קפח
א
אקדימו ואזלו. כד מטו לגבי ר"ש סחו ליה עובדא. תוה ר' שמעון אמר בר טנרא תקיפא איהו ויאות הוא לכך ויתיר ממה דלא חשיב ב"נ בריה דרב המנונא סבא הוא אזדעזע ר' אלעזר אמר עלי למיהך למחזי לההוא בוצינא דדליק. אמר ר' שמעון דא לא סליק בשמא בעלמא דהא מלה עלאה אית ביה. ורזא איהו דהא נהירו משיחו דאבוי מנהרא עליה ורזא דא לא מתפשטא בין חברייא. יומא חדא הוו חברייא יתבין ומתנגחין אלין באלין והוו תמן ר' אלעזר ור' אבא ור' חייא ור' יוסי ושאר חברייא. אמרו הא כתיב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וגו'. בגין רות ונעמה דהוו זמינין לנפקא מנייהו. צפורה אתת משה דהות מדין ויתרו ובנוי דנפקו ממדין דהוו כלהו זכאי קשוט עאכ"ו. ותו משה דרביאו ליה במדין. ואמר ליה קב"ה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים א"ה משוא פנים אית במלה דיתיר אתחזו בני מדין לשזבא מן מואב. אמר ר' שמעון לא דמי מאן דזמין למלקט תאני למאן דכבר לקיט לון. א"ל רבי אלעזר אע"ג דכבר לקיט לון שבחא איהו. א"ל מאן דלא לקט תאני נטיר תאנה תדיר דלא יהא בה פגם בגין תאני דזמינת לאייתאה. כיון דלקיט תאני שביק לה לתאנה ותו לא נטיר לה. כך מואב דזמינא לאייתאה אינון תאני נטר ליה קב"ה דכתיב אל תצר את מואב מדין דקא יהיבת תאני ואלקיטו לון כתיב צרור את המדינים דהא מכאן ולהלאה תאנה דא לא זמינת לאייתאה פירין ובג"כ אתחזיית ליקידת אשא פתח ואמר. ויאמר מואב אל זקני מדין וגו'. מואב אינון שארי ובגין אינון תאני דזמין מואב לאפקא לעלמא אשתזיבו מעונשא. רבי אלעזר בעא למיחמי לר' יוסי בר' שמעון בן לקוניא חמוי. והוו אזלי ר' אבא ור' יוסי (ד"א ל"ג ור' חייא) בהדיה אזלו כארחא והוו אמרי מלי דאורייתא כל ההוא ארחא. א"ר אבא מאי דכתיב ויאמר יי' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וגו'. וכתיב וקרבת מול בני עמון וגו'. מלה דא כמלה דא. מה הפרש בין דא לדא. אלא אתחזי דשקולי הוו. ותנינן כד הוו מקרבי לגבי בני מואב הוו ישראל אתחזיין לגבייהו בכל מאני קרבא (ולא ס"א ל"ג) כדבעו אתגריין בהו. ולגבי בני עמון הוו ישראל מתעטפי בעטופייהו ולא אתחזי מאני קרבא כלל. וקראי מוכחן בשקולא דא כדא. אמר ר' אלעזר ודאי הכי הוא. ותנינן דדא דהות חציפא ואמרת מואב דכתיב ותקרא את שמו מואב אתחזון ישראל חציפו לגבייהו כמה דאיהי הות חציפא דאמרת מואב מאב הוה ברא דא. אבל זערתא דאמרת בן עמי וכסיאת ארחאה. ישראל הוו מכסיין ארחייהו לגבייהו מעטפי עטופא בטלית ואתחזון קמייהו כאחין ממש. והא אוקמוה. עד דהוו אזלי אדכר ר' אלעזר מהאי ינוקא סטו מארחא ג' פרסי ומטו להתם. אתארהו בההוא ביתא עאלו ואשכחו לההוא ינוקא דהוה יתיב ומתקנין פתורא קמיה כיון דחמא לון קריב גבייהו א"ל עולו חסידי קדישין. עולו שתילין דעלמא אינון דעילא ותתא משבחין לון. אינון דאפי' נוני ימא רבא נפקין ביבשתא לגבייהו. אתא ר' אלעזר ונשקיה ברישיה. הדר כמלקדמין ונשקיה בפומיה. א"ר אלעזר נשיקה קדמאה על נונין דשבקין מיא ואזלין ביבשתא. וגשיקה תניינא על ביעין דנונא דעבדו איבא טבא בעלמא. אמר ההוא ינוקא בריחא דלבושייכו חמינא דעמון ומואב מתגרן בכו היך אשתזבתון מנייהו. מאני קרבא לא הוו בידייכו ואי לאו לרחצנו תהכון בלא דחילו
ב
תווהו ר' אלעזר ור' אבא וחברייא. אמר רבי אבא זכאה ארחא דא וזכאה חולקנא דזכינא למיחמי דא אתקינו פתורא כמלקדמין. אמר חכיין קדישין תבעו נהמא דתפנוקי בלא קרבא (ס"א או נהמא דקרבא ופתורא דמאני קרבא) ופתורא דמאני קרבא. או נהמא דקרבא. או תבעון לברכא למלכא בכל מאני קרבא דהא פתורא לא אסתליק בלא קרבא. אמר ר' אלעזר ברא רחימא חביבא קדישא הכי בעינן בכל הני זיני קרבא אשתדלנא בהו וידעינן לאגחא בחרבא ובקשתא וברומחא ובאבנין דקירטא ואנת רביא עד לא חמית היך מגיחין קרבא גוברין תקיפין דעלמא. חדי ההוא ינוקא אמר ודאי לא חמינא אבל כתיב אל יתהלל חוגר כמפתח. אתקינו פתורא בנהמא ובכל מה דאצטריך. א"ר אלעזר כמה חדו אית בלבאי ברביא דא וכמה חדושין יתחדשון על פתורא דא וע"ד אמרית דידענא דזגי פעמוני רוחא קדישא הוו אזלין ביה. אמר ההוא ינוקא מאן דבעי לנהמא על פום חרבא ייכול. חדי ר' אלעזר אהדר וקריב ינוקא לגביה א"ל בגין דשבחת גרמך אית לך למיגח קרבא בקדמיתא ואנא אמרית בקדמיתא דקרבא ליהוי בתר אכילה. אבל השתא מאן דבעי סולתא תולה (נ"א ייתי) מאני קרבא בידוי. אמר ר' אלעזר לך יאות לאחזאה מאינון מאני קרבא דילך. פתח ההוא ינוקא ואמר והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליי'. קרא דא על עומר דתנופה אתמר מאי תנופה אי בגין דאניף ליה כהנא לעילא איהי תנופה. מאי אכפת לן אי אניף אי מאיך. אלא ודאי אצטריך לארמא לה לעילא והיינו תרומה. ואע"ג דדרשינן תרי ממאה והכי הוא אבל תנופה מאי (ס"א דא) הוא ארמותא. ורזא דחכמתא הכא. אי חסידי קדישין מארי דרומחין לא שמשתון לר' שמעיה חסידא דאי לאו תנדעון תנופה מאי היא. חטה מאי היא. שעורה מאי היא. תנופה דקאמרינן היינו תנ"ו פ"ה ורזא דיליה תנו כבוד ליי' אלקיכם. דהא פח (עלאה) היינו כבוד דבעינן למיהב ליה לקב"ה. וע"ד אבעי לן לארמא לעילא לאחזאה (ס"א דלית אינון יהבין אלא להאי פה) דליה אנן יהבין להאי פה. דלית שבחא למלכא עלאה אלא כד ישראל מתקני ליה להאי כבוד ויהבי ליה למלכא כבוד ודא הוא תנו פה תנו כבוד וארמא איהו ודאי קרא דשרינן ביה. והיה באכלכם מלחם הארץ. וכי לחם הארץ שעורה איהו לאו הכי. ואנן שעורה מקרבינן בגין דשעורה קדמאה לשאר נהמא דעלמא. שעורה איהו (ס"א שעירו ה"א דהא אתר) שעורה דה"א אתר ידיע הוא בשיעורא דה"א (ס"א שיעור ה"א דהא חטה נקודה באמצעיתא דלית חולקא לסטרא אחרא דחובא תמן. (אלא) חטה ברתא דמתחטאה לקמי אבוה ועבד לה רעותא ומה חטה כללא דכ"ב אתוון. א"ר אלעזר אע"ג דהוה לן למשמע. הכא אית לן למימר ולדרכא קשתא. אמר ההוא ינוקא הא מגנא לקבל גירא. אמר רבי אלעזר ודאי חטה הכי קרינן לה. אבל חמינן בשבטים כלהו דלית בהו ח"ט ובה אית ח"ט וקרינן חטה. אמר ההוא ינוקא ודאי הכי הוא דהא ח"ט שריא סמיך לה. בהו בשבטין לא הוו אתוון אלין דקא אתו מסטרא דקדושה דלעילא אבל לגבה שריא. ואי בעית לאפקא חרבא ותימא אמאי נקטת אתוון אלין ההיא ברתא אלא אי תנדע חובא דאדם הראשון דאמרו חט"ה הוה תנדע הא ואילנא דא כד נצח כלא סטרא דטוב נקיט לכל סטרא אחרא וכפייא ליה חברייא קדמאי פרישו מלה דא ושרו לה מרחיק חטה סתם. אתו בתראי ואמרו חטה ממש. אתא ישעיה ופריש לה דכתיב וממחתה כי לא תקרב אליך וע"כ נקודה באמצעיתא דלא יהא חטאה דאלו נקודה לא הוי חטאה להוי. וחלופא בין ט' לת' תבירו לסטרא אחרא ברירו (ס"א דילה) דמלה. אתון חברייא דלא שמשתון לר'