אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / קפג
רבי שמעון בר יוחאי

קפג

א

עלאה דלעילא לעילא טב מכלהו מאן דלא אתפרש ולא אתגלייא וכל מלוי בסתימא אינון דא הוא זכאה חסידא דנטר פקודי אורייתא וקיים לון ואשתדל באורייתא יממא ולילי דא אתאחיד ואתהני בדרגא עלאה על כל שאר בני נשא וכלהו אתאחדן (ס"א אתוקדן) מחופה דהאי. ת"ח בשעתא דאמר קב"ה למשה יאסף אהרן אל עמיו אתחלש חולא דיליה וידע דהא אתבר דרועא ימינא דיליה ואזדעזעא כל גופיה כיון דאמר קח את אהרן ואת אלעזר בנו א"ל קב"ה משה הא דרועא אחרא אוזיפנא לך (נ"א אזמינית לך) והפשט את אהרן וגו' ואהרן יאסף הא אלעזר יהא לג... זמנא (נ"א ימינא) דא תחות אבוי ועם כל דא לא אשלים אתר בההוא זמנא כאבוי דהא ענני יקר אסתלקו ולא אהדרו אלא בזכותא דמשה ולא בזכותא דאלעזר:

ויעש משה כאשר צוה וגו'. אמאי לעיני כל העדה אלא בגין דאהרן חוה רחימא דעמא יתיר מכלא ולא יימרון דהא אתנגיד על ידא דמשה ומשה משיך לאהרן במלין עד דסליקו לטורא וכל ישראל הוו חמאן בשעתא דאפשיט משה לבושי דאהרן ואלביש לון לאלעזר. מאי מעמא משה (נ"א ולא אהרן) אלא משה אלבשינון לאהרן כד סליק לכהנא הה"ד וילבש משה את אהרן את בגדיו וכתיב וילבש אותו את המעיל. השתא משה אעדי מניה מה דיהב ליה וקב"ה אעדי מניה מה דיהב ליה ותרווייהו אפשיטו ליה לאהרן מכלא ומשה אעדי לבר. וקב"ה לגו. ועד דאעדי משה קב"ה לא אעדי זכאה חולקא דמשה. זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה בעי ביקריהון. אתקין קב"ה לאהרן ערסא ומנרתא דדהבא דנהרא. ומדידיה נטיל מההוא מנרתא דהוה דליק בכל יומא תרי זמני. ואסתים פום מערתא ונחתו. רבי יהודה אמר פום מערתא הוה פתיחא דכל ישראל הוו חמאן לאהרן שכיב ובוצינא דמנדתא דליק קמיה וערסיה נפיק ועייל ועננא חד קאים עלה וכדין ידעו ישראל דהא אהרן מית וחמו דהא אסתלקו ענני כבוד הה"ד ויראו כל העדה כי גוע אהרן וגו' והא אוקמוה. וע"ד בכו לאהרן כל בית ישראל גוברין ונשין וטף דהא רחימא מכלהו הוה. רבי שמעון אמר הני תלתא אחין עלאין קדישין אמאי לא אתקרבו באתר חד ושייפין אתבדרו חד הכא וחד הכא וחד באתר אחרא. אלא אית דאמרי באתר רבעאן ישראל לאסתכנא ביה מית כל חד וחד בגין לאגנא עלייהו ואשתזבון אבל כל חד וחד מית כדקא חזי עלייהו. מרים בקדש בין צפון לדרום אהרן לסטר ימינא משה כדקא חזי ליה. אחיד ההוא טורא לטורא דאהרן וכניש לקבורתא דמרים לגבי ההוא טורא אחיד לתרי סטרי. ועל דא אתקרי חד העברים דתרי סטרי טורא דמעברי ואחיד לסטרא דא ולסטרא דא. זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי. ואע"ג דאינון באתר אחדא בעלמא אחרא עלאה זכותהון קיימא בעלמא דא לדרי דרין. ובשעתא דישראל חייבין בתיובתא קמי קב"ה וגזירה אתגזר עלייהו כדין קארי קב"ה לצדיקייא דקיימי קמיה לעילא ואודע לון ואינון מבטלי ההיא גזרה וחייס קב"ה עלייהו דישראל. זכאין אינון צדיקייא דעלייהו כתיב ונחך יי' תמיד וגו':

וידבר העם באלקים ובמשה וגו'. פרשתא דא באתר אחרא אסתליק עם אינון מי מריבה דמשה ואהרן. רבי יצחק פתח ויהי ביום השלישי

 

ב

ותלבש אסתר מלכות וגו'. מגלת אסתר ברוה"ק נאמרה ובגין כך כתובה בין הכתובים ויהי ביום השלישי דאתחלש חילא דגופא והא קיימא ברוחא בלא גופא כדין ותלבש אסתר מלכות. מאי מלכות אי תימא בלבושי יקר וארגוונא הא לאו הכי אקרי אלא ותלבש אסתר מלכות דאתלבשת במלכות עלאה קדישא ודאי לבשה רוח הקדש. מאי טעמא זכתה להאי אתר בגין דנטרא פומה דלא לחוואה מדי. הה"ד אין אסתר מגדת מולדתה ואוליפנא כל מאן דנטיר פומיה ולישניה זכי לאתלבשא ברוח דקודשא וכל מאן דסטי פומיה למלה בישא הא ודאי ההוא מלה בישא עליה. (ס"א ואי לאו) ואי תימא הא נגעים או צרעת דמוקדן כחויא עליה והא אוקמוה:

וידבר העם באלקים ובמשה. דאמרו מלה בישא בקב"ה וכתרגומו ועם משה נצו. למה העליתונו שוו כל אפייא שווין בג"כ אזדמן לגבייהו חוויין דמוקדן לון כאשא ועייל אשא למעייהו ונפלין מתין כד"א וישלח יי' בעם את הנחשים השרפים ר' חייא אמר חווין הוו אתיין מלחשן בפומייהו ונשכין ומתין. מאי מלחשן כד"א אם ישוך הנחש בלא לחש אשא הוו מלהטן בפומייהו ונשכן ושדיין אשא בהו ואתוקדאן מעייהו ומתין והא מלין אלין אסתלקו לאתר אחרא:

ומשם בארה הוא הבאר. מ"ש דהכא בארה ולבתר באר אלא בארה לבתר דמתכנשי מייא לגו ימא ונחתי לתתא. באר בשעתא דיצחק מלייא ליה היא הבאר הוא כתיב ורזא דא כמה דכתיב ועבד הלוי הוא. ר' אבא אמר בכל אתר הוא וקרינן היא דכר ונוקבא כחדא וכללא עלאה ה' נוקבא ו' דכר א' כללא דכלא דהא א' בשלימו שריא. זכאין אינון ישראל אע"ג דאינון לתתא אינון אחידאן בכללא עלאה דכלא ובג"כ כתיב הוא עשנו ולא אנחנו באלף כתיב כללא דו"ה וא' דכליל כלא. ר"ש אמר רוח דמיא דא הוא רוח הקדש דנשב בקדמיתא כד"א הפיחי גני לבתר נזלין מייא למליא לה (כלא) הה"ד ישב רוחו יזלו מים ישב רוחו בקדמיתא ולבתר יזלו מים ועד לא נשיב האי רוחא לא נזלין מייא מאי קא משמע לן משמע דבעי בכלא לאתערא מלה בעובדא או במלה או לאתחזאה כחיזו דעובדא. והכא עד דרוחא לא נשיב לא נזלין מייא לגביה דההוא רוח. הוא הבאר היא הבאר קרינן מ"ש בקדמיתא בארה והשתא באר אלא בקדמיתא נוקבא בלחודהא והשתא דקאמר הוא כללא דדכר ונוקבא אקרי באר ובאתר דאשתכח דכר אפי' (מאה) מלה נוקבא דכר קרינן לכלא. אשר אמר יי' למשה אסוף את העם בגין דהאי באר לא אעדי (באר) מנייהו. ואי תימא היך יכלין לשאבא מניה כלא אלא איהו נפיק לתליסר נחלין ונביע אתמלי ונפיק לכל סטרין וכדין הוו ישראל בשעתא דשארן ובעיין מייא קיימין עליה ואמרי שירתא ומה אמרי עלי באר סלקי מימיך לאנפקא מיין לכלא ולאתשקאה מנך וכן אמרי תושבחתא דהאי באר באר חפרוה שרים וגו'. מלה קשוט הוו אמרי וכך הוא מהכא אוליפנא (נ"א ת"ח) כל מאן דבעי לאתערא מלין דלעילא בין בעובדא בין במלה. אי ההוא עובדא או ההוא מלה לא אתעביד כדקא יאות לא אתער מדי. כל בני עלמא אזלין לבי כנישתא לאתערא מלה דלעילא. אבל זעירין אינון דידעין לאתערא וקב"ה קריב לכלא דידעי למקרי ליה ולאתערא מלה כדקא יאות אבל אי לא ידעי למקרי לי' לאו איהו קריב דכתיב קרוב יי' לכל קוראיו וגו'. מאי באמת דידעי לאתערא מלה דקשוט כדקא יאות וכן בכלא. אוף הכא הוו אמרי ישראל הני מלין מלין דקשוט בגין לאתערא

חזרה לראש הדף
Site location tree