אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / קצ
רבי שמעון בר יוחאי

קצ

א

עיטא בהדי נשיאה דלהון דיפקיר כרתיה. דחשיבו לנטלא למשה ברשתיהון בכמה זיני חרשין אעטרו לה דיתפס רישא דלהון וקודשא בריך הוא משיב חכמים אחור אינון חמן דרישא יתפס ברשתא דלהון ולא ידעו חמו ולא חמו. חמו רישא דעמא דנפיל בהדה וכמה אלפין אוחרנין וחשיבו דמשה הוה אפקירו לה ופקידו לה על משה דלא תזדווגי לאחרא אלא ביה. אמרה לון במה אנדע. אמרו ההוא דתחמי דכלא קיימי קמיה ביה תזדווגי ולא באחרא. כיון דאתא זמרי בן סלוא קמו קמיה ארבעה ועשרים (נ"א תשעה וחמשין) אלף משבטא דשמעון בגין דהוה נשיאה דלהון והיא חשיבת דהוא משה ואזדווגת ביה. כיון דחמו כל אינון שאר לדא. עבדו מה דעבדו והוה מה דהוה. וכלא הוה ממדין בכמה זינין ובג"כ אתענשו מדין. וקב"ה אמר למשה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים. לך אתחזי ולך יאות. למואב אנא שביק לון לבתר דיפקון תרין מרגלאן מנייהו. הא דוד בריה דישי דאיהו ינקום נוקמין דמואב ויסחי קדירה דמליא טנופא דפעור הה"ד מואב סיר רחצי ודאי ועד דאינון תרין מרגלאן לא נפקו לא אתענשו כיון דנפקו אתא דוד ואסחי קדירה מטנופא דלהון. וכלהו אתענשו. מדין בימי משה. מואב בימי דוד. ת"ח חייביא דמדין עכ"ד לא שכיכו מכל בישין דלהון. לבתר דרין דחמו דמית יהושע וכל אינון זקנים דאיתחזו למעבד נס על ידייהו אמרו השתא שעתא ק"ל. מה עבדו אתו לגבי עמלק אמרו אית לכון לאדכרא מה עבדו לכון בני ישראל ומשה רביהון ויהושע תלמידא דיליה דשיצי לכון מעלמא השתא הוא עדנא דלית בהו מאן דאגין עלייהו ואנן בהדייכו דכתיב מדין ועמלק ובני קדם וגו' (שם) מפני מדין עשו לחם בני ישראל את המנהרות וגו'. לא הוה בעלמא מאן דיעביד בישא בכלא כמדין ואי תימא כעמלק בגין קנאת ברית דקריבו לגבי ברית וע"ד קני קב"ה קנאה עלמין דלא יתנשי אמרו ודאי הכי הוא ולית הכא ספקא בעלמא:

פתח ואמר ויאמר יי' אלי אל תצר את מואב וגו'. ויאמר יי' אלי וכי עד השתא לא ידענא דעם משה הוה ממלל קב"ה ולא עם אחרא דכתיב ויאמר יי' אלי אלי למה אלא למשה פקיד קב"ה דלא לאבאשא למואב אבל לאחרא לא. לדוד לא פקיד דא ובג"כ אלי אל תצר את מואב אפילו לתחום זעירא דלהון. דהא מנייהו יפוק מאן דיתן נוקמין לישראל וינקום נוקמייהו ואיהו דוד דאתא מרות המואביה. ואלתתגר בם מלחמה כל דא אתפקד למשה הא לאחרא שרי. ואי תימא ליהושע ולאינון זקנים דהוו דאריכו יומין בתריה שרי לאו הכי בגין דכלהו מבי דינא דמשה הוו ומה דאתסר למשה אתסר להו. ועוד דלא נפקו עדיין אינון מרגלאן טבאן דהא ביומיהון דשופטים נפקא רות וברתיה דעגלון מלכא דמואב הות. מית עגלון דקטיל ליה אהוד. ומגו מלך אחרא. ודא ברתיה אשתארת והות בבי אומנא ובשדי מואב כיון דאתא תמן אלימלך נסבה לבריה ואי תימא דגיירה אלימלך תמן לא אלא כל אורחי ביתא ומיכלא ומשתיא אוליפת אימתי אתגיירת לבתר כד אזלת בנעמי כדין אמרת עמך עמי ואלקיך אלקי. נעמה בבני עמון ביומי דדוד נפקא כדין שראת רוח קודשא על דוד א"ל דוד כד כל עלמא מדידנא ואפילנא ערבין ישראל חבל נחלתו הוו דכירנא מה דעבדו מואב בחבל נחלתו. מואב מה כתיב וימדדם בחבל בההוא חבל נחלת יי'. כל אינון דהוו מההוא זרעא ההוא חבל אחיד בהו. כתיב (שם) מלא החבל. מהו מלא החבל אלא ההוא דכתיב (ס"א ביה) מלא כל הארץ כבודו. והוה אמר דא הוא לאחייא ודא הוא לקטלא וההוא חבל אחיד באינון דאתחזון לקטלא בג"כ אחיד בחבל ופשיט חבל על מה דעבדו בההוא חבל נחלת יי'. ומדין גדעון שצי כל ההוא זרעא דלא אשאיר מנייהו מכל אינון דאבאישו לישראל בעיטא או במלה אחרא ולכלהו דאבאישו לישראל קב"ה נטיר לון דבבו ונטל מנייהו נוקמין. אבל אי זמינין למיתי מנייהו טב לעלמא

 

ב

אריך רוגזיה ואפיה עמהון עד דיפיק ההוא טב לעלמא ובתר כן נטיל נוקמא ודינא מנייהו. א"ר אלעזר הכי הוא ודאי ודא הוא ברירו דמלה. אמר ההוא ינוקא מכאן ולהלאה חברייא אתקינו מאני קרבא בידייכו ואגחו קרבא. פתח ר' אלעזר ואמר ברכו יי' מלאכיו גבורי כח וגו'. דוד מלכא זמין לברכא לקב"ה זמין לחילי שמיא דאינון ככביא ומזלי ושאר חיילין ושתף לנשמתא דיליה בהדייהו לברכא לקב"ה הה"ד ברכו יי' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את יי' חתים בנפשיה כל ברכאן זמין למלאכי מרומא לברכא ליה דכתיב ברכו יי' מלאכיו וגו' ועד לא אתו ישראל מלאכי מרומא הוו עבי ושלמי עשיה. כיון דאתו ישראל וקיימו על טורא דסיני ואמרו נעשה ונשמע נטלי עשייה ממלאכי השרת אתכלילו בדברו ומכדין עשיה הות בארעא דישראל בלחודייהו ומלאכין קדישין בלחודייהו. ישראל גמרין ושלמין עשייה. וע"ד גבורי כח עושי דברו בקדמיתא ולבתר לשמוע. זכאין אינון ישראל דנטלו עשייה מנייהו ואתקיים בהו. אמר ההוא ינוקא נטר גרמך ואצלח במאנך. וכי שבחא הא בלחודוי נטלו ישראל ולא אחרא. אמר שבחא דא אשכחנא ולא אחרא. אמר ההוא ינוקא כיון דחרבא דילך לא אצלח. או אנת לא מנענעא ליה כדקא חזי שבק חרבא למאן דאגח קרבא. שבחא עלאה דלא אתמסר למלאכי עלאי בלחודייהו אלא בהדי ישראל מאן איהו קדוש. ברכה אתמסר לון בלחודייהו כמה דאתמסר לישראל אבל קדוש לא אתמסר לון בלחודייהו אלא בהדי ישראל דלא מקדשי קדושה אלא בהדי ישראל. ואי תימא והא כתיב וקרא זה אל זה ואמר אימתי בזמנא דישראל מקדשי לתתא. ועד דישראל לא מקדשי לתתא אינון לא אמרי קדושה בגין דקדושה מתלת עלמין סלקא ולא מתרין והיינו וקרא זה הא חד. אל זה הא תרין. ואמר הא תלתא. תלת עלמין אינון לקבלייהו תלת קדושות. ובג"כ שבחא דישראל דנטלין קדושה לתתא בלחודייהו. א"ר אלעזר הכי הוא ודאי ומלין אלין אוקימנא לון. ותו אוקימנא דהאתלת קדושות אתמסרו לישראל לתתא. מן האי קרא והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי' והתקדשתם חד. והייתם קדושים תרין כי קדוש אני יי' הא תלתא הכא אתמסר לון קדושה. א"ל יאות והא לא אדכרת מרומחא עד דנטלת ליה (אנא) מבתר כתפך ושוי לך בידך. מכאן ולהלאה תדכר לרומחא דאיהו בידך. תוב לאתר דשבקת א"ר אלעזר מלין דאנן בהו בברכה אינון. ברכו מאי ברכו משיכו ברכאן מאתר דכל ברכאן נפקין עד דיתעבדון ברכה בסגיאו משיכו דאתמשיך ומגו סגיאו דמיין בההיא ברכה מיד יפשון מיין נוני סגיאין לכמה זינין. וההוא משיכו מאי הוא ה' משיכו דנהורא דנהיר מגו ההוא אספקלריאה דנהרא דאתמשך מעילא לתתא. האי למלאכי עלאי דאינון בבי מרומא דאדרא עלאה אתמר ברכו יי'. אנן דיתבי לתתא אמאי ברכו את יי' בגין דאנן צריכין לאמשכא עלן להאי את ובה ניעול לגבי מלכא לאחזאה אנפוי וע"ד אמר דוד אני בצדק אחזה פניך אני בצדק ודאי. ובג"כ שירותא דצלותא ברכו את יי' לאמשכא על רישן האי את. וכיון דאנן משכן להאי את עלנא אית לן למימר צלותא ולשבחא ובג"כ אסור לברכא לב"נ עד לא יצלי ב"נ צלותיה וימשיך על רישיה להאי את ואי יקדים ויברך לב"נ בקדמיתא הא אמשיך לההוא ב"נ במה על רישיה באתר דהאי את. ובגין כך למלאכי עלאי כתיב ברכו יי'. ואנן את יי' לתוספת. אמר ההוא ינוקא ודאי הא ידענא דמאני קרבא דילך טבין אינון (ס"א אי תדכר) אתדכר מנהון ולא תנשי לון ודאי גבורה דבר נש דאגח קרבא

חזרה לראש הדף
Site location tree