אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / קצא
רבי שמעון בר יוחאי

קצא

א

ברומחא וחרבא איהו אבל מהו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. א"ר אלעזר הא אמרית. אמר ההוא ינוקא הא ידענא דחילא דדרועא דילך אתחלש השתא איהו עדנא דלא לאמתנא אלא לאלקאה בקירטא אבנא בתר אבנא. כד"א בקלע ואבן בבהילו דא בתר דא. חדי ר"א. וחדו ר' אבא וחבריא:

פתח ההוא ינוקא ואמר שחורה אני ונאוה בנות ירושלם וגו'. אל תראוני

 

א

ברומחא וחרבא איהו אבל מהו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. א"ר אלעזר הא אמרית. אמר ההוא ינוקא הא ידענא דחילא דדרועא דילך אתחלש השתא איהו עדנא דלא לאמתנא אלא לאלקאה בקירטא אבנא בתר אבנא. כד"א בקלע ואבן בבהילו דא בתר דא. חדי ר"א. וחדו ר' אבא וחבריא:

פתח ההוא ינוקא ואמר שחורה אני ונאוה בנות ירושלם וגו'. אל תראוני שאני שחרחרת וגו'. מלין אלין הא אוקמוה. אבל בשעתא דאיהי גו רחימו סגי לגבי רחימהא מגו דחיקו רחימו דלא יכלה למסבל אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזיאת (את) מנה אלא זעירו דנקודה חדא (ומאי איהי י') כדין אתכסיא מכל חילין ומשריין דילה. ואיהי אמרת שחורה אני דלית באת דא חוורא בגוויה כשאר אתוון ודא שחורה אני ולית לי אתר לאעלא לכון תחות גדפאי כאהלי קדר תנינן דא י' דלית בה חוורו לגו כיריעות שלמה דא ו' ובג"כ אל תראוני. לא תחמון בי כלל דאנא נקודה זעירא מה עבדין גברין תקיפין חיילין דילה שאגין כאריין תקיפין כד"א הכפירים שואגים לטרף ומגו קלין ושאגין תקיפין דקא משאגין כאריין גוברין תקיפין דחילא שמע רחימא לעילא וידע דרחימתיה היא ברחימו כוותיה מגו רחימוי עד דלא אתחזיאת מדיוקנא ושפירו דילה כלל וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברי חילא דילה נפיק דודה רחימאה מגו היכליה בכמה מתנן בכמה נבזבזן בריחין ובוסמין ואתי לגבה ואשכח לה שחורה זעירא בלא דיוקנא ושפירו כלל קריב לגבה מחבק לה ומנשיק לה עד דאתערת זעיר זעיר מגו ריחין ובוסמין. ובחדוה דרחימהא דעמה ואתבניאת ואתעבידת בתקונהא בדיוקנהא בשפירו דילה ה' כמלקדמין ודא גבורי כח עשו לה ואהדרו לה לדיוקנהא ושפירו דילה דתוקפא וגבורתא דלהון גרימו דא. וע"ד כתיב גבורי כח עושי דברו. עושי דברו ודאי דמתקנין ליה להאי דבר ומהדרין ליה לדיוקנא קדמאה (ומכאן ולהלאה) כיון דאתקנת ואתעבידת בדיוקנהא שפירא כמלקדמין כדין אינון וכל שאר חילין קיימין לשמוע מה דאיהי אמרת ואיהי קיימא כמלכא גו חיליה ודא הוא עושי דברו ודאי. כגוונא דא לתתא בזמנא דחייבין בדרא איהי אתכסיא ואזעירת גרמה עד דלא אתחזיאת מכל דיוקנהא בר נקודה חדא וכד אתאן גבורי כח וזכאי קשוט כביכול עושים להאי דבר. ואנהירת זעיר זעיר ואתעביד' בדיוקנהא בשפירו דילה ה' כמלקדמין. אתו חברייא ונשקוה א"ר אלעזר אלמלא יחזקאל נביאה אמר דא תווהא הוי בעלמא נטליה ר"א ונשקיה כמלקדמין אמר ההוא ינוקא אנא אברך. אמרו את בריך ולך יאות לברכא. אמר כמה אתון קדישין כמה ברכות זמינין לכו מאימא קדישא בגין דלא מנעתון לי לברכא:

פתח ואמר מונע בר יקבוהו לאם וברכות לראש משביר. האי קרא כמשמעו. אבל תנינן כל בר נש חייב בברכת המזון. ואי לא ידע. אתתיה או בנוי מברכין ליה וחבא מארח לההוא גברא דלא ידע לברכא עד דיצטריך לאתתיה ולבנוי דיברכון ליה ואי הוא ידע אצטריך לחנכא לבריח ולמהב ליה כסא לברכא. ומאן דמנע ליה דלא יתחנך יקבוהו לאום מונע בר דלא לברכא לקב"ה ולא יתחנך במצות. יקבוהו לאם. יקבהו מבעי ליה או יקבוהו לאומים דהא לאם חד הוא כד"א ולאם מלאם יאמץ מאי יקבוהו לאם אלא לאם כתיב לאימא קדישא יקבוהו להאי בר נש דמנע לההוא בר מלברכא לקב"ה. אנא ברא יחידא הוינא לאמי הבו לי כסא ואברך למלכא קדישא דיהב בביתא דאמי גוברין דחילא דמלילנא קמייהו מלין תקיפין וזכינא לון. ובג"כ אנא אברך. וקודם דא אתישב קרא על תקוניה הא

 

ב

דשרינן ביה. מונע בר יקבוהו לאם מאן דאמנע בר כמה דאתמר יקבוהו לאם כד"א ויקוב בן האשה הישראלית את השם. אוף הכא יקבוהו ויפרשון ליה לאם יפרשו חטאוי לאמא קדישא. וברכה לראש משביר לההוא ב"נ דיהנך בריה לברכא לקב"ה ולחנכא ליה בפקודי אורייתא ורזא דמלה כתיב ברזא דלעילא מה שמו ומה שם בנו כי תדע ההוא שם ידיעא יי' צבאות שמו. שם בנו. ישראל שמו דכתיב בני בכרי ישראל והא ישראל כל מפתחן דמהימנותא ביה תליין ואיהו משתבח ואמר יי' אמר אלי בני אתה. והכי הוא ודאי דהא אבא ואמא אעטרו ליה ובריכו ליה בכמה ברכאן ואמרו ופקידו לכלא (שם) נשקו בר. נשקו ידא להאי בר. כביכול שלטנו יהב ליה על כלא דכלא יפלחון ליה. פן יאנף. בגין דאעטרו ליה בדינא ורחמי. מאן דזכי לדינא לדינא מאן דזכי לרחמי לרחמי. כל ברכאן דלעילא ותתא להאי בר סלקין ומתעטרן. ומאן דמנע ברכאן מהאי בר יפרשון חטאוי קמי מלכא (ס"א אימא) קדישא. לאם ממש. וברכה לראש משביר. מאן דמברך ואזמין בכסא דברכה למאן דאצטריך ליה בהאי אתבר סטרא אחרא ואתכפיא בחבירו ואסתלק סטר קדושה ודא הוא דכתיב וברכה לראש משביר. כמה דאיהו מסלק ומברך לקב"ה ועביד לסטר אחרא דיתבר. הכי קב"ה משיך עליה ברכאן מלעילא וההוא דאקרי ברכה שריא על רישיה. מכאן ולהלאה חברייא הבו ונבריך. יהבו ליה כסא דברכה ובריך. וחברייא כלהו הוו בחדוה דהא מיומא דהלולא דר' אלעזר לא חדו חברייא כההוא יומא דיתבו תמן. אקדימו ובריכו ליה בחדוה ברעו דלבא. אמר ההוא ינוקא לית לכו לאתפרשא אלא מגו מלי אורייתא והכי תנינן:

פתח ואמר ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו'. ויי' זקיף טעמא לעילא. אמאי אלא בההוא שעתא כמה יאות ושפירו הות להאי כלה דאתכפיאת עד השתא בגלותא והשתא אזלת בזקיפו דרישא באכלוסהא בחדוה. בויי' זקיף טעמא לעילא הולך לפניהם יומם. עד הכא לא ידע אי האי כלה אזלה לקמייהו אי לא דהא טעמא אפסיק בידו"ד אלא איהי הות תמן. אבל מאן דאזיל קמייהו סבא עלאה מאריה דביתא ההוא דאומי (נ"א דאזמין) ליה קב"ה ומגו אברהם דכתיב יומם יצוה יי' חסדו. וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה. יומא דכל יומין כלילן ביה יומא דשאר יומין איהו שאר כל יומין ודאי. ועל דא אקרי יומם ולא יום. ובג"כ הולך לפניהם יומם. הוא אזיל ביממא וכלה אזלת בליליא דכתיב ולילה בעמוד אש להאיר להם דא כלה כל חד כדקחזי ליה. ואתון חברייא יומם ולילה יהא קמייכו בכל שעתא. נשקוהו וברכוהו כמלקדמין ואזלו אתו לגבי רבי שמעון וסחו ליה עובדא. חוה אמר כמה יאות הוא אבל לא סליק בשמא. אעא דקיק כד סליק נהוריה סליק לפום שעתא. ומיד כבה ואשתקע. ותו הא אמינא נהורא דא ממה הוי:

פתח ואמר גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך. כד בר נש איהו גבור בארץ. גבור באורייתא גבור ביציריה. גבור בארץ ודאי סליק נהוריה ואתמשך ביה משיכו סגי כדין דוד ישרים יברך. יברך כתיב. אמר רבי אבא והא חמינן ינוקי דאמרין מלין עלאין וקיימין לבתר רישין דעלמא. א"ל ינוקא דאמר מלה חדא או תרין לפום שעתא בלא כוונה דלהון מובטח בר נש. בדא דיזכי למילף אורייתא בישראל. אבל דא דנוהרא דיליה קיימא על קיומיה בדעתא שלים לאו הכי. ותו דהא קב"ה ותיאובתיה דיליה לארחא בתפוחא דא

חזרה לראש הדף
Site location tree