"שיטה זו היא שיטה קדמונית מאד, כי מתוך ב' הפכים אלו שמצאו בולט לעיניהם לבלי שום דרך ומבוא איך לקרבם זה אל זה, באו לכלל הנחה אשר הבורא והממציא את כל אלה, המשגיח בכח חזק על קיום מציאותו שלא יתבטל אף משהו הימנו, אינו כלל בעל שכל ומרגיש,"
השיטה פשוטה, יש טבע ובו יש חוקים. החוקים התהוו במשך התפתחות והשתכללותהחומר. החומר מחזיק את עצמו, כלומר שומר על עצמו . כך מתנהג הטבע כולו. העיקר הוא “לשמור על עצמו” .
"ולפיכך, אף שממציא ומשגיח על קיום המציאות בחכמה נפלאה הפלא ופלא, עם כל זה הוא עצמו חסר דעה ושלא מדעת יעשה כל זאת,"
על פי שיטת "הטבע" אין לטבע תוכנית או מטרה, גם לא נקודת פתיחה - על פי שיטה זו, הטבע עיוור. עם כל זאת, כל החוקים המתהווים במשך ההתפתחות החומר, נשמרים ומצטברים לכדי חוכמה אדירה מעוררת פליאה. שוב, אין מטרה קבועה המתגלה בסוף מעשה. הדרך אינה מובילה לכיוון מסוים ותכלית ההתפתחות אינה ידועה מראש. תוך כדי התהליך מתפתחת מחשבה ומתהווה כיוון, אבל רק במסגרת הטבע. אין בטבע דבר מעבר לטבע .
"כי אם היה בו דעת והרגשה ודאי שלא היה מניח קלקולים כאלה בדרכי כלכלת המציאות בלי שום חמלה ורחמים על המעונים, ולפיכך כנוהו בשם "טבע", כלומר משגיח החסר דעה והרגש"
העולם סובל סבל רב. חקירת פעולות הטבע מגלה קלקולים רבים שאפילו האדם עצמו היה נשמר מלעשותם. לא ברור אפוא איך אפשר לטעון כי לטבע יש תוכנית ומטרה ברורה מראש. הלא הקלקולים גלויים לעיננו, אי אפשר לטמון את הראש בחול ולומר "הכול בסדר". את הקלקולים שבטבע אנו מרגישים על בשרנו. לשיטתם של מאמיני ה"טבע" יש בכך להוכיח כי לטבע אין שכל מוגדר מראש. הטבע, גורסים אותם מאמינים, מתפתח בדרך של ניסוי וטעייה, כלומר מתקדם מפעולה לפעולה בבחירה מקרית בין החוקים שמצטברים במהלך ההתפתחות. לפי תיאוריה זו התהליך מתקדם משלב לשלב מבלי להתייחס לשלב הבא. השלב הבא אינו ידוע, על אחת כמה וכמה המטרה. הטבע מתפתח, אבל הוא עצמו אינו יודע את כיוון ההתפתחות. החוקים הפועלים על החומר הם שדוחפים את התהליך הלאה.
רבים הם הפרטים במציאות הנגלית לעיננו שאיננו מוצאים סיבה לקיומם, רבות הן הפעולות הגורמות סבל וייסורים. קשה מאד להצביע על איזושהי תופעה בטבע שמסודרת כראוי ביחס לכל פרטי המציאות. לפיכך, יש הנוטים לחשוב כי הטבע עיוור, כלומר מתפתח לפי החוקים ללא תכלית ידועה מראש.
"ולפיכך אין כלל לדעתם, על מי להתרעם או להתפלל או להצטדק לפניו."
לפי השקפת העולם של מאמני הטבע, אין כל בסיס לפניה אל הטבע כאל מנגנון רגיש וחושב הפועל בהתאם למטרה. טעות היא ליחס לטבע איזושהי תכונה אנושית ואי אפשר להשפיע עליו כאדם. הטבע ומתפתח והאדם אינו יכול לעשות דבר בקשר לכך. האדם נמצא בתוך התהליך, כל שנותר לו הוא לקוות לטוב.
שאלה: נניח כי ניתן היה להבחין בשלמות בטבע, האם אז ניתן היה לפנות למישהו ולהתפלל ?
רב: איני עוסק בהשערות. מנקודת מבט מדעית רגילה, במחקר פשוט המבוסס על חמשת חושינו, מגלים המדענים כי הטבע משולל הגיון או רגש. חוקים מסוימים פועלים בטבע ומפתחים אותו, אותם אנו מגלים. זה הכול. מעטים הם המדענים החושבים כי מאחורי החומר פועלים מחשבה והרגשה וכל פרטי המציאות קשורים זה לזה. חוקרים ספורים, פורצי דרך במדע המודרני, סוברים כי האדם יוצר את תמונת המציאות וביסודה של המציאות פועל חוק כללי. עם כל זאת, אין ביכולתם להוכיח זאת, מדובר בהשערה ולא יותר - תחושה המבוססת על גילוייהם המדעיים בדבר הקשיים בתפיסת המציאות ומבנה החומר. כך או אחרת, לפי החוקים והעקרונות הידועים לנו ובהתאם יכולתנו, המציאות המתגלה לנו תואמת את השיטה הא' – "הטבע". המציאות היא הטבע.
שאלה: איזה תשובה נותנת השיטה הא' לסתירה בין ההשגחה הטובה והרעה במציאות ?
רב: הסתירה בהשגה היא הוכחה נוספת להנחה כי הטבע אינו מונע על ידי תוכנית קבועה מראש, אלא מתפתח בהתאם לחוקים הפועלים במסגרתו.
שאלה: אבל מה התשובה לסתירה בהשגחה?
רב: אין סתירה. המציאות היא תוצאה מחוקי הטבע. המציאות היא תוצאה מפגישה בין חום וקור, בין מטען חיובי ומטען שלילי, או כל צמד אחר של תכונות מנוגדות. כל פגישה כזאת גורמת למגוון של תופעות. בדרגת הדומם כמעט ואי אפשר להבחין בכך, למרות שלאחרונה יש הטוענים כי גם הדומם מרגיש. הצומח רגיש לתופעות האלה יותר, החי עוד יותר, והמדבר יותר מכולם. האדם מרגיש על עצמו את התוצאות של פעולות הטבע, כטובות או רעות. הטבע עצמו אינו מרגיש טוב או רע. הטבע אינו סובל מהתפוצצות הר געש ומזרימתם של נהרות הלבה הרותחת אל העיר הסמוכה. אי אפשר להוכיח כי הטבע מרגיש, אין ערך לטענות שאינן מבוססות
שאלה: האם השיטה הא' מתייחסת שהאדם.
רב: על פי השיטה הא' אין "אדם", ואין בחירה. בחירה פירושה אפשרות להשפיע על הטבע. אמנם, האדם יכול להיעזר בחוקי הטבע, בחוק המשיכה, בחוקים האלקטרו סטאטי ובאין ספור חוקים נוספים, אבל רק בדרגה שהם מתגלים לו, במסגרת הטבע. אילו היינו מגלים בטבע מנגנון שמרגיש את מה שהאדם מרגיש וקולט את מה שהאדם קולט, אפשר היה להתייחס לטבע בצורה שכלית ורגשית ולהשפיע עליו. או אז ניתן היה לדבר על בחירה. אולם בטבע אין מנגנון רגיש, לפי השיטה הא' הטבע הוא עיוור.
לאמתו של דבר המדע דווקא טוען כי ניתן להשפיע על הטבע הן בשכל והן ברגש, חוקים מסוימים מאפשרים זאת. האדם יכול להשפיע על הצומח, עובדה היא כי הצמחים מרגישים את האדם. האדם יכול להשפיע על המין החי, עובדה היא כי החיות מרגישות את האדם. האדם יכול להשפיע על העולם במחשבותיו, אבל גם השפעת המחשבות על העולם אין בה אלא מימוש של חוקי הטבע. על הטבע ניתן להשפיע בפעולה פיזית כגון מכה, באמצעות גלים כדוגמת גלי רדיו או רנטגן, או על ידי גלי המחשבה והרצון. אבל גם ההשפעה באמצעות הרצון והמחשבה נובעת מחוקי הטבע. הטבע קולט את השפעת מחשבות האדם ורצונותיו, האדם נמצא בכל קומתו בתוך המנגנון של הטבע - במוחא וליבא, בשכל וברצון, ובכל יתר החוקים. יוצא אפוא כי האדם מקיים סוג של קשר עם העולם - האדם משפיע על העולם ומקבל ממנו - אבל גם הקשר הזה הוא בבחינת הטבע העיוור.
הבחירה של האדם יכולה להיות רק מחוץ לחוקי הטבע. בחירה חופשית תתכן רק אם הטבע השאיר מקום ריק, כנגד הבחירה של האדם. האדם, בבחירה שלו, צריך להיכנס לאותו מקום בין כל החוקים, ולקבוע את הבחירה שלו כחוק. 99 אחוז מחוקי הטבע הם בבחינת "חוק נתן ובל יעבור", רק אחוז אחד נתון לבחירתו של האדם. מקום אחד השאיר הטבע לאדם, כדי שיוכל להיות "אדם". האם גם הבחירה הזאת היא בבחינת הטבע העיוור ? השאלה על הבחירה אינה מתייחסת לטבע. שאלה זו נשאלת על האדם, על בחירתו החופשית, על המקום בו האדם מצרף את החוק אל הטבע.
שאלה: בכל תחומי המחקר מגלים תכלית להתפתחות, לא ברור אפוא מדוע הטבע עיוור?
רב: על פניה, השאלה נכונה. האדם חקר ומצא כי בזרע טמון כל תהליך ההתפתחות של האדם העתידי, אלא שרק כלפינו הזרע הוא זרע, ורק כלפינו הוא יתפתח. מנקודת המבט של הטבע, הזרע כבר בשל. הזרע מתגלה לאדם כדי להתפתח, כדי להתגשם, הוא אינו מהווה חידוש. התפתחות של ממש, חידוש שלא היה כדוגמתו בעבר, הוא בבחינת התפתחות מטרתית. אנו מדברים על מקרה כזה.
מרקס, למשל, ביסס את תיאוריה שלו על התפתחות האדם על חוקיות שהתגלתה קודם זמנו, ואותה הוא השליך אותה על העתיד. מרקס לא גילה את חוקי הטבע, הוא שיער את קיומם. היום אנו יכולים לדעת במה צדק, במה טעה ועד כמה גדולה הייתה טעותו. האדם אינו יכול לגלות דבר מטרם התגשמותו בעולם. אילו עמדו השערותיו של מרקס במבחן המציאות, היינו יכולים לצפות את העתיד. אבל גם אז, בדומה לאותו הזרע, אי אפשר היה להצביע על התיאוריה שלו כעל חידוש. בזרע שמתגלה נמצאים כל הנתונים מראש, הם רק מתפתחים.
העובדה כי האדם נולד עם רשימות וגנים שצריכים להתפתח, אינה סותרת את שיטת הטבע העיוור. עיוור פירושו ללא רגש או שכל המחליטים על הצורה העתידית. אמנם, מספר מדענים מדברים על שכל המחליט על הצורה העתידית, אבל הם טרם גילו אותו במסגרת החוקים הידועים לנו. אם יש שכל שמחליט על הצורה העתידית, הרי שאין ביכולתנו להבחין בו בעזרת האמצעים העומדים לרשותנו - לא באמצעות טלסקופים, לא באמצעות מיקרוסקופים - בשום דרך שהיא. חקירת הטבע עדיין לא הוכיחה את קיומה של תכלית ברורה ומוחלטת בהתפתחות הטבע על כל פרטיו, כחוק בל יעבור. ניתן להגיד כי פרט אחד רומז על האחר, אבל החוקיות עצמה טרם התגלתה בפועל. אילו האנושות הייתה מגלה אותה, האדם היה מתייחס לעצמו אחרת.
שאלה: האם לפי שיטת הטבע העיוור, לאדם אין חופש בחירה ?
רב: סוגית הבחירה היא עניין עמוק שמצריך דיון נפרד. הבחירה היא כל עבודת האדם, רק היא אינה חוק קבוע ומוגדר מראש. חכמת הקבלה אומרת כי לטבע יש מטרה סופית והאדם מתקדם לקראתה בכל צעד מצעדיו. כתוב, "מעלים בקודש ואין מורידים". על פי חכמת הקבלה האדם משפיע על חוקי הטבע בבחירה החופשית שלו, הוא מצרף את הנתון שלו למערכת החוקים.
בבחירתו החופשית קובע האדם את קצב ואופי ההתפתחות, מזרז את ההתפתחות ונהנה ממנה. לאמתו של דבר, האדם אינו יכול להתפתח שלא על ידי הבחירה. דווקא על ידי הבחירה הוא מסגל לעצמו רצון להתפתחות. בבחירה חופשית האדם מתחיל להכיר את הבורא, הוא קונה את השכל האלוקי ולומד את פעולות הבורא. הוא רוצה בכך מטרם שדוחקים בו. אם ההורים מחייבים את ילדם לבצע איזושהי פעולה הילד יבצע אותה מחוסר ברירה. אם הילד ירצה לבצע את הפעולה בעצמו, ללא לחץ מצד ההורים, הוא יקנה שכל וילמד איך לבצע אותה. התוצאה יכולה להיות טובה הרבה יותר אם נדע כיצד להקשות על הילד בחכמה. לא מקרה הוא שמשחקי הילדים מציבים בפני הזאטוטים אתגר: להשחיל חישוק על מקל, או לבנות מגדל קוביות. במידה שאנו רוצים בהתפתחות הילדים, עלינו להקשות עליהם. כמו בחינוך הילדים, כך בבחירה החופשית, בבחירה חופשית האדם קונה שכל. יוצא אפוא כי אי אפשר להתפתח ללא בחירה.
האם הבחירה עצמה כלולה בתוכנית התפתחות של הטבע ? וודאי שכן. האם התחתון בוחר ? כן . ומצידו של העליון, כלום לעליון יש מקום לבחירה ? לא. מנקודת המבט של המטרה אין ספק כי האדם יבחר בחירה חופשית, שאם לא כן, לא ירכוש שכל ולא יבוא אל התכלית. מצדו של הטבע אין שאלה האם האדם יבחר או לא, התשובה ברורה - האדם יבחר תמיד.
שאלה: האם האנשים שאינם מאמינים בשיטה של הטבע העיור, מאמינים כי תפילותיהם יכולות לשנות את החוקיות של הטבע ?
רב: איני יודע מהי אמונתם של האנשים שאינם דוגלים בשיטה הא', אבל הדוגלים בה הם בהכרח אתיאיסטים. אין להם למי לפנות בדרישה או בבקשה, ואין להם על מה להלין – כך פועל הטבע וכאלה הם חוקיו. כוס שנפלה מהשולחן אינה מעוררת את כעסנו על כוח המשיכה. הרב ברוך אשל"ג היה משתמש בדוגמה אחרת: שוטר שמכוון את התנועה מרגיז אותנו, הרמזור לא. האדם לא צועק על הרמזור. הרמזור דומם, אין לו שכל ואין לו תכלית, הנהג לא מחליף דעות ורגשות עם הרמזור, ולכן אינו מתייחס אליו. נטייתם של רבים ממתכנתי התוכנה לייחס למחשב תכונות אנושיות ולהכות את קופסת המתכת כשרוחם מתלהטת, היא עניין אחר. "תראה", הם צועקים , "תראה מה עשה לי המחשב". זוהי דרכם של המתכנתים לפרוק את עצבים.
שאלה: אם כך, גם השוטר לא יעורר את חמתו של האתיאיסט, הלא גם השוטר וגם הרמזור נמצאים תחת שליטת החוקים המוחלטים של הטבע.
רב: אילו הנהג והשוטר היו מסכימים עם היותם נשלטים בצורה מוחלטת על ידי החוק המוחלט של הטבע, היו השניים משלימים עם כל דבר. אפילו הנידון למוות היה נשאר אדיש לגורלו אילו יכול היה לנתק את עצמו מרגשותיו. יוצא אפוא כי השכל והרגש של האדם מונעים ממנו לקחת חלק בהילוך של טבע העיוור. אילו היה ביכולתנו לנתק את הרגש והשכל ולדכא את הרצון לחזות את העתיד, מצבינו היה טוב, היינו "חיים בטבע". עם כל זאת, ניתוק שכזה אינו בגדר האפשר, לא בטבע הדומם, לא בטבע הצומח, לא בחי ובוודאי לא במדבר. הנברא אינו מסוגל להימצא בטבע ללא תגובה מצדו.
זאת לדעת, הטבע אינו הדומם, צומח, חי ומדבר, הטבע הוא החוקים הפועלים על הדומם, צומח, חי ומדבר. ארבע הבחינות דומם, צומח, חי ומדבר מרגישים את חוקי הטבע. הבהמה, למשל, אינה מבינה אבל היא נמצאת בטבע. כאן המקום לשאול האם לחוקים הפועלים עלינו יש רגש ושכל, כלום יש הצדקה ותכלית לפעולותיהם ? במידה שהתשובה חיובית, אנו מצדיקים אותם, מפתחים כלפיהם יחס, מסכימים איתם או מרגישים רע ביחס אליהם.
שאלה: הרגש והשכל מונעים מהאדם להגיע לאיזון עם הטבע. האם הם שורש הקלקול ?
רב: השכל והרגש אינם הקלקול ואינם התיקון, השכל והרגש הם חומר. אם נחרוג מגבולותיה של השיטה הא' הרי שחוקי הטבע הם ה"כוח עליון" או ה"בורא" והדומם, צומח, חי, ומדבר הם דרגות הנברא. יש להבדיל בין השניים. העובדה כי הנברא מרגיש ומגיב מאפשרת לנברא לחקור את חוקי הטבע, ולבחון מיהו הכוח העליון.
יש שהחכימו יותר, כי היה קשה להם לקבל את ההנחה הזאת של השגחת הטבע, משום שמתוך שראו השגחת הויות המציאות המובטחת לקיומה בחכמה עמוקה למעלה מכל פסגה אנושית, לא יכלו להסכים שהמשגיח על כל אלה יהיה בעצמו חסר דעה, כי כלום יש לך נותן מה שאין בו, וכלום יש לך מלמד ומחכים לחברו בעוד שהוא עצמו טפש,"
על פי השיטה הב' לא יתכן כי חוקי הטבע הפועלים על האדם, הם משוללי הרגשה שכל או רצון. הלא חוקי הטבע חייבים להכיל לכל הפחות את אותם המאפיינים של האדם. לא יתכן כי הטבע ברא יצור חכם יותר, רגיש יותר ומוצלח יותר מהטבע עצמו. המציאות מוכיחה כי הדומם לא יכול להתפתח לצומח. השיטה הב' מציבה בפנינו שאלה מהותית: האם תיתכן התפתחות ללא הכוח העליון שקודם להתפתחות עצמה ?
שאלה: הזרע אינו מתפתח ?
רב: הזרע אינו מתפתח, הוא רק הולך ומתגלה ביחס לאדם. כל מאפייניו הפנימיים של הזרע נמצאים מלכתחילה בתוכו ומתממשים כלפי חוץ בהדרגה.
שאלה: האם המטרה קבועה מראש או שמא היא מתהווה תוך כדי ההתפתחות ?
רב: ההתפתחות המוגדרת בתוך הזרע אינה נחשבת בבחינת חידוש. זאת לדעת, התפתחות שהיא בגדר חידוש מוחלט לא תיתכן לעולם. איך אפשר שמהדומם יתפתח צומח, אם הכוח המשגיח על ההתפתחות אינו נמצא לפחות בדרגת הצומח ? רק אם הכוח המחולל את ההתפתחות נמצא בדרגת הצומח, אפשר שהדומם יתפתח לצומח. בהמשך הדברים ניווכח לדעת כי גם התפתחות מדומם לצומח אינה אפשרית. כך או אחרת, אם הכוח המשגיח על ההתפתחות נמצא מתחת לדרגת הצומח, הדומם לא יתפח לצומח.
אף לא אחת מארבעת השיטות המובאות במאמר אינה יכולה להוכיח את צדקתה, כל השיטות מבוססות על השערות ולא יותר. הנחה העומדת בבסיסה של השיטה הב' היא כי הדרגה הפחותה לא יכולה להוציא מתוכה דרגה בתכונות מפותחת יותר. על פי השיטה של ב' רשויות, הטיפש לא יכול להוציא מתוכו דבר חכמה.
"ואיך אפשר לומר, על מי שמסדר לפנינו מעשים בחכמה נפלאה הפלא ופלא, שאינו יודע מה הוא עושה אלא במקרה הוא עושה כך, בעת שגלוי לכל שאין המקרה יכול לסדר שום מעשה מסודר בסדרי החכמה,"
השיטה הב' נסמכת על ניסיון ואינה יכולה להוכיח את אמיתות דבריה. דוגמאות, רבות ככל שיהיו, לא יעידו על נכונותה – הוכחות אינדוקטיביות על דרך הסקת מסקנות מן הפרט אל הכלל, אין בהן כדי להוכיח את נכונות השיטה. גם אם יעברו אלפי שנים והכלל יוכח אין ספור פעמים, בסופו של דבר ימצא הכלל שגוי. הסקת מסקנות מן הפרט אל הכלל אינה יכולה לשמש כהוכחה, והכללים הנגזרים ממנה אינם חוקים של ממש. ובכל זאת ההנחה כי מן המקרה לא יכול להתפתח דבר, די בה כדי לשמש בסיס לשיטה.
על פי השיטה הב' ההתפתחות מחייבת שכל ומטרה ומכאן נובע החיוב בשתי רשויות.
"ולא עוד אלא גם להבטיח לו סדר קיומי נצחי. ומשום זה באו להנחה שניה, אשר יש כאן שני משגיחים וממציאים: אחד בורא ומקיים את הטוב ואחד בורא ומקיים את הרע. והרחיבו מאד שיטה זו בראיות ומופתים על דרכם."
בהביטו בטבע מתמלא האדם בהשתאות, התפתחות החומר עד לדרגת חי היא לפלא בעבורנו. איש אינו מבין כיצד מתפתח גוף חי מהאטום, צמח שמתרבה, נושם, מקבל, פולט ומברר בין טוב לרע. הרגשת המועיל והמזיק היא שמאפשרת את התפתחות הצומח. הצומח משנה את עצמו לטובתו, יש בו הבחנות פנימיות של מקבל ונותן. באמצעות השכל והרגש מעבד הצמח בתוכו נתונים המתאימים למבנהו, הוא מתפתח ומתקיים לפי תוכנה פנימית. איננו יודעים מהיכן צצה מערכת אדירה שכזאת, איננו יודעים מהי הסיבה להיווצרות כל אותם הפרטים שאנו חוקרים, אבל עובדה היא כי הם קיימים. התבוננות בטבע מביאה אותנו להסיק כי הטבע "חכם" ו"מבין", והמערכות שבו נמצאות לפחות באותו הגובה של המערכות העתידות להתפתח.
לקיומה של דרגת הדומם די במערכת קבועה של חוקים. אבל אם בהתפתחות עסקינן, הכרח הוא לדעת את הצעד הבא שיתהווה בנברא, כלומר איזה צעד יועיל להתפתחות. ההתפתחות מצריכה "שכל" לשער בעזרתו את העתיד. אם כך, הטבע "חכם", ביכולתו לראות את העתיד.
התפתחות נבנית על בסיס ההבחנה בין טוב ורע, בין מועיל ומזיק, זה כנגד זה. המאבק בין הכוחות יוצר סינתזה ואנליזה - מתחילה להתהוות תוכנית, יש רגש ויש בחירה. ההתפתחות היא יותר מהתמודדות בין כוח דוחה וכוח מושך, בין טוב ורע - זו התפתחות מצד החומר, יש מי שמרגיש את הטוב והרע, מה מועיל ומה מזיק. החומר מבחין בין הפרטים שכדאי לו לקלוט בתוך עצמו ובין אלו שעליו להוציא החוצה וכך הוא מקבל צורות חדשות.
את הטוב והרע שהגוף המתפתח מרגיש על עצמו הוא משייך לטבע מחוץ לו. הגוף המתפתח מבחין בטבע בשתי התכונות, טוב ורע, ובהשפעתן עליו בטוב וברע. אמנם גם הרגשת הטוב והרע כלולה בשליטתו של הטבע העיור - תלוי באיזה רמה מדובר, ובאיזה רמה מעורר הטבע בנברא את הרגשת הטוב והרע - עם כל זאת מדובר על התפתחות, על ראיית הדרגה הבאה, ההכרחית, מתוך הדרגה הקודמת.
ההפרש בין שתי דרגות התפתחות אין בו עדיין כדי להצביע על דבר מה מעבר לטבע, אבל הוא מאפשר איזושהי אחיזה בנצחיות. כלומר, ההפרש בין המדרגות, היכולת לראות את העתיד והמגמה לקדם את המדרגה התחתונה למדרגה עליונה, מעידים כי יש תכלית להתפתחות. למרות שהחוקים מוחלטים ואין אפשרות לבחירה חופשית, על אף שהשכל והרגש נמצאים גם הם בשליטת הטבע - על פי השיטה הב' דרכי ההתפתחות מוגדרים מראש בתוך הטבע. גם אם לא מדובר עדיין על שכל ורגש עליונים, בכל זאת ניתן להצביע על נקודת פתיחה וסיום, על תהליך התפתחות המושרש בטבע. התפתחות המתממשת באמצעות שני הכוחות, טוב ורע.
שאלה: האם במשך התפתחותו עובר האדם דרך ארבעת השיטות המתוארות במאמר ?
רב: המדענים שבינינו נמשכים לפי טבעם לחקור ולדעת באיזה שיטה מארבעת השיטות הם נמצאים, יתר בני האדם - גם אם מדובר בנשמות גבוהות - אינם מוצאים בכך עניין. נשמות מסוימות נמשכות לחקירה ואחרות נמשכות לדברים אחרים. האר"י קבע כי הנשמות שבדורנו נמשכות אל הידיעה והשכל, אבל יש נשמות שנמשכות יותר לרגש. כל ארבעת השיטות נמצאות בכל אדם, הדחף לחקור את השיטות משתנה מאדם לאדם. אני באופן אישי, נמשך לחקירות כגון אלו, חשוב לי להתלבש בהן ולהסביר אותן. כך או כך, ניתן להגיע לרמות גבוהות ביותר של התפתחות רוחנית גם ללא הידיעות האלה. בסופו של דבר אנו לומדים על התלבשות הכוח העליון בנשמות, בדרגות הנמוכות.
שאלה: מהי החקירה האינדוקטיבית ?
רב: אינדוקציה פירושה הסקת מסקנה ממקרה פרטי והשלכתו על הכלל. האינדוקציה מבוססת על הניסיון ואין בה כדי להוכיח דבר. בכל זאת, מחוסר ברירה, אנו מקבלים את המסקנה האינדוקטיבית כחוק. חכמת המתכות, למשל, מבוססת כולה על מחקר אינדוקטיבי, איננו מכירים חוקים מוחלטים בתחום זה. המחקר המטלורגי כולו מבוסס על ניסיון בלבד, ובכל זאת אין בכך כדי למנוע מהאדם להיעזר בו כדי להלחים מתכות ולבנות בנינים. רבים הם החוקים המבוססים על ניסיון בלבד, חוקים אלו מתקיימים בתנאים מוגדרים. בנסיבות אחרות, בחלל החיצון למשל, אין וודאות בקיומם. בהנחה כי חוק הוא כלל המתקיים בכל מקום ובכל מצב, הרי שאין אנו מכרים אף לא חוק אחד.
שאלה: נדמה כי הדרך היחידה לחקר המציאות היא המחקר האינדוקטיבי, הלא כל חקירותינו מבוססות על ניסיון.
רב: חמשת חושי האדם והדרך בה אנו תופסים את המציאות באמצעות חמשת החושים, הם שמכתיבים את אופני החקירה האינדוקטיבית. האדם יכול להבחין רק בהתפעלות של חמשת חושיו מדבר מה. יוצא אפוא כי המדע האנושי הוא סכום כל ההתרשמויות בחמשת החושים. האם יש אפשרות אחרת לחקור את המציאות? בוודאי. לשם כך עלינו להתעלות מעל לחמשת החושים.
יהיה מי שיאמר כי גם בהתעלות מעל החמישה חושים ובעבודה במסך ואור חוזר, אוסף האדם ידיעות. הלא המקובל עובר עיבור, יניקה, מוחין ומתוך הניסיון מבחין באיזושהי חוקיות. הדברים נכונים אבל רק בחלקם. את התהליך הרוחני האדם עובר מתוך ניסיון, בחושך ובבחירה חופשית. לכאורה, התנאים לחקירה בעולם הרוחני זהים לתנאי המחקר בעולם הזה, אלא שכתוצאה מהמחקר בעולם הרוחני האדם רוכש את השכל של המדרגה הבאה.
בעולם הזה אנו חוקרים את החומר בדרגות הפחותות מדרגת האדם - את החומר בדרגת הרצונות והמחשבות אין ביכולתנו לחקור. המחקר האנושי מוגבל לדרגות הדומם צומח וחי, ליותר מכך הוא אינו מסוגל. דרגת המדבר נסתרת מהאדם. את דרגת המדבר ניתן לחקור רק במידת הידמותו של האדם לבורא, כלומר מתוך דרגת האדם. דרגת המדבר חייבת להשוות צורה לבורא, יכולתנו להבין אותה תלויה במידת השוואת הצורה אל הבורא. יוצא אפוא כי המקובל חוקר את הכוח העליון ולא את דרגת המדבר.
המדע של העולם הזה חוקר את דרגות הדומם צומח וחי, אין בעולם שלנו מדע החוקר את דרגת המדבר. דרגת המדבר נסתרת מהאדם, רק בהתקשרות לכוח העליון נוכל לחקור את דרגת המדבר, רק לפי השוואת הצורה. לאמתו של דבר גם המדבר שנגלה לאדם הוא לא יותר מאשר מידת ההסתרה שלו. כך מושכים אותנו לחקור את דרגת המדבר.
עלינו להבין עד כמה מוחלטת היא מוגבלותנו. מכל הבעיות שידענו במהלך ההיסטוריה, אף לא בעיה אחת נבעה מדרגת המדבר. לכן ניתן היה לפתור את הבעיות באמצעות המדע. היו שחשבו כי ניתן לפתור אפילו את הבעיות החברתיות. עתה, בשעה שהבעיות מתעוררות מדרגת המדבר, לא נותרה בידנו ברירה אלא להכיר את האלוקות. ללא הכרת האלוקות לא נדע מיהו האדם.
שאלה: מדוע החקירה הרוחנית אינה אינדוקטיבית, מה הערך המוסף שלה ?
רב: האדם אינו יכול לחקור את עצמו, אין לו שכל או רגש אמיתי, אין לו תכונות של המדבר והוא אינו יודע את חוקי המדבר. כל אלה יהיו ברשותו רק במידה שהבורא יתלבש בו לפי השתוות הצורה, בתנאי שהאדם והבורא יהיו במידה אחת, בדבקות, בזיווג אחד.
בחקירה הרוחנית האדם אינו חוקר את עצמו, אף לא את הטבע בדרגת הדומם צומח וחי. בחקירה הרוחנית האדם עולה לדרגה העליונה ורוכש אותה. מכאן ניתן להבין מדוע החקירה הרוחנית אינה חקירה אינדוקטיבית. החקירה הרוחנית אינה מסתמכת על ניסיון ואיסוף מידע. תחילה צריך המקובל להתחבר לאח"פ דעליון ולהיקלט בו. עליו ללמוד את המדרגה העליונה כחוק נתון מראש, ובצירוף החוק של המדרגה העליונה לאח"פ שלו, הוא משליט את החוק של המדרגה העליונה עליו. הוא מנהיג את החוקים של האח"פ דעליון באח"פ שלו.
ההשוואה בין החקירה הרוחנית לחקירה האינדוקטיבית הסיטה את הדיון מהמאמר, נחזור אפוא לענייננו.
שאלה: מדוע מציאות של כוח טוב וכוח רע מוכיחה כי יש תכלית לבריאה ?
רב: מציאות של כוח טוב וכוח רע אינה מוכיחה כי לבריאה יש תכלית, אבל היא כן מצביעה על התפתחות. אם המצב משביע רצון אי אפשר להתפתח, לא מורגש שינוי, לא פנימי ולא חיצוני. הכול טוב, הכול דומם. הגילוי הקטן ביותר של חיסרון במצב הנוכחי מפתח יחס למצב הבא, מצב שבו החסרונות יהפכו ליתרונות. כתוצאה מגילוי החסרונות מתחיל להתהוות הבדל בין טוב ורע – כבר אפשר לתאר שני מצבים ולא אחד. כך מתחילה ההכנה להתפתחות הצומח. עם כל זאת, כדי לעורר שנאה לחסרונות בשיעור הדרוש, יש לצבור כמות גדולה מאד של חסרונות, רך כך ניתן יהיה לפתח רצון להתעלות מעליהן למצב הבא.
הכוח הטוב והכוח הרע צריכים להתגלות די הצורך ולחדד את הרגשת הפער בין המגרדות. כתוצאה מהרגשת הפער בין המדרגות מתגלים רצון להתפתחות, ומוכנות להתייגע כדי לרכוש את המצב החדש. המצב החדש מפותח יותר, גבוה יותר וקשה יותר. המצב החדש מצריך את הנברא להיות חכם יותר, מפותח יותר ואפילו נתון להגבלה קשה יותר - ההגבלה מצד הטבע נעשית חריפה יותר במעבר למצב הבא.
הכוח הטוב והכוח הרע הם בבחינת הכרח, השניים מהווים יסוד להתפתחות, זולתם לא הייתה לנברא סיבה לזוז. ההבדל בין המצב הנוכחי למצב הבא הוא היות המצב הנוכחי רע והמצב הבא טוב. האדם מבדיל בין טוב ורע היות ומחוץ לו פועלים שני כוחות, אחד פועל כטוב והשני כרע. הכוחות בונים את הנברא מעוררים אותו ומכינים אותו לשינויים. כך מתפתח הדומם לצומח. בהמשך התהליך, הולכות ומתחדדות ההבחנות בין טוב לרע וההתפתחות ממשיכה מצומח לחי. ההתפתחות בדרגת החי עוצמתית עוד יותר - התפתחות בתנועה, בשכל, בהרגשת החיים. כך ממשיכה ההתפתחות עד לדרגת המדבר. עם כל זאת, ההבדל בין דרגות ההתפתחות אינו יותר מאשר שינוי במהות הטוב ומהות הרע. בסופו של דבר מדובר בשני כוחות בלבד, לא צריך יותר. חיובי ושלילי, זכר ונקבה - הניגוד מעורר את הרגשת השוני ועל פניה מתהווה ההתפתחות.
"שיטה זו נולדה מתוך חיקה של שיטת ב' רשויות, כי חילקו והפרידו כל פעולה ופעולה מפעולות הכלליות לפי עצמה, דהיינו, הכח, העושר, השליטה, והנוי, הרעב המות והמהומות וכדומה, ומינו על כל אחד מהם ממציא ומשגיח מיוחד. והרחיבו הדבר לפי חפצם."
המחקר המדעי אינו מסתפק בחלוקה לטוב ורע, הוא מבחין בין אלפי חוקים במציאות. האמת היא שאת כל אלפי החוקים ניתן לתאר ככוח טוב וככוח רע, בין שהם פועלים בחומר, בשדות מגנטיים או חשמליים, בתכונות אנושיות או בתכונות של דומם צומח וחי - אם לפי מידת התרחקותם זה מזה או לפי מידת הימשכותם זה לזה. הגוף החי, למשל, מונע מעצמו את הרע וסופג לתוכו את הטוב הדרוש לו.
הטוב והרע שבכל הרמות נחלק להרבה אופנים. החיים עצמם מוכיחים כי קל יותר להתייחס לאלפי החוקים הפרטיים. האדם מבדיל בין המדעים השונים ביחס להשפעתם בדרגות הדומם צומח חי ובהתאם לאופים של הכוחות עצמם. האדם מבדיל בין חוקי המשיכה לחוקי השדות המגנטיים, בין חוקי החשמל לחוקי האור, בין הפיזיקה של הגופים הגדולים לפיזיקה הסאב-אטומית, וכ"ו. הטוב מייצג אלפי סוגי טוב והרע מייצג אלפי סוגי רע, אם כך למה לנו להתבלבל ביניהם. הרי כל אחד מרגיש את הכוחות האלה בהתאם לאופיו, פלוני אוהב מוזיקה וחברו נהנה מדבר אחר.
החלוקה בין טוב ורע היא ביחס לאדם. כלומר, יש כוח טוב וכוח רע בטבע החיצון - כמו שהוא משפיע על האדם, ויש שני כוחות באדם המבחינים בטוב וברע. האדם לפי טבעו מחלק את שני הכוחות לאלפי רמות ואופנים. שיטה ג' היא פיתוח של שיטה ב', ולמעשה אין ביניהן הבדל. על פי השיטה הג', כוחות רבים פועלים על הנברא.
ראוי להזכיר כי הטבע הוא הכוח הפועל על החומר - על הדומם, צומח, חי ומדבר. הטבע אינו הדומם, צומח, חי ומדבר עצמם. החומר הוא הנברא – הדומם, צומח, חי ומדבר. הטבע קודם לנברא ונמצא מחוץ לו.