פרק 9 - הרב, התלמיד והקבוצה
תוכן העניינים:
רב אמיתי
שאלה: איזה רב הוא רב אמיתי?
תשובה: זה שמרחיק את התלמיד ממנו ומכוון אותו רק אל המטרה-הבורא. לא עושה מעצמו "רבא" אלא מדריך, מנהיג, אך גם לא עושה מעצמו קדוש. בקוצק, עיירה בפולין, חייתה קבוצת מקובלים ידועה, שבראשה עמד מקובל ידוע, הרב מנחם מנדל-"האדמו"ר מקוצק". הם הבינו, שהרב שלהם צריך להיות מאוד מיוחד, אדם שיוביל אותם ויעמוד בראשם, למרות ששׂם עצמו שפל, דווקא מפני שהרגיש את הבורא ועזב את הכול למענו.
תפקיד הרב
שאלה: יש כאלה שעושים מהרב שלהם מנהל ארגוני. אבל אצלי הבעיה הפוכה- אני חש את האפסיות שלי בהשוואה לחסדו ולרוממותו של הרב. אלא שאני צריך להרגיש ככה כלפי הבורא ודווקא אותו אני לא מרגיש. מה עלי לעשות?
תשובה: הרב קיים רק כדי להפנות את תשומת-לבך כלפי הבורא. זה טבעי, שאין לך עדיין קשר ברור עם הבורא וכל תשומת-לבך מתמקדת ברב. אך בהדרגה מצב זה יחלוף. מלבד זאת, בקרוב יתחיל להתגלות בתוכך אגואיזם יותר ויותר גדול. ואז אתה תתחיל לבקר את הרב שלך ולמצוא בו יותר ויותר חסרונות. אני עצמי עברתי תהליך דומה ביחסי עם הרב שלי.
תהליך זה נערך ממעל, כדי שתהיה מסוגל לבדוק אם אתה עדיין פועל מתוך רצון למען עצמך, או לשם נתינה בלבד. אבל כאשר תיקלע להרגשה רוחנית, תזדקק עוד יותר לרב. רק אז אתם תפעלו יחד, כמו ילד ומבוגר בעולמנו. כל מה שנותנים לאדם להרגיש במהלך תיקונו, זה חיוני בעבורו, במיוחד בסוף הדרך. כל הרגשה, טובה או רעה, יכולה להתקבל באופן אחר, אבל תמיד חייבים להבין, שכל הרגשה היא מחויבת אם היא תוצאה של דרכנו. חובה עלי להרגיש את התחושה ולזכור אותה, אבל לא להתעכב עליה יותר ממה שאני צריך כדי להבינה, ומיד להמשיך הלאה.
בתחילת כל מעשה וכל מחשבה חייבת להיות כוונה: "קיימת מטרת הבריאה, אני רוצה להשיג אותה, כי היא הקשר עם הבורא וההשתוות אליו, ולמענה אני פועל עכשיו כפי שאני רוצה (אוכל, שותה, עובד, ישן וכיוצא באלה)". או-אז הרב יהפוך בשבילך למורה-דרך ולא יחליף את הבורא.
שאלה: האם אי-הסכמה מהווה ביטוי של חוסר כבוד כלפי הרב?
תשובה: בשום פנים ואופן! תמיד אפשר להביע אי-הסכמה. עם זאת איני סובל התנגדות הנובעת מההיגיון הארצי של התלמיד, שלא קורא את המקורות. קִראו והתנגדו, כַּעסו ומִצאו!
יחס התלמיד אל רבו
שאלה: באחת מהקלטות שלך שמעתי, שיש תקופות, בהן התלמיד יכול לשנוא את מורו. כיצד ייתכן מצב כזה? הרי כעת אני מרגיש את טוב-לבך ואת רצונך לעזור. למה שזה ישתנה?
תשובה: יחסו של התלמיד כלפי רבו זהה באופן כללי ליחס האדם כלפי הבורא. כאשר התלמיד לא מרגיש באופן מוחשי את הבורא ואת שליטתו, אזי כאשר מנחיתים עליו ממעל מבחנים קשים, תחושות לא נעימות, "הפרעות", התלבטויות לגבי הדרך והאמונה, ואכזבות מתמשכות, נוצרות אצלו טענות כלפי הרב. נדמה לו, שרבו הוא מקור כל ההתנסויות האלה. הוא כועס על הרב עד כדי כך, שנדמה לו, שאם הרב ימות ייעלם מקור התחושות הרעות שלו, ייעלם מקור הריקנות, ייעלמו המחסומים בדרך לבורא וכיוצא באלה. את השאר תשיג בהמשך הדרך בכוחות עצמך.
רב ותלמיד ברוחניות
שאלה: מהי משמעות התלמיד בשביל הרב, ומהי משמעות הרב בשביל התלמיד?
תשובה: אנחנו חושבים, שרב ותלמידו הם פשוט שני אנשים, שאחד מהם מלמד את השני, כלומר מורה ותלמיד. אך רב ותלמיד-אלה הם שתי מדרגות. כלומר, ה" תלמיד" נמצא ברמה מסוימת של השגה רוחנית, וברמה גבוהה יותר ביחס אליו נמצא ה" רב", ולתלמיד יש קשר ויחס מיוחדים לדרגה עליונה זו. הודות לקשר הזה התלמיד יכול בהדרגה להיות דומה לרב ולהפוך בעצמו לרב.
"תלמיד" הוא אדם, שיכול ללמוד ממדרגה גבוהה יותר, שנקראת "רב", ולהיות כמוהו. אם אתה רוצה ללמוד, למשל, את מלאכת הבנייה, אתה הולך ללמוד אצל בנאי. אם הרצון העיקרי של האדם הוא ללמוד להיות כמישהו אחר, ניתן לקרוא לו "תלמיד", והאדם שהוא לומד ממנו ושאליו הוא רוצה להידמות-נקרא "רב". הדברים האלה יכולים להשתנות, כי במהלך ההתבגרות הרוחנית של האדם, במהלך לימודו, מתחוללות ירידות ועליות רוחניות. פעם הוא חושב את עצמו לתלמיד, פעם לחבר, ולפעמים נדמה לו שהוא רב, ואדם אחר צריך ללמוד ממנו.
להיות תלמיד זה קשה יותר מאשר להיות רב, כי התלמיד נמצא בדרגה נמוכה ועליו להבין מיהו הרב ומה עליו ללמוד ממנו. אם הוא כבר יודע את זה, הוא כבר תפש את הדרגה מעליו ואין לו מה ללמוד. אם הוא מבין מה יש לרב, ואצלו עדיין אין את זה-לא נורא. אחרי זמן-מה גם הוא ירכוש זאת. להיות תלמיד-משמעו לראות כלים חיצוניים, הנמצאים ברשותו של הרב, להבין שלך אין אותם ולהגיע למסקנה, שניתן להשיג את התכונות האלה רק באמצעות ההידבקות לדרגה העליונה הזו.
להידבק במלוא מובן המלה: במובן הפיזי-להיות חלק מהגוף, להיות איבר מסייע, ובמובן הרוחני-לנסות ולחשוב, לחוות, לשאוף לחיות, כפי שעושה זאת הרב. לפעול כאילו אין הבדל בין התלמיד לרב. אם התלמיד דבק באופן כזה ברב, אז באמצעות הרצונות והרעיונות, שמשותפים להם (גו"ע), הוא יכול לקבל גם את ההשגה הפנימית של הרב.
שאלה: אם רב ותלמיד הם כינויים למדרגות רוחניות, כיצד קשורות הספירות של התלמיד עם הספירות של רבו?
תשובה: כשכלי ההשפעה הנקראים " גלגלתא ועיניים" (גו"ע) של התלמיד מוכנים, אז הרב מוריד אליו את הכלים שלו הנקראים " אוזן-חוטם-פה" (אח"פ). לנו יש תמיד את האפשרות לנצל את כלי האח"פ של הרב, כי בכלי הקבלה של התלמיד אי-אפשר להשתמש. ואז התלמיד בונה עשר ספירות שלמות מהגו"ע שלו ומהאח"פ של הרב, ומתחיל להשיג את המדרגה העליונה דרך האח"פ של הרב, בתנאי שהגו"ע שלו מתאימים להם בתכונותיהם.
בתהליך הזה, התלמיד מבטל בהתחלה את האח"פ שלו, כאילו הוא אינו קיים. ומה הוא רואה אחרי שהוא מתחיל לראות את האח"פ של הרב, שקשור לגו"ע שלו? הוא רואה את יחס האח"פ העליון לגו"ע שלו, הוא מתחיל ללמוד והופך לתלמיד. כלומר, להיות תלמיד הוא מצב שמשיגים אותו אחרי התכללות מסוימת.
שאלה: ומה הלאה, אחרי שהתלמיד הופך ל"תלמיד"?
תשובה: אחרי שהתלמיד הסתגל לעבודה עם הגו"ע שלו, הוא מתחיל להתרגל לעבוד עם כלי האח"פ שלו. כלומר, האח"פ שלו צריך להיות דומה לזה של הרב. כלומר, הוא צריך לתת לרב, כמו שהרב נותן לו. או-אז, בעזרת האח"פ העליון (של הרב), הוא יעלה למדרגה העליונה, ויבקש ממנו את הכוחות כדי להעלות לשם את האח"פ שלו, ואז יהפוך להיות גדול כמוהו.
ברגע שתלמיד עולה לדרגה של הרב, הוא רואה שהרב נמצא מעליו. ולמה הוא לא ראה את זה קודם? כי הוא לא היה מסוגל להעריך את הרב יותר מהגו"ע שלו. רק אחרי שהוא תיקן את האח"פ שלו לדרגה גבוהה יותר, הוא מסוגל לראות את הרב ולהעריכו, וכך התהליך נמשך, עולה מעלה יותר ויותר.
צריך להאמין, שהרב קיים ושהאח"פ שלו תמיד נמצא בגו"ע שלך. וברגע שיתוקנו הגו"ע שלך אתה תרגיש איך הוא מעביר אליך, ואיך האח"פ שלו פועל כמו מעלית בשביל התלמיד. צריך לטפח רק את הרצון לעלות ולא שום דבר אחר. כל אחד מחובר באופן עצמאי לעליון.
רב ותלמיד-בגשמיות וברוחניות
שאלה: כאשר התלמיד עוזר למורו ומשרת אותו, הוא יכול באמצעות פעולות פיזיות לרכוש תכונות רוחניות מהר יותר מאשר באמצעות הלימוד. כיצד זה אפשרי, אם אנו לומדים שלפעולות פיזיות אין תוצאות רוחניות?!
תשובה: משום שגם המורה וגם התלמיד נמצאים בעולם אחד. התלמיד מצוי רק בעולם הזה, רק בתכונות של רצון לקבל לעצמו, והרב מצוי בשני העולמות, ויש לו מגע דרך גופו עם הרצון לקבל של התלמיד. כאשר התלמיד נמצא בקשר עם הרב רק ברמה הפיזית ומעניק לו רק ברמה הזאת, מבלי משים הוא מתחיל לקיים איתו קשר גם ברמה הרוחנית, אם יש לו רצון חזק לקשר כזה. כלומר, בתת-מודע הוא מתחיל פתאום לקבל מהרב רעיונות רוחניים, שכביכול זורמים אליו ממורו.
איך ייתכן דבר כזה? הרי אין לתלמיד כלי, אין לו תחושות של אהבת הזולת, אין לו את הכוונות למען הבורא, שבתוכן הוא יכול לקבל את הרעיונות האלה. לגבי זה ראה " מאמר לסיום 'הזוהר" של הרב יהודה אשלג בספר " קבלה למתחיל". אני ניסיתי את העיקרון הזה על עצמי. הרבה מושגים לגבי רוחניות קיבלתי, כפי שילד מקבל ציור של העולם שלנו, כאשר אינו מבין את מהות המתרחש, את שורש התופעות, וההבנות שלו שטחיות וחיצוניות. המצב הזה אפשרי, וכך האדם משיג את העולם הזה.
ככלל, ניתן להבין את העולם הרוחני רק במידת השגתו, במידת רכישת הידע עליו, ולפי מידת המסך. אך זוהי השגה רוחנית רגילה. במידה שניתנת לאדם אפשרות להתקרב לרבו, באמצעות הגשת שירות וסיוע, הוא משיג גם חלק מהתפישה הרוחנית של הרב. דרך אגב, אני לא נותן אפשרות כזאת לתלמידיי, כי הקבוצה גדולה ואסור להבליט אף אחד. אני רוצה לגדל לא תלמיד אחד אלא רבים, ויש גם דרכים ואמצעים אחרים, שבהם השתמש רבות רבי שמעון בר-יוחאי: ארוחות משותפות, ופעולות אחרות כמו: פעילות ספורט, טיולים, חתונות, בריתות וכדומה.
שאלה: האם כאשר הרב-המקובל יגיע לתיקון ויעלה מעל לעולם האצילות- ייגזר על תלמידו להישאר עדיין על פני כדור-הארץ, כדי לחיות ולהיתקן?
תשובה: אם התלמיד קשור למורו, כבר לא משנה באיזה מצב שניהם נמצאים. לא חשוב, אם אחד מהם הוא עדיין בלבושי העולם הזה, או שכבר פשט אותם, כי את הקשר הפנימי, הרוחני, הם כבר יצרו. לכן, אל תתייאש, כי במרחב הרוחני אין מרחקים, הכול קרוב, אם אתה אכן "קרוב" לרוחניות. המרחק נקבע לפי מידת ההתאמה בין התכונות, הרצונות, השאיפות- לפי מידת ההתאמה של המסך. זה מה שעליך לרכוש, לפניך עוד העלייה לפסגה, ואין מקום לדיכאון!
שאלה: אחרי המחסום אדם מקבל את הנשמה שמובילה אותו. האם זה אומר שהאדם כבר לא צריך את רבו?
תשובה: אדרבה, דווקא אחרי הכניסה לעולם הרוחני מתחיל התלמיד להבין, מיהו באמת רבו, ומתחיל להפיק ממנו את המירב. דווקא אז הוא מרגיש, כמה הוא זקוק לרב. הם משתפים פעולה בעבודה הרוחנית ונוצר ביניהם קשר ברמה של " מפֶּה אל פֶּה". אך על כך נדבר אחרי המחסום.
ביקורת על הרב
שאלה: אתה כותב: "מלבד זאת, בקרוב יתחיל להתגלות בתוכך אגואיזם יותר ויותר גדול. אתה תתחיל לבקר את הרב שלך ולראות בו יותר ויותר חסרונות..." אם זה כך, כיצד התלמיד צריך לעבוד על האגואיזם שלו, כדי לעבור את השלב הזה מהר ככל האפשר?
תשובה: הכול קבוע אצלנו מראש. יש בתוכנו את כל הרשימות, ההוראות, כיצד לעלות בהדרגה מלמטה, מעולמנו-למעלה, לקראת תכלית הבריאה. הרשימות האלה נמצאות בתוכנו בצורה של ספירלה מכווצת, והן נפתחות בהדרגה. בכל רגע אנחנו חשים רצון מסוים, וזהו הביטוי ל"רשימו" שיוצא עכשיו.
כאשר אנחנו נכנסים לקבוצה נכונה, לסביבה נכונה, ולספרים נכונים, אנחנו מגבירים את ההשפעה של האור העליון עלינו. האור הזה מאיר על ספירלת הרשימות ובכך הוא מאיץ את ההתגלות שלהן בתוכנו. תמיד מתגלה בתוכנו הרשימה החלשה ביותר, מבין אלה שאנחנו מסוגלים לממש. חופש הבחירה שיש לנו נמצא רק בבחירת הסביבה שלנו. בידינו רק להאיץ את קצב ההתקדמות שלנו, וזה אפשרי רק בהשפעתה של סביבה מתאימה.
חופש הבחירה שלנו-הוא להאיץ את המסע או לא. אם תקשיבו למתנגדי הקבלה ותיסחפו לעניין אחר-בכל מקרה תגיעו למטרה, אבל רק מאוחר יותר. בעל-הסולם, הרב יהודה אשלג, כותב במאמרו " החירות", שרק בבחירת הסביבה (ספרים, חברים, מורים) בא לידי ביטוי החופש שלנו לבחור בדרך. ככל שבחירת הגורם הסביבתי תהיה נכונה יותר, כך קצב ההתקדמות והתאוצה יהיה מהיר יותר. ובאמת, ניתן לקצר את המסע ממאות שנים לשנים ספורות, כלומר פי 1000 ויותר! וזאת לא הגזמה.
לגבי ההתבטלות בפני הרב: כאשר אמרו לבעל-הסולם, שבניגוד לאדמו"רים אחרים, תלמידיו בכלל לא מפחדים ממנו, ענה להם: "עדיף שיפחדו מהבורא ולא ממני". וכאשר אמרו לו, שיש לו רק חמישה, שישה תלמידים בעשרות שנים של עבודה, הוא ענה: "לבורא יש פחות תלמידים ממני".
אתה לא יכול לכוון לבד, על-פי רצונך, את המחשבות והרגשות שלך-זה נגזר ממצבך הפנימי, המוכתב על-ידי הרשימות שכרגע מתגלות בך, אשר מותירות בך, בהסתלקותן, תחושה וניסיון ממצבך הנוכחי.
התבונן על עצמך מהצד-זה מועיל לבחון את עצמך עכשיו, ולזכור איך בחנת את עצמך חודש או חמש שנים קודם, ולהתחיל לנהל דו-שיח בין הדמויות שלך עכשיו ושל אז. זה עוזר להבין בצורה טובה יותר את השינויים שמתרחשים בך. זה עוזר להתייחס אל עצמך כגורם שתחושותיו משתנות, ולא כאל פרט שחושב ומרגיש באופן חופשי ועצמאי. אתה צריך להתבונן על עצמך מהצד ולראות מה הבורא עושה אתך. עקוב אחרי עבודתו-זה בדיוק מה שנקרא " עבודת השם", העבודה שלו עליך.
רב וקבוצה
שאלה: מהו הקשר בין הרב לקבוצת התלמידים שלו?
תשובה: "קבוצה" היא מושג רוחני-והיא תמיד דבוקה לרב. כל אחד מאתנו החליט שהוא רוצה, במידה זו או אחרת, לדבוק בבורא. הרצון הקטן של כל אחד ואחד הפך למשותף, וזה נקרא קבוצה. לא חשוב אם כעת אני חדור ברעיון הזה אם לאו, כי אני משתנה בתוככי עצמי כל הזמן. אם ההחלטה הזאת התקבלה פעם אחת, אז היא קיימת, משום שבעולם הרוחני שום דבר לא נעלם. רק אני, יחסית להחלטה שלי, או עולה או יורד, אבל היא עצמה נשארת במקומה.
קבוצה כמוה כעסק משותף. אתה יכול ליפול ולא יישאר אצלך שום דבר מהמצב הרוחני הקודם שלך, אבל הקבוצה תמשיך להתקיים וגם חלקך בה ימשיך להתקיים, ללא קשר למצב הנתון שלך. אם אחד מוותר לשני, אז הקבוצה מתקיימת במרחב הרוחני. השקעת בקבוצה את שאיפותיך, כוחותיך, מטרותיך, אבל איך תוכל לקבל ממנה עזרה, ברגע שתהיה זקוק לה? זאת רק בתנאי, שאתה מסוגל לבטל את ה"אני" שלך ולהתמסר לדעת הקבוצה בכול: במטרה, ברעיון, בשיטה להשגת המטרה, בכל הערכים ובפירמידת החשיבות שלהם. רק אז תטביע הקבוצה את החותם שלה עליך, ואתה תהפוך להיות כמוה, כלומר כפי שאתה יצרת אותה. מומלץ לקרוא מה שכותב על זה הרב יהודה אשלג בסוף " מאמר לסיום 'הזוהר":
"...ובאמת השגת רוממותו ית' בשיעור שההשפעה תיהפך לקבלה כמו שאמרו באדם חשוב, אינו דבר קשה כלל. והכול יודעים גדלות הבורא ית', שברא הכול ומבלה הכול בלי ראשית ובלי אחרית, שלרוממותו אין קץ ותכלית. אלא הקושי שבדבר הוא, כי ערך הרוממות אינו תלוי ביחיד אלא בסביבה. למשל, אפילו אם האדם מלא מעלות טובות, אם לא יחשבוהו הסביבה ולא יכבדוהו אדם כזה, יימצא תמיד נכה-רוח ולא יוכל להתגאות במעלותיו, אף-על-פי שאינו מסופק באמיתותם. ולהפך מזה, אדם שאין לו מעלה כלל, אלא הסביבה יכבדוהו כמו שיש לו מעלות מרובות, האדם הזה יהיה מלא גאוות רוח, כי ערך החשיבות והרוממות ניתן לגמרי לרשות הסביבה.
ובשעה שאדם רואה, איך הסביבה שלו מקילה ראש בעבודתו ית' ואינה מעריכה רוממותו כראוי, אין האחד יכול להתגבר על הסביבה, וגם הוא אינו יכול להשיג רוממותו ית', אלא שמקל ראשו בעת עבודתו כמוהם. וכיוון שאין לו הבסיס של השגת רוממותו ית', מובן מאליו שלא יוכל לעבוד להשפיע נחת-רוח ליוצרו ולא לתועלת עצמו. כי אין לו חומר דלק ליגיעה ו'לא יגעת ומצאת אל תאמין'. ואין לו שום עצה, אלא או לעבוד לתועלת עצמו או שלא לעבוד כלום, כי השפעת נחת-רוח ליוצרו לא תשמש לו כמו קבלה ממש.
ובזה תבין הכתוב 'ברוב עם הדרת מלך'. כי ערך הרוממות בא מן הסביבה בב' תנאים:
א.במידת ההערכה של הסביבה.
ב.במידת גודלה של הסביבה, ועל-כן 'ברוב עם הדרת מלך'.
ובשביל גודל הקושי שבדבר יעצו לנו חז"ל: 'עשה לך רב וקנה לך חבר'. דהיינו שהאדם יבחר לעצמו אדם חשוב ומפורסם, שיהיה לו לרב, שממנו יוכל לבוא לעסק תורה ומצוות על-מנת להשפיע נחת-רוח ליוצרו, כי ב' הקלות יש לרבו: א. שמתוך שהוא אדם חשוב, הרי התלמיד יכול להשפיע לו נחת-רוח על בסיס רוממותו של רבו. כי ההשפעה נהפכה לו לקבלה, שהיא חומר דלק טבעי, שיוכל להרבות מעשי ההשפעה בכל פעם. ואחר שהתרגל בעסק ההשפעה אצל רבו, הוא יכול להעבירו גם לעסק תורה ומצוות לשמה כלפי הקב"ה, כי הרגל נעשה טבע. הקלה ב' היא, כי השוואת הצורה להקב"ה אינה מועילה אם אינה לנצח, דהיינו 'עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד'. מה שאם כן השוואת הצורה לרבו, מתוך שרבו הוא בעולם הזה בתוך הזמן, מועילה השוואת הצורה אליו אפילו היא רק זמנית, שאחר-כך ישוב בו לסורו. ונמצא בכל פעם שמשווה צורתו לרבו, הוא מתדבק בו לשעתו, ומתוך כך הוא משיג ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, לפי מידת דבקותו, כמו שביארנו במשל האיבר הנחתך מהגוף וחזר ונתדבק בו. ועל-כן התלמיד יכול להשתמש מהשגת רוממות השי"ת של רבו, המהפכת ההשפעה לקבלה ולחומר דלק מספיק למסירת נפשו ומאודו. ואז יוכל גם התלמיד לעסוק בתורה ומצוות לשמה בכל לבבו ונפשו ומאודו, שהיא הסגולה המביאה לדבקות נצחית בהקב"ה.
ובזה תבין מה שאמרו חז"ל (ברכות ז): 'גדול שימושה של תורה יותר מלימודה שנאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו. למד לא נאמר, אלא יצק', שלכאורה תמוה, איך מעשים פשוטים יהיו גדולים מלימוד החוכמה והדעת. ובאמור מובן היטב, כי השימוש ששימש לרבו בגופו ומאודו על-מנת לעשות נחת-רוח לרבו מביאהו לדבקות ברבו, דהיינו להשוואת הצורה, ומקבל על-ידי זה ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, בסוד 'פה אל פה', שהיא דבקות רוחא ברוחא, שעל-ידי זה זוכה להשיג רוממותו ית' בשיעור שתהפוך ההשפעה לקבלה, להיות לו חומר דלק מספיק למסירות נפשו ומאודו, עד שיזכה לדבקות בהקב"ה כנ"ל. מה שאם כן לימוד התורה אצל רבו, כי היא מוכרחת להיות לתועלת עצמו, ואינה מביאה לידי דבקות, והיא נבחנת 'מפה לאוזן', באופן שהשימוש מביאו לתלמיד מחשבותיו של רבו, והלימוד רק הדיבורים של רבו. ומעלת השימוש גדלה על מעלת הלימוד, כשיעור חשיבות מחשבת רבו על הדיבורים של רבו, וכחשיבות 'פה אל פה' על 'מפה לאוזן'. אמנם כל זה אמור, אם השימוש הוא על-מנת להשפיע אליו נחת-רוח. אבל אם השימוש הוא לתועלת עצמו, ששימוש מעין זה אינו מסוגל להביאהו לדבקות ברבו, ודאי שהלימוד אצל רבו חשוב יותר משימושו.
אמנם כמו שאמרנו אצל השגת רוממותו ית', שהסביבה שאינה מחשיבה אותו יתברך כראוי, מחלשת את היחיד ומונעת אותו מהשגת רוממותו ית', הנה ודאי דבר זה נוהג גם ברבו אשר הסביבה, שאינה מחשיבה כראוי את רבו, מונעת את התלמיד שיוכל להשיג רוממות רבו כראוי. ולפיכך אמרו חז"ל: 'עשה לך רב וקנה לך חבר', דהיינו שהאדם יוכל לעשות לו סביבה חדשה, שהסביבה תעזור לו להשיג רוממות רבו, על-ידי אהבת חברים המחשיבים את רבו, שעל-ידי שיחת החברים ברוממות רבו, מקבל כל אחד הרגשת רוממותו, באופן שההשפעה לרבו תהפוך לקבלה ולחומר דלק, בשיעור שיביאהו לעסוק בתורה ומצוות לשמה, שעל זה אמרו: 'במ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם, בשימוש חכמים ובדקדוק חברים'. כי מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק חברים, כלומר להשפעת החברים, שיפעלו עליו להשגת רוממותו של רבו. כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בסביבה, ואדם יחיד אי-אפשר שיפעל בזה במשהו כמבואר.
אמנם ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות: א. לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם. ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב: 'ברוב עם הדרת מלך'. ולקבל תנאי א' מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו שהוא הקטן שבכל החברים. ואז יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם, כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו, ומכל שכן שיתפעל מדבריו, ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול. וכנגד תנאי ב' מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר ולחבבו, כאילו היה גדול הדור, ואז תפעל עליו הסביבה כמו שהיתה סביבה גדולה כראוי, כי 'ברוב בניין חשוב יותר מרוב מניין'".
שאלות התלמיד
שאלה: האם קיימות שאלות גרועות, או מיותרות, של תלמיד?
תשובה: לא. אם יש שאלה אזי סימן שיש רצון שמחפש להתמלא. במה שנוגע לתשובה, כאן יש קושי מסוים. לא תמיד יש למורה אפשרות לתת תשובה נגישה, מפני שקיימת אי-התאמה בין התחושות של השואל לבין תחושות הרב-המקובל שעונה. ובכלל, תשובה איננה קיימת-כל אחד צריך לענות לשאלתו בעצמו.
שאלה: אם התשובה איננה קיימת, האם שאלה היא ביטוי של רצון אגואיסטי?
תשובה: תשובה בקבלה היא אור, הממלא את הרצון. הוא יוצר בתוך הכלי תחושה, התואמת את הרצון ונקראת "תשובה". לכן תשובה יכולה להיות מלובשת רק בתחושה שבתוך הרצון. לפיכך, תשובה יכולה להיות, רק אם בהתאמה קדמה לה שאלה-רצון. לכן כל אחד מרגיש את השאלה שעולה בתוכו ככלי, ואת תשובתו- כאור. אין אפשרות להעביר את זה למישהו אחר, אלא רק לסייע לו לעבור את כל המדרגות של יצירת "החיסרון" שבתוכו, השאלה, וקבלת התשובה בתוכו. לכן הקבלה נקראת חוכמת הנסתר-רק מי שמוכן להרגיש-מרגיש במה מדובר. מי שעדיין לא מוכן-הכול נשאר בעבורו בגדר חוכמת הנסתר.