרו מרפא. וכל אינון מקטרגי אינון מכרזאן ואמרי פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא. בגין כך אל תיראו. כי לחמנו הם. אינון בגרמייהו מזמנן מזוגי בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כד"א ואת העורבים צויתי לכלכך וכתיב (שם) והעורבים מביאים לו לחם ובשר. סר צלם מעליהם מאן צלם דא תוקפא דדינא קשיא מאי טעמא אעדי משום דיי' אתנו אל תיראום כלא אעדיאו בגין אורייתא. זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה דהא מתקשרי בקב"ה ממש ואקרון אחים ורעים הה"ד למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך:
ויבאו עד נחל אשכול וגו'. רבי אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכילו. אתו לנטלא ליה לא יכילו אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו הה"ד וישאוהו במוט בשנים בשנים באינון שנים יחידן. זמורה מאי קא בעאן אלא אשכול הוה תלייא ביה ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי זמורה. לבתר קרייה מוט. דכתיב וישאוהו במוט ההוא דאשתמודע ההוא דכרתו מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. עד דהוו אתיין אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא. אמר איבא איבא אי בגינך אנן מתקטלין מה אנן בחולקך מיד קליל גרמיה ויהבו לון. ר' אלעזר אמר לא יהבו לאחרי דהא כתיב וישאוהו במוט וכתיב בשנים ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו ומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים והני שנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל יהבו לון ואינון אשתארו ועבדו גרמייהו שיריים. ר' יצחק אמר כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון הה"ד ויאמר אליהם עלו זה בנגב. כתיב הכא עלו זה וכתיב התם ואת המטה הזה וגו' ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני ענקייא שבקי לון אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא ומשתזבי (ס"א ומשתמטי) מקמייהו. רבי יהודא אמר מסורת שמא קדישא מסר לון משה ובגיניה אשתזיבו מנייהו. רבי חייא אמר תלת שמהן אקרון. נפילים. ענקים. רפאים. וכלהו אורכי יומי. נפילין אקרון בקדמיתא לבתר כד אתחברון בבנת בני נשא ואולידו מנייהו אקרון ענקים. לבתר דהוו אזלי ושטאן בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא אקרון רפאים. אמר ר' יהודה והא כתיב הרפאים יחוללו רפאים יחשבו אף הם כענקים. א"ל הכי הוא בגין דענקים אתו מהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא. כגוונא דא רפאים ומנייהו נפקי והוו אורכי יומי וכד מתחלשי אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים כיון דפלגות גופא הוה מית הוו נסבי עשבא מעשבי ברא ושדיין לפומייהו ומיתו ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון רפאים אמר ר' יצחק שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין הה"ד הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם. ר' שמעון אמר אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא בסימנא (נ"א באומנא)