אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / האר"י / שער מאמרי רז"ל / מסכת שבת
המקובל האלוקי רבי יצחק לוריא אשכנזי

מסכת שבת

מאמר בגמ' מ' שבת פ"ב דל"א ע"א וז"ל שוב מעשה בגוי אחד שבא לפני ב"ש א"ל גיירני על מנת שתלמדני תורה על רגל אחד כו' והנה ז"א נקרא תורה שבכתב והנה ד' הויו"ת דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הם בגי' רג"ל עם הכולל ואלו הד' הויו"ת כוללות כל עולם האצי' וכל התו' שהוא ז"א' גם אפשר לפ' כי הוי"ה דיודי"ן דאבא ואהי"ה דיודין דאי' שניהם בגי' רג"ל ומשניהם נולד ז"א ויצא הנק' תורה שבכתב (אמר שמואל גם בשער ההקדמות נתבאר המאמ' הזה ביתר שאת) (אמר הכותב הצעיר אברהם קאשטרו ס"ט ולפי שראיתי מס' שהעתקתי ממנו השמטות ממה שהשמיט הרב המחבר זלה"ה ואח"כ כתבם באמצע הס' אמרתי אל לבי לכתוב כל השמטה במקומה כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים):

שם דל"ד ע"א וז"ל נפק לשוקא חזייה ליהודה ן' גרים אמר עדין יש לזה בעולם נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות ע"כ. הטעם הוא כי כל הדינים הם נאחזים בעינים שהם בחי' מ"ה ולכן ראיה בגי' גבורה וכמו שכת' בפ' רק בעיניך תביט בהבטת עיניך בלבד בהם תיכף ושלומת רשעים תראה בלי טורח אחר ע"כ:

שם פי"ב דק"ד ע"א וז"ל גופא א"ר חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים כו' כבר הודעתיך במא' ס' הזוהר ריש פ' תרומה כי או' סמ"ך היא בבינה העליונה הסתומה ואו' מ' סתומה היא בתבונה המתעלמת בז"א סוד מ' מרובעת רביעא על בנין. עוד נפרש כי הכל הוא בתבונה ואמנם בחי' התבונה המתלבשת בד' ראשונות של ז"א נק' מ"ם מרובעת כל אחת כלולה מעשר הם ארבעים מ' ובחי' התבונה המתלבשת בו"ק ז"א כל אחת כלולה מעשר הם ס'. והנה אם תחבר שניהם מ"ס הם בגי' ק' והם סוד הוי"ה דס"ג שבתבונה עם המלוי שלה שהוא ל"ז הרי ק' ואז המלוי שהוא ל"ז עם ג' של הס"ג הם מ' לעילא בד' ראשונות כנז' נשאר ס' דס"ג לתתא ועניינם הוא היסוד דאי' נשלם בחזה דז"א ושם נפרש יריעה אחת ומסך להפריש בין האורו' שלא יצאו לגמרי כמבואר אצלנו בענין הארון והכפורת וע"ש וזהו סוד אות סמך הנז' שהיא מלוי סמ"ך ונעשית אותיות מס"ך והנה זה המסך הוא ממנה עצמה והיא סמך ועזר אל הנופלים זו"ן רחל כי היא (דף ב' ע"א) סומכם ע"י הנה"י שלה המתלבשים בתוך ז"א ואלו נקראים לוחות זו"ן:

עוד נפרש באופן אחר כי הנה ב' אותיות מ"ס הם בגי' ק' שהם ההוי"ה דס"ג עם מלואה ל"ז שהם ק' כנז' והנה בחי' הס"ג הוא למעלה בו' ספי' כחב"ד ח"ג ועוד שליש העליון דת"ת עד החזה הרי ס"ג כי כל ספי' כלולה מעשר ולכן ס"ג שהוא עיקר ההוי"ה היא למעלה במקום שעומדת התבונה ממש שהוא עד החזה אבל משם ולמטה אינו יוצא רק הארת התבונה ולא היא עצמה וזהו בחי' המילוי דס"ג היוצא למטה מתוך כללותה תוך הס"ג עצמו והנה הוא ל"ז לפי שמתפשט בג' ספי' נה"י ובשני שלשי' תחתו' דת"ת דז"א הרי ל"ז כי נודע שהבינה עד הוד אסתיימ' ולא ירדה עוד למטה והנה מן הס"ג יוצאת לאה למעלה וכנגדם ילדה ששה בנים ובת כנגד ו"ס (ד"ש ע"ד) העליונות היו זכרים וכנגד שליש עליון שבת"ת ששם עטרת היםוד דאי' היתה בת נקבה אבל השש עליונות זכרים כנודע דאי' הוי עלמא דדכורא משום דאסתיימ' בדכורא כנז' בפ' ויחי בס' הזוהר פי' שנעלמת תוך ז"א שהוא זכר ואין היסוד הנוקביי שלה ניכר שהוא נקבה אבל ממלוי הל"ז יצתה רחל למטה לפי שהנקבה היא דין וכן מלוי בגי' אלהים שהוא דין נראה מלוי חסר ולפי שנודע כי לאה אורותיה מכוסים לפי שיוצאה מן אור ס' דס"ג אבל רחל יוצאת מן אורות המגולים שבחינתם מ' כנז' ואלו הם מ"ס שבלוחות ונמצא כי לאה היא מן השורש הנקרא ס"ג אלא שאורותיה היא בהסתר אבל רחל מן המלוי לבד אלא שהיא אורות הנגלים:

שם פ"ט דפ"ג ע"ב וז"ל אר"ש בן לקיש אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית נפשו עליה שנא' זאת התורה אדם כי ימות באהל כו' כבר נתבאר אצלינו בש"א שער ההקדמות והענין הוא בקצרה כי תורה היא ז"א וכל חיותו הם המוחין שלו הנק' חיי המלך ואין המוחין שלו נכנסים בו אלא ע"י הנה"י דאי' הנק' מ"י שהם מתלבשים תוך ז"א ויורדים למטה ממדרגתם ולזה נחשב להם למיתה כמ"ש רז"ל על וימת מלך מצרים שהורידוהו מגדולתו ואמ' שממית עצמו בלשון זכר לפי שאי' עילאה איקרי דכורא כנז' בס' הזוהר בפ' ויחי:

שם דקכ"ח ע"ב וז"ל אריב"ל כל העונה אמן בכל כחו קורעים לו גזר דינו שנא' בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' מ"ט בפרוע פרעות משום דברכו ה' ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן אפי' יש בו שמץ של ע"ז מוחלין לו כתי' הכא בפרוע פרעות וכתיב התם כי פרוע הוא אר"ש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג"ע שנ' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן מאי אמן אל מלך נאמן:

ועתה צריך להבין מאי מרבה כל דקאמר ועוד מהו בכל כחו אם הוא הרמת קול היתכן שיקרע גזר דינו בשביל הרמת קולו ובודאי הוא שצריך תשובה. ואם כונת המאמר הוא שיהיה כל כונתו ומחשבתו בעניית אמן היה לו לומר בפי' בכל כונתו ולא לומר בכל כחו ואם תרצה לומר כי מ"ש כחו הוא משמעות כונתו איך יתכן כי בכונת בלבד (ע"ב) בעניית אמן יקרעו לו גזר דינו. ועוד צריך לידע מה להדמות לעניית אמן עם קריעת גזר דין ועוד מאי ראיה מביא מפסוק בפרוע פרעות כי זה הפסוק מדבר בענין ברית מילה כמ"ש חז"ל כי בזכות הפריעה יצילם הקב"ה א"כ כיצד דורש הפסוק על עניית אמן עוד צ"ל מ"ש ר' יוחנן שאעפ"י שיש בו שמץ של ע"ז מוחלים לו. אם כן נראה כפי זה שאם יש בו הרבה ע"ז אין מוחלים לו ואין מועיל לו עניית אמן וגם צריך להבין מה שהביא ראיה ממלת כי פרוע הוא כי זה הפסוק מדבר בע"ז גמורה ולא בשמץ ע"ז גם צריך להבין מ"ש רז"ל פותחין לו שערי ג"ע מה כונתו:

ולהבין זה המאמר צריך להקדים הקדמה אחת ע"ד האמת ונאמר כי כשרצה הקב"ה לברא את העולמות כלם הנה בפרט הם בלי מספר, ובכלל הם ד' והם תלויים בד' אותיות השם והם נק' בשם אבי"ע אצילות בריאה יצירה עשיה ונודע הוא כי קודם הד' עולמות אלו היה הא"ס הוא אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם יתב' שאין כח אפי' במלאכים הקרובים אליו ואין להם השגה בא"ס ית' כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו להיות כי אין לו מקום ולא גבול ולא שם והנה לדקות השגתו ית' למעלה בא"ס נעלם בקוץ הראשון של היו"ד ברמז ששם נרמז הכתר הראשון העליון של האצילות שנתלבש בו הא"ס לברא העולמות ולזה צורת היו"ד קטנה מכל האותיות ואין בתוכם אויר כמו רוב האותיות כמ"ש בס"ה על פסוק שחורה אני ונאוה שחורה אני מצד שלא יש בקרבי שום חלל שמתוכו יוכלו להשיגו אותי ונאוה מתוך הדקות וההתעלמות ובפרט בקוץ העליון גם אמר הכתוב אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה ויש לדקדק איך יתכן כי אלהים והוא שהם בחי' האלהות לא ידעו ולא הבינו זולתי דרכה או מקומה בלבד ותו לא אבל אותה עצמה לא ראו. והענין הוא (ד"ש דף ב' ע"א) כי הדרך והצנור העליון של היו"ד השיגו אך התורה הגנוזה שם לא השיגו ולא מיבעיא אלהים שלא השיג אותה אמנם אפילו הוא שיותר למעלה מאלהים לא השיג אותה ואם התורה לא השיגו איך ישיגו הא"ס יתב' אבל מן הקוץ התחתון של היו"ד לא נעלם השגתו כ"ש שלמה המלך ע"ה שהעיד עליו הכתוב ואמ' ויחכם מכל האדם ולזה אמר שלמה הע"ה שלשה המה נפלאו ממני כו' דרך גבר בעלמה ר"ל הצנור התחתון של היו"ד איך מריק השפעתו בעלמה שהיא הה"א ראשונה ואי' עילאה שהיא עלמא דאתי לא השיג שלמה הע"ה וכל ההעלם הזה הוא בעולם האצי' ולכן נרמז האצי' בקוצו של יו"ד הרומז בחכמה להורות כי הא"ס מאיר בכל האצי' אחר התלבשותו בחכמה עילאה הנק' יו"ד ואח"כ נתלבשה היו"ד באות ה' ראשונה ונעשה כסוי אליה ולכן נקרא ה' ראשונה כסא הכבוד ר"ל לשון כסוי כי הכבוד מתכסה בתוכו וכשתדקדק תמצא כי היו"ד נכללת בה"א והה"א היא היו"ד הנכללת בתוכה כי צורת היו"ד במלואה יו"ד וא"ו דל"ת והנה ו"ד של המלוי הם צורת ה' כזה ה וכן הה"א עצמה יש לה ד"ו שחוזרת אל היו"ד כי הוא"ו הוא הבן שהוא ברחם האם שנתעברה והולידה הוא"ו ואז ראש הוא"ו יונק ממנה מאי' וזהו מש"ה מנחל בדרך ישתה על כן (ע"ג) ירים ראש (אמר שמואל נלע"ד שרוצה לדרוש אלהים בבינה והוא בחכמה וקשה לי כי הוא בבינה כמ"ש הכתוב ועבד הלוי הוא ואם נרצה לדרוש אלהים בגבורה והוא בבינה גם יקשה לזה לשון האדרא שאינו סובר כן וצ"ע ע"כ) ר"ל מנחל שהיא אימא עילאה ובדרך ר"ל שהוא קוץ התחתון של היו"ד שמריק הנחל ההיא שהוא הה"א ושותה הוא"ו מאותו מקום ע"כ הוא"ו ירים ראש וזהו היו"ד שעל הוא"ו וזמש"ה חכמות בחוץ תרונה שהיא היו"ד במלואה שנשארת בחוץ ובזה יובן מה ששאל מרע"ה ואמר הראני נא את כבודך שהוא אור האצי' הגנוז בה"א והשיב לו הקב"ה ושכותי כפי עליך עד עברי וראית את אחורי ופני לא יראו ר"ל ושכותי כפי שהיא ה"א ראשונה שהיא היד הגדולה הימין של הקב"ה שהוא חמשה אצבעות ויד החזקה שהיא השמאל והיא הה"א אחרונה ואמר לו וראית את אחורי שהוא הכסא שאמרנו והיא הה"א ראשונה שהיו"ד גנוזה בה שנק' אחוריים בערך מה שבתוך הפנימיות ממנו שלא יראו והוא האצילות ובזה יובן ג"כ בפםוק אחר כי לא ראיתם כל תמונה ופסוק אחר אומר ותמונת ה' יביט ר"ל לא ראיתם כל תמונה דהיינו כל הכללות אבל א"ס לא ראיתם ולא השגתם אבל מקומו שהם העולמות שברא הא"ס שהם כלולים בשם ההוי"ה זהו ותמונת ה' יביט ר"ל ותמונת הד' אותיו' במקום ההוא הנעלם שהוא כסא ונשמת הכסא שהוא המלכו' דאצי' עין לא ראתה אלהים זולתך כמו שאמרנו כי הו"א שהוא למעלה ידע את מקומה. עוד אמר הפסוק כי בי"ה ה' צור עולמי' ר"ל כי בשם הזה שהוא יו"ד ה"א צייר כל העולמות. והנה שם זה הוא למעלה בראש במקום הנשמה וסימנך כל הנשמה תהלל י"ה הללויה ירצה עם כל נשימה ונשימה תהלל יה לפי שהשם הזה הוא העינים של מעלה ובשם הזה היו הגדולים מביטים בעיניהם ברשעים ועושים אותם גל של עצמות ובשם הזה הכה מרע"ה את המצרי וכן אמר משה לדתן למה תכה רעך ר"ל מלת תכ"ה שרמז לשם כה"ת בהפוך אתוון ואמיתת הדברים הוא דע כי השם הזה של י"ה כשהוא במלואו מכה את הה"א במספר היו"ד יעלה כמספר זה שם כה"ת:

אמר שמואל מה שנלע"ד הוא כי לפי ששם י"ה הנז' הם ה' אותיות במלואם כאמור לכן הוציאו ה' חסדים והם חג"ת נ"ה והה' חסדים הנז' נכללים כולם ביסוד הששי ולכן נקרא כל שהם חמשים כנגד הה' חסדים הנז' ואח"כ כל הנז' נכללים במלכות ואז נקראים כ"ל כ"לה ולזה כיוון הפסוק לומר צור עולמים צייר עולמים והם כללות העולמות הנז' ע"כ:

אמר שמואל צ"ע במספר הזה כיצד יוצא משם י"ה בהכאה שם כה"ת ומה שנלע"ד לפום ריהטא הוא כי הוי"ה זו היא בהוי"ה דב"ן הנק' דינא דמלכותא דינא הפועלת דין בעולם ונודע שהיא הוי"ה כפולה בסוד מערת המכפלה כי הוי"ה אחת שהיא בגי' כ"ו מכה אות באות ומוציאה הוי"ה של כ"ו אחרת כמוה ונעשית ב"ן ובזמן שהיא מתמלאת לגמרי לעשות דין אז היו"ד מליאה והה' מליאה והנה יו"ד פעמים ה"ה הרי מאתים ואז חוזרת הה' להכות ביו"ד ה"ה פעמים יו"ד הרי (ד"ש ע"ב) מאתים בסוד חכם בבינה והבן בחכמה הרי הם ת' ואח"ך תקח היו"ד (ע"ד) פשוטה עשרה ובשתי ההכאו' שהזכרנו יו"ד יו"ד הרי הם ששה אותיות וכן הה' פשוטה חמשה ובשתי ההכאות שזכרנו ה"ה ה"ה הרי הם ארבעה אותיות סך הכל כ"ה ות' הרי תכ"ה כנלע"ד:

אמר שמואל אחר שכתבתי כל זה נזכרתי שגם הרב הגדול זלה"ה ביאר ענין זה בפרוש כל הנשמה תהלל י"ה הללויה וכתבתיו בש"ב מאמרי רשב"י בפ' בשלח ד"א וז"ל, שמעתי אומרים משם מורי זלה"ה בביאור לשון זה כי הטנין הוא רמז אל שם כה"ת היוצא מר"ת כ'ל ה'נשמה ת'הלל י"ה באופן זה יו"ד פעמים ה"י ש' ויו"ד ה"י עצמם ל"ה הרי של"ה ועוד יש בו ג"כ ג' מלויים שהם יו"ד ה"י יו"ד ה"א יו"ד ה"ה והם בגי' צ"א ושל"ה הם תכ"ה עם הכולל עכל"ה:

והנה עם מ"ש למעלה ששם י"ה הם העינים של מעלה יובן בזה עמ"ש חז"ל וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא שהשיג מה שלא השיג מרע"ה בסיני. והענין הוא כי ר"ע ע"ה הוא וחביריו שהיו מעשרה הרוגי מלכות באו מן הטיפין שזרק יוסף מעשר אצבעותיו כמ"ש חז"ל שהיה ראוי לצאת ממנו י"ב שבטים כמו שיצאו מאביו כו' ולא יצאו ממנו כ"א שנים אבל העשרה יצאו מאצבעותיו כשהסתכל בה וזמ"ש ויפוזו זרועי ידיו ומלת יק"ר הם קר"י וכמ"ש חז"ל כי יוסף ע"ה לא היה רוצה להסתכל בה עד שהכריחה אותו ששמה ברזל בגרונו כדי שיסתכל בה וכשהביט בה יצאו הטיפין ההם ומי"ב שבטים שהיו ראויים לצאת ממנו לא יצאו אלא שנים והעשרה יצאו בקרי עד שבאו בעשרה הרוגי מלכות:

ועתה יש לשאול שאלה אחת כי הנה נודע שהשבטים שמכרו ליוסף לא היו כי אם ט' בלבד בעבור כי ראובן לא היה שם ולכן אמרו רז"ל ששתפו את השכינה עמהם להשלים לעשרה ועתה מי היה העשירי כי ראובן לא היה בגלגול עמהם כמו שתרגם אנקלוס על פסוק יחי ראובן ואל ימות מיתה תניינא כו' אבל דע כי במקום ראובן העשירי היה יוסף הצדיק עצמו ע"ה לפי שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ולפי שבסבתו אירע כל מה שאירע נענש. ועוד לפי שהביט באשת אדוניו והרהר בה ויצאו הטיפין בסוד קרי ורמז כל זה הפ' באומרו ברזל באה נפשו אמרת ה' צרפתהו ר"ל בסבת הברזל באה נפשו לעולם ביאה אחרת. אמר הכותב ולקמן בסוף הס' תמצא מאמר אחד ממ' הנעלם של רות בביאור ענין עשרה הרוגי מלכות אלו ומתחיל ר' יודאי אזל לקמיה דר' עזריא בר סימאי:

אמר שמואל הענין הוא בשביל שהביט בה בעת ששמה ברזל בצוארו ומתוך כך ראה קרי ואעפ"י שהיה אנוס עכ"ז הקב"ה מדקדק עם חסידיו ובאה נפשו לגלגול בזמן הרוגי מלכות ואז אמרת ה' צרפתהו ונדרוש מלת אמרת לשון חתוך כמו שפירשנו בפסוק השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו שהוא רמז אל הערלה שחותכים אותה ומשימים אותה בארץ ובעפר ואז עד מהרה ירוץ דברו שתתקבל תפלתו וכן נדרוש כאן אמרת ה' שהיא המיתה ההיא בזמן הרוגי מלכות צרפתהו בצורף ויצא נקי צדיק יסוד עולם. והואיל ואתא לידן נחזור לדרושינו (דף ג' ע"א) כשחזרו השבטים בעשרה הרוגי מלכות כי יוסף הצדיק היה אחד מהם והיה ר' ישמעאל ן' אלישע כ"ג וכמ"ש כי אביו ואמו לא היו להם בנים ותשכח המעשה הזה במקומו ולכן כמו שהוא חטא להביט באשת אדוניו וכיוצא לתקן בגופו כו' לכן הפשיטו עור פניו בההוא וכן אשת פוטיפר נתגלגלה גם היא בבתו של קיסר וחמדה עור פניו:

אמר שמואל להיות כי מעיקרא היא היתה כוונתה לשם שמים אפי' שבאה עתה לתקן בגלגול הזה בהיותו בבת קיסר:

נחזור עתה לר"ע ע"ה להיות שהוא היה אחד מאותם עשר טיפין לכן נק' ר"ע בן יוסף בן יוסף סתם ולכן ישב מ' שנה שלא למד תורה ואח"ך האירו פניו בתורה והוא התקון של מ' יום של השובבים של ספר שמות שהם נעשים על תקון הקרי וכנגד מ' סאה של מי הטבילה המטהרים את בעל קרי ג"כ ואז נק' יקר כמש"ה וכל יקר ראתה עינו. אמר שמואל הענין הוא שמעיקרא בשביל מה שראה בעינו לאשת אדוניו והביט בה בעינו יצא ממנו י' טפות של קרי ועתה נתקן הקרי ליקר ונאמר בו וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא שהשיג מה שלא השיג מרע"ה כי מרע"ה לא השיג אלא מ"ט שערים והוא השיג (ד"ש ע"ג) החמשים ורמז אומרו ראתה עינו למש"ה בן פורת יוסף בן פורת עלי עין הרי נזכר עי"ן ועי"ן וכן ר"ע עלה בחכמתו ותורתו על העין העליונה שהוא שם י"ה כנודע וזמ"ש רז"ל שהקב"ה הראה למשה דור ודור ופרנסיו כו' והראה לו את ר' עקיבא שהיה דורש כתרי אותיות כו' וא"ל רבש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן התורה ע"י כו' עד שהראה לו מיתתו וא"ל שתוק כך עלה במחשבה ירצה שתוק כי על ידי מיתה כזו עלה במחשבה ובמקום העינים ועתה יש לדקדק כי מאחר שהשיג כ"כ וקבלנו שהיה מבחי' עקב של אדה"ר וכאשר קללו הקב"ה לאדם וא"ל ואתה תשופני עקב ומן העקב הזה הוא אשר היה מתיירא יעקב אע"ה כמש"ה כי ירא אנכי אותו כו' ושופריה דיעקב מעין שופריה דאדם א"כ כיצד נהרג ר"ע והענין הוא כי בזמן יעקב לא יכול לו הנחש להיות שעלה יעקב למדרגת הראש שלכן נק' ישראל מלשון ל"י רא"ש האמנם בזמן ר"ע אז יכול לו ואעפ"י שהיה מבחי' העקב היה מזוכך כ"כ עד שהיה מכהה גלגל חמה כמ"ש חז"ל תפוח עקיבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה עוד ירצה במ"ש חז"ל תפוח עקיבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה ירצה כי ידוע הוא כי כל הנשמות מזמן אדה"ר עד ביאת משיחנו כולם היו נכללים באדה"ר קודם שחטא כמ"ש בחז"ל שהיו הצדיקי' תלויים באיבריו מהם בראשו מהם בזרועותיו ומהם בעקיבו ור' עקיבא היה מסוד העקב והיה כ"כ מזוקק עד שמכהה גלגל חמה ונרמז זה כמ"ש חז"ל בעקבות משיחא חוצפא יסגא ודרשינן חוצפא מלשון חספא שהוא חרס שהוא גלגל חמה וירצה שהעקבים ישיגו יותר מגלגל חמה כו' כאמור ולהיותו מזוקק כ"כ היו לו ה' תלמידים רבני ישראל הגדול שבהם ר' מאיר והקטן שבהם ר' יוחנן הסנדלר ע"ה ור' מאיר כשמו כן הוא שהיה מאיר העולם בתורתו ושמו מוכיח עליו ולכן הי' בדיק בשמא והנה המ' והי' של מאיר הם נ' והרי הם נ"ר והא' הרי אור נתקיים בו כי נר מצוה ותורה אור ולזה (ע"ב) כוונו חז"ל באומרם בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כו' ירצה בתורתו העצומה ובחכמתו מצאו החדוש הזה מה שאין זולתו יכול לחדש ועתה כבר אמרנו שעקיבו היה ר' עקיבא והתפוח והאור של זה העקב המכהה גלגל חמה היה ר' מאיר והמלביש אותם הוא ר' יוחנן הסנדלר:

ועתה נחזור לענין הא' של מא' כל העונה אמן בכל כחו כו' ירצה כי חצי השם שהוא שם י"ה שהוא אור קדמון הוא נשמה לשם הוי"ה ושם ההוי"ה הוא נשמה לאדנ"י א"כ שם י"ה נק' נשמה לנשמה ועכשיו בזמן הגלות מוכרח הוא שהעולם הוא חסר האורות ולכן אנו אומרים קדיש לקשר העולמות ואומרים יתגדל ויתקדש שמיה רבא ירצה בזה סוד התגין העולים על האותיות לסוד כמוס אצלינו הנה לעת"ל יהיו תג"י ד"ל יהיו דלים בזמן ששם י"ה יהיה רבא בעלמא בע"ה שלא יתנהג העולם בסוד תגין אלא בסוד אותיות עצמם ולכן כוונת האמן שהוא הזווג העליון השלם קב"ה ושכינתיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד והם כ"ו ה"ס אמן וזהו מה שאנו אומרים אמן יהא שמיה רבא מברך ירצה שם י"ה יהיה מברך בסוד הזווג הנק' ברוך לעולם כו' בעולם התחתון בה"א אחרונה. ואח"כ לעלמי עלמייא ית'. הם העולמות בי"ע אשר תחתיה בסוד בתולות אחריה רעותיה גם ית' בהם ולכן ארז"ל בכל כחו כלומר בכל כחו של השם מנשמה לנשמה עד רום האצילות עד שימשך השפע מראש הא"ס עד סוף כל העולמות ובזה יתברכו כל העולמות (א"ש בפשיטות נ"ל שהמא' הזה אינו מהרב זלה"ה אלא מאחד מתלמידיו ועכ"ז כבר ישבתי בדבריו מה שיכולתי לתקן עד מקום שידי מגעת ושגיאות מי יבין וה' יכפר בעדנו):

אמר הכותב הצעיר אברהם קשטרו ס"ט נין ונכד למהריק"ש זלה"ה מצאתי בס' שהעתקתי ממנו וכמעט על הרוב שהוא כתיבת יד הרב המובהק מוהר"ר שמואל ויטאל בן הרב המחבר ס' עץ חיים מהרח"ו זלה"ה כאשר קבלתי מבעל הספר שהוא שלו מכ"י מצאתי כתוב בו זה הנוסח וזהו אמר שמואל עד כה עזרני ה' והשלמתי כל מאמרי רשב"י זלה"ה ומאמר רז"ל מאשר נמצא אתי מכתיבת אבא מארי הר' זלה"ה האמנם לבלי היותי מונע טוב מבעליו מצאתי גם כן באמתחות אחרים מאשר ולא כל אשר מאמרים מכתיבת יד הרב זלה"ה המשביר בר ס' עץ חיים אשר נמצאו אחריו והמעתיקים לא מצאו את ידיהם בהם ורובם מלאים טעות ואין לאל ידי לתקן אותם (ד"ש ע"ד) בידיעתי כי אין אתנו יודע עד מה ואין ב"ד שני יכולים לבטל דברי ב"ד א' אא"כ היה גדול ממנו בחכמה ובמנין ומה אדבר אני הפעוט בדברי האר"י הגדול אשר מפני זה מנעתי את עצמי מלשים אותם בספרותי חוץ ממאמר אחד של ריב"ל פסיעותיו של אברהם אע"ה אשר העתקתי אותו ותקנתי אותו כפי ידיעתי וראיתי בו דברים של טעם ועכ"ז מצאתי שנים שלשה מאמרים אחרים אשר יש להם ממשות וטוב טעם עם הקדמתינו וראיתי להעלותם על ספר הלז וחפץ ה' בידינו יצלח אלו דברי אלהים חיים הר' הנז' ולכן אמרתי אל לבי כי המתחיל במצו' אומרי' לו גמור ירצה שאני (ע"ג) התחלתי להעתי' זה הספר לי לעצמי מלבד מה שהעתקתי בשכר הטורח שטרחתי וכתבתי לאנשים חכמים מביני מדע בזו החכמה ואמרתי כי טוב עת לעשות לה' להעתיק לי ספר אחד לעצמי לקרות בו כדי שיהיה זה חלקי מכל עמלי ומצאתי זה הספר שהוא מלאכתו קלה ומועטת לפי שכל הספרים של זאת החכמה של הרח"ו זלה"ה עברו לידי וקראתי בהם והעתקתי אותם בשכר ובכללם זה הספר ולהיות כי נפשי חפצה בו ביותר מכמה סבות ראשונה שהוא מלאכה קלה כאשר אמרתי. שנית לפי שהוא ממאמרי רז"ל מורגלים בהם כל איש ואיש ועוד בה שלישיה ששאר הספרים של הרח"ו ז"ל לפי קוצר דעתי אין אנו מבינים כ"כ יען שהם ביאור רחב ונפלא וסודות עמוקים ע"כ זחלתי ואירא מלכתוב שום ספר לעצמי פן אבא ח"ו לידי מכשלה שלא לקרות בהם מרוב עומקם ויהיה הספר גנוז אצלי כי יועיל כתיבתו ואין לקרות בו ולכן זה הספר שמצאתיו הוא שאני לפי עניות דעתי נוכל לקרות בו ולהבין בו וע"כ כתבתיו מלה במלה ולא להוסיף ולגרוע כמלוא אות אחת קטנה כדי שלא לעבור על לא תעשה לך פסל גו' ח"ו כאשר כתב הוא בעצמו הרב הקדוש מהרח"ו זלה"ה בהקדמת הנמצאת קודם דרוש של מ"ן וז"ל בקצור של ההקדמה ואם ירצה האדם להעמיק עיון מחשבתו בהם ולהעמידם על נכון מי הוא אשר ערב לבו להוסיף ולגרוע כמלוא אות אחת קטנה כאשר לא שמע ולא קבל מרבו כי עונו גדול מנשוא כנז' בהקדמת ס' הזוהר וכנז' בפ' יתרו על פ' לא תעשה לך פסל גו' ובמקומות זולתם אשר הרואה דברים ההמה של ס' הזוהר תסמר שערת בשרו וכנז' במדרש רבות בריש פ' בראשית על פ' תאלמנה שפתי שקר גו' ישתתקון יתחרשון כו' ועל זה עלתה הסכמתי שלא להוסיף ושלא לגרוע שום אות אחת קטנה אפי' כמלא נימא עכ"ל אלו דברי הרב הקדוש הרח"ו ז"ל ואם הרב ז"ל כה אמר על עצמו שלא להוסיף ושלא לגרוע כו' והוא מארי דחכמתא מכ"ש וק"ו אני הפעוט ודל מכל חסר מכל טוב אבל שמתי רחמיו של הקב"ה נגד פני שיחון אותי דעת ויראת ה' שלא נכשל בדבר הלכה וצור ישראל יצילנו משגיאות כה דברי העבד המקוה רחמי יוצרו הצעיר אברהם קשטרו ס"ט:

חזרה לראש הדף
Site location tree