אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / חוויה ושמה קבלה / פרק 12 - ישראל ואומות העולם
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

פרק 12 - ישראל ואומות העולם

תוכן העניינים:

הבדל רוחני

שאלה: האם הקבלה מבדילה בין יהודים לגויים, כפי שנוהגות שאר הדתות?

תשובה: הקבלה מתייחסת לכל אחד כאל נברא. היא מחלקת את כל האנשים- הנבראים, לקבוצה של "לא-מתוקנים" הנקראים "גויים", ולקבוצה של "מתוקנים" (אלו שתיקנו את עצמם) הנקראים "גוי קדוש". הקבלה משווה בין אנשים רק על-פי המרחק הרוחני שלהם מהבורא, על-פי עד כמה האדם תיקן את עצמו, כדי להתאים את תכונותיו לתכונות הבורא, ורוצה להיות דומה לו ולדבוק בו. רק בזה אנשים נבדלים זה מזה. העם היהודי התחיל את דרכו מאיש אחד, שהיה עובד-אלילים, שקראו לו "אברם"; ואחר-כך מאשה שקראו לה "רות המואביה"-סבתו של דוד המלך, אבי המלכים-ממנה יצאו המלכים שלנו; ואת כל החוכמה שלנו קיבלנו דווקא מגר, שקראו לו: "רבי עקיבא".

אבל באחרית הימים כולם יבואו לבית-המקדש, כדברי הנביא, הגויים ישאו את ישראל על כתפיהם, במלים אחרות: הם יכריחו אותנו להגיע לבורא.

היהודים הם הראשונים שצריכים לתקן את עצמם ורק אחריהם הגויים. לכן, היהודים קיבלו רצון אגואיסטי יותר גדול מאשר הגויים, כדי שתהיה להם שאיפה גדולה יותר להשיג דברים חומריים; והאכזבה מהם תגרום להם לחפש את ה"רוחני". אבל אם בין העמים יש נשמות כמו "רות" או "רבי עקיבא"-גם להן, בהתאם לשאיפותיהן, יש זכות להתקרב לבורא.

אני מציע לך לקרוא את המאמרים הבאים של בעל-הסולם: " מתן תורה", " מהות הדת ומטרתה", " הקדמה לספר 'הזוהר" מהאות ס"ו ועד הסוף.

קבלה לכולם

שאלה: אתה כותב, שהחל מהמאה ה-15, כולם יכולים ללמוד קבלה-יהודים ולא יהודים, גברים ונשים, מבוגרים וילדים. האם זו המגמה המסתמנת גם בימינו?

תשובה: אכן, האר"י כתב בכתביו, שהחל מהדור שלו, כל מי שרוצה ללמוד קבלה יכול ללמוד. בעל-הסולם מסביר ב" הקדמה לספר 'הזוהר" (באות ס', ומהאות ס"ו ואילך), שהריחוק מהבורא הוא הסיבה לסבל בעולם, ולכן רק על-ידי לימוד הקבלה האנושות תגיע לתיקונה, לביאת המשיח, לשלמות. וזו בדיוק הסיבה מדוע האר"י קורא לכולם ללמוד קבלה. השאלה היא רק: מי זה "כולם"?

על כך עונה בעל-הסולם (הרב יהודה אשלג) בהקדמה לפירושו ל" עץ החיים" של האר"י: משך כל הדורות עוברות הנשמות של בני-האדם תיקון הדרגתי- ומתפתחות עד לשלב שהן מרגישות השתוקקות לבורא. ואז, בהדרגה, הן מתחילות לעסוק בקבלה, ובשלב הזה אין טעם לעכב אותן, כפי שנהגו משך אלפי שנים. אז היה איסור ללמוד קבלה משום שהנשמות היו צריכות להתפתח עדיין רק בתוך הטבע שלהן, בתוך החיים הגשמיים: להשתוקק לחיים פשוטים, להשתוקק לעושר, לכבוד, לשליטה, לידע ומושכלוּת; ואם אנשים עסקו בקבלה, זה היה אך ורק כדי להשיג מטרות גשמיות. לכן המקובלים אסרו על לימוד הקבלה לכלל הציבור. אפילו אפלטון ואריסטו הזהירו בכתביהם מפני אנשים כאלה, ואמרו שאסור להרשות להם לעסוק במדע, משום שהם משתמשים בו לרעה כדי להשיג לעצמם עושר, כבוד, שליטה ועוד.

אבל בזמננו, כמו שמסביר הרב יהודה אשלג, על-ידי שיטת הקבלה האמיתית אי-האפשר לעשות שום דבר אחר חוץ מאשר לתקן את עצמך, ולכן אפשר לפתוח אותה לכולם, כי בכל מקרה יבואו רק אלה שבאמת משתוקקים לבורא.

ויתרה מזו, רק מי שעבר את כל התיקונים, יכול להשיג את סודות הקבלה, ורק לו הם יתגלו מלמעלה. ואילו בספרי הקבלה מסופר רק על "טעמי קבלה"-איך לבצע בעצמך תיקון על-ידי האור העליון-ולכן הם מתאימים לכולם, והם נמצאים בכל מקום, וכל אחד יכול להשיג אותם.

אבל למרות שבזמננו כל אחד יכול ללמוד קבלה, רק כמה מאות אנשים מתוך מיליארדים הם בעלי נשמה מפותחת ורצון מכוון לבורא, ולא למשהו אחר. ואתה שקורא שורות אלו-אחד מהם. במלים אחרות, אצל שאר האנשים הרצון הזה עדיין לא התפתח לרצון להשיג את העולם העליון. התהליך הזה של הנשמות נמשך כל הזמן, וכל דור חדש נעשה תובעני יותר מאבותיו כלפי השגת הרוחניות.

שאלה: מדוע תהליך התפתחות הנשמות לדורותיו הוא כה ארוך?

תשובה: הנשמות שונות זו מזו, לכן לא כולן עוברות תיקון בעת ובעונה אחת ולא כל התיקונים זהים, כמו שנאמר: "כמו שפרצופיהם אינם שווים כך גם דעותיהם אינן שוות", ולכן שאיפות האדם אינן שוות.

האדם שואף לחמישה דברים:

  1. לתענוגים גשמיים-בהמיים, כלומר, לתענוגים שיש גם לבעלי-החיים (משפחה, אוכל, מין וכדומה);

  2. לעושר;

  3. להיות מפורסם, בעל כבוד, בעל שליטה;

  4. לידע-השגת העולם;

  5. לרוחניות-השגת הבורא.

האר"י כותב, שהחל מתקופתו יורדות נשמות שכבר עברו בגלגולים קודמים את ארבע צורות הרצון הראשונות, וכעת יורדות נשמות עם צורת הרצון החמישית והאחרונה. האר"י הופיע כדי להקנות שיטה להשגת הרצון החמישי לאלה שמרגישים בתוכם צורך לזה.

ברור שלא כל הנשמות עוברות את חמשת הרצונות בעת ובעונה אחת ובאותו הקצב, מפני שלכל נשמה ונשמה שורש משלה. כל נשמה יורדת משורשה הנמצא בנשמת " אדם הראשון"-הנשמה הכללית.

הקבלה עוסקת בתיקון האדם ומביאה אותו להשתווּת תכונותיו לבורא. בהקדמתו ל" עץ החיים" בעל-הסולם אומר, שהיום חייבים לייסד מרכזי לימוד לקבלה, להפיץ אותה בצורה רחבה ככל האפשר, ואין מה לחשוש שמישהו יעשה בה שימוש לא נכון, כי האמת אף פעם לא גורמת נזק! ומהקבלה האמיתית יש רק רווח אחד: התקרבות לבורא.

ולכן רק מי שמחפש את העולם הרוחני-את התיקון העצמי שמביא להשוואת הצורה לבורא-יבוא ללמוד קבלה. מכאן, שאין מה לפחד יותר שיבואו אלה שאינם ראויים; כי רק מי שהנשמה שלו כבר הבשילה בגלגוליו הקודמים לקשר עם הבורא- להשגת התיקון שלה- רק הוא ייכנס ללימוד הקבלה ויעסוק בעבודה פנימית לתיקון עצמו.

קבלה בקרב האנושות

שאלה: על מה מעידה ההתעניינות הרבה בקבלה בקרב כולם, לרבות הגויים?

תשובה: התעניינות זו מעידה על כך, שאנו נמצאים קרוב מאוד לגמר תיקון, ולכן נשמות שואפות להגיע לשלמות ולעלייה רוחנית.

שאלה: בזמן האחרון 'קבלה' היא מלה שימושית. האם זה משקף את הנהייה הכללית למיסטיקה, או שמא טמונים בזה שורשים עמוקים יותר?

תשובה: בספר " הזוהר" נאמר, כי במהלך קיומו של העולם, הנשמות יורדות מדור לדור בסדר מסוים, מהזכות ביותר ועד לגסות ביותר. לכן בזמננו, במקביל להתפתחות הטכנולוגית, אנשים מתחילים ללכת למגידי-עתידות ולחשוב בצורה אחרת על מושגים רוחניים.

עד תחילת המאה שלנו כל הרבנים היו מקובלים. כולם, ללא יוצא מן הכלל. ורק מתחילת המאה הזאת חלה ירידה תלולה בהשגה הרוחנית. דווקא בזמן של התפתחות טכנולוגית מואצת מתגלה החולשה הרוחנית של האנושות, והיא זקוקה לאמצעי חזק מאוד כמו חוכמת הקבלה, שהיא השיטה לתיקון האדם, כדי שזה יחוש את העולם הרוחני כמו שהוא חש את העולם שלנו. כל המקובלים הגדולים, החל ממחבר ספר " הזוהר", רבי שמעון בר-יוחאי, האר"י הקדוש, הרמח"ל, הגאון מווילנה, שהם מורי כל המקובלים של זמננו, כולם קוראים ללמוד קבלה.

שאלה: ומה אם אני עדיין לא בן 40, ולא נשוי ואיני בעל ידע מוקדם ביהדות. האם זה לא מגביל אותי?

תשובה: כל זה נאמר לאלה שעדיין לא נכנסה בהם נשמה שדורשת תיקון. על זמננו, זמן של גמר הסבל ותחילת התיקון והעלייה של כל הנשמות נאמר: "פני הדור כפני הכלב". הרי ההתפתחות הטכנולוגית של האנושות, וכל הסבל הרוחני והפיזי, יביאו את כולנו ללמוד קבלה, כי היא האמצעי היחיד להיגמל מהסבל. השאלה היא רק כמה נצטרך עוד לסבול עד שאנשים יבינו את חוסר התועלת שבמצבם.

קבלה היא חוכמה ולא דת

שאלה: האם הבנתי נכון-כשהתורה אסרה על הגויים לומר תפילות הלל, היא התכוונה גם ליהודים שלא תיקנו את תכונותיהם האגואיסטיות?

תשובה: הקבלה מפרשת את המושגים האלה אחרת מתורת הפשט. מי שלא מכיר את הקבלה, ומנסה להתאימה ולסגלה לעולם שלנו-שוגה.

"גוי" הוא אדם ששולטות בו תכונות הטבע שלו, ההפוכות מתכונות הבורא. "יהודי" הוא אדם שהשווה את תכונותיו לתכונות הבורא. "השתוות התכונות"-תיקון התכונות המקוריות של האדם והשוואתן לתכונות הבורא, וזאת על-ידי כך שהכיר את פעולות הבורא באמצעות לימוד חוכמת הקבלה, כמו שנאמר: "דע את אלוקי אביך ועבדהו". לדעת אפשר רק מתוך לימוד וחקירת העולם-בזה עוסקת חוכמת הקבלה, לכן היא חוכמה ולא דת!

בזמן שהאדם לומד על תכונות הבורא, הוא מפתח רצון להיות דומה להן, זו סגולת הקבלה. אלה שלומדים אותה נכון, מפתחים רצון להיות כמו הבורא. הדבר נקרא: " המאור שבה מחזירו למוטב", היינו: מחזיר את האדם לבורא. אבל אם אדם לא לומד את הקבלה, שנקראת "חוכמת האמת" ו"תורת האמת", הוא הופך לבעל תכונות עוד יותר גרועות-דבר שלצערנו קורה לפעמים-והוא מתרחק עוד יותר מהבורא, מפני שבכל מה שהוא לומד ועוסק בו, אין אור עליון.

וכל עוד האדם נושא את תכונות הטבע שלו, הוא לא יכול ולא מסוגל להודות לבורא, מפני שתכונותיו מנוגדות לתכונות הבורא, לכן הוא לא אוהב את הבורא אלא "מקלל" אותו. ורק מי שמתקן את תכונותיו לתכונות רוחניות-תכונות הבורא, יכול להודות לבורא. הוא מודה לו מתוך תוכו בלי התנגדות. את הכרת התודה הזאת אנחנו לא מבטאים במלים אלא היא יוצאת ישר מהלב, עוד לפני שנעשים מודעים לה, לכן העבודה שלנו היא בתוככי הלב לשנות את תכונתו של הלב; ואז האדם יכיר ויעלה מקרבּו את תודתו לבורא.

הנשמה נחלקת לשניים

שאלה: האם ייתכן שגוי ירגיש כיהודי-ולהפך, היהודי ירגיש כגוי?

תשובה: בכל המקורות הקבליים מודגש תמיד, ש"יהודי" ו"גוי"-הם חלוקה לחלק מתוקן (יהודי), ולא-מתוקן (גוי), בנשמתו של אדם שמשתוקק לבורא ולהשגה רוחנית. אדם שלא שואף לרוחניות, זה אומר, שאין לו נשמה כלל, כלומר, שאין לו הרצון להשיג את העליון על-ידי תיקון ה"אני" שלו, והשוואת תכונותיו לבורא.

לנשמה (הנברא) יש שני חלקים:

  1. רצון להתמלא בעליון.

  2. המילוי בעצמו.

מיד כשהאדם מתחיל לחוש השתוקקות לעליון, הוא מתחיל לממש את הרצון הזה, הוא מחפש דרך למלא אותו, ועוסק במקורות האמיתיים של הקבלה במסגרת של קבוצה ורב. הוא מתחיל להרגיש שהוא מתאווה לא רק לקשר עם העליון, אלא הוא גם רוצה מילוי לעצמו, במנותק מהבורא וללא קשר אליו. מכאן אפשר להבין את החלוקה הפנימית בין "גוי" ל"יהודי": כל מי שמתחיל לעסוק בקבלה הוא בבחינת "גוי", כלומר, אדם שיש לו רצון לא-מתוקן, הוא רוצה רק למלא את רצונו הבהמי. אבל בהדרגה תוך כדי הלימוד הוא נעשה " יהודי"-הגזור מהמלה ייחוד, במובן של ייחוד עם הבורא, כי הוא רוכש רצון להיות כמו הבורא.

אסור זה אי-אפשר

שאלה: מדוע ישנו איסור לגוי (שבע מצוות בני נוח) לברך את הבורא? ומדוע מעשה כזה נחשב חמור כמו "לא תרצח" וכדומה?

תשובה: אתה מפרש את דברי התורה לפי ההבנה שיש לך בעולם הזה, אבל מקורה של התורה הוא מהעולם העליון. לכן, אתה והתורה יוצאים משתי נקודות מוצא שונות, שהן שני עולמות שונים.

בהרבה מקומות בספרי המקובלים, בפרט אצל בעל-הסולם, פירוש המלה "אסור" הוא "אי-אפשר". אם למשל כתוב, שלגוי אסור לברך את הבורא, הכוונה היא לאדם השרוי במצב שנקרא "גוי", שכל כוונתו היא הנאת עצמו ולפיכך אינו מסוגל לברך את הבורא. אלא שבעולם שלנו אפשר להיות גם בלי קשר עם הבורא-במצב ללא הכרה רוחנית-ויחד עם זה לשקר לעצמך שאתה כן מברך את הבורא.

את הברכה אין מבטאים במלים, אלא בהרגשות הלב. אם הלב היה מרגיש את הבורא, הוא היה מגלה עד כמה רצונותיו הפוכים לרצונות הבורא ולתכונותיו! אני לא שופט אותך אלא מבין אותך-למרבה הצער, הידע שלך מתייחס רק לעולם הזה, לכן אי-אפשר אחרת. העובדה שקיימים מקובלים, מראה שלימוד פשטני של התורה לא מספיק, שאין בו את הגילוי המלא של הבורא, גילוי כזה אפשר להשיג רק דרך לימוד הקבלה.

האמת תתגלה לכולם רק בגמר התיקון, ועד אז המצב שדיברתי עליו הוא מצב בלתי-נמנע. לכן נקודת-מבט כמו שלך היא פועל יוצא של נשמה שעדיין לא השלימה את התפתחותה. כמעט כל האנושות נמצאת במצב הזה, פרט לאלפים ספורים שמשתוקקים לרוחניות ומוכנים לשאת בעולהּ. וגם הם לא נוהגים אחרת אלא בהתאם לרמת ההתפתחות של נשמתם, שדורשת כבר קשר גלוי עם הבורא.

טעמי קבלה

שאלה: איני יהודי ובכוונתי ללמוד קבלה. האם כדאי לי יותר ללמוד בקבוצה או לבד?

תשובה: הקבלה מורכבת מ-2 חלקים:

  1. " טעמי קבלה"-כולם יכולים ללמוד.

  2. " סודות הקבלה"-יכולים ללמוד רק אלה שהשיגו תיקון מלא של הטבע שלהם.

נאמר על-ידי הנביאים, שבאחרית-הימים כולם יבואו לבורא. לפיכך, כולם יגיעו לשיטת השגת הבורא, ללימוד הקבלה. כמו שאומר הנביא: "אור לגויים" ו"כולם יידעו אותי". הבורא נותן לכל אחד רצון לדבר-מה בחיים. אם הוא נותן לך רצון לקבלה, רצון להשיג את מטרת הבריאה, או-אז אתה יכול להשיגה. זו הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר. ב" הקדמה לפנים מאירות ומסבירות" כותב הרב יהודה אשלג, שבעתיד הקבלה תהיה גלויה לכולם, ולא יהיה צורך להסתיר ממנה דבר. התקופה הזאת כבר לפנינו.

עוד מעט תסתיים לה 'אופנת הקבלה', שכולם כביכול קשובים ומשתוקקים אליה. התקופה הזאת באה במכוון מלמעלה, לצורך הפצת הקבלה ברבים. אבל בקרוב יתברר מה זה באמת קבלה, יתברר שאין לה כלום עם ניחוש, הגדת עתידות, קסמים וניסים. שיטת הקבלה היא רק למי שרוצה להידמות לבורא. לקבלה האמיתית באים רק אלו שרוצים לרכוש את תכונות הנתינה של הבורא. לכן הלימוד עצמו ממיין את הלומדים, לאלה שבאמת רוצים ללמוד ולאלו שמחפשים שכר גשמי קל. לכן אין צורך בשום הגבלות על הלימוד: כל מי שהבורא נותן לו רצון, יבוא לקבלה. אתר האינטרנט שלנו פתוח לכולם!

בלבול בין גוף לנשמה

שאלה: כולנו בני-אדם, אז מה ההבדל בין אדם שהוא "גוי" לבין אדם שהוא "יהודי"?

תשובה: נשמה לא-מתוקנת נקראת "גוי", וזו המתוקנת נקראת "יהודי" או "ישראל". הקבלה לא מתייחסת אל גופו הפיזי של האדם, אלא אל חלקו הנצחי הבלתי-משתנה בלבד, לחלק שנקרא "אדם". כלומר, הקבלה מדברת רק על הנשמה.

אתה צריך להתאים את עצמך לשפה שבה מדברת חוכמת הקבלה, ואז כל המושגים, תתבהר משמעותם האמיתית, הנצחית והרוחנית, ולא יהיה בלבול בין גוף לנשמה. אני ממליץ לך להרבות בקריאה, ובהדרגה הכול יהיה מובן לך.

שאלה: במה שונים בני-האדם זה מזה ובמה נבדלות האומות זו מזו?

תשובה: ההבדל בין בני-האדם הוא חיצוני בלבד. נשמות הגויים והיהודים כאחד חייבות לעבור אותם תיקונים; ההבדל הוא, שהיהודים עוברים אותם ראשונים והגויים אחריהם. דבר דומה קורה גם בקרב היהודים: ישנן קבוצות שקרובות יותר לעלייה רוחנית וכאלה שיותר רחוקות. אין פרט בבריאה שהוא שווה לפרט אחר, אך בסיכומו של דבר כולם עוברים את אותה הדרך, וכולם משיגים דבקות מלאה בבורא.

לימוד קבלה אצל הגויים

שאלה: האם אתה מתכוון לפתוח קורסים של קבלה ברחבי העולם? האם מותר ללמד את הלא יהודים קבלה?

תשובה: את כולם מותר ללמד קבלה! אתה יכול להסתכל ב" הקדמה לתלמוד עשר הספירות", בה אומר הרב יהודה אשלג, שמה שכתוב בכל ספרי הקבלה אינם דברים אסורים וסודיים, אלא מה שכולם חייבים לדעת. אתה יכול לקרוא על זה גם ב" הקדמה לספר 'הזוהר". הסודות הנסתרים הם לא אותם הדברים שנכתבו בספרים הנמכרים בחנויות.

שאלה: האם ניתן להסביר את הקבלה לגויים מבלי להשתמש במונחים "יהודיים" של תורה וקבלה?

תשובה: השאיפה שלנו היא שספרי הקבלה וכל הידע על הקבלה, יהיו נגישים לכולם, בכל העולם (עיין ב" הקדמה לפנים מאירות ומסבירות" של הרב יהודה אשלג, שם הוא כותב, שחובה עלינו לפתוח מרכזי לימוד ולהפיץ את תורת הקבלה בכל האמצעים). כעיקרון, על הגויים לבוא לקבלה בהמוניהם רק אחרי היהודים, אבל אם קיימים כאלה שכבר בשלים לעסוק בקבלה, הם יכולים ללכת באותה הדרך כמו היהודים. הקבלה היא שיטה להתקשרות עם הבורא, שהוא אחד ויחיד לכולנו. גוי שהולך לקראת הבורא, נקרא יהודי- ויהודי שאינו הולך לקראת הבורא, נקרא גוי.

חברה לא יהודייה

שאלה: אני נפגש עם בחורה לא יהודייה והייתי רוצה להתחתן איתה. היא משתוקקת ללמוד קבלה ולהשיג את מטרת החיים ומוכנה לחיות איתי בדרך הקבלה. מה לעשות?

תשובה: כהתחלה אני מציע לך לקרוא קטע מ" הקדמה לספר 'הזוהר" (האות ס' ואילך), בו מובאת ההגדרה הרוחנית של מיהו גוי ומיהו יהודי. בעולמנו מתחשבים גם בענפים של ההגדרות האלה, כלומר, ביהודים של העולם הזה קיימת "נטייה"- השתוקקות ויכולת גדולה-להשיג את העולם העליון. יש בנו את כל זה, מפני שדווקא אנחנו חייבים להיות הראשונים לסלול את הדרך אל הבורא, למען כל האנושות, ורק אחרינו תלך כל האנושות בדרך זו. ה 'מכשול' היחידי הוא להשתכנע שהרצון של חברתך הוא אמיתי. כך למעשה דורש החוק של המעבר ליהדות-חוק הגיור, שהמתגייר-העובר ליהדות-ישתוקק דווקא לרוחני שביהדות, ולא יתגייר, כלומר יעבור אליה רק בגלל אהבה גשמית.

למי שייך העולם הרוחני?

שאלה: האם מלבד הקבלה לכל עם או דת יש גם עולם רוחני משלהם?

תשובה: לזה יש רק תשובה אחת- טְעם (נסה) וראה (והשתכנע)! זאת משום שאנחנו יצורים שמרגישים, כלומר, שרק ההרגשה היא בשבילנו ההוכחה. אך אי- אפשר להרגיש משהו אם אין לך חושים מתאימים, ודומה שהסף התחושתי שלך לא מאפשר לך להרגיש את מה שבאמת קיים במציאות. אתה מציע לשנות לזמן-מה את תחושותיך, כדי שתוכל להרגיש את העולם המציאותי סביבך. כעיקרון זה אפשרי, אך אסור. מהניסיון שלי אני יכול להגיד לך, שזה בכלל לא משכנע, שכן בחירת הדרך ללכת בה היא בחירה פנימית ואישית של האדם, לפי שורש נשמתו, כלומר זו לא בחירתו שלו, אלא של הנשמה שלו. מי שעדיין לא "גדל", בכל מקרה ילך ו"יגדל"-בכל תורה אחרת כלשהי-או בעסקים, במדע וכדומה, ואין מה לעשות עם זה. על הנשמה להתפתח ולהגיע עד לרצון להיות בקשר עם הבורא, ועד להתפתחות כזאת על האדם לעבור מאות או אפילו אלפי גלגולים של נשמתו. אם יתארו לאדם את מה שקיים במציאות, הדבר ישלול ממנו את האפשרות להתפתחות חופשית של הרצון שלו. אדם צריך לעבור דרך כל רצונותיו-למין, לעושר, לכבוד, לשליטה ולידע-עד שירצה להרגיש את הבורא, את השורש. הקבלה לא מאפשרת למקובלים ליטול מהאנשים את חופש הבחירה שלהם.

הקשר הרוחני בין ישראל לגויים

שאלה: מהם יחסי-הגומלין בין ישראל לבין הגויים, ומה מתברר בעקבות המתרחש כיום בעולם?

תשובה: העולם שלנו בנוי בהתאמה מלאה לעולם העליון, לעולם הרוחני. בעולם העליון קיימת נשמה כללית אחת, שנקראת " עם ישראל"-"יהודים", ונשמה כללית אחרת, שנקראת " אומות העולם"-"לא יהודים". ל"עם ישראל" מוקצה מקום מיוחד בעולם העליון, שנקרא "ארץ-ישראל", ול"אומות העולם" מוקצה מקום אחר שנקרא "חוץ-לארץ".

נשמת "עם ישראל" יכולה להתקיים בעולם העליון רק במקום שנקרא "ארץ-ישראל". ברגע שהיא יוצאת מהמקום הזה, היא נופלת תחת השפעת הכוחות הרעים, כוחות הטומאה, הנקראים "קליפות". מצב כזה נקרא "גלות מהארץ".

" ארץ-ישראל" הרוחנית נבדלת מ"חוץ-לארץ" בכך שרק בה ניתן להרגיש את הבורא, את התענוג השלם, הנצחי, הרוחני. לכן כל הנשמות שואפות באופן טבעי למקום הרוחני הזה שנקרא "ארץ-ישראל", כי ההימצאות במקום הזה מעניקה שלמות ונצחיות של ידע וכוחות עליונים. תחושת ההתחברות עם הבורא ב"ארץ-ישראל" נקראת "גן-עדן".

הבורא תִכנן הכול כך, שבעולם העליון כל הנשמות, "גויים" כ"יהודים", שואפות להגיע ל"ארץ-ישראל", משום שרק שם הן שרויות במצב העליון, השלם והנצחי, שנקרא "גמר תיקון". אלא שהנשמות לא יכולות להשיג מצב כזה בעולם הרוחני, כל עוד בני-האדם לא משיגים אותו בעולם שלנו. האדם משיג את המצב הזה רק על-ידי כך שהוא מקבל כוח עליון מהעולם הרוחני.

הכוח העליון שמושך את האדם מהעולם הזה לעולם העליון, נקרא "משיח", מהמלה "למשוך". בזכות הכוח הזה האדם יכול להתעלות רוחנית מעל כל הבריאה, ולהגיע לשלמות ולנצחיות, הנקראות "גן-עדן". מכאן ניתן להבין את השאיפה ההיסטורית, הבלתי-מודעת, של העמים, להגיע דווקא למקום ה"לא בולט" הזה על-פני כדור-הארץ, שנקרא ארץ-ישראל.

הגאולה וישראל

שאלה: האם הגאולה הרוחנית של כל האנושות תלויה בעם ישראל ובקיומו בארץ-ישראל?

תשובה: כל העמים יוכלו להשיג את המצב הסופי, שנקרא על-ידיהם "גן-עדן", רק אחרי שעם ישראל ישיג אותו בעולם שלנו. בעולם הרוחני קיים חוק שנקרא " חוק השתוות הצורה". מהות החוק היא שניתן לרכוש מדרגה רוחנית רק אם קודם-לכן רכשו את תכונותיה. למשל, אם אדם שחי בעולם הזה רוכש תכונות של העולם הרוחני, בדרגת "עולם הבריאה", הוא מיניה וביה משתייך אליו וחש עצמו בתוכו. פיזית הוא נמצא בעולם הזה, ובה-בעת הוא יכול להיות בקשר מלא עם הנשמות שנמצאות בעולם הבריאה.

לפי החוק הזה, כל אחד צריך לתפוס את מקומו בעולם הזה ובעולם הרוחני בהתאם לשמו, לכן "עם ישראל" הרוחני צריך להתמקם ב"ארץ-ישראל" הרוחנית, וכך גם בעולם שלנו, עם ישראל חייב לחיות בארץ-ישראל הגשמית.

לפיכך, גאולה רוחנית מלאה תיתכן רק אם עם ישראל ישכון בארץ-ישראל הגשמית, ובה-בעת יגיע לייחוד רוחני, להשוואת תכונותיו לארץ-ישראל הרוחנית.

בשעה שזה יקרה, כפועל יוצא של התיקון שלנו, נתחיל להיות מותאמים בתכונותינו לארץ-ישראל הרוחנית, ומיניה וביה ישתנה המצב ונשחרר את כל העולם מכוח הרע. כל האנושות מחכה לזה בתת-מודע שלה, ומניעה אותנו לזה, כי אנחנו הראשונים שחייבים לקבל תיקון רוחני ולהתאים את עצמנו לשורשים הרוחניים שלנו.

גם עמים אחרים, בדומה לישראל, יגיעו בהכרח למצב המושלם הזה, כי הבורא תכנן את המצב הזה בעבור כל האנושות. ובכל רגע אנחנו מתקדמים לעבר מטרת הבריאה, בין אם אנחנו רוצים בזה ובין אם לא. הבורא נתן לאדם, להבדיל מבעלי-חיים אחרים, את האפשרות להאיץ את הדרך הזאת, ולהפוך אותה באחת מדרך ייסורים וסבל, לדרך טובה, בטוחה ונוחה. לעבור מדרך ייסורים וסבל לדרך טובה ובטוחה, שנקראת " דרך הקבלה", ניתן רק בעזרת " חוכמת הקבלה".

שאלה: מהן ההשלכות לסירובנו לשאת באחריות ל"טובת העולם"?

תשובה: מאחר שעמנו, למרות כל הייסורים שהוא עובר, לא נוטה לבחור ב"דרך הקבלה", הבורא דוחף אותנו לבחור בדרך הזאת על-ידי הגברת הייסורים. הוא המיט עלינו את השואה ובכך החזיר אותנו בכוח לארץ הזאת. הוא אמנם העניק לנו את ארץ-ישראל, אבל אנחנו עדיין לא קיבלנו לידינו את המתנה הזאת, לא הבשלנו עדיין להבין הכרתית את ערכה, לא הבשלנו עדיין להבין מה פירושו להיות ב"ארץ-ישראל".

רובנו שואפים עדיין לחיות בארצות אחרות. אנחנו לא אוהבים את מה שיש לנו ומה שיש בתוכנו. משתחווים בפני אמריקה, ואפילו מוכנים ברצון רב לשלם מסים בארץ אחרת, ולא שׂשׂים לשלם מסים למדינתנו. אבל הדבר החשוב ביותר, שלא יסוּלח לנו, הוא שאנחנו מזלזלים במתנה שהעניק לנו הבורא, ולא רוצים לקבל לידינו את ארץ-הישראל.

אנחנו לא מבינים, שאנחנו חיים ומנצחים כאן רק בגלל שאנחנו נמצאים בארצנו, על אדמתנו. כוח צבאי בלבד לא מסוגל להציל מדינה. וכבר ראינו אימפריות וצבאות, שקרסו בשלמותם למרות כוחם. עם ישראל יכול להתקיים רק בארץ-ישראל, כי היא השורש הרוחני שלנו.

אין לזה שום קשר למצב הפוליטי שקיים עתה. אלא זהו מבנה העולמות הרוחניים, ולכן על זה לא יסלחו לנו לעולם. ויתור על ארץ-ישראל הגשמית ימיט עלינו סבל רב, כי אז נצא מהשגחת השורש הרוחני שלנו, שממנו יורדת ההגנה עלינו.

אבל אם לא נקבל את מתנת הבורא, כמתנה יקרת ערך שלא תסולא בפז, אם לא נרומם את ייעודנו הרוחני, את מה שמוטל עלינו מלמעלה, הייסורים לא ייפסקו ולא נוכל להימלט מהם, ולא נוכל "לשחד" את אויבינו. כי הם כולם בידי הבורא, וכל המעשים שלהם תכליתם אחת-להניע אותנו לעבר מטרת הבריאה.

יהדות הגולה

שאלה: הרבה יהודים לא עלו לארץ-ישראל לאחר השואה. מה הדופי בהמשך החיים בגולה?

תשובה: בתורה כתוב-וגם הנביאים טענו-שקיומו של עם ישראל מחוץ לאדמתו, לארצו, למדינתו אינו אפשרי. הסיבה לכך מקורה בקשר הקיים בין השורש הרוחני של עם ישראל, שנמצא בעולם הרוחני, לבין תוצאתו-הענף שנמצא בעולם הזה. זהו חוק טבע. העם שלנו, אם ירצה בכך ואם לאו, קשור בקשר מיוחד עם השורש הרוחני שלו. לכן, למרות הניסיונות שלנו להתבולל בקרב עמים אחרים, שמותירים בנו אי-אלו עקבות, העם לא נעלם ולא יכול להיעלם. מקורם של שאר העמים הוא הוא בשורש רוחני אחר.

ישראל והגויים שבאדם

שאלה: האם אתה יכול לתאר באיזה אופן מתבצעת החלוקה באדם בין ישראל והגויים?

תשובה: שורשים רוחניים נקראים על שם הענפים שלהם, התוצאות שלהם בעולם הזה. השורש שלנו נקרא "ישראל", ושורש אומות העולם נקרא "אומות העולם", או "גויים". כדי לא להתבלבל בין השורש לבין הענף שלו, מגדירים בקבלה את השורש הרוחני " ישראל"- גלגלתא ועיניים ( גו"ע), ואת השורש הרוחני הנקרא " אומות העולם"-אוזן-חוטם-פה (אח"פ).

אבל גם בתוך כל גו"ע ואח"פ, כמו בקרב עם ישראל והגויים שבעולם הזה, בכל דרגה רוחנית, ובכל אדם, קיימת חלוקה פנימית ל"ישראל" ול"גויים", כי בכל דבר יש חיצוניות ופנימיות: "ישראל" מתייחס לחלק הפנימי שבעולם, ושאר "שבעים אומות העולם"- לחלק החיצוני שלו. כך גם עם ישראל מתחלק לחלק פנימי- אנשים שכמהים בלבם לבורא, ולחלק חיצוני-אנשים שאדישים לרוחניות. גם בתוך אומות העולם יש חלק פנימי-חסידי אומות עולם, וחלק חיצוני-אלה שמזיקים לכל האנושות.

"ישראל" גזורה מהמלים ישר-אל, ואלה שחשים בתוככי עצמם את השאיפה הזאת נקראים "החלק הפנימי שבישראל". בכל אדם מישראל יש חלק פנימי, השייך ל" ישראל" ונקרא " הנקודה שבלב", המאופיינת כמשיכה לרוחניות, וחלק חיצוני שנקרא " אומות העולם"-הדחפים של הטבע המקבל שלו.

סולם החשיבות הרוחנית בנוי בצורת פירמידה שנראית כך:

בתוך יהודי יש:

  1. נקודה שבלב (ישראל בתוך ישראל).

  2. גוף-רצון (אומות העולם בתוך ישראל).

בתוך עם ישראל ישנם:

  1. אלה ששואפים לרוחניות.

  2. אלה שלא שואפים לרוחניות.

בתוך אומות העולם ישנם:

  1. חסידי ע' (70) אומות העולם.

  2. המשמידים, שבתוך ע' אומות העולם.

שאלה: איך כל העניין הזה מתקשר לנשמה של האדם?

תשובה: היצירה היחידה היא נשמה, שמורכבת משני חלקים: חלק של השפעה, של נתינה, שנקרא "ישראל", שמציינים אותו בשם "גלגלתא ועיניים" (גו"ע), וחלק של קבלה, שנקרא "גוי" או "אומות העולם" שמציינים אותו בשם "אח"פ". כלומר, כלי רוחני של אדם, נשמתו, מורכבת משני חלקים: החלק שנותן הוא גו"ע, והחלק שמקבל הוא אח"פ. כל אחד מהחלקים האלה יעבור תיקון בדרך שלו. בעולם שלנו קיימים "ישראל"-גו"ע, ואומות העולם-אח"פ, גם באדם וגם בעמי העולם.

כאשר גו"ע הולכים ב"דרך הקבלה" הם מתפתחים, וכאשר הם הולכים בעקבות רצונות האח"פ, התוצאה היא חורבן. זאת הסיבה לכל החורבנות, כמו "חטא אדם הראשון"-חורבן בית ראשון וחורבן בית שני. אם ישראל הולך בדרך התורה, הוא מתפתח, ואם הוא מחקה עמים אחרים, הוא נחרב.

לאחר חטא אדם הראשון, נותנים לנו לתקן את הגו"ע ואת האח"פ. אך ההבדל ביניהם הוא בזה, שקודם מתקנים רצונות של קבלה בגו"ע, ואחר-כך בעשרה תיקונים של גו"ע מתקנים את הרצונות של האח"פ.

בעקבות החלוקה המדויקת לרצונות של "גלגלתא ועיניים" ולרצונות של "אח"פ", אפשר לחלק את המאמצים של האדם לשני חלקים: גו"ע-מאמץ של האדם כלפי הבורא, וזה רק אם הוא מתאווה לרכז את כל מחשבותיו ומאמציו בבורא; ואח"פ- עבודה עם רצונות של קבלה.

כל התיקון שלנו, משך 6000 שנה, הוא בזה שאנחנו משיגים דבקות בבורא, בכלים של גו"ע, בכלים של השפעה, של נתינה, ומתחילים לצרף אליהם את כלי הקבלה שלנו, את האח"פ. לאדם צריך להיות אכפת, איך הוא נראה בעיני הבורא (עבודה עם כלי השפעה), ולא להיות מוטרד איך הוא נראה בעיני אנשים אחרים (עבודה עם כלי קבלה).

חורבן וגלות

שאלה: מהי גלות רוחנית, מה מטרתה?

תשובה: חירות ישראל מבוססת על הפרדה של רצונות השפעה "גלגלתא ועיניים" (גו"ע) מיתר העמים-רצונות של קבלה הנקראים "אוזן-חוטם-פה" (אח"פ). אם מתחיל תהליך בו העמים האחרים נאחזים בישראל, התהליך הזה תמיד מאיים להמיט אסון. אבל תמיד קיימת אחיזה של כוחות הטומאה (הקליפות) בישראל. הבורא עושה זאת בכוונה, כדי שישראל יתחזק במאבק הפנימי שלו. אומות העולם יכולות לקבל אור רק דרך ישראל, אבל ישראל יכולה לצרף לעצמה רק את אותם "גויים", שאפשר לתקן את הרצונות-לקבל שלהם ולהכלילם בגו"ע.

אם גויים מצטרפים לישראל לא למטרות תיקון, אלא כדי לזכות בתועלת רוחנית, זה מיד מוביל לחורבן ולהסתלקות האור-גלות. כל עוד ישראל לא מבין מה צריך להיות היחס שלו לגויים, לעצמו ולאדמתו, לא ישררו שקט ושלווה. על ישראל מוטלת חובת תיקון של עצמו ושל כל שאר העמים, וזה מה שתובעים ממנו.

הגלות היא פועל יוצא מכך שהאור הסתלק מישראל. אבל בכל מקרה, כל מה שנעשה הוא רק למען תיקון והשגת מטרת הבריאה.

לפיכך הגלות נחוצה לנו, כדי שהיהודים יתערבבו בגויים, יוציאו מהם את המתאימים לתיקון ויקבלו מהם אור. אך קודם כול ישראל צריך לעבור תיקון של גו"ע, ולאחר-מכן תיקון של אח"פ, הגויים. אם ישראל לא יעשה זאת, הגויים יכבשו אותו, גם ברמה הרוחנית וגם ברמה הגשמית, הכלל-עולמית. אם ישראל לא עובד עם תכונת ההשפעה שלו, אלא יורד עד לרצונות שכוונתם "למען עצמי"-הנקראים "גויים", הם מיד מתחילים ללחוץ עליו.

שאלה: האם קיימת אפשרות להינצל מחורבן וגלות שצפויים כתוצאה מהסתלקות האור?

תשובה: הדרך היחידה להינצל היא מעשים עם רצונות גו"ע. לא להיכנע לאח"פ, כי זה מה שמביא לחורבנות ואסונות משך כל ההיסטוריה. כדי לתקן את תכונות הנברא צריך לכלול בתוכו בהדרגה את תכונות הבורא.

אדם שנולד רוחנית, מקבל כלים, רצונות של השפעה (גו"ע). ואז הוא מתחיל לטפח אותם מהעולם שלנו ועד עולם האצילות: הוא מקבל יותר ויותר רצונות של השפעה, של נתינה, מתקן גו"ע. אחרי התיקון שלהם הוא מתחיל להעלות רצונות של קבלה, אח"פ. הוא מעלה קודם כול את הטובים ביותר מהם, את אלה הנקראים " חסידי אומות עולם", קרי, נשמות מיוחדות של אומות שונות.

מחד גיסא, גלות היא עונש לישראל. מאידך גיסא, היא הדרך של ישראל להתקרב לבורא-על-ידי הוצאת "גויים" משובחים, רצונות אגואיסטיים, מתוך כלל הגויים שבתוכם ישראל נמצא בגלות. חורבן הוא חדירתם של כלי "קבלה" (אגואיסטיים) לתוך כלים של "לתת" )אלטרואיסטיים, להשפיע(, וכלים של "לתת" לתוך כלים של "לקבל".

גלות היא תוצאה טבעית של חורבן-אדם מגיע להכרה שהוא נמצא בנקודה הנמוכה ביותר בבריאה, במרחק הגדול ביותר מהבורא. והתיקון הוא שכל הרצונות להשפיע חוברים יחד, ואחר-כך מתחברים אליהם הדרגתית רצונות של קבלה.

לכל מצב רוחני בעולם שלנו יש מצב שמתאים לו. אבל ההתאמה הזאת לא מתרחשת בצורה ישירה. לדוגמה, בהיסטוריה כבר התרחשו שעבוד מצרים ויציאת מצרים, אבל אדם שחי בעולם הזה ורוצה להגיע לבורא, לעלות בחושיו לעולמות רוחניים, צריך לעבור את המצבים האלה באופן אישי, להרגיש שהוא שבוי ברצונות האגואיסטיים שלו, להרגיש את השעבוד לטבע שלו, את שליטת ה"פרעה"- שליטת טבעו עליו.

ישראל ראשונים

שאלה: מהו השורש הרוחני ממנו נובע תפקידו של ישראל-למשוך את כל העולם אחריו, למימוש מטרת הבריאה?

תשובה: בעל-הסולם מסביר, שהיום אנחנו נמצאים במצב הקרוב לגמר התיקון, לכן חזרנו לארץ-ישראל, שניתנה לנו למרות שעדיין לא זכינו בה. מלמעלה כבר נתנו לנו את ארץ-ישראל, אבל לקבל אותה אנחנו חייבים בכוחות עצמנו. וכל זמן שלא נקבל את הארץ, נהיה מוקפים אויבים ונסבול כל הזמן אבידות. כך הבורא מחייב אותנו להגיע אליו, לקבל כוחות רוחניים, להגיע למטרת הבריאה.

מה שמופלא הוא, שכל העמים נהנים מאיתנו, לכן הם פורחים כל עוד היהודים נמצאים ביניהם ומתערבים בהם. לאחר שהיהודים עוזבים את ארצות הגולה או מגורשים מהן, נעצרת ההתקדמות של אותן ארצות, עד כדי חורבן של אימפריות אדירות. ולנו קורה ההפך- ככל שישראל יותר מתערבים בגויים, הם הולכים ואובדים. ככל שעם ישראל בלט יותר והשתדל לא להתבולל, אפילו במצבים הקשים ביותר, כך שרד והתחזק יותר.

אירועים אלה התרחשו כתוצאה מכך, שהשורש שלנו הוא תכונת הבורא-תכונת ההשפעה, שניתנה לנו כדי שבאמצעותה נוכל לתקן את כל רצונות הקבלה של העולם, ואילו אנחנו משתמשים בתכונה הזאת כדי להשיג תוצאות מרביות בהתפתחות האנושית. כלומר, אנחנו משתמשים בתכונות האלה, שניתנו לנו לצורך עשייה רוחנית, כדי להשיג הנאות חומריות. לכן אנחנו נענשים, יותר נכון, עוברים בכך תיקון. וכל פעם, בגלל תחושת הייסורים, אנחנו מתאחדים ומנסים לפנות למטרה עליונה יותר מאשר לסתם הנאות גשמיות.

השורש הרוחני שלנו הוא עולם האצילות. השורש הרוחני של אומות העולם הוא עולמות בריאה, יצירה, עשייה (בי"ע). כשרצונות ההשפעה של עולם האצילות מתקנים רצונות של קבלה-כלים של עולמות בי"ע, מתקבל אור כללי הרבה יותר גדול מהאור שקיבל עולם האצילות, לפני יצירת הקשר עם עולמות בי"ע. אבל זה קורה רק אם ישראל מתערבב בעמים האחרים כדי לתקנם. התהליך הזה קורה אט- אט בשורשים הרוחניים, אבל הוא לא מתממש עדיין בעולם הזה.

לכן נאמר, שבאחרית-הימים יפנו כל העמים לירושלים-עולמות בי"ע יעלו לעולם האצילות בהתאמה, ולאחר-מכן ידיעת הבורא והתגלותו יתרחשו לפני כולם בכל חבלי הארץ-עולם האצילות יתפשט עם תכונותיו עד העולם שלנו. עד אז התיקון מושג רק על-ידי עליית עולמות בי"ע לעולם האצילות.

עד אחרית-הימים, עד בוא המשיח, שיגאל אותנו מהטבע שלנו, תיקון הגויים מתרחש רק באופן חלקי, על-ידי התערבות מסוימת בישראל, ורק במידה שישראל מגדיר אותה על-ידי רצונות ההשפעה, הנתינה שלו. ישראל יורד ומתערב בגויים רק כדי להעלות כמה נשמות-רצונות מיוחדים, לצורך תיקונם בעולם האצילות. כלומר, רק בהתאם למידת הצורך שלו כדי לממש את ייעודו, ולא כדי להגיע לשלווה.

הקבלה מסבירה שלא נכון לחשוב שישראל יכול למצוא שלווה. כי העליון יורד לתחתון רק על-מנת להוציא אותו מהגלות ולהעביר לו את תכונותיו.

לכן, מעולם לא היה טוב ליהודים בין הגויים. ברגע שהם שכחו והתחילו להתבולל בין הגויים, ללא חשיבה נוספת על ייעודם, הגויים מיד הזכירו להם זאת. כלומר, הבורא התחיל לפעול לא בדרך התורה אלא בדרך הייסורים, כדי להאיץ את תהליך ההתבוללות וגירוש ישראל על-ידי הגויים.

הקבלה מספרת לנו, שבתחילת הבריאה מתרחשת התפתחות של עולמות, והנשמות מאכלסות אותם, לפי תוכנית מיוחדת של הבורא. הוא בורא עולם-מרחב בו יכולה לפעול הנשמה. לאחר שהעולמות והנשמות נבראים ומגיעים למצבם הנמוך ביותר, מתחילה בפועל הגשמת תוכנית הבריאה, התוכנית השנייה.

התוכנית השנייה היא דרך תיקון הנשמות, עלייתן הרוחנית בדרגות רוחניות מלמטה למעלה, באופן מודע ועצמאי, מהדרגה הנמוכה ביותר ועד הדרגה הגבוהה ביותר, שנקראת "בורא". מאתנו דורשים רק לעלות ולשאוף מעלה, לעלות מגשמיות לרוחניות.

להשתייך לישראל

שאלה: איך אדם נעשה שייך ל"ישראל" ולא ל"אומות העולם"?

תשובה: אצל אדם שמתחיל את הדרך הרוחנית, מופיעות בהתחלה מחשבות לפיהן צריך להיות יותר אגואיסט-לקבל יותר רצונות, כדי שאחר-כך יוכל לקבל יותר אור מהבורא. אבל זה לא צריך להדאיג אותו כי את כל הנדרש לו הוא יקבל מלמעלה. הרצונות לקבל, כוחות הרע, יתגלו בתוכו אם וכאשר יוכל לעמוד נגדם. כך קורה בעולם הרוחני, וכך גם קורה בעולם הזה. לכן אנחנו צריכים לחשוב רק על הדרך לעלות למעלה. במצרים, ישראל היו חייבים להתייגע כדי לנסות לצאת משם, ואילו הבורא עצמו העצים בהם את הרצון לקבל, ואת הרצון להישאר במצרים.

קיימות הוראות ברורות מאוד לאלה שרוצים להיות שייכים לישראל. אם אדם רוצה להיתקן, בשום אופן אל לו להתערב, בתכונות הטבע שלו, בגויים. חייבים להיות דומים לאור, להבדיל את הטוב מהרע, להבדיל את הרצונות המנוגדים האלה בתוכך.

לעולם, ההתרחשויות בעולם לא צריכות למשוך את האדם אחריהן. הן באות לפניו, כדי שהוא יוכל לתת לעצמו דין וחשבון כיצד להגיב עליהן, ורק לשם כך הן מתקיימות. בכל מכת-גורל אם האדם מרגיש מי שולח לו אותה, או-אז ההכרה לבדה, שכל המכות נשלחות למען השגת המטרה, כבר מרככת את המכות. או-אז המכות נראות אחרת, וכל העבר נתפש כהכרחי כדי להביא אותנו להכרה, כדי לכפות עלינו להיזקק לבורא ולזעוק אליו: "הצילו!".

שאלה: הרי ברור שאף אחד לא מתנגד להיות בצד הטוב, איך בכל-זאת אנחנו, היהודים, מגיעים לצד הרע?

תשובה: לאחר שהבורא הגדיר את מטרת הבריאה ואת תוכניתה, היא מתבצעת בדרך התורה, כלומר בדרך טובה. ואם לא, אז בדרך של ייסורים, שמתקנים ומאלצים אותנו לחזור לדרך התורה. מה שמתקן אותנו זה האור, או היעדרותו-החושך. אם אנחנו בעצמנו רוצים להתקרב לבורא, אנחנו הולכים בדרך טובה, ואם לא, הגויים עושים זאת: הם מאיצים בנו להתקרב לבורא על-ידי ייסורים. באיזה אופן? הם רוצים להתחבר עימנו, וכשאנו מסבירים להם פנים ומתחילים להתחבר עימם, האור מסתלק, מתחילים לשלוט בנו רצונות של קבלה במקום רצונות של השפעה, וזה מסמל מוות לישראל.

כך קורה גם בעולם הגשמי שלנו. ישראל "גווע למוות" בתוך הרצונות לקבל, ואילו הגויים מקבלים ממנו הכול ובזכות זה הם פורחים. אלא שהאחד לא יכול להיות בלי האחר, ולכן גם גוי ללא ישראל מתחיל לגווע. עם זאת, למוֹתר להרגיע את עצמנו ש"אולי כדאי שנתחלק עם אומות העולם", זה לא יכול לקרות: או שהכול עובר לרצונות ההשפעה של הבורא, שנקראים "ישראל", או שהכול נופל לתוך הרצונות לקבל, שנקראים "אומות העולם". אין שיתוף ביניהם ואין התערבבות-זה נובע מהשורשים הרוחניים של הבריאה.

בהתאמה לעולמות רוחניים, העולם שלנו מתחלק בצורה הבאה: ישראל מעל כולם, לאחריה ירדן, סוריה, לבנון, בבל (אירן). ואחר-כך כל שאר המדינות הנחשבות כבר למתות וריקות רוחנית. לכן בכל הדורות, האנושות שאפה להגיע לארץ הקודש. המקום בו נמצא אור הבורא, המקום אליו שואפים גם כוחות הטומאה, כוחות הרע, בתקווה ליטול מעט מהאור הזה. לכן בארצנו יש מרכז, לא רק של כוחות רוחניים טהורים (טובים), אלא גם של כוחות רוחניים טמאים (רעים). ורק במקום הזה מתרחש מאבק בין כוחות גשמיים לבין כוחות רוחניים, למען ההתקדמות לעבר מטרת הבריאה.

מה שיכול להציל אותנו במאבק הזה, זוהי אמונה למעלה מהדעת-ללכת בדרכנו ולהגיד לכל העולם: "לא!". ואם היינו יכולים להגיד את זה לעצמנו, כל העמים היו מניחים לנו במנוחה, כי אנחנו נושאים בתוכנו את מטרת הקיום האנושי, ואף אחד לא יכול להתקיים בלעדינו. רק דרך רצונות ההשפעה של נשמות ישראל, יכולים כל העמים לקבל את אור הבורא.

אבל ברגע שאנחנו מתחילים להיות קשובים לדעות ולרצונות של עמים אחרים, ומוכנים ללכת בעקבותיהם, להתערב ביניהם, בה-בעת אנחנו מאצילים להם כוחות לשלוט בנו והזדמנות להכחיד אותנו. ואז, בסופו של דבר, כולנו סובלים, גם אלה שמתערבים בגויים וגם אלה שמתנגדים להתבוללות הזאת, כי כולנו נשמה אחת עם אחריות אחת.

ישראל בגמר התיקון

שאלה: מה צפוי לישראל בדרך לגמר התיקון?

תשובה: מטרת הבריאה כבר נקבעה, אך לא ידוע איך כל אחד ישיג אותה. הדבר תלוי רק באדם. התורה ניתנה לנו כדי לזרז את תהליך התיקון. המלחמה העיקרית בין העולם כולו לבין ישראל תהיה על ארץ-ישראל. ובסופו של דבר, כשכל ניצוצות האור ייצאו מהנשמות, שלהן רצונות לקבל (אח"פ), ויתקבצו יחדיו, יישארו רק ל"ב (32) חלקים של כוחות הטומאה, שיהיו כנגד נשמה מוארת אחת, שיש לה רק תכונות השפעה. זהו מצב של פירוד מרבי ואמיתי בין כוחות הקדושה לכוחות הטומאה. לכן באחרית-הימים יתרחשו מאבקים נוראיים בין כל כוחות הבריאה.

בספר " הזוהר" כתוב שהמאבק האחרון על ארץ-ישראל יתרחש בשטחה, בגבולותיה. הניצחון מובטח על-ידי מטרת הבריאה. אבל הקרב עצמו, כמה זמן הוא יימשך, כמה קורבנות הוא יגבה, תלוי בגודל "האמונה מעל הדעת" שלנו. זה דבר מאוד קשה, אבל זוהי הדרך היחידה להינצל-להגיד: "אנחנו עומדים על זה שאנחנו מהווים חלק מהבורא ומקיימים את חוקיו".

למסור את אדמות ארץ-ישראל למישהו אחר זה מעשה אנטי-רוחני, כי לאדמה הזאת שורש רוחני משלה, ועל-ידי פעולה כזאת אנחנו מוותרים עליו, מוותרים על ההגנה שלו עלינו. כמו שהאדמה הזאת מקיאה אותנו ומגרשת אותנו לגלות, שעה שאנחנו לא מקיימים את חוקיה, כך האדמה הזאת מרחמת ושומרת עלינו היום, אבל רק באותה מידה שאנחנו יודעים את ערכה, ולא מתייחסים אליה כמו לעוד איזה שטח על-פני כדור-הארץ, ששווה לאוגנדה או לקנדה, אלא מעדיפים אותה על-פני כל המקומות בעולם.

איזון רוחני - עם ישראל בארץ-ישראל

שאלה: העולם הרוחני מתבטא בנתינה, ואילו השאיפה להיאחז באדמה היא ביטוי לאגואיזם. האם ויתור על אדמת ישראל נחשב למעשה רוחני?

תשובה: "ישראל" מוגדרת בעולם העליון, כמדרגה רוחנית בה הכמיהה היחידה של האדם היא אל הבורא! אדם שמקבל את הרצון הזה נקרא " ישראל"-הגזור מהמלים " ישר-אל", או " יהודי", הגזור מהמלה-" ייחוד" עם הבורא, או " עברי"- הגזור מהמלה " עבר", כלומר זה שעבר את המחסום, המפריד בין העולם שלנו לבין העולם העליון.

אבל תכונות החומר של העולם שלנו אינן דומות לתכונות הפנימיות, אלא לענפים שלהן. לפיכך, בעולם שלנו, אנחנו צריכים לשמור על התאמה בין השורשים לבין התוצאות שלהם. לכן אם אנחנו רוצים להיות מאוזנים עם הכוחות הרוחניים, כל העמים, כולל עם ישראל, צריכים להימצא במקום שבו פועל עליהם מלמעלה הכוח הרוחני המותאם להם. לכן עם ישראל צריך להיות בארץ-ישראל, וכאשר אנחנו בוחרים, מתוך רצון חופשי, להימצא במקומות אחרים, חוץ מאשר בארץ-ישראל, אנחנו מציבים את עצמנו מרצוננו החופשי בדרך הייסורים.

שאלה: האם החזרה של עם ישראל לארצו מסמלת את סוף הגלות?

תשובה: במאמריו של הרב יהודה אשלג נאמר שהגלות הסתיימה. אבל זה עדיין לא אומר שהמשיח הגיע. החזרה שלנו לארץ-ישראל מסמלת את סוף הגלות, אבל בוא המשיח תלוי רק בקצב שנלמד קבלה (עיין ב"הקדמה לספר 'הזוהר" מהאות ס' ואילך ובספר " קבלה למתחיל").

חזרה לראש הדף
Site location tree