אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / חוויה ושמה קבלה / פרק 3 - דרך לימוד הקבלה
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

פרק 3 - דרך לימוד הקבלה

תוכן העניינים:

מה לומדים ואיך

שאלה: מה לומדים בקבלה, האם מדובר רק בהכוונה או ב"לימוד אקדמי" של ממש?

תשובה: קבלה היא מערכת אמיתית ומדויקת, שלפיה האדם מתחיל להרגיש בהדרגה את הבורא, בהתקדמות של ממש הן בשכלו והן ברגשותיו-לפחות ברמה שבה אנחנו חשים את כל הסביבה שלנו. הבורא מורגש אז הרבה יותר ברור, ללא שום שקר עצמי, ואלה תהליכים מבוקרים, החוזרים על עצמם בשיטתיות.

לפיכך הקבלה נקראת מדע. דווקא משום שהיא כפופה לכל התביעות של מדע אמיתי, כלומר, שבעזרתה אפשר למדוד ולכַמֵת את הרגשות במספרים, לערוך ניסויים חוזרים ולהעביר לאחרים את הידע שנרכש.

האדם משתמש בחופשיות מוחלטת בכל מה שנותנים לו בעולמנו. הוא אינו מרגיש מאיפה וממי הוא מקבל זאת. אילו היינו מרגישים את "הנותן", ולוּ במעט, היינו מקבלים באותו הרגע הרגשה אחרת: על המיקום שלנו, על קשר עם מישהו או עם משהו, ומיד היינו מוצאים את עצמנו במצב אחר. זוהי כל הבעיה שלנו: אי-הרגשת קיום הבורא. לכן אין מטרה חשובה יותר בעולמנו מלהרגיש את קיום הבורא, להגיע לאיזשהו מגע עימו.

אחרי זה יהיה קל יותר. כאשר אתה מתחיל קצת להרגיש, אתה כבר נאחז בזה ואתה כבר יכול לשחזר את הקשר הזה עוד ועוד, להרחיב ולהעמיק אותו. יש לך כבר אל מי לפנות, ואתה כבר מבין איזו תשובה אתה תקבל. השלב הזה מכונה "נשמת אדם תלַמדנו", כלומר, שהנשמה של האדם מובילה אותו, כלומר ההרגשות שלו אומרות לו כיצד הוא צריך לפעול בהמשך, אך לפני זה הוא זקוק להכוונה מדוקדקת של מורה, קבוצה וספרים, לבטוח באחרים, במי שכבר השיג את זה.

הקשבה פנימית

שאלה: התחלתי להתעניין בקבלה. אני רוצה להתחיל ללמוד, אבל אומרים לי שזה דבר מסוכן. מה בדיוק מסוכן בלימודי הקבלה?

תשובה: אותי ניסו להניא מלימוד הקבלה המון אנשים: דתיים וחילוניים, גויים ויהודים, זרים וקרובי משפחה. ניסיתי להילחם בַּהשתוקקות לדעת מה הטעם בחיי, לשם מה אני חי ומהי משמעות קיומי, ולא יכולתי לתאר לעצמי יום, שבו אוכל לקום בבוקר בלי לשאול שוב את אותה השאלה-יום שעובר בשקט ובשלווה, ללא מחשבות, אלא רק לחיות וליהנות מהחיים...

אתה יכול להגיד, שזה כמו "קללה", אם אין תרופה. אבל התרופה קיימת. אם אתה מרגיש את אותה שאלה זועמת, בוערת בתוך-תוכך ולא נותנת לך מנוח, אתה עלול להפסיד זמן יקר אם תקשיב לעצות של אחרים ותחיה לפי שׂכלו של זר. כי בלאו-הכי תחזור לרצון המקורי שלך, ולא לרצון של מישהו אחר, אם זה באמת מה שהנשמה דורשת. "נשמת אדם תלמדנו"-ולכן הקשב לעצמך ודע מהו רצונך. אם כבר אינך מסוגל להישאר ברמתם של אלו, שנותנים לך כל מיני עצות-אין דבר שיוכל לעצור או לשכנע אותך, ובכל מקרה תגיע ללימודי הקבלה. כדאי שתעיין ב" הקדמה לספר 'הזוהר", וגם בספר " קבלה למתחיל" בפרק " מקובלים על חוכמת הקבלה".

כל אחד יכול

שאלה: ידוע שכדי ללמוד קבלה זקוקים לפני-כן להכנה רצינית מאוד! נאמר, כי לפני לימוד הקבלה האדם חייב לדעת גם את התורה, להיות לפחות בן 40, וכיוצא בזה. את ספר "הזוהר" ניתן ללמוד רק ביחד: למשל, תלמיד ורבו. במה עלי לבחור?

תשובה: איסורים בנוגע ללימוד קבלה היו רק עד זמנו של האר''י. האיסורים האלה הוטלו על-ידי המקובלים עצמם, מכיוון שהנשמות עדיין לא היו זקוקות לקבלה כדי להתקדם לעבר מטרת הבריאה. אך מאז זמנו של האר''י (סוף המאה ה-16), הוא עצמו, ומקובלים אחרים, הסירו את האיסור, שהם עצמם קבעו. זאת מפני שהנשמות הגיעו לרמת התפתחות כזו, שהתחילו להרגיש בתוכָן את הצורך בתוכן רוחני, בתוכן עליון.

תקופת הברבריות הסתיימה. היום מיליונים רבים של אנשים מתחילים לחוש צורך בחוכמת הקבלה, וככלל, מי שראוי, ילמד אותה בכל מקרה. אי-אפשר לעצור את התהליך הזה. שאיפת הבריאה כולה אל עבר הבורא היא מיסודו של הטבע, ועכשיו היא מתחילה לבוא לידי ביטוי באופן גלוי. הרב קוק ענה על השאלה "מי רשאי ללמוד קבלה?"-"כל מי שרוצה!", מכיוון שהרצון של האדם הוא זה הקובע את רמת התפתחותו. אם האדם רוצה ללמוד, פירוש הדבר שהוא מוכן ובשל נפשית ורוחנית לכך, ואף איסור לא יוכל להניא אותו מלימודיו.

האדם צריך להשתמש באותם אמצעי תקשורת-התקרבות אל הבורא, שקיבל מהבורא, ולהאמין שבכל רגע נתון האמצעי שנמצא בידיו הוא הטוב ביותר שישנו. אבל למרות זאת אסור לו להפסיק לחפש אמצעים יעילים יותר.

קבלה-היא הבנת הבורא, הבנת מטרת הבריאה, התגלות האור העליון (בתוך עצמך, בתחושותיך) על-ידי שינוי הכוונות-ולא מדעי הפילוסופיה היהודית. בדומה לתורה, שהיא לא סיפור היסטורי עלילתי, אלא תיאור היקום ושיטה להבנת הבורא.

בקבלה, מושגים כמו "אסור", או "אי-אפשר", פירושם "לא יכול בפועל". לדוגמא, כאשר נאמר שאסור לראות את הבורא, משמע שאסור לקבל אור למען עצמך. זה מוסבר ב "תלמוד עשר הספירות" ובמאמרים רבים אחרים של המקובלים.

לכן "אסור ללמוד קבלה" פירושו: "לא יכול ללמוד קבלה בגלל העדר רצון". הקביעה הזו מוצדקת גם כיום לגבי הכלל. אלא שהנשמות לדורותיהן יורדות בהדרגה אל העולם שלנו ומגיעות לרמה רוחנית מפותחת כזו, שכל המחשבות והכוונות הארציות שלהן הופכות לבסוף לשאיפות לבורא. ואז יחול "רשאי ללמוד קבלה", מכיוון שהאדם התפתח דיו והגיע לרצון הזה.

שאלה: האם האדם חייב להיות דתי או שומר מסורת כדי להתחיל ללמוד קבלה?

תשובה: לא. כל אחד יכול להתחיל ללמוד. אם הבורא נותן לאדם רצון להתקדם, האדם עצמו יתחיל להרגיש יחס מיוחד לחיים, לסובבים אותו, לעצמו. התפתחות אמיתית של האדם ממצב בהמי למצב רוחני צריכה לחול בהדרגה, במידת הבנתו את העולם שבו אנו חיים. ככל שאדם מתחיל לגלות את כל הנבזות והשפלוּת בעולם שלנו, שבהן לא חש קודם, כן הוא יהיה מוכן לשינוי בתוככי עצמו. חוק העולם העליון אומר, ש"אין כפייה ברוחניות", מכיוון שרק בעזרת הבורא יכול האדם לשנות את רצונותיו וכוונותיו. לכן המטרה היא רק ללמוד את החומר בחריצות, והשינוי הרוחני כבר יגיע.

ספרי לימוד עכשוויים

שאלה: לפי אֵילו ספרים כדאי ללמוד קבלה ועם מי?

תשובה: אני מכיר רק מעט ספרי קבלה חוץ מספר "הזוהר", כתבי האר"י ואשלג. עד תחילת לימודי אצל הרב שלי, האדמו"ר אשלג, למדתי "טל אורות", ביאור הגר"א על "ספרא דצניעותא", ספרי רמ"ק. עם הרב שלי למדתי "אדיר במרום", "יושר דברי אמת", "פרי עץ חיים", "מאור ושמש", "נעם אלימלך" וספרי אדמו"רים למיניהם. אבל כל זה רק אחרי לימוד בספרי היסוד: "הזוהר", כתבי האר"י וכתבי אשלג.

שאלה: מדוע נלמדים רק, או בעיקר, ספר "הזוהר", כתבי האר"י ואשלג?

תשובה: כיוון שהמחברים הם למעשה מחבר אחד-נשמה אחת, שהגיעה גם מנשמת אדם הראשון, אברהם אבינו, משה, רבי שמעון בר-יוחאי, האר''י והרב יהודה אשלג-נשמה שירדה במיוחד כדי ללמד את האנושות את דרך התיקון. אמנם ישנם מקובלים, שיודעים אפילו יותר, אבל להם לא ניתנה רשות לחבר ספרים, המיועדים ללמד ולתקן בני-אדם, ובמיוחד ספרים למתחילים בַּדרך הרוחנית. משך כל הדורות של הקבלה נכתבו אלפי ספרים. הרב שלי הורה לי ללמוד וללמד רק את המקורות האלה:

1. כתבי רשב"י (רבי שמעון בר-יוחאי).

2. כתבי האר"י (הרב יצחק לוריא).

3. כתבי בעל-הסולם (הרב יהודה אשלג).

אני מציע לכולם להתחיל ללמוד משלושת המקורות האלה, ואחר-כך, אחרי שתטמיעו בקרבּכם את החומר, תוכלו לעיין ולהבין את כל השאר. כך יהיה לכם בסיס, ותוכלו לבקר מקורות אחרים ולהבין אם גם הם מתאימים לכם. ודאי שאין בכוונתי להמעיט בערכם של מקורות אחרים. כי העניין הוא, שלהרבה מן המקובלים שהיו אף בדרגה רוחנית גבוהה יותר מאשר רבי שמעון בר-יוחאי או האר"י ז"ל, לא ניתנה הרשות לכתוב, ואם כן ניתנה רשות כזו, היא היתה רשות לכתוב רק ברמזים קצרים לאלה הנמצאים כבר בעולמות עליונים, כמו שכותב רבי יהודה אשלג במאמרו "גילוי טפח וכיסוי טפחיים" (" קבלה למתחיל", עמ' 11): "...לא ניתנה הרשות לדבר זה, לפיכך נשמרו מלכתוב הביאורים השייכים לעצם החוכמה, אלא הסתפקו ברמזים קצרים שאינם נקשרים זה בזה כלל".

שאלה: במאמרים הנלמדים מסתמכים הרבה על "פירוש הסולם". מהו הפירוש הזה?

תשובה: הרב יהודה אשלג קרא לפירושיו לספר " הזוהר" "סולם", כי הקריאה בפירוש ה"סולם" עוזרת לאדם לעלות בסולם של "אדם-בורא", מדרגת האדם שבעולם שלנו ועד לדרגת הבורא, שהיא מטרת הבריאה. את פירושי "הסולם" ניתן להבין רק אחרי שלומדים את כל ההקדמות לספר "הזוהר", שכתב הרב יהודה אשלג, והעיקרית מביניהן היא " פתיחה לחוכמת הקבלה". זה הרבה שנים אני מלקט בהדרגה את כל הקטעים המיוחדים והמעניינים של ספר "הזוהר", ואני מקווה, שניתן יהיה לקבץ אותם לספר נפרד.

להעדיף רוחניות

שאלה: מה עלי לעשות עם הרצונות שלי: אני רוצה בית יפה וגדול למרות שגם קטן מספיק, אני רוצה רכב חדש, למרות שהישן עוד נוסע. ובאשר לעבודה אני עדיין מעוניין בעבודה שנושאת באחריות. האם עלי לבטל את הרצונות האלה כדי לפנות יותר זמן ללימוד, מה גם שהקרובים שלי לא מגלים שביעות רצון מכך?

תשובה: כל דבר בחיי האדם: הבחירות שלו, הצעדים שהוא נוקט, העדפותיו, הדרך שבה הוא מעריך את חייו, כולם מוגדרים לפי הנחיצות שהוא מרגיש בדברים אלו או באחרים. כתוב: "כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו". מצד אחד, אפשר לפרש את זה כך: שהאדם יקריב את הכול למען חייו, למען בריאותו והאפשרות להמשיך לחיות, ומצד אחר, אפשר לפרש את זה גם אחרת: שיקריב את הכול, כלומר את חייו הגשמיים, למען הדבר החשוב ביותר בשבילו, שבלעדיו אין לו טעם בחייו. דוגמאות לכך אפשר למצוא במהלך כל ההיסטוריה ואפילו בתקופתנו החומרית למדי. הכול תלוי בהערכת העקרונות החומריים והרוחניים. ההערכה הזאת משתנה עם התפתחותו של האדם. לכן אין צורך בכפייה עצמית. ב" הקדמה לתלמוד עשר הספירות" מסביר הרב יהודה אשלג שבעבר, בשחר ההיסטוריה, אדם שרצה להיכנס לקבלה ולעולם הרוחניות היה חייב להגביל את עצמו בכול ולחיות על לחם ומים בלבד.

נכון להיום-אחרי שנוספו תיקונים לעולם, על-ידי מקובלים מתקופת המשנה והגמרא ועל-ידי מקובלים מן המאות שלאחר תקופה זו, וכתוצאה מהתפתחות הנשמות מגלגול לגלגול-כדי להיכנס לעולם העליון צריכים ללמוד רק את תורת הקבלה. ולכן היום אין צורך בייסורים ובהגבלות, שבעבר אנשים נהגו להטיל על עצמם מרצונם. המקובלים קירבו את האור העליון אלינו, בעיקר מתקופת האר"י (המאה ה-16), כמו שכתוב: " המאור שבה (בקבלה) מחזירו למוטב (לבורא)". כלומר, לימודי תורת הקבלה מעוררים הארה בלתי-נגלית של אור עליון, שמתקנת את האדם.

המקובלים מסבירים, שלימוד הקבלה מעורר את ההארה הכי אינטנסיבית של האור העליון על הלומד, יותר מאשר כל לימוד אחר, ולכן מייעצים לכל מי שרוצה להשיג רוחניות, כלומר שרוצה להשיג את מטרת הבריאה-ללמוד קבלה.

לכן אתה יכול להמשיך לבנות בתים, לקנות מכוניות ולתת מתנות יקרות-ערך, אך חשוב ללמוד באופן קבוע, לקרוא בכל זמן פנוי שמזדמן-ורק חומר לימוד של מקובלים אמיתיים. הלימוד הזה יביא אותך למצבים פנימיים חדשים, לערכים חדשים, לפיהם תעשה את ההחלטות שלך. העיקר והטפל יתחלפו בהדרגה, אך זה חייב לבוא מתוך-תוכך ולא על-ידי כפייה, כיוון שאין כפייה ברוחניות-ובעולם שלנו מקור הכפייה בקליפות.

הַמלצתי: המשך ללמוד קבלה, ובכל מקום היֵה מה שאתה. עם הזמן, הנשמה היא זו שתנחה אותך, כמה להשקיע ברוחניות וכמה בגשמיות.

שיטת הלימוד

שאלה: אתה כותב שהשלב הראשון של לימוד קבלה הוא לקרוא כמה שיותר חומר עיוני מגוון. אם בזמן הקריאה מתעוררות שאלות, האם צריך להמשיך לקרוא, או להפסיק עד שהחומר הנלמד מובן באופן מלא? אם אני מרגיש עייפות או חוסר רצון להמשיך את הלימוד, האם אני צריך להכריח את עצמי לעיין בכל חומר הלימוד המתוכנן? האם עלי לקבוע לעצמי לוח-זמנים נוקשה, ולעמוד בו ללא דופי, או להתחשב בקושי שמתעורר לפרקים?

תשובה: אם אתה נמצא בשלב ההתחלתי של לימוד קבלה, אתה פשוט חייב לקרוא הרבה, ורק את מה שברור לך. קרא יותר, אל תפסיק. הימנע מקטעים קשים, כי מה שהושג בקלות יעזור מאוחר יותר להשיג את הקשה יותר. רצוי ללמוד במצבים שאין רצון ואין מצב-רוח. בזמנים כאלה הכי טוב ללמוד על מבנה העולמות: " פתיחה לחוכמת הקבלה". לפעמים יש תועלת גדולה בללמוד בעל-כורחך, על הרגשות שהן מנוגדות לאלו שאתה מרגיש ברגע נתון. אם אני נמצא, למשל, בייאוש, דווקא בשל כך אני קורא על השתוקקות לבורא. אנחנו צריכים לחוות את כל ההרגשות. הרי אנחנו בנויים מכל הצירופים של ההרגשות והתכונות, שקיימים בבריאה. בקבלה אתה עצמך עושה את הניסויים ונושא את אלה של כל הבריאה.

החומר הנלמד בקבלה מתחלק לשני חלקים:

1. לימוד על בריאת העולמות, הפרצופים והספירות-על ירידתן של מדרגות הסתרת הבורא, לפי הספר " קבלה למתחיל", ושמיעת השיעורים מתוך התקליטור המצורף אליו. חובה לרשום מסקנות, לכתוב הגדרות, לעשות תרשימים של התהליכים הנלמדים. החלק הזה הוא העיקרי בהבנת המבנה של מערכת הבריאה ופעילותה. את החומר הזה חייבים ללמוד בשיטתיות, ללא קשר עם המצב הפנימי שבך.

2. עליית הנשמה במדרגות, מהעולם הזה לעולמות עליונים, שהיא עבודתו הרוחנית של האדם בתיקון נשמתו. על כך תקרא בכל ספריהם של בעל-הסולם, הרב"ש ובספריי. הלימוד כולל היכרות עם החומר, כלומר, מעבר שיטתי על החומר לצורך בניית מראי מקומות. מאחר שמי שלומד קבלה למען עלייה רוחנית, ושרוי בשינויים פנימיים מתמידים, חובה עליו לבחור ולעיין בחומר בהתאם למצבים הפנימיים שבהם הוא שרוי.

חושים נוספים להיגיון וחשיבה

שאלה: האם די להשתמש בהיגיון החשיבה בלבד, כדי להבין את האלוקות?

תשובה: שום היגיון לא יעזור בהבנת הרוחניות, כי היא כולה נמצאת מעל ההיגיון והשכל שלנו. לכן אנו לא מרגישים בה. באמצעות החושים, ההיגיון והשכל שלנו, אנו מסוגלים לחקור רק את הדברים, שניתן לתפוש ולנתח בעזרתם, והמידע הזה בכללותו נקרא "העולם הזה".

כדי להרגיש את העולם העליון, עלינו לרכוש חושים אחרים-את מה שאנו מכנים " מסך". רק באמצעותו נוכל לחוש את מה שמעלינו, את מה שנמצא מעבר לתחושה הגשמית שלנו, את מה שהחושים הטבעיים שלנו לא קולטים. יחד עם היכולת לחוש את העולם העליון, אנו מקבלים גם היגיון ושכל אחרים. בהתחלה אנו מקבלים את השכל וההיגיון של העולם העליון, ולאחר-מכן, באותה מידה, אנו מקבלים גם את תחושתו. את המסך ניתן לרכוש רק באמצעות השיטה שנקראת "חוכמת הקבלה".

הקבלה נגד סגפנות

שאלה: אם הבנתי נכון, הדרך הרוחנית מתחילה מהיווצרות המסך בתוכי, כלומר, מצמצום קבלת תענוגים. האם זה לא מוביל לדיכוי עצמי? כיצד אפשר לא לקבל תענוג בזמן שעושים דברים, שמסיבים תענוג? ואם אני חייב לוותר על הדברים האלה, האם זה יביא אותי לסגפנות, האסורה בעצם לפי היהדות?

תשובה: בניגוד לכל שאר הדתות והשיטות, הקבלה מראה באופן ישיר וחד-משמעי, שעלייה רוחנית פירושה הגדלת התענוגים ולא להפך! תחילת הדרך כוללת לימוד קבלה תוך כדי ניהול אורח-חיים רגיל ללא הגבלות. אך משום שרצונות האדם משפיעים על מעשיו, אזי אם רצונו יהיה לדבר עליון, בהתאם לכך יהיו גם מעשיו.

כך אנחנו רואים שתיקון הוא תהליך של השפעת האור העליון על האדם, ולא הטלת הגבלות עליו על-ידי כפייה. ממש בזה נבדלת שיטת הקבלה מכל הדתות: מופעל בה הכוח הפועל של הבורא, ולא ההשפעה הכפייתית מהחוץ. ולכן, כשהאדם מקבל כוח יותר ויותר גדול מלמעלה, הוא יכול לקבל רצון גדול יותר ולהיות מסוגל לתקן אותו ולהשתמש בו נכון.

ללא תענוגים אי-אפשר לחיות. הרי המהות שלנו היא הרצון לקבל הנאה, ומטרת הבריאה היא השגת התענוג המושלם. אין שום דבר מגונה בהנאה. רק כוונת השימוש בו חייבת בתיקון, ולא הרצון עצמו.

שאלה: אבל שיטת הסגפנות, שהיתה נהוגה אצל המקובל, הרבי מקוצק, היתה לצורך התקדמות רוחנית מהירה יותר?

תשובה: בשום פנים ואופן לא. הדרך שעברו אז המקובלים היתה מאוד מיוחדת, וטובה היתה רק לתקופתם ולסוג הנשמות שלהם. זה לא קרה לפני-כן, ולא אחרי-כן. ראה "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" באותיות ה'-ט"ו. שם מצוין, כי הדרך אל העולם הרוחני היא לא דרך ייסורים גופניים וסגפנות, לא על-ידי התנזרות במנזרים, או על-ידי צומות, אלא להפך-באופן שאתה מפתח בתוכך את הקשר עם הרוחני בעזרת השימוש באור העליון לתיקון ה"רצון לקבל" (הטבע שלך) על-ידי הקשר עם העולם הזה.

שאלות פתוחות

שאלה: למה הבורא מסתיר מאיתנו את העולם הרוחני?

תשובה: נעימה לי מאוד שאלתך מפני שהיא מעידה על חיפושים רוחניים. מה אתה חושב? למה בני-אדם לא מצאו את התשובות האלה באלפי שנות קיומם? או שמא מצאו, אבל הם מסתירים זאת מאתנו? איך זה, שכל-כך הרבה חכמים, פילוסופים, מדענים, חוקרים... לא מסוגלים לענות לאדם על השאלות החשובות ביותר בעבורו?

ובעצם, למה האדם בעצמו לא מסוגל לענות? למה הבורא מסתיר את התשובות האלה ממנו? הוא מסתיר את התשובות, אבל לא מסתיר את השאלות. אדרבה, הוא זה שגורם לו לשאול אותן, ולכן האדם מסוגל לשאול את השאלות האלה ולחוש את מרירותן! ראה מה כותב הרב יהודה אשלג ב" הקדמה לתלמוד עשר הספירות" (מאות ב' ואילך) ובספר " קבלה למתחיל".

סדר הלימוד

שאלה: האם קיים סדר נושאי מסוים בלימוד הקבלה? כלומר, ממה להתחיל ומה ללמוד אחרי מה?

תשובה: לימוד הקבלה מתחלק לשני חלקים:

1.לימוד בריאת העולמות (הפרצופים והספירות) מלמעלה למטה, מהבורא עד לעולם הזה, לפי הסדר הבא: "פתיחה לחוכמת הקבלה", "תלמוד עשר הספירות", "בית שער הכוונות", קטעים מספר "הזוהר", "אדרא רבא", "אדרא זוטא", "ספרא דצניעותא" ו"עץ החיים".

2.עליית נשמת האדם במדרגות העולמות הרוחניים מלמטה למעלה. על האדם לקרוא כל הזמן ולחזור על הקריאה, באופן חופשי לגמרי, במיוחד על הקטעים שמושכים ומעניינים אותו. לומדים את זה לפי המאמרים והמכתבים, שלא נכתבו בלשון הספירות אלא בלשון הרגשות, המוסר, ניתוח המעשים וכדומה. זוהי לא חוכמת הקבלה, אלא השימוש בה לצורך עליית הנשמה.

השקעה משתלמת

שאלה: כמו בכל דבר, כנראה שגם בקבלה חייבים להשקיע מאמצים עליונים כדי לעלות לפסגה. אבל האנשים ברובם טרודים בבעיות קיום יום-יומיות ובעניינים קטנים. האדם הרגיל חושב בפשטות: "הקבלה משחררת מסבל ויש לה מטרה עליונה. איזה יופי! חבל שאני אדם 'קטן' ואיני מתאים למטרות עליונות". האם יכול האדם להשיג משהו בלי לתת את כל כולו לקבלה? הרי כתוב שקשה מאוד להשיג עולם רוחני. האם אני יכול להתקדם ברוחניות, בידיעה מראש שלא אוכל להתמסר לקבלה עד הסוף? או שלא כדאי לי בכלל להתחיל עם זה?

תשובה: אי-אפשר להשיג אף מדרגה רוחנית, ולוּ הנמוכה ביותר, ללא מאמץ "מעל הכוח האנושי". זה נקרא דווקא כך, בגלל שאף בן-אנוש לא מסוגל להשיג בעצמו את השינוי של הטבע שלו, או כפי שנהוג לומר "לקפוץ מעל הראש", לקפוץ מה"אני" שלו. אבל את זה אתה לא חייב להשיג בעצמך!

כאשר נאמר שחייבים לעשות מאמץ "מעל הכוח האנושי", משמע שעל-ידי השקעת מאמצים גדולים, אבל אפשריים, יש סיכוי להגיע להכרה פנימית מלאה ששום דבר לא יכול לעזור לך-זולת הבורא עצמו. אתה צריך "להישבר" באגו שלך, עד כדי כך שתגיע לדרישה אמיתית מהבורא שיעזור לך. וברגע שבאמת תוכל, מיד תגיע הגאולה מהטבע שלך, תשתחרר ממסגרות העולם הזה ותקבל את התכונה העליונה הראשונה- הדרגה הרוחנית הראשונה. אני ממליץ לך לקרוא את ספר " שמעתי" של בעל-הסולם.

"מי שהולך, ינצח את הדרך", והייתי מוסיף ואומר שאין לנו דרך אחרת. האדם עושה הכול מתוך הכרח, אפילו בזמן שהוא רודף אחרי כסף ושליטה. ככל שנרצה לברוח מזה, ההכרח תמיד יריץ אותנו קדימה... אתם זוכרים את הסיפור על יונה הנביא, שניסה לברוח מהבורא כדי לא לבצע את התיקון, שהטיל עליו הבורא. אבל את העיר נינווה חייב האדם לתקן בתוך עצמו...

האם יש עוד דרכים אל הבורא?

שאלה: כאשר אני מעיין בכל השאלות בספר, אני רואה שכל התשובות דומות בכך שהן ממליצות ללמוד ספרי קבלה נכונים, או-אז יופיעו רגשות נכונים, רצונות, והבנה של המתרחש. האם מספיק רק ללמוד, או שחייבת להיות גם איזושהי עבודה פנימית של האדם? ואם כן, במה עליה להתבטא?

תשובה: מלידתו אין באדם שום דבר שקושר אותו עם רוחניות. ואז, ברגע המתאים, הנקרא באופן סמלי בקבלה "י"ג שנים" (עיין ב" הקדמה לספר 'הזוהר"), הבורא שולח לאדם כרוז לבוא אליו.

מכאן ואילך חייב האדם להיענות לקריאות הבורא. איך לעשות זאת? ואיך לפתח את הרצון הקטן שלך? לשם כך כתבו לנו המקובלים את ספריהם. אין דרך אחרת, חוץ מאשר להתפתח לפיהם תחת הנהגתו של רב, שעוזר לקרוא את הספרים נכונה בקבוצה-שבה הרצון הקטן שלך גדל הודות לפעולות קבוצתיות משותפות.

לקצר את הזמן

שאלה: איך אפשר לזרז את ההתקדמות הרוחנית ולחסוך בייסורים?

תשובה: אפשר לזרז את ההתקדמות באופן הבא:

1. לקרוא את הספרים של בעל-הסולם: " שמעתי" ו" פרי חכם-אגרות קודש" ואת ספרי המאמרים " שלבי הסולם" של הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש).

2. להתחבר לקבוצה ששואפת אל מטרת הבריאה. לפעול ולעשות למען החברים בקבוצת הלימוד ולמען המורה הרוחני (הרב).

3. להתחיל לרשום את מה שאתה יודע-באופן כזה הדרגה הרוחנית הנוכחית שלך מתרוקנת במהירות, ונוצר צורך להימצא בדרגה הבאה.

4. הפעולה היעילה ביותר היא ליטול חלק פעיל בהפצת חוכמת הקבלה.

הרצון - ולא הכשרון

שאלה: האם אדם בעל כישורים בינוניים יכול להתקדם בעצמו במדרגות הרוחניות (מאפס ומעלה), או שהוא צריך תנאים נוספים?

תשובה: בהקדמה לספר " תלמוד עשר הספירות" הרב יהודה אשלג כותב, שלהבדיל מכל שאר העיסוקים של האדם הדורשים שׂכל, זיכרון, פיתוח חוש טכני, זריזות, שמיעה מוסיקלית, חוש קצב, כוח וכיוצא באלה, הקבלה לא דורשת מהאדם שום כשרון, מכיוון שכל הכשרונות הם תכונות הגוף של העולם הזה, כולם נמצאים בתוכו-כטבע העולם הזה, שבכלל אין לו חלק בהשגת העליון.

חייבת להיות שאיפה התחלתית לעליון. ואם היא ישנה, אין צורך בשום דבר אחר! אם זכית בשאיפה כזאת, עכשיו העניין בידיך-מכיוון שכל הכוחות, כל מה שדרוש, נמצא בנשמה שלך. את כל זה צריך רק לפתח, וזאת כבר העבודה שלך, וזה בכוחך לעשות! מכיוון שגופך, המיוחד במינו, נברא באופן כזה, שדווקא בו ניתן להשיג את מטרת הבריאה. לכן, לאף אחד לא יכול להיות תירוץ, שהוא לא היה מסוגל, שהנסיבות לא אפשרו לו, וכדומה, להשיג בחייו את המטרה שלמענה הוא נולד בעולם הזה.

למדת, הֶחכִמת

שאלה: האם כתוצאה מלימוד הקבלה אהיה חכם יותר ממה שאני?

תשובה: כשהאדם נולד, הרצונות שלו קטנים מאוד. אחר-כך הם מתפתחים, אבל לא באופן משמעותי. מידת התפתחות הרצונות קובעת את מידת ההתפתחות השכלית, מכיוון שהמוח מתפתח רק באותה המידה הדרושה על-מנת לספק את הרצונות שלנו. אבל אם האדם מתחיל ללמוד קבלה, הרצונות שלו מתחילים לצמוח, הוא הופך לאגואיסטי יותר ולכן לחכם יותר. אך אל דאגה-לְמד, ואז כל מה שנחוץ להתפתחות שלך תקבל ממעל, ופתאום תרגיש משהו חדש בתוך עצמך.

רוץ בעצמך

שאלה: אתה מייעץ לקרוא בספרים את מה שעלינו לעשות כדי להגיע לתיקון שלנו- האם בזה מסתיימת עבודתנו? הרי בדרך זו אני יכול להמתין מיליון שנה, עד הרגע שאשיג את העולם העליון!

תשובה: אם אתה לומד את החומר נכונה, אזי בקרוב תגלה, שבכל רגע מתרחשים בך שינויים מלאי ניגודים. תגלה שאתה מובל, שיש בך נשמה, ושמשהו משפיע עליה מהחוץ. תגלה שהנשמה שלך, ואור הבורא המשפיע עליה, מנהיגים אותך, ולא השכל הגשמי שלך. הרי השכל שלך-זהו ידיעת ההווה, בעוד שהעתיד לא נודע. אך עוד לפני שהעתיד מתגלה בפניך, אתה רוצה לא רק לדמיינו, אלא גם לפעול, כאילו אתה נמצא בו, כאילו כבר עלית למדרגה הבאה של ההכרה והתחושה.

האור המקיף, שאותו מעורר האדם בזמן לימוד נכון של חוכמת הקבלה, פועל על הנשמה, וגורם להיווצרותו של המצב הרוחני הבא. המצב הזה יופיע בעצמו ויחליף את ההווה. באמצעות השקעה מרובה בלימודי הקבלה, יכול האדם לגרום רק להאצת קצב השינויים במצביו. חופש הבחירה שלנו הוא רק בזה.

בעל-הסולם כותב ב" הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שהבורא מניח את ידו של האדם על הגורל הטוב, ואומר לו: "את זה בחר לך!". אם כן, במה הבחירה? הבחירה היא בזה, שלאחר-מכן על האדם להשקיע הרבה מאמצים לעבר המטרה ולא להתקדם על-ידי דחיפות מאחור, המורגשות כסבל, אלא לרוץ בעצמו קדימה, מהר יותר מתחושת הסבל. רק בזה טמון חופש הבחירה שלך.

כל מה שמתרחש בעולמך, כל מה שעושים בני-האדם-הכול צפוי ומחושב מראש, מכיוון שכל המאפיינים-הפנימיים והחיצוניים-של האדם וסביבתו מוגדרים מראש. רק לאנשים המשתוקקים לרוחניות, ורק ביגיעה האישית שלהם, יש חופש הבחירה.

ידע והשגה

שאלה: השאיפה לידע היא שאיפה טבעית לאדם. אם כן, מדוע משך אלפי שנים האדם לא השכיל לספק את התשוקה הזאת?

תשובה: השאיפה לדעת היא נהדרת, אבל היא לא צריכה להיות שאיפה רק לידע, אלא רצון להשיג-להגיע להשגת החומר הנלמד מתוכך, על בשרך-לגלות מי זה ה"אני" שלי, והיכן נמצא בתוכי מה שכותבים עליו הספרים. הרי כל מה שכתוב בהם, כתוב "מבפנים", מתוך השגה אישית. במלים אחרות, באותו רגע נתון היה המחבר בדיוק באותה מדרגה, שעליה כתב. לכן, כאשר אנו קוראים בספרים, המקובל אכן פונה אלינו מאותה המדרגה שעליה הוא כותב. הרי ברוחניות אין זמן, כמו שאמר המקובל הגדול של דורנו, הרב יהודה אשלג: " אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם". מתוך רצון עז להשיג את הנלמד, הקורא מעורר על עצמו אור מקיף מאותן מדרגות רוחניות, שאותן הוא לומד בה-בעת.

שאלה: אין בי רצון לתת, אבל אני יודע שהוא חייב להיות בתוכי. איך לעורר אותו? האם למען זה אני צריך לוותר על משהו שמאוד יקר לי?

תשובה: בשום פנים ואופן לא! הרי גם זה יהיה צעד אגואיסטי, הנובע מתוך עצמך. הדרך היחידה להתקשר עם מדרגות רוחניות היא לעורר את השפעתן עליך, ובאופן מעשי, ללמוד עם מטרה נכונה ולעסוק בהפצת הקבלה. התחל, ואז תראה איך שאתה משתנה.

הכוונה בזמן הלימוד

שאלה: אתה כל הזמן ממליץ "פשוט" לקרוא יותר. אבל במה שונה האדם, ש"פשוט" קורא, מאחד שמתעניין בפילוסופיה ומיסטיקה, או מאחד שמשתוקק לקבל תואר "פרופסור לקבלה"? הרי הוא לא מתקדם אפילו צעד אחד מבחינה רוחנית. מצד שני, איזו מוטיבציה יכולה להיות, כאשר צריך לקרוא טקסט לא מובן על עולמות אבסטרקטיים? האם יעזור לחשוב לפני הקריאה על המטרות, שאתה רוצה להשיג, ואחר-כך לומר לעצמך שבעזרת הקריאה ניתן להשתנות ולהשיג את אותן מטרות-ואז להתחיל לקרוא?

תשובה: אתה צודק מבחינה לוגית. אבל הבעיה היא, שאדם לא יכול לכפות על עצמו מלכתחילה את הכוונה הנכונה "למה צריך ללמוד קבלה". הכוונה הזאת צריכה לבוא מתוך הלב, אם הלב אכן רוצה בכך, אם קיים צורך נפשי להשיג משהו עליון-אם נשמת האדם התפתחה וזקוקה רק לבורא, ולא לכל החיצוניות שבעולם הזה. רק נשמת האדם יכולה לחוש את רצונותיה האמיתיים. האדם עצמו לא מרגיש את זה. הוא יכול לחשוב, שבוער בו רצון מסוים, כשלמעשה הוא משלה את עצמו.

אבל עדיין, הנשמה-היא זו שתוביל אותו למטרה, כפי שהובילה אותו עד היום, משמע שלא בעזרת תבונתו וכוונותיו הגלויות הוא הגיע כעת למצב, שבו התחיל לשאוף לאור העליון. כדי לפתח בעצמך את כל התכונות ההכרחיות על-מנת להתקדם נאמר: " כל אשר בידך ובכוחך לעשות, עשה". כלומר, עשה כל מה שניתן, כדי לקלוט חומר רב עד כמה שניתן. קרא את החומר ולוּ כדי להעשיר את הידע, וכדי להתרברב בפני הידידים, עם הזמן כמות הקריאה תניב תוצאה. זה הוגן ונכון בהתייחס לשלב הלימודים הראשוני, כלומר, על-מנת לקלוט חומר רב עד כמה שניתן, מותר לשקר לעצמך ולהציב מטרות ותמורות לתועלתך האישית. אבל, לאחר-מכן אתה מגיע לשלב הבא-כאשר אתה בעצמך מרגיש שהתוצאה תלויה באיכות, כלומר, בהתייחסותך לחומר הנלמד ובכוונות שלך. לכן כתוב: " המאור שבתורה מחזירו למוטב".

הבנה פנימית

שאלה: כיצד אנו משיגים את מעשי הבורא? האם ההבנה הזאת מופיעה בתחושת השכל או בתחושת הלב?

תשובה: כל מה שאנחנו משיגים ומדברים עליו הוא מה שמתגלה לאדם בתוך עצמו. אנחנו שומעים, רואים וממששים לא דברים חיצוניים, אלא את תגובותינו לדברים האלה בתוכנו. על-ידי השגת העליון האדם מגלה, שמחוץ לו לא קורה ולא משתנה שום דבר, אלא הוא בעצמו משתנה בתוכו, ולכן הוא מתייחס לשינויים פנימיים כאל חיצוניים.

הקבלה היא הלימוד איך להגיע להרגשת הבורא. אי-אפשר להבין קבלה על-ידי השכל, ועל זה נאמר: " חוכמה בגויים-תאמין, תורה בגויים-אל תאמין". תורה- היא אור עליון, שמתגלה רק למי שהשיג תיקון על הרצונות הגשמיים שלו ליהנות למענו, כלומר, למי שרכש מסך של זיווג דהכאה (זיווג רוחני) עם אור עליון.

האדם עושה כל מאמץ "לבלוע" את כל מה שמסביבו אל קרבּו: "לקבל כמה שיותר במינימום מאמץ". במקרה כזה, הוא חווה רק את התגובות הפנימיות שלו שנובעות מתוכו. כלומר, אנחנו מרגישים את עצמנו כאגואיסטים מוחלטים. אך כשמצליח הוא לעשות צמצום על כוונתו ליהנות למענו (לאחר חמש שנות עבודה עצמית, כמצוין ב" הקדמה לתלמוד עשר הספירות"), הוא משתוקק לתת, להרגיש את מה שמחוצה לו, ללא הכַּוונה "למען עצמי". הוא מתחיל להרגיש מה קיים מחוצה לו, מפני שההשתוקקות שלו היא לְמה שמחוצה לו. והנה אז, בשיעור ההשתוקקות "לא לעצמי"-מורגש האור, הבורא. בשיעור הכרת הבורא בתוך עצמו מתעורר בו הרצון לתת לבורא, וכתוצאה מזה נולד קשר הדדי בין האדם לבורא . מידות התגלות הבורא נקראות "מדרגות". בהרגשת האדם הן מסודרות לפי חמש קבוצות הנקראות " עולמות", שהם מידות ההסתר והגילוי של הבורא.

סימן טוב להתקדמות

שאלה: כאשר למדתי את מערכת העולמות, הגעתי עד יציאת ספירת המלכות וצמצום א', לאחר-מכן הפסקתי להבין ואיני יכול להתקדם יותר.

תשובה: אם האדם לא מבין את הדברים הפשוטים ביותר-זה סימן טוב. זהו סימן, שנשמתו דורשת להתמלא בהרגשת הבורא. היא מדכאת את הצורך בהבנה שכלית. לפיכך, האדם לא ממלא את שכלו, משום שהנשמה שלו לא מאפשרת זאת! אבל גם את נשמתו הוא לא יכול למלא, כל עוד אין לו מסך. לכן הוא מנסה ללמוד, ולא מבין שום דבר. אבל למעשה זהו סימן טוב הנובע מדרישתו הפנימית להתקדמות רוחנית.

אלה שנשמתם אינה מניעה אותם להרגשה פנימית, אלא לְדעת, הם אכן לומדים היטב ומקבלים ידיעות מפליגות, אבל נשמתם נשארת ריקה. בד-בבד ידיעותיהם מתבררות כרדודות. הם אינם מבינים את התהליכים הפנימיים עצמם, מפני שהידע בקבלה נובע רק מבירור רגשי, משום שהבורא לא ברא כלי הבנה אלא כלי של רצון.

המטרה נעלמת-לשאוף קדימה

שאלה: מדוע, אחרי שנים של לימוד קבלה, מטרת החיים נהפכת ל"שגרה"? אין את אותן תחושות מיוחדות, לפעמים נראה כי אין בכלל שום תנועה, השגה, ולפעמים גם המטרה נעלמת... או שזאת שאלה חולפת?

תשובה: רק ברגע שהאדם משיג התרוקנות מוחלטת-וזה קורה רק בתנאי שישאף קדימה בכל כוחו, דווקא במצבים הנואשים ביותר, ורק אחרי שנים של אכזבות והתעוררויות חוזרות ונשנות של שאיפות חדשות לאותה המטרה, שנעשית יותר ויותר ברורה-רק אז, ובהדרגתיות, צומח בו רק דבר אחד: ההכרה שרק הבורא מסוגל לשנות את מצבו.

אבל מצב כזה לא יכול להיווצר, אלא רק אחרי התמסרות מלאה, למרות שהקליפה תמיד אומרת לו שיש עוד על מה לעבוד בכוחות עצמו. רק אז, ובאופן מפתיע לגמרי, באה עזרתו של הבורא, כמו דרך חלום, ברגע שהאדם הכי לא ציפה לו.

תראה מה כותב הרב יהודה אשלג במכתבו בספר " פרי חכם-אגרות קודש", עמ' קס"א:

"...אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצויר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפילה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפילתו שלמה. כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחויב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר-כך יהיה רצוי להשי"ת.

ועל זה אמר: 'רם ה' ושפל יראה' וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבניין גופו, ואז תפילתו שלמה, ונענה מידו הרחבה.

ועל זה אומר הכתוב: 'ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ותעל שַועתם' וכו'. כי כלל ישראל באו בזמן ההוא למצב מיואש 'מן העבודה'. כמו השואב בכלי מנוקב, שהולך ושואב כל היום, ואין לו טיפת מים לרוות צימאונו, כן בני ישראל במצרים, כל כמה שבנו היה נבלע הבניין במקומו בקרקע, כמ"ש חז"ל.

כמו כן מי שלא זכה לאהבתו ית', כל מה שפעל בעבודתו בטהרת הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום וכל רגע, צריך להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז, 'ויאנחו בני ישראל מן העבודה'. כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן היתה אנחתם ותפילתם בשלמות כראוי, ועל כן, 'ותעל שַועתם' וכו'. כי השי"ת שומע תפילה, ורק לתפילה שלמה הוא מחכה.

היוצא מהאמור, שאין שום דבר קטן או גדול מושג רק בכוח התפילה, וכל עניין היגיעה והעבודה שאנו מחויבים, אינן אלא לגלות את מיעוט כוחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלוםמכוחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפילה שלמה לפני יתברך.

ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, וכל הטרחה והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הניסיון, ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתית, בשיעור האמיתי כאמור.

ולכן אנו מחויבים להתייגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: 'כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה וכו''. והבן זה, כי עמוק ואמת הוא.

לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתייאש ח"ו מן הרחמים. ואף-על-פי שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפילה. ועד שם האמן בחז"ל: 'לא יגעתי ומצאתי אל תאמין'. וכשיגמר הסאה יהיה תפילתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה שהורינו ז"ל: 'יגעתי ומצאתי תאמין'. כי אינו ראוי לתפילה מקודם זה, והשי"ת שומע תפילה".

מחשבות ותחושות-מהלימוד

שאלה: אתה אומר, שהעיקר הוא להשיג מסך. אני מתעסק בהתפתחות המסך יומם ולילה. שום תענוג לא מעניין אותי יותר, אך אני עדיין סובל מייסורים.

תשובה: אתייחס תחילה לזה שאתה "מגדל" מסך בעצמך. המסך נולד ומתפתח בתוכנו ללא כוונה מצדנו, כיוון שאנחנו לא יודעים מה זה. כל הדברים החדשים, שמופיעים בתוכנו, הם תוצאה ישירה מהלימוד בלבד. איננו יודעים מה צריך להתגלות בתוכנו ברגע הבא. זה יהיה תמיד משהו חדש, שעוד לא מוכר לנו. אז איך נדע עליו מראש? איך נדע לצפות לו ולחזות אותו במדויק? חדש, משמעו מדרגה עליונה יותר מזו של המצב הנוכחי. לכן אי-אפשר לגדל מסך באופן מכוון. המצב בו הִפסקת ליהנות מהסביבה הוא מצב זמני. המשך ללמוד, ומהר מאוד תחלוף התנכרותך לסביבה ותתחלף למצב מנוגד: אתה תרגיש שמסביבך יש יותר תענוגים מאשר הרגשת טרם לימוד הקבלה. או-אז יתגלה בך "רצון לקבל" גדול יותר. והוא יתגלה כדי שיהיה לך מה לתקן.

עצתי לך היא לקרוא הרבה, ואך ורק מהחומר שאני מציע לך לקרוא, במקום שלבך חפץ בו. חלק את הלימוד ללימוד ה" פתיחה לחוכמת הקבלה" (כולל שרטוטים) וללימוד מאמרים ואיגרות. אל תעדיף לימוד אחד על פני האחר. בבוקר מומלץ ללמוד שעה לפני תחילת העבודה את " פתיחה לחוכמת הקבלה", ולפני השינה- מאמרים ואיגרות על עבודה פנימית.

במהלך הדרך שאתה עובר ישתנו ההרגשות ומצבי-הרוח שלך. זהו דבר טבעי, שמצביע דווקא על התקדמות. לפניך בדרך עוד הרבה הרגשות אחרות. זוהי התחלה שנוסכת תקווה. אתה תראה שהרגשותיך ומחשבותיך אופייניות לאדם שמתקדם, כמו שכתוב במאמרים של הרב"ש (הרב ברוך אשלג).

יחס אישי

שאלה: בתחילה חשבתי, שמצבים גרועים נוצרים בעבור האדם, על-מנת שישתדל להתגבר עליהם. אך מתברר שישנם מצבים גרועים מסוג אחר, שמטרתם להראות עד כמה שום דבר לא תלוי באדם עצמו, והתוצאה הסופית היא בידי הבורא בלבד. האם תוכל להסביר את זה?

תשובה: מצבים גרועים אינם קיימים כלל. הכול ניתן מהבורא כדי לתקן אותנו. ישנו הבורא, יש אותנו ויש את מה שאנו מקבלים מהבורא. נאמר: " התורה מתשת כוחו של אדם". היא מראה לאדם מי הוא ומה הוא: שהוא בסך-הכול אגואיסט קטן. אך התורה, כלומר הבורא, מראה לאדם את חולשתו, את שעבודו לאֶגו, רק במידה שהאדם יכול לשאת את מה שמתגלה לעיניו. וככל שהאדם עולה בהתפתחותו ומתקן, כך מתגלה לעיניו יותר ויותר עד כמה הוא שפל ושונה מהבורא. מראים זאת לאדם כדי שהוא יתקן את עצמו, אפילו על-ידי כך שפשוט ירגיש את הטבע שלו-ולא ירצה בו. מה שקורה אתך זאת תחילתם של יחסיך האישיים עם הבורא. המחשבות הנכונות והטובות באו בגלל שהרגשת את מה שהיית צריך להרגיש, והגיעה העת להרגשות חדשות, שיופיעו ויחלפו כל העת. בכל פעם שתקרא את הספרים הנכונים יתברר לך יותר ויותר: מי אתה ומי הוא הבורא. אני ממליץ לקרוא את:

1. הספר "שמעתי".

2. הספר "פרי חכם-אגרות קודש".

3. מאמרי "שלבי סולם" של הרב ברוך אשלג.

מוכנוִת לקבלה

שאלה: האם כדאי למהר בלימוד הקבלה?

תשובה: אם האדם רוצה משהו-הוא לא יכול למהר או לא למהר-הוא עושה את זה. לכן, אם הנשמה שלך כבר מוכנה לעלייה אתה תלך ללמוד קבלה, ואם הנשמה עוד לא בשלה, אתה תימצא זמן-מה בשולי הקבלה, ואחרי תקופה קצרה תתרחק ממנה, ותמשיך להבשיל לקראתה. הרי גם הפעם לא מצאת את הקבלה בכוחות עצמך, אלא הביאו אותך מלמעלה...

שאלה: האם ניתן להסביר את הקבלה לגויים, תוך שימוש במושגים כלליים, מבלי להשתמש במושגי הקבלה?

תשובה: אין צורך להסביר שום דבר, או להימנע מלהסביר. השאיפה שלנו היא, שספרי הקבלה וכל המידע עליה יהיו זמינים לכולם, בכל העולם (עיין ב" הקדמה לפנים מאירות ומסבירות" של הרב יהודה אשלג, שם הוא כותב, שחובה עלינו לפתוח מרכזי לימוד ולהפיץ את תורתנו בכל האמצעים). כעיקרון, הגויים צריכים לבוא בהמוניהם לקבלה רק אחרי היהודים, אבל אם קיימים בתוכם כאלה שכבר הבשילו, הם ילכו באותה הדרך, כמו היהודים. הלוא הקבלה היא שיטה להתקשרות עם הבורא, שהוא יחיד לכולנו. גוי, ההולך לקראת הבורא, נקרא יהודי-ויהודי, שאינו הולך לקראת הבורא, נקרא גוי...

מַעבר להשגחה פרטית

שאלה: האם ההשגחה הכללית ממשיכה להשפיע על האדם, שהתחיל ללמוד קבלה, או שעכשיו הוא כבר נמצא תחת השגחה פרטית בלבד?

תשובה: מהי המשמעות של לימוד קבלה? כאשר האדם מתחיל את לימודיו, ובהתאם להתקדמותו בחיים, הוא מתחיל לכוון את כל מעשיו לעבר מטרה, שהיא להגיע לקשר רוחני עם הבורא. באותה מידה בדיוק הוא מקבל השגחה פרטית, שהיא בעצם מטרת החיפוש שלו, אבל היא עדיין בתת-מודע שלו. אם אתה קורא רק ספרים אמיתיים על העולם הרוחני, אם זה מה שנמצא בראש מעייניך, אתה כבר נמצא תחת השגחה פרטית של הבורא. הבורא מדריך את כולם, אבל אותך הוא מדריך באופן אישי.

כל הנשמות מקבלות את האור מלמעלה באופן אינטנסיבי יותר ויותר, ולכן הן מתפתחות בהתאם למטרת הבריאה. זה נקרא " השגחה כללית". אבל אותך הוא הוציא משורת הנשמות. הוא מקדם אותך מהר יותר ומושך אותך אליו. לזה קוראים " השגחה פרטית".

במצב של "השגחה פרטית" אתה תתחיל להרגיש בעליות וירידות, שיתבטאו בך בהרגשת הבורא או אי-הרגשתו, לפי הערכת התכונות שלך. אתה תפסיק להתבונן בחיים כמו האחרים שאומרים: "ברוך השם, עבר עוד יום, הייתי בריא, עשיתי כמה דברים", ותתחיל לבדוק את עצמך באופן יותר מפורט: "האם היום אני קרוב יותר אל הבורא, האם יש לי רצון למענו". גם אם ההערכות שלך יהיו שליליות, הן מעידות על התקדמות. אני ממליץ לך לקרוא את המאמר " אין עוד מלבדו" בספר " שמעתי".

רוחניות-דרך חיים חדשה

שאלה: הערכים הישנים נעלמים לבלי-שוב, ואני מרגיש שזה בלתי-אפשרי לחזור לעולם בו חייתי לפני כמה שנים. אין בי רצון לעשות דבר, מעשים שפעם גרמו לי תענוג: ללכת להצגות, לדבר עם חברים, אפילו לנסוע לחופשה. הקשרים עם החברים הישנים מתנתקים. כנראה שזה דומה לתיאור של דיכאון אופייני, אבל הוא דווקא איננו. רק עכשיו אני מרגיש את עצמי חופשי מחיטוט בעבר ומדאגות-השווא של פעם, בגלל דברים שכבר אי-אפשר לשנות. הדבר שגורם לי עכשיו סבל הוא חוסר האפשרות להבין מהר את מבנה העולם במלואו. שאלתי היא: הרי למרות שאני חש חוסר "התרגשות", חייבים לתפקד בעולם הזה. האם כדאי לצמצם את המאמצים וללכת בדרך המוכרת שהיא בית, עבודה וכיוצא באלה, ולהפנות את כל המאמץ רק ללימודים? או שיש איזו פעילות נמרצת, שיכולה להיות גם חלק מהלימוד? איך עלי "לנצל" את העולם החיצוני ללימוד הקבלה?

תשובה: מה שאתה מתחיל להרגיש זו התחלה של קליטת ערכים חדשים ואת יחסך למה שמתרחש. התקופה הזאת היא די ארוכה; אי-אפשר לחולל שינויים גדולים באדם בבת-האחת, כי השכל שלנו, המערכות היסודיות והחיוניות שבנו, מערכת העצבים, יחסי הגומלין עם הסובב אותנו, כל אלא מכבידים עלינו. אבל אתה כבר התחלת את התהליך הראשוני של שינוי פנימי. המשך ללמוד ולשאול. אתה בדיוק כמו כל אדם, שמרגיש את ההשפעה הראשונית של לימוד נכון על עולמו הפנימי. אדם שלומד קבלה, לא יורד ממצבו הקודם אלא עולה למצב גבוה יותר, ולכן אין מקום לדיכאון, לנפילה או לייאוש. ברור שמה שריגש קודם נראה עכשיו לא חשוב, ילדותי, שטחי ומשני. מטבע הדברים, כל הסובב אותך משתנה: עובדים רק בשביל משכורת, הקשר עם הקרובים פוחת ומתקיים רק במידת הצורך, החברים כבר לא קרובים אליך. אלה הם בדיוק הביטויים החיצוניים של השינוי הפנימי. אבל חיצונית-האדם חייב להמשיך לעבוד ולא לשנות דבר! לא חשוב עד כמה ההתעניינות שלו פוחתת. אין ללכת לפי הרצונות, אלא לפי החובה. חייבים לפעול נגד הרצונות החדשים. חייבים להמשיך לעבוד, להיות עם המשפחה, לעסוק בספורט. כל העסקים המשניים והתחביבים-מיותרים. אבל חייבים לשמור על קשר עם הקרובים. בכל מקרה אתה משתנה, והאופן בו בנית את העבר חייב להשתנות.

ויתור על עבודה, אפילו אם יש לך כסף לחיות בלי עבודה, יכול לגרום נזק להתקדמות רוחנית! חייבים לשמור על קשר טבעי עם קרובים, אבל מהחברים תצטרך בהדרגה להתנתק. זה קורה באופן טבעי. בטבע פועל חוק יסוד שנקרא " חוק השתוות הצורה", ולפיו ככל שהתכונות של שני אובייקטים דומות יותר-כך הם קרובים יותר, וככל שהתכונות שונות, כך הם רחוקים. כאשר מופיעים ניצנים של תכונות רוחניות חדשות, החוק מתחיל לפעול באדם לפי המידה שרכש את התכונות האלה.

מעשה או לימוד

שאלה: באיזה מקרה מעשה פיזי מועיל יותר לתיקון מאשר לימוד טהור? כאשר האדם עדיין לא מבין את תכלית המעשה? איך נוצרת התקדמות, אם המעשה הפיזי הוא "למטה מהדעת"?

תשובה: מעשים פיזיים הנעשים לטובת קבוצת החברים, ארגון הרצאות וחוגים בקבלה, מועילים יותר להתקדמות הרוחנית מהלימוד עצמו. גם לשמש את הרב מועיל יותר מאשר הלימוד אצלו.

ב" מאמר לסיום 'הזוהר'" כותב הרב יהודה אשלג: "עשה לך רב וקנה לך חבר". במלים אחרות, בחר לך אדם שחשוב בעיניך, עשה אותו לרב, כלומר למורה שלך, והשתדל לגרום לו נחת-רוח מפני שהוא חשוב לך. באופן כזה תתרגל לעשות למען מישהו, ואחר-כך, מתוך כוח ההרגל, תוכל לעשות למען הבורא. בהיותך קרוב רוחנית לרב, תקבל ממנו את הדרגה לפיה הרב מעריך את הבורא, והיא תיתן לך הזדמנות לעשות לפחות משהו לטובת הבורא, ובאופן כזה להיכנס לעולם הרוחני; בה-בעת תרכוש את תחושת גדלות הבורא ותוכל להתקדם עד לדבקות מלאה בו.

עמידה במשימות הרב ובמילוי בקשותיו, במטרה לגרום לו עונג, מאפשרת להשיג התאמה רוחנית לרב, כלומר לקבל את ידיעותיו ומחשבותיו, ומעל לכול, לקבל בזה את המשיכה והאהבה לבורא, המספיקות להתפתחות רוחנית, לתנועה קדימה.

עצם הלימוד אצל הרב מוּנע תמיד מן המטרה לקבל ידע בשביל עצמי, ובשל כך הדבר לא מביא להתקרבות רוחנית. במלים אחרות, באמצעות עשייה למען הרב משיגים את מחשבותיו, ובאמצעות הלימוד משיגים את מה שהוא מדבר, אבל כל זאת רק בתנאי, שהדחף המניע אותך לשמש את הרב הוא הרצון לגרום תענוג לרב, ולא לתועלת התלמיד. במקרה הפוך, כאשר הדחף המניע הוא רצון לקבל רק לתועלת עצמית, הלימוד הוא המטרה, והוא חשוב יותר מאשר לשמש את הרב.

אם החברה הסובבת את האדם לא מרוממת את גדלות הבורא לגובה הראוי, האדם לא יוכל להשיג מדרגה רוחנית. לפיכך, מומלץ לתלמיד להחשיב את עצמו כקטן ביותר לעומת החברים האחרים, מפני שכך יוכל לקבל את דעת החברה, את הסביבה הנחוצה לו כדי להשיג את מטרת הבריאה, ולכן נחוץ לקיים את הכתוב: "וקנֵה לך חבר".

איך לשנות כוונה?

שאלה: אני מרגיש שאני לומד למען עצמי, וזה גורם לי תחושת בושה. מתעוררים בתוכי מאבקים פנימיים ביני לבין עצמי. אני נמצא במבוי סתום ואני מאוד אומלל, מכיוון שאיני יודע איך לשנות את הכוונה, איך להפוך אותה, על-מנת שכל מעשַׂי לא יהיו למען עצמי. מה לעשות?

תשובה: כל מה שאתה מרגיש אלה הן תחושות נכונות, בתחילת הדרך, ומשמעותן היא התקדמות לעבר הרוחניות, לעבר המחסום, לתחושות העולם העליון. כל מדרגה, כל מצב רוחני שאתה נמצא בו, צריך "למות", להיעלם. כלומר, צריכים להיפטר מהמדרגה הקודמת, כלא ראויה ורעה. כל עוד הדגן לא נבל, כל עוד לא נשאר ממנו אלא המידע ולא הגוף, הוא לא יתחיל להצמיח גבעול חדש-וכך גם עם הנשמות: מוות הוא תחילת חיים חדשים. לכן המצב הנוכחי מסתיים כאשר הוא הופך לבלתי-נסבל. השאיפה להתקדם לשלב הבא נוצרת מתוך המצב הבלתי-נסבל הנוכחי, מתוך תחושת הבושה מהמצב הנוכחי. אי-ההסכמה עם המצב מולידה מצב חדש. הפתרון הוא התמקדות יתרה בכמות הלימוד ובאיכותו: לקרוא הרבה, שזה נקרא "כמות הלימוד", עם הכוונה שקריאה של כל מלה ומלה תביא לך כוחות חדשים, ותגרום לשינויים בתוך עצמך, שזה נקרא "איכות הלימוד".

"נפילה" רוחנית

שאלה: בהתחלה, כאשר הייתי נכנס לשיעור, הייתי שרוי בהתרגשות רבה, במעין תחושת ריחוף. ואילו כעת אני מרגיש כמעט אדישות. למה זה קורה לי ואיך מרגישים המשתתפים האחרים?

תשובה: אני מזכיר לך, שאיני ממליץ למי שלומד אצלי לחלוק עם שאר החברים ללימוד את ההרגשות שלו, אלא רק את הידע.

שאלה: אך אני עדיין לא חש את הגבול בין מה שאני מרגיש לבין מה שאני יודע ומבין. אולי העצה הזאת מתייחסת לאותה ההרגשה היחידה-התפילה, שאותה באמת אפשר לחלוק רק עם הבורא?

תשובה: את החומר, המתאר את המבנה של העולמות והבורא ואת פעילותם, ניתן לחלוק עם כולם. אם אתה משתנה כל הזמן, אפילו שאין ביכולתך להבין מה קורה, אתה מתקדם! המצב, שאותו אתה מתאר, הוא חיובי. ובכלל, ככל שמצבי-הרוח משתנים יותר-כך טוב יותר. רק כך האדם מסוגל להתקדם. אלמלא היו נוטלים מהאדם את ההשתוקקות לרוחניות, לא היה נשאר לו מקום לעבודה עצמית. ה"רצון לקבל" (אגואיזם) שלו היה קוטף לעצמו את כל פירות העבודה הרוחנית. העבודה העיקרית שלנו צריכה להתרחש דווקא בזמן "הנפילות הרוחניות", כאשר העבודה הרוחנית הינה חסרת טעם (יש לה "טעם עפר"). במצב הזה האדם עלול לחשוב שזה נגזר עליו מלמעלה, כדי שלא יעמול בשביל האגואיזם שלו. זה מתואר היטב במאמר של הרב יהודה אשלג " אין עוד מלבדו" בספר " שמעתי".

מפגש עם זרים

שאלה: בזמן שאני מדבר על הקבלה עם אנשים אחרים אני פתאום מרגיש עייף מאוד, כמעט חולה. האם זוהי תגובה טבעית של הגוף?

תשובה: מסירת ידע, ודווקא מסירת ידע ולא העברת מידע על תחושות אישיות, עשויה רק להועיל לאנשים, שאתה בא עימם במגע. אין לדבר על תחושותיך ועל החוויות האישיות שלך, אך מותר וצריך לדבר על הידע. כאשר אתה מבטא את רגשותיך, אדם אחר נכנס כביכול למצבך, וזה עלול להזיק לך. אבל אתה יכול ללמד מישהו אחר, ואז זה לא מזיק בכלל. אתה אדם רגיש מאוד וקל-תפיסה ולכן בזמן ההוראה אתה חש התלהבות, שקשה לך לצאת ממנה לאחר-מכן. אך זוהי תגובה פסיכולוגית ולא תגובה רוחנית.

שינויים שהם לא בחושינו

שאלה: מדי פעם צצות בי הבנות חדשות, ודי במפתיע. כיצד זה קורה?

תשובה: בהשגת העולם הרוחני, גורם הזמן הוא חשוב מאוד, מכיוון שהאדם צריך להתרגל להגדרות ולמושגים רוחניים, ולחיות בתוכם. ב'זמן', הכוונה היא שבתוכנו, באופן עקבי ובמהירות עצומה, מתרחשים שינויים, אבל אנחנו לא חשים אותם, אנו חשים כאילו שום דבר לא קורה. רק אחר-כך מבינים לפתע לעומק-וזוהי דווקא תוצאה של אותם שינויים פנימיים, קטנים, שאינם מורגשים על-ידינו. סף הרגישות שלנו מאוד קהה, ורק מרמה מסוימת אנחנו מתחילים להרגיש את השינויים האלה. לשם כך, צריך לקרוא, להיות בקשר, לשמוע- "להעביר" את החומר דרכך באופן מתמיד. כל מה שאתה מעביר דרכך, משאיר עקבות בנשמתך, וכעבור זמן מסוים יגיע פתאום השינוי באיכות, תגיע ההבנה החדשה. לכן, העיקר הוא לקרוא כל הזמן, לא חשוב עד כמה החומר נטמע.

מהי תשישות רוחנית?

שאלה: מדוע לעיתים האדם מגיע למצב שבו "התורה מתשת כוחו...",עד כדי תשישות פיזית? האם זה מעיד על כך שהוא סובל מהעדר כמיהה לרוחניות?

תשובה: רק מי שלומד תורה, היינו: קבלה, כלומר לומד ועובד עם רב ועם ספרים לפי העיקרון " בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין" (יצרתי את טבע הרצון ליהנות, ויצרתי את התורה, את הקבלה, כדי לתקן אותו), נחשב ל"לומד תורה", כיוון שרק אז מאיר לו אור התיקון העליון המכונה "תורה".

אבל אם הוא לומד שלא במטרה להיתקן, אלא רק כדי לקבל ידע, או לבצע פעולות פיזיות בלבד, ללא מטרה לתקן את עצמו, נאמר עליו: "חוכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין". מי שלא מציב לעצמו את התיקון כמטרה, נקרא גוי, מפני שאינו צריך את התיקון, אלא את טובות ההנאה מן התורה בעולם הזה ובעולם הבא. " הזוהר" אומר על אנשים כאלה: "לעלוקה שתי בנות, הנובחות ככלבים פעמיים הב- הב : הב-רוצה את העולם הזה, והב-רוצה את העולם הבא". רק מי שלומד את התורה שבקבלה, כוחותיו נחלשים, ככתוב: "תורה מתשת כוחו של אדם", מפני שהוא לומד אותה כדי לקבל כוח מלמעלה, כדי להיתקן ולהידמות לבורא. זה קורה, כיוון שהוא רוצה להיות " אדם"-קרוב לבורא, ואינו רוצה להישאר ברמה של סיפוק הצרכים הבהמיים (לעומת הרוחניים), כפי שנאמר: "אתם קרואים אדם, ולא עכו''ם (עובדי כוכבים ומזלות) קרואים אדם".

עובדי הכוכבים והמזלות הם אלה שעובדים למען היצר הרע, אלה שמשתחווים לאגו שלהם. אפשר להשתחוות או לבורא או לעצמך, שכן רק שני אלה קיימים ביקום. השתחוות לדבר מציינת את הרצון בדבר או את העדפת התכונה שהוא מייצג. השתחוות לאגו היא מצב בו האדם מציב את האגו שלו מעליו, אינו רוצה לדכא אותו, אלא ניזון ממנו. הכניעה לאגו נקראת השתחוות לאלוקים אחרים. בקבלה זה מכוּנה "עבודת אלילים".

אם התלמיד "לומד תורה" כדי להיות "אדם", היצר הרע רואה שאין לו מה לחפש כאן וכוחותיו הטבעיים נחלשים. אבל עדיין לא קיימים בו כוחות השפעה רוחניים, כלומר, עדיין אין בו משיכה לבורא, לא ברור עדיין מי הוא. מכאן האדישות- "ההימצאות בין שני העולמות". זהו שלב הכרחי. לא לחינם נאמר, כי תורה מתישה את האדם. אחרי השלב הזה הבורא מתגלה בהדרגה, מתגלות מטרות גבוהות, רוחניות, והאדם ממשיך להתקדם.

ולשאלתך האם התשישות מקורה מהעדר רצון אמיתי לרוחניות, חשוב להבין שישנה עבודה " לא לשמה"- "לא למען הבורא" ו" לשמה"-"למען הבורא" (ראה " הקדמה לתלמוד עשר הספירות"); עבודה "לא לשמה" היא עבודה רוחנית הכוללת בתחילתה עבודה עם הכוונה "למען עצמי".

על-מנת להבין שאתה עובד עם הכוונה "לא לשמה", ולא כל אחד זוכה להגיע לזה, צריך לפחות לחוש קצת, כאילו מרחוק, מה זה "לשמה", להשוות בין שני המצבים ולהגיע למסקנה שאני עובד "לא לשמה". שאם לא כן, האדם פשוט מבצע סדרת פעולות מכאניות. על הפעולות שאתה מתאר נאמר ש" מעשה בלי כוונה הוא כגוף בלי נשמה". זאת מכיוון שבביצוע המעשה, " זיווג דהכאה" (זיווג רוחני), האדם מקבל נשמה לתוך הכלי שלו. שאם לא כן, ללא מסך, הוא אינו מקבל. לכן נאמר: "בלי נשמה".

צריך להיות מודע לכך, שאלו הן רק פעולות מכאניות, ואל לך לשקר לעצמך, שמילאת את חלקך בשלמות. ואז, בהדרגה, צריך להשתוקק לבקש מהבורא, שייטע בך כוחות לעשות מעשה רוחני אמיתי-למענו.

אבל כל זה קורה בהדרגה (ראה בספרו של בעל-הסולם " פרי חכם-אגרות קודש", דף ע'). חולשה גופנית זמנית, שלא מאפשרת לעשות מעשים באופן מכאני, נובעת מזה שאתה עובר מעשייה למען עצמך לעשייה למען הבורא-אבל את הכוח לעשות למען הבורא, את הכוונה "לשמה", עוד לא קיבלת; לא זו בלבד אלא שהדחף ליהנות "למען עצמי" נעלם אף הוא.

על זה נאמר: "וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם" (ויזעקו בני ישראל במצרים מעבודה קשה לה', וישמע אותם). "עבודה קשה"-כי אין כוח לעשות אותה בגלל העדר הרצון, הדחף. כאשר יש דחף לעשות בשביל עצמך, או דחף לעשות בשביל הבורא, שום דבר לא קשה מדי לביצוע. אבל עכשיו אתה נמצא בדיוק באמצע, בין שני המצבים, וזהו סימן של התקדמות לעבר המטרה!

המחשבות בזמן השינה

שאלה: אם אני לומד הרבה בערב, ולאחר שאני הולך לישון אני ממשיך לעסוק בקבלה גם בשנתי, האם זהו חלק מהעבודה הרוחנית ומההתקדמות?

תשובה: זוהי אינה תופעה רוחנית, אלא פסיכולוגית. כך יקרה עם כל חומר, שאותו תלמד הרבה לפני השינה. ויחד עם זאת, העובדה שאתה לומד לפני השינה וממשיך לחיות את הנלמד גם במהלך השינה, היא מועילה מאוד. אנו נוהגים לעסוק בקבלה עצמה (עולמות, ספירות, בחינות, כלי, אור) בבוקר לפני העבודה (משלוש עד שש בבוקר). אני ממליץ לך ללמוד את החומר הזה שעה אחת בבוקר, ובערב לקרוא במשך שעה אחת מאמרים ומכתבים להנאתך.

עייפות יתר

שאלה: אם האדם התעייף מאוד ורוצה רק דבר אחד-לישון. האם יש במצב הזה מקום לעבודה רוחנית או שהוא באמת צריך ללכת לישון?

תשובה: במצב כזה חייבים ללכת לישון, אך טוב לקרוא במיטה אפילו כמה שורות מהספר " שמעתי" של בעל-הסולם.

שאלה: אני מתבייש להודות, שלעתים אני נרדם בזמן שאני קורא בספרי הקבלה שאתה מפנה אותי אליהם. ולא בגלל שזה לא מעניין, אלא שזה קורה לי בעל-כורחי. גם אם אני לא רוצה לישון אני שרוי כביכול תחת השפעה היפנוטית. מה לעשות? למה זה קורה לי?

תשובה: בראש ובראשונה זאת השפעתה של אנרגיה עליונה, השפעתו של האור המקיף. ושנית, כאשר אחד התלמידים, למרות שהוא עייף, הגיע לשיעור ונרדם- שינה זאת טובה יותר מערנות שכלית סתמית של אדם הלומד לאחר מנוחתו-וזאת בגלל שאור התורה מורגש לפי יגיעת האדם, ולא לפי כמות העמודים שלמד. אפשר ללמוד ביסודיות את כל ספר " תלמוד עשר הספירות", ולא להבין בכלל מה זה רוחניות, ולהפך, אפשר להיכנס לעולם הרוחני ולהשיג את מטרת הבריאה בלי לדעת את " תלמוד עשר הספירות". אם אתה לומד את הספרות הנכונה והולך לפי הכוונתי, תשתכנע יותר ויותר, שהכול קורה לך בהתאם למטרה. באותם זמנים שלא תרצה לישון יותר, אתה תרגיש שאותם מצבים של שינה תרמו להתפתחותך הרוחנית. הבורא מוביל אותנו. היפתחו לקראתו יותר.

"משחקים" רוחניים

שאלה: מדוע בכל פעם שאני לוקח לידי ספר קבלה מיד "זוחלות" לי בראש כל מיני הפרעות, עד שבא לי לנטוש? אבל ברגע ששולחים לי ייסורים מלמעלה אני לוקח ספר קבלה, ואין לי כל בעיה להתרכז בו?

תשובה: כל מה שהבורא ברא נקרא "רצון ליהנות". אצל בני-אדם הרצון הזה מפותח יותר מאשר אצל כל שאר הבריות, שחיות בעולם שלנו. המטרה של הבורא היא, שהאדם יהיה דומה לו, ואז גם הוא יהיה נצחי ומושלם. אבל להשיג את המטרה הזאת אפשר רק על-ידי השפעות של תענוג או ייסורים על האדם.

כיוון שנבראנו רק כדי ליהנות, כלומר להרגיש תענוג, איננו מסוגלים שלא להרגיש כלום ולכן החֶסר בתענוגים מורגש אצלנו כייסורים. כשבא תענוג אנחנו מקבלים אותו כדבר טבעי ומובן מאליו: "זה מגיע לנו", וכשבאים ייסורים אנו מתקוממים כנגדם ומרגישים ש"זה לא מגיע לנו". ושוב, זה נובע משום שנבראנו מחומר של "רצון ליהנות".

מכיוון שהבורא הוא רצון להיטיב לנבראיו, הוא ברא אותנו מהרצון ליהנות. אבל אם האדם היה מושפע רק על-ידי תענוגים, בגלל שהוא כולו רצון ליהנות, הוא היה הופך לאגואיסט גדול עד כדי טיפשות. מכאן, שרק החיפוש אחר תענוגים מאלץ את האדם להתפתח, ולכן כדי להביא את האדם להתפתחות המושלמת, קרי, שיהיה כבורא, נשארה רק דרך אחת, שהיא השפעה על-ידי ייסורים.

כאשר האדם מקבל תענוגים הוא חושב שזה מגיע לו, אבל ברגע שהוא מרגיש ייסורים הוא מתחיל לחפש את הסיבה להם ואט- אט מגיע לבורא, שהוא מקור התענוגים והייסורים כאחד. ייסורים מולידים באדם רצון לדעת מה מקורם, היינו: רצון לדעת את הבורא, שאם לא כן, האדם לעולם לא יכיר את הבורא ולא יוכל להשתוות לו.

אם האדם שומע שלימוד קבלה מטיב אתו, כיצד אפשר לחזק אותו בדרכו? הבורא שולח לו הפרעות כדי שילמד, תוך כדי התגברות עליהן, כיצד להתקרב לבורא, ואם ההפרעות דוחפות אותו ועדיין אין לו כוח להתגבר עליהן-שולחים לו שוב ייסורים כדי להכריחו בכל מקרה להתייגע ולהתגבר, ואז ההפרעות כבר לא מפחידות אותו, כיוון שהפחד מפני הייסורים מאלץ אותו להיות במצב של מוכנות להתקפה על כל מכשול שיבוא. וזוהי הדרך! הרי אתה מעוניין להשיג את הדבר הגדול ביותר שקיים, לא רק בעולמנו, אלא בכל המציאות! אז תמשיך! ההצלחה מזומנת כבר מלמעלה!

קבלה בזמן העבודה

שאלה: האם מותר לעסוק בקבלה בזמן העבודה? לפעמים יש לי זמן פנוי ואפשרות לברוח לאינטרנט ולקרוא את חומר הקבלה שלכם, במקום לתכנת. במובן מסוים זוהי רמאות, למרות שבעל-הבית בכל מקרה יקבל את עבודתו. אני יודע שחשוב ללמוד ב"ידיים נקיות". מה לעשות?

תשובה: אני אספר לך שני סיפורים:

הסיפור הראשון: בזמנו, הרב שלי, הרב ברוך שלום אשלג, והרב ברנדוויין היו מלמדים קבלה באחד מבתי-הכנסת בירושלים בזמן ההפסקה מעבודתם. הם עבדו אז בנגרות באתר בנייה בעיר. פעם אחת כשעמדו ללכת לשיעור, נפלה קופסא עם מסמרים, כזו שהנגרים נושאים בחגורה שלהם-וכל המסמרים התפזרו על הרצפה. הם נאלצו לאסוף את המסמרים, ומשום כך השיעור שעמדו לתת לא התקיים. כשהרב סיפר לי על המקרה, למרות שעברו כבר 60 שנה, הוא עדיין הצטער מאוד שהשיעור לא התקיים!

הסיפור השני: פעם לקחתי את הרב להומאופת שהיה גם חבר שלי. הוא בדק אותו ורשם לו מרשם. התעקשתי שייקח כסף בעבור השירות, אבל כשהוא התחיל לרשום חשבונית אמרתי לו: "יש לי תועלת רוחנית מזה שאני משלם בעבור הרב, אבל איני זקוק לחשבונית", ואז הוא ענה לי, שכאשר הוא מקבל כסף, הוא רושם חשבונית, משום שזה מכוון אותו ליושר במחשבותיו והוא לא משקר לעצמו אפילו באופן לא מודע. שמתי לב שהרב שלי מאוד שמח לשמוע זאת.

מה שאני רוצה להגיד בסיפורים אלה הוא, שהשתדל שהמחשבות הפנימיות שלך יהיו תמיד על הקבלה. ואם לצורך זה אתה חייב לקרוא חמש דקות בזמן העבודה, אז קרא, כמו שאחרים יוצאים לכמה דקות לעשן. הרגל את עצמך לכך, שזה תמיד יהיה בתוכך מבלי שזה ישפיע על עבודתך. באופן זה חיֵה את חייך ובנה את יחסיך עם החברה.

שעות הפנאי

שאלה: יש בידי ארבע שעות פנאי. האם לנצל את הזמן לעבודה רוחנית, או להתעסק במטלות שונות בבית? האם צריך להחליט לפי מצב-הרוח, או לקבוע כלל מסוים?

תשובה: צריך לחלק את כל המשימות לנחוץ וללא נחוץ. אבל את החלוקה יש לקבוע לא לפי מצב-רוח, אלא לפי חשיבות עניינית. הכי חשוב-בעוד מועד, ותמיד, וללא תלות במצב-הרוח והנסיבות-לחלק את היממה לחלקים: להשאיר לפחות שעה אחת ביום לנשמה, עדיף לפני השינה. ללכת לישון מוקדם יותר, ולקום בבוקר שעה (שעתיים-שלוש) מוקדם יותר ולהמשיך בקריאה רוחנית.

בכל הזמן הנותר עסוֹק במה שהחיים דורשים ממך, אבל מדי פעם עשה הפסקה של עשר דקות לקרוא או לשמוע משהו, שיעזור לך אחר-כך לחשוב בזמן העבודה.

ישנם מקלטים ניידים, שמקליטים מידע דיגיטלי. אתה יכול להקליט במכשיר כזה עד עשרים שעות מתוך ההרצאות שלי, שנמצאות באתר האינטרנט שלנו, ולשמוע אותן בעבודה, בנסיעה וכיוצא בזה. התוצאה הטובה ביותר בתיקון היא, כאשר האדם משלב לא רק את הלימודים, אלא גם את כל מערך החיים שלו, במחשבות על מטרת הבריאה.

לקרוא, גם בלי להבין

שאלה: בזמן הזה עוברת עלי תקופת 'צינון'. בהתחלה קראתי את הספרים שלך והבנתי הכול. לאחר-מכן החלו להופיע במוחי מחשבות שונות בזמן הקריאה. או-אז היה צורך להשקיע מאמצים גדולים, כדי לעקוב אחרי הטקסט. לאחר-מכן, בעת שניסיתי להבין את הכתוב, התחלתי להירדם מספר פעמים במהלך קריאת השורה. כיצד להתגבר על מכשול זה? האם עלי להמשיך לקרוא בלי להבין ואז כל זה יעבור, או שעלי לשנות משהו?

תשובה: ראשית כול, לדעתי, מאז שכתבת אלי, הרבה דברים כבר השתנו. אפילו העובדה, שהיית מסוגל לכתוב אלי, מבטאת שאתה עדיין לא נמצא בשפל המדרגה של הנפילה הרוחנית, או שכבר עברת אותו. עליך להשקיע מאמצים בקריאה. זהו בדיוק המאמץ שיוביל אותך לישועה, למדרגה גבוהה יותר. ייתכן שצריך לנסות להאזין לשיעורים מוקלטים.

הפצת הקבלה מאוד עוזרת; היא זו שתאיץ את קצב התחלפות המצבים יותר מכל דבר אחר. בין כך ובין כך הכול יעבור. השאלה היא משך הזמן: יום, חודש, שנה או כל החיים. המדרגה הבאה כבר מחכה לך (הרשימות חייבות לצאת החוצה לפי הסדר, שלא משתנה, בשביל התיקון). זה בכוחך "להמריא" למדרגה הזאת כבר כעת. הדבר תלוי רק בכוחך, ולא בשום דבר אחר!

לגבי מצבים כאלה נאמר שכל אשר בידך ובכוחך לעשות, עשה. לכן, חפש כל מיני עיסוקים מגוונים, שקשורים לקבלה. אם אינך יכול ללמוד, תרגם. אינך יכול לתרגם, האזן לקלטות. אינך יכול להאזין, נסה להסביר למישהו אחר דברים הקשורים בקבלה, נסה להקים קבוצה, להפיץ ספרים-אלו הדברים המועילים ביותר ו/או, לחלופין, חפש קשר עם הקבוצה שלנו.

שאלה היא "כלי"

שאלה: מדוע, לאחר ששואלים שאלה, המצב משתנה מיד? במקרה כזה אין עוד צורך בתשובה, כי היא תמיד תישאר מאחור... ואיכשהו זה תמיד חוזר על עצמו, למה?

תשובה: השאלה היא ה"כלי"-ובהיותו בנוי, מוכר ומבורר-מיד מורגש בו האור, התשובה. אם אנחנו מוכנים לתשובה, אנו חשים את האור העליון לפי מידת בשלות הרצון שלנו. ואם אנחנו לא מוכנים לתשובה, אנחנו לא מרגישים את האור. האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, הוא תמיד בתוכנו. למרות שהוא הפוך בתכונותיו לגמרי מהכלי, כאשר הוא ממלא את הכלי-הרי שיחד הופכים להיות שלם אחד... במקום בו נמצאת השאלה, באותה הנקודה נמצאת התשובה.

הבורא והנברא מתמזגים בתכונה אחת. וזו עובדה קיימת למרות שהנברא לא מרגיש בכך. המקובלים אינם מסתירים אותה, אלא להפך, הם מדגישים אותה. זאת, כדי שהאדם יבין שיגיעתו נועדה לאפשר לו לגלות, בכוחות עצמו ומהר, את מה שקיים בתוכו תמיד ובקביעות, אבל נסתר ממנו עכשיו בגלל מצבו הלא-מתוקן, חסר השלמות.

מצבים משתנים

שאלה: אני לומד קבלה ומרגיש, שכל חיי מתחילים להשתנות: המחשבות, התחושות, היחסים והידע. אך הכול נראה משונה. אתה קורא... ופתאום קופץ ומתחיל להבין את הכול כמשהו אחיד. אתה מבין, שהבורא יצר את הבריאה כדי שזו תבוא לקראתו. ככל שהמצב נעלה יותר, אתה מרגיש ביתר עוצמה את הפגימות שבמצבך הנוכחי. האם אני לומד נכונה?

תשובה: כעת עוברים עליך המצבים הכי פחות נעימים:

1. אתה מיטלטל ממצב למצב. אתה נמצא במצב שנקרא "כף הקלע"-תנודות מקצה לקצה, מהִתעלות לדיכאון. בדרך זו הכלי הפנימי שבך "מתרחב", הוא רוכש את התחושות המנוגדות האלה שהופכות להיות חלק ממנו. אתה רוכש כביכול את קצוות הכלי, ובהמשך תוכל להרגיש בתוכם תחושות אחרות. כאשר התחושות האלה יהיו כבר בתוכך, הן תהיינה חלק ממך, שלך.

2. מלבד זאת, מראים לך עד כמה אתה לא מסוגל להיות עצמך, עד כמה אתה נשלט על-ידי השינויים במצב-הרוח שלך, עד כמה אתה תלוי בשינוי המזערי ביותר של תחושה נתונה. זה אתה וזה כל עולמך!

3. אתה נוכח לדעת, שאתה נשלט בקלות מלמעלה, שאתה לא עצמאי, אלא נמצא כולך בידי הכוח העליון, אותו אתה עדיין לא חש בבהירות.

4. מן המצבים האלה, אתה מתחיל להעריך מחדש את העולם הקודם שלך, את ההשקפות שלך, את עצמך.

5. המצבים האלה יכולים להימשך חודשים רבים. בסופו של דבר, אתה תפסיק להעריך אותם בתור טובים או רעים, ביחס לתחושה האישית שלך, אלא תתחיל להעריך אותם בתור קרובים יותר לבורא או רחוקים יותר ממנו. זה יהיה בשבילך המדד לקבוע האם מצבים אלה רצויים או לא.

6. אתה תפסיק להגיב למידת "הנעימוּת", התחושות שלך בהם "ימותו". אתה תפסיק להתייחס למצבים האלה בתור סבל או תענוג, ותוכל להגדירם ללא פנייה אישית. זוהי כבר התקרבות למחסום. ולגבי ההמשך, נדבר הלאה...

דע, שעל האדם להשתדל ללמוד הרבה, עליו לקרוא בזמן העלייה, לנסות לא לנתק את הקשר בינו לבין הבורא. ברגע שבזמן העלייה אתה עובר מהמחשבה על הבורא למחשבה על עצמך, ברגע שאתה מתחיל לחשוב, שטוב לך במצב הזה- במקום לחשוב על המצב הזה שהוא קרוב לבורא, ולכן הוא טוב - אתה מיד מתחיל ליפול. למרות שלא תגלה את הנפילה הזאת מיד, אלא אולי אחרי זמן-מה או אולי אחרי כמה ימים. כל החטאים קורים דווקא בזמן העלייה, כאשר נופלים מלמעלה. כאשר אדם נמצא במצב של נפילה אין מה לדרוש ממנו, כי אין בו כוחות ואין בו רוחניות. הוא משול לחיה, הוא נמצא בדיכאון ורק פשוט מתקיים. לכן ההרגל של למידה שיטתית, של השתתפות בקבוצת לימוד וכדומה, עוזר להאיץ את תהליך היציאה ממצב הנפילה.

העיקר-לרצות!

שאלה: התחלתי ללמוד קבלה, ואני מרגיש שהפכתי ליותר רגזן ופחות סובלני.

תשובה: כל מי שלומד קבלה מתקן כל הזמן את הרצון שלו ליהנות, החל מרצונות קטנים ועד לגדולים ביותר. זו גם הדרך של כל האנושות: ה"רצון ליהנות" (הרצון לקבל רק לעצמך) גדל כל הזמן, ויחד איתו גם האדם. ככל שה"רצון ליהנות" גדול יותר, כך יש כוח גדול יותר, שמניע את האדם. אם הרצון ליהנות שלו קטן, האדם לא שואף לשום דבר בעולם הזה, ובוודאי לא בעולם הרוחני. ברגע שהאדם מתחיל ללמוד קבלה, במיוחד אם הוא לומד לא כדי לרכוש ידע, אלא כדי להיתקן, הוא מיד מתחיל להרגיש את הרצונות הלא-מתוקנים שלו, את הרצון לקבל הכול לטובת עצמו ולא חשוב באיזה מחיר. באמצעות הלימוד הרצונות האלה הולכים וגדלים עד למצב שהוא משיג את ה"רצון ליהנות" הגדול (הנעלה) ביותר, שהוא הרצון ליהנות מהבורא.

כל דרגה רוחנית גדולה יותר מקודמתה בזה שהיא מגלה לך, שבתוכך מקנן שיעור חדש וגדול יותר של רצון לקבל למען עצמך. אתה מתקן רצון זה, ורק כך אתה עולה לדרגה הבאה, כפי שנאמר: " כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". בניגוד למצב זה, בציבור הרחב לא עוסקים בתיקון-ה"רצון לקבל" אינו גדל, הוא נשאר לא-מתוקן ("רשע"), ולכן מי שיש לו רצונות קטנים, נחשב ליותר טוב. על רצונות לא-מתוקנים נאמר: "שנת רשעים-טובה להם ולעולם"; "שינה", כלומר ה"רצון לקבל", אינו בשימוש. הם אולי יכולים להמשיך לישון, אבל אתה, התעורר לתיקון!

האור מחזיר למוטב

שאלה: מה נותנים לי לימודי הקבלה-הרי בין כה וכה הבנתי שהקבלה צריכה לחדור ללב ולא לראש?

תשובה: בתהליך לימוד חוכמת הקבלה האדם מושך אליו את ה" אור המקיף", שמטהר אותו ומוביל אותו לעבר הבורא. עיין ב" הקדמה לתלמוד עשר הספירות" (אות קנ"ה).

ידע, הנאה ושייכות

שאלה: לעתים מתעוררות בתוכי תחושות של ידע והתקדמות, אבל אין לי הרגשות של הנאה, ובעצם אפילו להפך. לעתים נדמה לי שאני נעצר או נסוג. האם זה נורמלי? האם תחושות של ידע והתקדמות הן עצמן ההנאה?

תשובה: קודם כול אתה בעצמך רואה, שתשובות הן לא מה שנותן הרב, אלא מה שהאדם מקבל מלמעלה-בתוך עצמו. רק ההשגות שהגעת אליהן בעצמך הן התשובות האמיתיות. אור שנכנס לכלי וממלא אותו, מעביר לו את תכונותיו. הכלי 'חש' אותן כשלו, ומבין שזאת היא התשובה, לפי העיקרון: " מה שלא נשיג לא נדעהו בשם". לאחוז בידע זה השגה, תוצאה של קבלת האור.

בנוסף לכך, אתה רואה שההגדרות שלך השתנו במידה מסוימת. אם קודם לכן סתם מילוי היה נחשב בעבורך להנאה-עכשיו הנאה היא הרגשת הידיעה והשייכות למטרת הבריאה. הגדרות של "הנאה" ו"מילוי" ישתנו בך עוד הרבה פעמים עד גמר התיקון-או-אז תרגיש את הבורא במלואו, כפי שהוא באמת, ולא דרך לבושים-מסננים. הרי כל מה שאנחנו מרגישים, מבינים, משיגים, זה רק אותו, הממלא אותנו לגמרי. ליתר דיוק, אנו לא משיגים אותו, אלא את ההרגשות שלנו הנובעות ממנו, והוא-נמצא בתוכנו. וגם ההפך הוא נכון: ההשגות וההרגשות שלנו הן אודותיו, ואנחנו-נמצאים בתוכו.

הרגשת השלמות

שאלה: מה זו שלמות, וכיצד ניתן לחוש אותה?

תשובה: להבין מה זו שלמות ולהעריך אותה, ניתן רק כאשר מרגישים את הבורא, כיוון שרק הוא בעל מידת השלמות. יתרה מזו, גם את הכוחות לתיקון שלו מקבל האדם רק מהבורא. לכן, מטרת הלימוד, בתחילת הדרך, היא להגיע להרגשת הבורא, ואז הכול נעשה מובן וברור. לפני זה האדם לא מבין מה היא שלמות-והבורא מתגלה לאדם דווקא בתכונות הכי לא שלמות שלו.

לימודי קבלה לנשים

שאלה: האם לנשים תוכנית לימוד משלהן?

תשובה: הלימוד לנשים שונה מהלימוד לגברים, מטרת התיקון היא שונה והדרכים להתקרבות לבורא הן שונות. הנשים, כמו הגברים, ישיגו לבסוף את הדבקות בבורא-דרגת הבריאה הגבוהה ביותר. אין שום אפליה בעולם הרוחני, זולת צדק של אמת!

אשה יכולה ללמוד לפי כל ספרי, לקרוא מאמרים ולהאזין לקלטות, וכן הלאה. אך על אשה לא מוטלת החובה ללמוד את הספר " תלמוד עשר הספירות". לא נחוץ לה ללמוד את מערכת הבריאה ומבנה העולמות לצורך תיקונה. מעבר לכך, היא לא צריכה להקדיש את אותן מספר שעות ביום כמו הגבר. יסודות השיטה שלה (כמו אצל הגבר) הם ללמוד את החומר, עם בעלה או בחוג נשים, לאהוב את המשפחה, ללדת, לבשל, לכבס-ובכל המעשים לנסות לגלות את הבורא.

שאלה: האם כל אשה יכולה לעלות לעולם הרוחני? אם כן, לאיזו דרגה?

תשובה: כן, כל אשה יכולה, ולא פחות מגברים-אם יהיה לה רצון מלמעלה ומצידה תהיה התמסרות מלאה-בדיוק אותם התנאים הדרושים לגבר.

שאלה: האם זה רצונו של הבורא שהאשה תעסוק בקבלה?

תשובה: כל הנשמות משיגות את ייעודן. כל הנשמות צריכות להשיג את השוואת הצורה לבורא, להתכלל יחד " ולדבקה בו". בדומה לנשמות הזכריות כך הנשמות הנקביות.

שיתוף החברים בעבודה רוחנית

שאלה: הרגשתי רע ללא כל סיבה נראית לעין. התפילה עזרה רק לחמש דקות. שיתפתי את הידיד שלי והכול עבר, אבל למחרת הרגשתי שהוא עצמו מתייסר. אולי הייתי צריך לסבול לבדי?

תשובה: בשום פנים ואופן אין לשתף אנשים אחרים בתחושות הפנימיות וברגשות שלך, מלבד הבורא והרב. זאת, כיוון שאנשים אחרים הם לא פרצופים עליונים, ולפיכך הם לא מובילים אותך. לכן, גם ללא כוונה הם יחדירו את האגו שלהם בך ואתה תאבד את הכוחות הנפשיים שלך, לפרק זמן מסוים. למרות שתרגיש הקלה זמנית, אתה תאבד זמנית את היכולת להגיע לרמה רוחנית גבוהה יותר, על-ידי התמודדות שלך עם מצבך. הרב''ש מסביר זאת היטב במאמרים הראשונים שכתב לתלמידיו.

שאלה: אני מצטט מספריך: "אסור לדבר עם החברים על המצבים הפנימיים שלך, מפני שעל-ידי זה ניתן להזיק גם לו וגם לך ". אני זוכר, מדבריך, שזה עלול לגרום לי נזק. אך איזה נזק זה עלול לגרום לחבר?

תשובה: הנזק הוא בכך, שאתה כופה עליהם את הרגשותיך, את ההתרשמויות הפנימיות שלך מן הרוחניות ומהיחס שלך אל הבורא-כאשר את כל זה הם חייבים לקבל לבד ובאופן אישי, בעצמם, רק מן הבורא ודרך הספרים.

שאלה: אני רוצה בכל-זאת להבין מה אפשר לספר לחברים ומה לא. ככל שאני מנסה להבין יש לי רק אי-סדר בראש. נראה לי שכל דבר שאדם אומר, כולל בתוכו איזשהו צלם של הרגשה עצמית, כלומר את יחסו כלפי הבורא. אפילו אם שניים מדברים על חומר הלימוד, לכל אחד מהם יש מחשבות, שקרובות אליו ומובנות לו. אם כך, איך אנשים, שלומדים קבלה, יכולים להתקרב איש לרעהו?

תשובה: דבר מאוד טבעי הוא, שמה שהאדם יכול לומר הוא רק מתוכו, ובתוכן דבריו מופיע תמיד ה"אני" שלו. האם עצמיותו מגולה או נסתרת? אין זה חשוב. הכי חשוב זה לא לדבר כלל על הרגשות רוחניות ועל הרגשות כלפי הבורא. ניתן לדבר על הספירות, הפרצופים ועל חוכמת קבלה בכלל עד אין סוף. העיקר לא לגלות את רגשותיך, כי בזה אתה גורם נזק לעצמך ולחברך, וזה כולל גם את האשה, ילדים וסתם אדם זר. לימדו יחד את הספרים " פתיחה לחוכמת הקבלה", " הזוהר", הלכות, אך לעולם אל תדברו על הרגשות.

קבלה בחו''ל

שאלה: היכן אפשר ללמוד קבלה בחו"ל?

תשובה: מחוץ לגבולות ישראל אין קבוצות של מקובלים ואף לא מורה, כי הגלות הסתיימה. סיום הגלות מסמל שהכוח העליון שוב חזר לשלוט כאן בגלוי, וכל מי שרוצה להפוך למקובל-אין לו ברירה, אלא להגיע לכאן, אלינו. כל מי שעדיין מסוגל לחיות בחוץ-לארץ, כנראה נמצא גם תחת השפעת כוונות אחרות, מלבד כוונות רוחניות.

שאלה: מדוע צריך לעלות לישראל כדי ללמוד קבלה?

תשובה: הרב יהודה אשלג כותב במאמר " מתן תורה" (בספר " קבלה למתחיל"), כי מי שמרגיש כמיהה לעולם עליון-מרגיש גם שאיפה לארץ-ישראל, ומי שרחוק מהעולם הרוחני-הארץ הזו פולטת אותו. אדם, שגורש מארץ-ישראל לגלות, שירד מהארץ בעצמו, או שלא נמצא בארץ, הוא לא אדם שלם. אם תתקדם מבחינה רוחנית, אתה עצמך תרגיש משיכה לארץ-ישראל. קשה לחיות כאן, אבל אין מקום אחר להתקדמות רוחנית.

לימוד ללא מורה

שאלה: האם אנשים, שאינם גרים בישראל, שמתעניינים בקבלה באמצעות האינטרנט, שגרים באותה עיר, ושקוראים את החומר והמאמרים שלך מתוך האתר, יכולים להתאסף יחד כדי ללמוד קבלה?

תשובה: יקירי! אף פעם אל תפחדו לטעות, שהרי כל צעד שלנו לא מתחיל, אלא מטעות, כפי שנאמר: " אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא". כלומר, למצב רוחני של צדיק תמיד קודם מצב של רשע, מכיוון שכל דרגה רוחנית גבוהה יותר עומדת בהיפוך לדרגה הנוכחית, ולא ידוע במה בדיוק. בנוסף, יעבור עוד זמן רב בשיחות, במחשבות וויכוחים, לפני שכל אחד מאלה הרוצים להבין, יגבש לעצמו דעה, פחות או יותר ברורה, על תהליך הבריאה ועל כוונות הבורא, וסביב הדעה הזו הוא יתחיל לצקת את הידע החדש שרכש.

יהיה מצוין אם תוכלו להיפגש, לקרוא את החומר שלנו באשר הוא וללמוד אותו יחד. אפילו אם הוא מדבר על הרגשות והיחס כלפי הבורא אפשר לקרוא אותו יחד, אבל בלי לדבר על ההרגשות האישיות שלכם. חומר לימודי שמספר על העולמות ועל המרכיבים שלהם, מותר ופתוח לדיון בפני כל אחד בלי הגבלה. לימודים בקבוצה, אפילו בלי מורה, מקדמים את הלומדים בה עשרות מונים ומאיצים את התפתחותם הרוחנית. אני מצדי אעזור לכם רוחנית, כאילו הייתי אתכם יחד, זוהי עבודתי. בהצלחה!

לימוד וירטואלי

שאלה: איני גר בישראל, אך אני מאוד משתוקק לעסוק בקבלה. אנא עזור לי!

תשובה: כל ספרי בעל-הסולם והרב"ש וחומר הלימוד נמצאים חינם באתר האינטרנט שלנו, שהרי הפצת חוכמת הקבלה היא הייעוד שלי. השתדל להוריד לעצמך את כל החומר, ואם אתה לומד את החומר שבאתר ברצינות, נזמין אותך לסמינר של עד כחודש ימים. או-אז תחליט אם כדאי להישאר... האדם צריך שבחיים האלה יהיה לו רק דבר אחד-רצון לבורא. אם הוא ישנו ואמיתי, כלומר-הוא מעל הכול, או-אז הוא יממש את עצמו.

שאלה: האם אוכל למצוא מענה לשאלותי בעזרת האתר שלכם?

תשובה: רבים שואלים שאלות, ואפילו לא טורחים לפני-כן לעבור על החומר שמוצג באתר. אם אתה רוצה להבין משהו בתחום מסוים, מן הראוי שקודם-לכן לפחות תלמד קצת על המושגים המרכזיים. אני מציע שתקרא את החומר באתר, ואין ספק שתמצא שם בעצמך את התשובות המלאות לשאלותיך. אני שמח שיש לך שאלות, אבל אתה יכול לרכוש ידע באופן שיטתי, שיאפשר לך לענות על השאלות בעצמך.

קבוצת מקובלים וירטואלית

שאלה: האם אתה נוכֵח גם בקבוצות וירטואליות באינטרנט?

תשובה: אני מקווה שאוכל להרכיב באינטרנט קבוצה וירטואלית של תלמידים רציניים, ובעזרת לימודים אינטנסיביים אוכל להשיג עמם את כל מה שאני משיג עם תלמידיי הקבועים. אני מוכן לכל שיטות הלימוד, כמו שיחות אודיו בזמן אמת וכיוצא בזה-תקימו את הקבוצה ונתחיל ללמוד. אני חושב שכל המעוניינים צריכים תחילה לסכם את הנושא הזה ביניהם ולהכיר איש את רעהו, מכיוון שקבוצת לומדי חוכמת הקבלה אינה סתם פורום של מספר תלמידים מסוים, אלא אנשים, שהולכים ביחד ללמוד ולהבין את העולם הרוחני. אני מצדי מבטיח שאתם תקבלו את כל מה שמקבלים תלמידיי הקבועים. אנחנו נתחיל ישר מהחומר החשוב ביותר, אני אכין ואציג לכם אותו יחד עם השרטוטים ושיחות האודיו.

קבלה באנגליה

שאלה: אני כותב אליך מלונדון. כרגע אין לי אפשרות ללמוד קבלה בישראל. האם אתה מכיר מישהו בלונדון, שיוכל לעזור לי להתחיל ללמוד? כפי שאני מבין, ללא רב מהימן וללא קבוצה לא אוכל להתקדם.

תשובה: נצל את ההזדמנות, שעומדת לרשותך: כל החומר באתר שלנו, הרבה ספרים, חוברות והקשר איתנו. לך קדימה. בינתיים הבורא זימן לך את כל ההזדמנויות. במצב של היום זה מספיק. אם תרגיש צורך לבקר אותנו-ברוך הבא!

כל אחד בוחר את המורה לפי רמתו. בדוק! למד את החומרים שלנו ושאל אנשים אחרים שאלות. אם התשובות שלהם יספקו אותך, החלט אם ללמוד אצלם אם לאו. ייתכן שעדיין מוקדם לך ללמוד קבלה ולתקן את הנשמה, ומספיק לך ללמוד, לדוגמא, את החסידות. בדוק, האם קיים חומר אחר, מלבד קבלה, שממלא אותך, ואם כן, אל תוותר עליו. אך בדיקה זו תקפה רק אחרי תקופת לימודים של כמה חודשים, לאחר שלומדים לפחות את העקרונות הבסיסיים של הקבלה מתוך הספר " קבלה למתחיל".

ללמוד או לא ללמוד?

שאלה: האם אני יכול ללמוד קבלה, למרות שאני לא בטוח שזה ישפיע עלי?

תשובה: כל אחד יכול להתחיל ללמוד את חוכמת הקבלה. אם הבורא נתן לאדם רצון להתקדם רוחנית, האדם מפתח יחס מיוחד אל החיים, אל הסובבים אותו ואל עצמו.

התפתחות אמיתית טבעית של האדם צריכה להיערך בהדרגה, בהתאם להבנתו את העולם, שבו הוא נמצא. האדם יתחיל להשתנות-במידה שיגלה את העולם האחר, שקיים סביבו, ושאותו לא חש לפני-כן. לכן נאמר: " אין כפייה ברוחניות", מכיוון שזה רק רצון, ואת הרצון ניתן לשנות רק בעזרת הבורא. לכן, משימתך היא לספוג את החומר בחריצות. כל השאר יגיע בעיתו, אם וכאשר יהיה הצורך.

עובר ושב

שאלה: האם כל אחד יכול לבוא ללמוד, לעזוב, לחזור ללמוד, ושוב לעזוב, וחוזר חלילה...?

תשובה: נאמר: " אלף נכנסים לחדר, ורק אחד יוצא להוראה" (אלפים מתחילים בלימוד, אבל רק אחד יוצא אל האור). וזה בפירוש כך. אלפי אנשים מגיעים אלי ועוברים דרכי. אבל הקבוצה הקבועה שלי מונה כמאה איש, בעיקר בגילאים שבין 25 ל-40, וקצב גדילתה הוא כ-15 איש מדי שנה, זאת מתוך כל אותם מאות, המגיעים במשך השנה להרצאות בערים שונות ולמרכז "בני-ברוך". זה מעיד על כך, שכל אחד יכול לבוא וללכת. הקבלה אינה שיטה שכופה מחשבות ועושה שטיפות-מוח, אלא להפך, זוהי שיטה, המדריכה את האדם איך להפוך לחופשי ועצמאי, כיוון שהאדם נולד... עבד!

מהו כוח ההתרשמות?

שאלה: למה השיעורים לא עושים עלי רושם?

תשובה: כי אתה עדיין לא מבין מה עומד מאחורי המלים. אבל כאשר זה יתגלה בפניך, תחוש רגשות עזים בכל הגוף.

שאלה: מהי משמעותו של "כוח ההתרשמות" בהבנת הקבלה?

תשובה: "כוח ההתרשמות" משמש רק כאנרגיה להמשך לימוד הטקסטים. כאשר אדם לומד אותם במטרה לתקן את עצמו, להבין ולהשיג את המטרה, הוא מושך עליו אור מקיף, שמטהר אותו בהדרגה, ובכך מקרב אותו לעבור את המחסום ולקבל טבע רוחני, במקום הטבע הגשמי שהוא ליהנות רק לעצמי.

קלות-ראש

שאלה: מה הכוונה כשאומרים "קלות-ראש"?

תשובה: המקובלים מתאספים יחד רק כדי להשיג את מטרת הבריאה, וזו צריכה להיות הסיבה היחידה שחייבת להיות תמיד בכל אחד, לפני כל מחשבה ומעשה, ולפני כל התכנסות. רק אז אפשר לדבר על רצינות הכוונה. ואם ישנה הסחת-דעת, אפילו לרגע, ממטרת הלימוד, ממטרת התאספות הקבוצה, או ממטרת הבריאה- זוהי "קלות-ראש".

ציפייה לתשובה

שאלה: לפעמים אני מרגיש, שהתשובות ניתנות לי בקוצר-רוח. אולי הבורא לא מעוניין שאלמד...?

תשובה: נאמר, שרק במקרה אחד האדם לא צריך לשמוע בקול הבורא-אם הבורא מצביע על דלת היציאה ואומר: "לך ממני!"-רק במקרה כזה, החוצפה והסירוב למלא את פקודת הבורא נערצים עליו ונעימים לו, וכך, באופן עקיף, מוסברת לנו תגובתו של אדם בעל רצון אמיתי!

כמורה, לעולם לא אוכל לנטוש את מי שרוצה באמת לדעת את שיטת הקבלה- יהיו תכונותיו אשר יהיו.

עברית-שפת הקבלה

שאלה: האם אפשר ללמוד קבלה בשפה אחרת פרט לעברית?

תשובה: הלימוד האמיתי מתרחש בעברית. זה לא אומר, שלא ניתן לצאת לעולם העליון ללא ידע בעברית. באופן כללי ניתן לבטא את הקבלה, שהיא שיטה של הרגשת הבורא, בכל שפה, כמו שמוזיקה ניתן לחוש לא רק בשפה האיטלקית, ורפואה לא רק בלטינית. אלא שבמקור כל המקובלים הגדולים מסרו לנו את מבנה העולם העליון בעברית. כך קרה, שכל ההסברים שלהם לגבי צורת האותיות, הצירופים שלהן, מבנה המלה ומשמעותה הועברו ביחס לשפה העברית.

יחד עם זאת, הם מסרו הרבה משמעויות והגדרות ביוונית ובארמית-שפות שהשתמשו בהן בזמן כתיבת ספר " הזוהר", ואנו משתמשים בהן בדיוק באותו אופן. אבל בשפות לועזיות אחרות, שהם לא מסרו לנו, אנו לא יודעים כיצד להתאים אותן לשורשים הרוחניים, ולאור העובדה שהמקובלים הגדולים הראו לנו את הקשרים בעברית, העברית היא שפת הקבלה.

אנו רואים גם בעולם שלנו, שכל ענף, אפילו זה שקם רק עכשיו, יוצר לעצמו שפת קשר מסוימת, שלפי השפה הזאת מייצרים את כל המכונות ואת כל התוכנות, ואנשי המקצוע מבינים רק אותה. לכן מי שלומד קבלה צריך ללמוד את ההגדרות של הקבלה במשמעותן העברית, כפי שעל המוזיקאי לדעת מושגים באיטלקית ועל הרופא לדעת מושגים בלטינית.

שאלה: אם עברית היא שפת הקבלה הרשמית, ונמצאת ביסוד הבריאה, האם אפשר להסיק מכך שכל שאר השפות לא משקפות או מעתיקות "נכונה" את העולם הרוחני בעולם הגשמי?

תשובה: בעיקרון, אפשר להתאים כל שפה על-מנת להעביר באמצעותה את התחושות הרוחניות. אבל מכיוון שמקובלים בחרו בעברית והעבירו לנו את הידע על העולם העליון בשפה זו, אנחנו משתמשים בה ומחשיבים אותה לשפה קדושה - מפני שהיא מובילה לרוחניות, לקדושה. אבל ספר " הזוהר" משתמש בחופשיות במלים של שפות זרות, כגון יוונית, שגם הן היו בשימוש באותה עת, ובאופן טבעי, אנחנו משתמשים באותן מלים, כמו המקובלים.

כמובן, ששפה זה רק רישום מידע רגשי, המורגש בכלי כהשפעת האור-התענוג. לעצמך, בתוך-תוכך, אתה לא צריך את השפה, יש לך רגשות. אבל בהמשך, כאשר אנחנו רוצים להעביר את הרגשות האלה לאחרים, אנחנו צריכים להפוך את הרגשות שלנו לדבר שיובן.

הלבוש הזה על הרגשות שלנו, בשביל להעבירן למישהו אחר, נקרא שפה. לא משנה איזו שפה. המקובלים בחרו בשפה העברית, ונתנו את כל המידע בשפה זו (וקצת בארמית, שהיתה שפת הדיבור באותה עת באזור פרס-נהרות הפרת והחידקל).

בעולמנו, במציאות שלנו, קיימות גם שכבות ביניים, תת-רמות. הן לא מוזכרות בגלל חשיבותן הזעירה, מכיוון שהן נמצאות הרבה מתחת לרמת העבודה הרוחנית. השתקפות של שורש רוחני ברמתו של עם כלשהו נותנת שֵם לשפתו. השפה העברית נמצאת קרוב יותר לשורשים הרוחניים מאשר כל שפה אחרת. לכן מבנה העולמות הרוחניים מתואר בעברית, ולא, למשל, ביפנית.

הסוגיה הזאת מוסברת בפירוט בתחילת הפרק " הסתכלות פנימית" (בספר " תלמוד עשר הספירות חלק א" של הרב יהודה אשלג או בספר " קבלה למתחיל").

ספרות וקבלה

שאלה: מה דעתך על ספרות וספרים בכלל?

תשובה: כל הספרים, חוץ מספרי הקבלה, נכתבו על-ידי סופרים, הנמצאים בהשגת העולם שלנו בלבד. לכן הם לא נכונים, או במקרה הטוב, נכונים אך במובן צר מאוד. לא מומלץ ללמוד ולחיות לפיהם, כיוון שאי-אפשר לבנות את חינוך האדם לפי תורות דמיוניות. אנחנו, בעיקר בזמן האחרון, רואים איך באים ונעלמים המון חוקים, תורות, עצות, ואיך הם מחליפים זה את זה במהירות, בגלל שהם מאבדים את תוקפם ולא מסוגלים יותר להחזיק מעמד.

המקובלים, לעומתם, כותבים את ספריהם רק מתוך השגת הקשר בין שורש רוחני, שנמצא בעולם העליון, לבין הענף הגשמי שלו, שנמצא בעולם התחתון שלנו. לכן מקובלים לא יכולים לטעות בעצותיהם. עניין אחר לגמרי הוא, שעצותיהם כלל לא קלות לביצוע, ורק הן מביאות לסוף מנצח-החל מ"איך לבחור בן-זוג" ועד "איך להרגיש מציאות אחרת".

כיוון שכל מה שקורה בעולמנו הוא תוצאה של פעולות של שורשים עליונים, אי-אפשר להבין נכון את מה שקורה אם נשארים בגבולות הידע של העולם שלנו. הרי החלק העיקרי של מערכת הבריאה נמצא מחוץ להשגתו של החוקר בעולם שלנו. ואיך אפשר לייעץ למישהו בלי לראות את הסיבה והמסובב של מעשיו? הבעיה היא, שמקובלים אמיתיים לא מעוניינים לתת עצות סוציאליות לאנושות, כי זו לא מטרת ייעודם. מטרתם היא "למשוך" את האדם לעולם העליון, שיגיע להשגה, ויגדל ויתקיים בעצמו. אני לא בעד האמירה "לאסוף את כל הספרים ולשרוף אותם", אך אפשר היה למנוע הרבה מאוד טעויות ולהימנע מלהגיע בכל פעם למבוי סתום.

תרגומי קבלה לשפות זרות

שאלה: האם ישנם תרגומים של "הזוהר" וספרי קבלה אחרים לשפות זרות?

תשובה: אדם שרוצה להתעמק בלימוד קבלה יצטרך, בכל מקרה, ללמוד עברית, מפני שהאותיות עצמן, צורתן, שילובים של המלים ותוכנן, נושאים בתוכם מידע קבלי. עם זאת אפשרנו למתחילים תרגום לאנגלית של חלק א' של " תלמוד עשר הספירות" באתר האינטרנט שלנו.

חזרה לראש הדף
Site location tree