ב"מאמר השלום" מדובר, שהחנות פתוחה, הפנקס פתוח והיד רושמת. כל שכן האדם, בכל מה שפועל בחייו, לוקח, מחזיר, הכול נרשם. ולכל דבר עת, ותנאים משלו. כי החיים מסודרים כך, שאדם נמצא בסדרת הזדמנויות בלתי חוזרות, ובכל רגע חייב לבצע תיקון. וחיינו אינם כמצבים שבהם אדם יכול לטעות, או לא לעשות מאום, או לרשום מעין טיוטה, "כתב ביניים" שכותב ואז מוחק ומתקן, עד שמגיע לתוצאה תקינה וטובה בעיניו, ואותה מוסר לדפוס...