אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / קפט
רבי שמעון בר יוחאי

קפט

א

שמעיה חסידא אמרין דבחמשת זיני דנן לא אית חולקא לסטר אחרא. ולאו הכי דהא כל מה דאתבלי בארעא לסטר אחרא אית ביה חולקא ומאן חולקא אית ליה מוץ דתדפנו רוח דכתיב לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. ודא הוא רוחא דקדושא וכתיב כי רוח עברה בו ואיננו וגו'. בגין דרוח קדשא מפזר ליה בכל סטרין דעלמא דלא ישתכח דא בנוקבא. דכורא מאי הוא תבן. ומוץ ותבן כחדא אזלין ועל דא פטור ממעשר דלית בהו חולקא בקדושה ה' דגן בנקיו (דדגן) בלא תבן ומוץ ח"ט דכר ונוקבא מוץ ותבן בנקיו דדגן וע"ד שלימו דאילנא חטה איהו ואילנא דחטא ביה אדם הראשון חטה הוה דכלא איהו ברזא ובמלה דחטה (ס"א בקודשא ה' נקיו דדגן בלא תבן ומוץ וע"ד שלימו דאילנא חטה איהו וכלא. איהו ברזא דחטה). תווה ר"א ותווהו חברייא א"ר אלעזר ודאי הכי הוא. אמר ההוא ינוקא הכי הוא ודאי קרא דשרינן ביה דהא שעורה אקדים למיתי לעלמא ואיהו מתתקן למיכלא דבעירא סתם. איהו רזא דאלף הרים דמגדלין בכל יומא והיא אכלה לון. ואקרי לחם תרומה מיכלא דההוא תרומה (ס"א ואתקצר) ואתקריב בליליא דהא כתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא. מן הקדשים דא תרומה. מן הקדשים ולא קדשים דהא קדש סתם לא אקרי תרומה דחומר בקדש מבתרומה תנן. ארעא קדישא ברשו דקב"ה הות ורשו אחרא לא עאל תמן היך אבדיקת ארעא אי קיימת במהימנותא ולא אתחברת ברשו אחרא בקריבו דתרומה דא דשעורים כגוונא דרזא דסוטה. א"ר אבא ודאי שננא דחרבא לגבך אמר ההוא ינוקא ודאי אתקפנא במגן וצינה לאגנא מניה א"ר אבא ארעא קדישא לית בה רשו אחרא ולא עאל תמן. מוץ ותבן ממאן הוו:

פתח ההוא ינוקא ואמר ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו'. וכתיב ויאמר להם אלקים פרו ורבו וכי אי לאו דאתא נחש על חוה לא יעביד תולדין לעלמא. או אי לא חאבו ישראל בעובדא דעגלא לא יעבדון תולדין. אלא ודאי אי לא ייתי נחש על חוה תולדין יעביד אדם מיד ודאי דהא גזרה אתגזר מיד דאתברי דכתיב פרו ורבו ומלאו את הארץ ואינון תולדין יהון כלהון בנקיו בלא זוהמא כלל. אוף הכי ארעא קדישא דהאלא עאל בה רשו אחרא אית בה מוץ ותבן דלאו מההוא סטר ולבר מארעא ההוא מוץ ותבן דסטר אחרא הוי דאזלא בתר קדושה כקוף בתר בני נשא. אתו ר"א וחברייא ונשקוהו א"ל דאמי לי דדווחנא במאני קרבא נהמא דפתורא. א"ר אלעזר ודאי הכי הוא דהא כל זיני קרבא בידך אינון ומצלחן בידך אתו ונשקוהו כמלקדמין:

פתח איהו ואמר ובגפן שלשה שריגים וגו'. עד הכא חזיונא דמלה דהא מכאן ולהלאה חזיונא דיליה הוה דכתיב וכוס פרעה בידי אבל חזיונא דמלה בגיניה דיוסף הוה ולבשרא ליה דישמע יוסף וינדע. תנינן שבעה רקיעין אינון ואינון (שבעה) היכלין. ושית אינון וחמש אינון. וכלהו נפקי מגו יין עתיקא קדישא עלאה. ההוא יין משיך ליה יעקב מרחוק וסחיט ליה מענבים דההוא גפן. כדין יעקב אמשיך ליה ההוא יין דקא אתחזי ליה וחדי ושתה הה"ד ויבא לו יין וישת. הכא אתכליל עילא ותתא. וע"ד ארחיק מלה ומשיך לה במשיכו דתרי תנועי והיינו לו. ליה לתתא ליה לעילא (בתרין סטרין אחיד) חנוך מטטרון אמר ויבא לו יין דארמי מיא בההוא יין ואי לאו דארמי ביה מים לא יכיל למסבל ושפיר אמר חנוך מטטרון ובג"כ אמשיך לו בתרי טעמי דהא בתרין סטרין אחיד וההוא יין אזיל מדרגא לדרגא וכלהו טעמין ביה עד דיוסף צדיקא טעים ליה דאיהו דוד נאמן הה"ד כיין הטוב הולך לדודי למישרים.

 

ב

מהו כיין הטוב דאתא יעקב וארמי ביה מיא דא הוא יין הטוב והכי הוא כמה דאמר חנוך מטטרון. תווה ר' אלעזר ותווה ר' אבא אמרו הא חמרא (ס"י מלאך) דילך הוא נצחת מלאכא קדישא אפומא (נ"א פומא) דרוח קודשא. א"ל עד כען ההוא גפן מחכא למעבד פירין. ובגפן דא איהו גפן דאשתמודעא בקודשא בגין דאית גפן אחרא דאיהו אקרי גפן נכריה. וענבים דילה לא אינון ענבים אלא קשין אחידין לבא נשכין ככלבא. אינון ענבים אקרון סורי הגפן נכריה. אבל גפן דא עלה כתיב ובגפן ההיא דאשתמודעא. ההיא דכל קדישין טעמו חמרא עתיקא חמרא טבא חמרא דיעקב יהיב ביה מיא עד דכל אינון דידעין לטעמא חמרא טעמו ליה והוה טב לחכא. וההיא גפן כד מטא לגבה אושיטת תלתא שריגין ואינון תלת דיוקנא דאבהן דאתקדשת בהו ולית קדושה אלא ביין ולית ברכתא אלא ביין באתר דחדוה שארי. והיא כפורחת ככלה דאתקשטת ועאלת ברחימו בחדוה דההוא יין דאתערב במיא. כדין עלתה נצה סליקת רחימו דילה לגבי דודה ושריאת לנגנא ולאעלא ברחימו. וכדין אתמליין ואתבשלן אינון ענבין רכיכן ומליין מההוא חמרא טבא עתיקא חמרא דיעקב ארמי ביה מיא. ועל דא מאן דמברך על היין ומטי על הארץ אצטריך למרמי ביה מיא בגין דלית ליה לברכא רחם ה' על ישראל עמך בר במיא גו חמרא ואי לאו מאן יכיל למסבל דא הוה לבשרא ליוסף בגין דביה הוה תליא מלתא חנו"ך מטטרו"ן אמר שלשה שריגים ודאי לקבל תלת אבהן והא ארבע אינון דילה. אלא דא הוא דכתיב והיא כפורחת. בזמנא דאיהי סליקת ופרחת בכנפהא לסלקא כדין עלתה נצה דא הוא ההוא רביעאה דאשתאר דסליק בהדה ולא אתפרש מנה הה"ד וירכב על כרוב ויעף. כד יעוף כפורחת בזמנא דפורחת ושפיר אמר חנוך מטטרון והכי הוא. תווה רבי אלעזר ותווה רבי אבא אמרו מלאכא קדישא שליחא מלעילא הא חמרא דילך הוא נצחת ברזא דרוח קדשא אתו כלהו חברייא ונשקוהו. א"ר אלעזר בריך רחמנא דשדרני הכא. אמר ההוא ינוקא. חבריא. נהמא וחמרא עיקרא דפתורא אינון כל שאר מיכלא אבתרייהו אתמשך והא אורייתא רווחת לון ודילה אינון. אורייתא בעאת מנייכו בבעו ברחימו ואמרה לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי והואיל ואורייתא זמינת לכו והיא בעאת מנייכו מלה דא אית לכו למעבד רעותא דילה. (נ"א הוא) במטו מנייכו הואיל ואיהי זמינא לכו דתעבדון רעותה. אמרו הכי הוא ודאי. יתבו ואכלו וחדו בהדיה. כיון דאכלו אתעכבו על פתורא. פתח איהו ואמר:

ויאמר מואב אל זקני מדין וגו'. ויאמרו זקני מואב ואל זקני מדין לא כתיב אלא ויאמר מואב. עולמין נטלו עיטא מסביא וסביא אתמשכו אבתרייהו ואינון יהבו לון עיטא מאי עיטא יהבו לון. עיטא בישא נטלו לגרמייהו. אמרו לון למואב גדולא בישא גדלנא ביננא ומנו משה רביהון על חד כומרא דהו ביננא דרבי ליה וגדיל ליה בביתיה ויהב ליה ברתיה לאנתו. ולא עוד אלא יהב ליה ממונא ושדר ליה למצרים לשיצאה כל ארעא. ואיהו וכל ביתיה אתמשכו אבתריה. אי לההוא רביהון ניכול לאעקרא מן עלמא כל עמא דיליה יתעקרון מיד מעלמא וכל עיטא בישא מההוא מלה דפעור ממדין הוה. ות"ח דכלא הוה ממדין. וכל עיטא דלהון על משה הוה. ובעיטא דלהון שכרו לבלעם. כיון דחמו דבלעם לא יכיל נטלו עיטא אחרא בישא לגרמייהו ואפקירו נשייהו ובנתייהו יתיר ממואב דהא על נשי מדין כתיב הן הנה היו לבני ישראל וגו'. וכלא ממדין הוה. נטלו

חזרה לראש הדף
Site location tree