בעל הסולם כתב את מאמר השלום בכוונה להוכיח כי עבודת האדם בעולם הזה, בהשתוות הצורה ובדבקות לכוח העליון, מחויבת מצד הטבע. בלימוד חכמת הקבלה מתגלים לאדם הכוחות שמעבר לחומר, הכוחות המנהלים את החומר. מקובל הוא אדם שחקירתו חודרת מבעד לחומר אל המציאות הנסתרת מחמשת חושינו. את המציאות הנסתרת מגלה המקובל בחוש שישי נוסף הנקרא נשמה, תוך כדי מציאותו בעולם הזה.
בתחילת המאמר מתאר בעל הסולם את הגישות השונות של האדם למציאות מטרם גילויו של החוש השישי. את השיטה הראשונה לתפיסת המציאות מכנה בעל הסולם בשם "הטבע". על פי שיטה זו, כל המציאות כולה היא טבע 'עיוור' ובמסגרתו האדם מתקיים. השיטה השנייה נקראת "ב' רשויות". שיטה זו נובעת מההבחנה בין שני כוחות הפועלים בטבע ביחס לאדם, כוח טוב וכוח רע. שיטה זו שוללת את מציאותו של כוח אחד ומתארת את המציאות כמאבק בין שני כוחות מנוגדים. השיטה הב' באה לידי ביטוי במיתולוגיות עתיקות, בפרט ביחסי האהבה השנאה בין האלים כפי שהם מתוארים במיתולוגיה היוונית. כך תיארה לעצמה האנושות את התנהגותו של הטבע. לאמתו של דבר, המחקר המדעי של היום מאשש את עיקרי השיטה הב'. כנגד כל כוח במציאות פועל כוח אחר המאזן אותו ושני הכוחות יחד, החיובי והשלילי, משמשים כמושכות לניהול הטבע. השיטה השלישית נקראת "ריבוי אלוקיות". לפי שיטה זו כוחות רבים מנהלים את המציאות ולא שניים. גם אם הכוחות המרובים מצטרפים בסופו של דבר לשני כוחות והשניים לאחד, האדם מגלה אותם כריבוי כוחות. לפי שיטה זו, אפשר שהכוחות המרובים קשורים זה לזה בפעולתם, אולם אי אפשר להוכיח זאת. בעולם שלנו איננו מוצאים עדות לפעולה משותפת של כל הכוחות למען מטרה אחת.
גילויים חדשים במדע המודרני מאששים את ההנחה כי כל חוקי המציאות קשורים יחד. עם זאת, עדיין אי אפשר להוכיח כי החוקים קשורים יחד למטרה אחת, מטרה מוגדרת מראש המשמשת כסיבה לפעולת הכוחות. המדע עדיין מחפש הוכחה לקיומו של תהליך התפתחות מטרתי.
את השיטה הרביעית בעל הסולם אינו מתאר. השיטה החמישית נקראת "עזב את פעולתו" ואותה נברר הפעם. מטרם ניגש להסבר על השיטה החמישית נקדים ונאמר כי כל גישה לחיים תואמת את אחת מארבע השיטות כפי שבעל הסולם מתאר במאמר. תהיה זו הגישה הברברית ביותר, המתקדמת ביותר, או הגישות שיתגלו בעתיד על ידי מחקר בחמשת חושנו.
שאלה: למה המדע המודרני אינו מצליח לגלות את הכוח המאחד את כל הכוחות יחד ?
רב: הכוח המאחד בין הניגודים ומחבר את כל הכוחות יחד, נמצא מעל לחמשת חושי האדם. הטוב והרע חייבים להתחבר יחד למטרה רוחנית. לחומר עצמו אין מטרה. בהתאם למחקר המדעי ובהתבסס על ניסיון העבר ניתן לשער כי החומר מתפתח על פי חוקיות מסוימת. עם כל זאת, לא יעלה בידנו לאחד את כל הקצוות ולהוכיח כי הטבע מונחה בכל פעולותיו על ידי מטרה אחת, ולהורות עליה. זאת משום שתכלית כל הפעולות בטבע לא תמומש בחומר, אלא בדרגה הרוחנית, מעל החומר. החומר נברא רק כדי לבנות מעליו כוונה. הכוונה נמצאת מעל החומר והיא שמייחדת את השלילי והחיובי יחד. במובן הזה, לא חשוב האם שתי רשויות פועלות במציאות, אלף רשויות או ש"עזב את פעולתו" היא הגישה הנכונה לחיים.
איחוד כל הכוחות הפועלים בטבע יחד נקרא בחכמת הקבלה "אלקים". "אלקים" שווה בגימטרייה "הטבע", אלוקים הוא הטבע העליון. את הכוח האחד היחיד והמיוחד אין ביכולתנו לגלות בחמשת החושים. הכוח האחד הוא ההוי"ה השלמה פועלת על האדם ומביאתו דרך י-ק-ו-ק להתפתחות הסופית - להוי"ה שלמה ממעלה למטה וממטה למעלה. את ההוי"ה השלמה אי אפשר לגלות בחומר. החומר הוא לא יותר ממשענת, הכוונה והמטרה מתגלות על גבי החומר, החומר עצמו נשאר ללא שינוי.
על פי חכמת הקבלה החומר הוא הרצון לקבל. מתחילת ההתפתחות ועד לסופה נשאר הרצון לקבל ללא שינוי, הרצון לקבל אינו יכול להשתנות. הרצון לקבל יכול 'לפתוח' את עצמו כרצון גדול יותר, בהבעה שונה, אבל יכולתו זו תלויה ביחס שהאדם מפתח כלפיו. במילים אחרות, האדם מגלה את החומר בהתאם ליחס שהוא מפתח כלפי החומר. הרצון לקבל מוגדר כחומר, אבל הוא אינו נמצא בטבע, כלומר גם אותו אי אפשר לגלות בחמשת חושינו. הרצון לקבל הוא כוח, "כוח הרצון", האדם יכול לגלות את פעולותיו בלבד. הכוח עצמו נסתר מאיתנו.
בדרגת הדומם מתגלה פעולתו של כוח הרצון בכוחות המשיכה והדחייה, בחוקים אלקטרו-סטטים, בשדות מגנטים וכ"ו. בדרגת הצומח מתגלות פעולותיו כוח הרצון בהתפתחות החומר, בתהליכים של התחברות והתפרקות. בדרגת החי מתגלות פעולותיו בגנים השונים, בחלקיקים, בהורמונים, בחומצות האמיניות וכ"ו. סיכומו של דבר, האדם מגלה את פעולותיו של הרצון לקבל בלבד ולא את הרצון לקבל עצמו. הרצון עצמו נסתר מחמשת החושים, האדם אינו יכול לגלות אפילו את רצונו עצמו. החומר הבסיסי של העולם שלנו נחבא מאיתנו, בחמשת החושים אנו מגלים רק את הלבושים שעל החומר. אנו מגלים את הדומם, את צומח, את החי ואת המדבר - את לבושים על כוח הרצון.
המסקנה העולה מכל אלה היא שהמדע ימשיך בהתפתחותו עד לגבול מסוים וייעצר. האנושות תכיר כי מצידו השני של הגבול יש "משהו", אבל מתוך השלילה, לא יהיה ביכולתה להשיגו. עד ליומו האחרון האמין אלברט אינשטיין בקיומה של נוסחה המאחדת את כל הכוחות במציאות. למרות כישלונותיו החוזרים ונשנים לגלותה, לא אמר נואש והמשיך לחפשה. גם אם היה ממשיך בחקירותיו לנצח לא היה מגלה את הנוסחה. קצה גבול היכולת של המדע הוא הגילוי כי חלק מהמציאות נסתרת, לא אינשטיין ולא מוחות גדולים ממנו, יחצו גבול זה.
כל סוגי היחס למציאות כלולים אפוא בארבעת השיטות, כפי שבעל הסולם מתאר אותם במאמר. האדם אינו יכול לגלות שיטות נוספות, קל וחומר שאין ביכולתו לגלות את האור - את הכוח הפועל על החומר, על הרצון. אם לא די בכך הרי שגם החומר נסתר מהאדם, רק את החומר של העולם שלנו באפשרותנו לגלות. עם כל זאת, חמשת חושי האדם מסופקים בגילוי החומר בעולם הזה, כך הם בנויים, הם אינם דורשים יותר מכך. לאדם לא חסרה אצבע שישית, אילו הייתה לו אצבע נוספת לא היה מוצא לה שימוש. אותו הדין לגבי תפיסת המציאות - האדם יכול לשער כי תפיסת המציאות שלו לוקה בחסר, אבל מתוך השלילה אין ביכולתו לדעת מה בדיוק חסר.
מכאן ניתן להבין מדוע ניקלע המדע למבוי סתום. באומרנו כי המדע הגיע לקיצו אין הכוונה לקיצה של החקירה המדעית. המדע יכול להמשיך בחקירות החומר של העולם הזה עוד אלפי שנים. תמיד ניתן יהיה לגלות עוד אפשרות של התפרקות או התחברות בחומר של העולם הזה. עם כל זאת, המדע אינו יכול לחקור מעבר לחומר כפי שהוא מתגלה בדומם, בצומח, בחי ובמדבר בעולם הזה. הרצון לקבל והאור שמנהל אותו נמצאים מעבר לתפיסה בחמשת החושים, ומשום כך אין באפשרותנו לגלותם.
בעל הסולם מסביר כיצד לגלות את הנסתר, שם נמצא חלק מאיתנו. האדם אינו מרגיש את נשמתו, אבל הנשמה ועולמה, התפיסה שלה והרגשת החיות שלה, היא חלק מהאדם. במובן הזה, ניתן לומר כי האדם חי בחצי גוף, בגוף הגשמי בלבד. בעל הסולם מסביר כיצד לעבור אל החצי השני, אל הנשמה, כיצד להרגיש את עולמה של הנשמה, את כל מה שמתרחש בה. עולמה של הנשמה נחלק לחמשה עולמות. עולם אין סוף הוא המצב הגבוה ביותר שהאדם יכול לחוות, מצבו הנצחי. נצחי פירושו מעל החומר. בעל הסולם מסביר אפוא כיצד לעבור ממערכת של חמישה חושים לתפיסה במערכת שמעליה.
נמשיך בתיאור השיטות הגשמיות, שיטות שהאנושות פיתחה מתוך מחקר בטבע.
לאחרונה, כאשר רבתה החכמה וראו את הקשר החזק בין כל חלקי הויות הבריאה, הכירו את ענין ריבוי אלהיות לדבר נמנע לגמרי" אלקיות פירושו כוחות הטבע. אלקים בגימטרייה "הטבע". "ולפיכך שוב נתעוררה שאלת ההפכיות המורגשת בהשגחה, ומתוך זה הניחו הנחה חדשה, אשר באמת הממציא והמשגיח על קיום המציאות הוא חכם ומרגיש, אולם מתוך רוממותו שהוא למעלה מכל ערך, נמצא העולם שלנו כגרגיר חרדל וכאפס בעיניו, ואינו כדאי לו לטפל עמנו בענינינו הקטנטנים, ולפיכך נמצאת כלכלתנו כל כך מקולקלת, וכל הישר בעיניו יעשה."
מחקרים מדעיים הוכיחו כי כל הפעולות בטבע מתבצעות בסדר של סיבה ומסובב. כוחות אדירים פועלים בטבע בחכמה אדירה. תבונתו של הטבע קודמת לאדם ונשגבת מבינתו, הטבע מודע לכל פעולה בתהליך התפתחותו. עם כל זאת, בדרגה האנושית, דרגת האדם, אין ביכולתנו לגלות סדרים אלה. עד לדרגת האדם פועל הטבע בדיוק ובשלמות, בדרגת האדם שולטים המבוכה וחוסר הסדר.
גם את הפרטים המתפתחים בצומח ובחי, תופס האדם בהתאם למוגבלותו. לכן אין הוא מוצא תכלית לקיומם מעבר להספקת צורכי קיומם של פרטים אחרים. כלומר, האדם דווקא מוצא קשר בין הפרטים, מערכות הטבע עובדות בצורה מושלמת - האדם הוא שמפרש את פעולתם כטוב או כרע. אם כל זאת, לא ברור לו לאדם מהי תכלית המערכות ומהי תכליתו עצמו. על פי השיטה הה', כוחות הטבע פועלים את פעולתם כהלכה. האדם אינו מבחין בתכלית פעולתם ומכיוון שכך לא נותר לו אלא להניח כי הטבע החכם עזב את פעולתו. המציאות ממשיכה להתפתח הלאה ואיכשהו מתקיימת בעצמה. כך מתגלה לנו כתוצאה מאי יכולתנו לדעת את מטרת ההתפתחות.
שאלה: מה ההבדל בין השיטה הה', "עזב פעולתו", ובין מצבים שבהם נאבדת חוקיות ההשגחה כפי שאנו לומדים עליהם בחכמת הקבלה ?
רב: על פי חכמת הקבלה, הכוח העליון משפיע על התחתון. במצבים מסוימים מצר הכוח העליון את פעולותיו כלפי התחתון בצורה מכוונת, לטובת התחתון. העליון נעלם מהתחתון במטרה לבנות בו חסרונות ולהראות לו את חופש הבחירה שלו, להפוך אותו לעצמאי יותר. יחס שכזה אינו בבחינת פגם מצד הטבע. העליון אינו מפסיק את השגחתו, אבל מנקודת המבט של התחתון נדמה כי העליון עזב את פעולתו. במובן הזה התחתון דומה לתינוק שנשאר לבדו, אבל בהשגחה. התינוק מרגיש כמי שננטש לבדו, הוא מרגיש כי המשגיח נעלם, אבל לאמתו של דבר התינוק לא נזנח. במטרה להקנות לו חופש פעולה בטווח מסוים ובתנאים מוגדרים, השאירו את התינוק לבדו.
כניסתו של העליון לדורמיתא (שינה), כמתואר בפירושה הקבלי למגילת אסתר, תכליתה להטיב עם התחתון - לאפשר לישראל להתפתח. פעולה שכזאת אינה בבחינת "עזב את פעולתו". על פי השיטה החמישית, הכוח העליון פעל את פעולתו והסתלק ממנה לגמרי, כאילו לא התחיל אותה מעולם. הבריאה שנבראה על ידו מתקיימת בכוחות עצמה, בהתאם לחוקים שהטביע בה.
אין ביכולתנו להבין כיצד המציאות מתקיימת. זאת משום שהמציאות כולה מתקיימת על ידי האור. האור העליון הוא שמחייה, מזין ומקיים את המציאות בכל רגע. קיום המציאות לא יתכן ללא האור העליון. כל העולם מושתת על האור העליון, האור הוא מעין רשת של כוחות שעליה נמצא כל החומר - האור מנהל את החומר. אדם הלומד את חכמת הקבלה לא יכול לתפוס את המציאות בצורה אחרת. אין מציאות לחומר ללא התגשמות של מערכת הכוחות. אם הכוחות העליונים לא יחזיקו את החומר, החומר לא יתקיים. האור ברא את הכלי ובתוך הכלי הוא נמצא. אם האור יחדל מפעולתו כלפי הרצון, הרצון יעלם. האור הוא בבחינת הכרח לקיומו של הרצון.
כך מתייחסת הקבלה למציאות. השיטה החמישית והשיטות הקודמות לה, מתארות את גישתם של בני האדם למציאות, גישתם של "ילודי אישה".
"והנה יחד עם השיטות הנ"ל בזמן אחד, שלטו ג"כ שיטות דתיות מבחינת האחדות האלקית, שאין כאן המקום לעסוק בהם, כי רק רציתי לבאר המקוריות שממנו נלקחו מיני השיטות המקולקלות וההנחות המתמיהות, שהיתה להם שליטה והתפשטות גדולה בזמנים ומקומות שונים, כידוע. ונמצינו למדים הבסיס שעליו נבנו כל השיטות האמורות, שנולד ויצא מתוך הניגוד והסתירה מבין ב' מיני ההשגחות המורגשות בעולמנו, אשר כל השיטות הללו לא באו אלא לאחות את הקרע הגדול הזה."
איך יתכן שהכוח האחד והטוב, כוח הטבע, מרע כל כך לאדם ? מדוע האדם אינו יכול למצוא תכלית בפעולותיו של כוח הטבע, למה אין באפשרותו להצדיק אותן ?
שאלה: איך מתממשות ארבעת השיטות באדם אחד ?
רב: אפשר שהאדם יסכים עם אחת מהשיטות ואפשר שלא יסכים לאף אחת מהן. כך או כך, מתוקף קיומו במציאות, נמצא האדם החושב באחת מארבעת השיטות.
בעל הסולם כותב כי ארבעת השיטות אינן קשורות לשיטות הדתיות. השיטות הדתיות הן תיאוריות להשלמת הקלקולים שהאדם מרגיש במציאות. החיים מלאים בסתירות, רב הנסתר על הגלוי ואין וודאות בדבר. לפעמים האדם מרגיש טוב ולפעמים רע, לעיתים הוא מוצא תכלית לחייו ולעיתים לא. השיטות הדתיות משלימות את תמונת המציאות של האדם, הן מרגיעות אותו והופכות את חייו לכדאיים. השיטות הדתיות מאפשרות לאדם להשלים את מה שנסתר ממנו, לבנות לעצמו דמות של כוח עליון עם מטרה ורצון, ולעצב אותו כך שיפעל לטובתו. מהבחינה הזאת, אין כל הבדל בין הנצרות האסלאם היהדות או כל דת אחרת. האדם הדתי מאמין כי להנהגה יש תכלית, ובכך הוא ממתיק את הסתירות במציאות. הדת מבטיחה לאדם הסובל שכר אם ישתנה במקצת. היא משלימה את החלקים החסרים בתמונת המציאות והופכת את החיים לכדאיים.
יוצא אפוא כי השיטות הדתיות משלימות את ארבעת השיטות האחרות המתוארות במאמר. אילו היינו מגלים את הטבע כולו מתחילתו ועד סופו, לא היה מקום, לא לארבע השיטות ולא לשיטות הדתיות. כל יעודן של השיטות הדתיות הוא להשלים את שאין ביכולתנו לגלות. אילו הטבע היה נגלה לאדם האדם היה חי בידיעה, מתוך השגת החכמה העליונה, בהכרה ובדבקות עם הכוח העליון. חכמת הקבלה מציעה לאדם את כל אלה. אין לנו צורך באמונות ושיטות שאינן יכולות לתת כיוון ולהצביע על מטרה.
שאלה: מהי האחדות האלוקית ?
רב: בעל הסולם כותב כי השיטות הדתיות טוענות לאחדות האלוקית. אלוקיות היא כוחות הטבע, "אלקים" בגימטרייה "הטבע". והנה, האדם דווקא מגלה סתירות במציאות. פעם הוא מוכה ופעם טוב לו, לרגע יש לו מטרה וכעבור רגע היא נעלמת. האדם אינו מוצא הגיון במציאות ונותר בחוסר וודאות.
על פי השיטות הדתיות האדם אינו יכול לגלות את הנסתר, אבל מציאות נוספת אכן קיימת מעבר לתפיסתו של האדם. המציאות בעולם הזה מורגשת לאדם כטוב ורע ואין בה כדי להעיד על קיומו של כוח אחד. עם כל זאת, כוח אחד מנהל את המציאות - כך טוענות הדתות. הכוח האחד נסתר מהאדם בכוונה, במטרה לאפשר לו בחירה ולהפוך אותו לאדם טוב יותר. הכוח העליון נסתר והאדם צריך להתנהג כאילו הוא נמצא, לפחד ממנו ולהעריך אותו כטוב. אם האדם יעשה כרצונו של החוק האחד הוא יזכה לשכר, אפילו בעולם הזה, אם יאמין בכל אלה ישתפרו חייו. על פי הדת, הרע אינו רע, הכוח האחד שולח לאדם את הרע כדי לפייסו. גם את הטוב יש לבדוק, האם הוא טוב באמת. אולי הטוב נשלח כדי לנסות את האדם. הדת מלמדת את האדם מוסר, היא מזהירה אותו פן יתפתה למעשים רעים ששכר קל בצידם. הכול כדי להשלים את תמונת המציאות של האדם.
הדתות נותנות לאדם סיבה לחייו, אבל הן אינן פותחות בפני האדם את התמונה הכללית של המציאות. האמונה הדתית משלימה את החלקים החסרים בתמונת המציאות כפי שהאדם מגלה אותה בחמשת חושיו. המסר של הדתות השונות הוא אותו המסר, אבל כל דת בוחרת להלביש אותו בלבוש שונה. הדתות אינן מנוגדות זו לזו, כולן טוענות כי כוח אחד פועל במציאות מתוך הבטחה לשכר טוב בעתיד – הן בעולם הזה ובעיקר בעולם הבא. בעל הסולם מתאר זאת ביתר פירוט במאמרו "מהות הדת ומטרתה".
לאדם הדתי אין ספק, "הדת" היא לתועלת האדם, לשיטתו לא יתכן כי הדת היא לטובת הכוח העליון. הוא עובד וזוכה לשכר, בעיקר בעולם הבא. כזאת היא הגישה בכל הדתות, כולן יוסדו כדי להשלים את הפערים בתמונת המציאות. גם האדם החילוני מגשר באיזושהי דרך על החלקים הסתומים במציאות, גם הוא חייב להצדיק את המציאות, אחרת לא יכול היה להתקיים. האדם חילוני ממציא לעצמו דת בכל רגע, יהיה זה האדם הפשוט ביותר, המפותח ביותר, או האתאיסט ביותר. בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו חי בעולם וגם אם אינו מכיר בכך הוא משלים את החללים הסתומים המציאות.
כל אדם משלים את החסר בתמונת המציאות בעזרת איזושהי אמונה, כך הוא מצדיק את המכות הניתכות עליו, את העוול וחוסר התכלית. יכולתו של האדם לתפוס את המציאות מוגבלת. את אותם הדברים שאין ביכולתו לתפוס הוא חייב להשלים. הכול מאמינים בדבר מה, הכול מפצים על החסרים בתמונת המציאות. מכאן ניתן להבין מדוע בעל הסולם אינו מתעכב בהסברו על השיטות הדתיות. השיטות הדתיות הן עניין פסיכולוגי ולא יותר. הדת היא פיצוי פסיכולוגי למגבלות המדע, היא משמשת כתחליף לחוכמה וראיה. כך ממציא האדם את הדת.
שאלה: האם כל אדם הוא דתי ?
רב: אדםדתי הוא אדם הממציא לעצמו דרך להשלים את תמונת המציאות, במובן הזה, כולנו דתיים. לא צריך להיות פילוסוף גדול כדי להשלים את החסר. גם הפועל הפשוט בשוק ממציא לעצמו דרכים לגשר על הסתירות במציאות. האדם לא יכול לחיות בעולם כפי שהוא מגלה אותו, עליו להשלים את התמונה. כל אדם בונה לעצמו דת ובעזרתה מגשר על הפערים במציאות. הוא בונה לעצמו אמת המצייתת לחוקים מסוימים שפועלים בכפיפה אחת. למעשה, גם ארבעת השיטות המתוארות במאמר הן שיטות דתיות, גם הן משמשות את האדם כאמצעי להשלמת תמונת המציאות ומבוססות על השערות שאינן ניתנות להוכחה. אין הבדל בין ארבעת השיטות לשיטות הדתיות, כל השיטות הן דרכים להשלים את תמונת המציאות שמעבר ליכולת החקירה של האדם.
את ההסבר על הדתות נרחיב בהזדמנות אחרת. עוד נוסיף כי המקור לדתות הוא באנשים שנפלו מהדרגה הרוחנית לדרגה הגשמית. על בסיס הניצוץ שנותר בהן נוסדה היהדות ולאחריה הנצרות והאסלאם. הדתות הן שלוש: היהדות, הנצרות והאסלאם. שיטות המזרח אינן דתות.
"אולם עדיין עולם כמנהגו נוהג, והקרע הגדול והנורא הזה לא בלבד שלא נתאחה אלא להיפך שהולך ומתרחב לעינינו לתהום נורא מאד מבלי לראות ולקוות עוד לאיזה מוצא ומפלט ממנו"
ככל שחקירתנו את הטבע הולכת ומעמיקה, אנו מבינים כי אין ביכולתנו לגלות את הכוח האחד שפועל ושולט בטבע. להיפך, הממצאים סותרים זה את זה והתמונה הנגלית לעיננו בלתי ניתנת להבנה.
"ובהביטי על כל אלו הנסיונות האמורים לעיל שהשתמשה בהם האנושות כמה אלפי שנה עד הנה ולא הועילו, הריני שואל, אולי אין לבקש כל עיקר את תיקון הקרע הזה מצד המשגיח אלא כל התיקון הגדול הזה מצוי בידי עצמנו?"
שורש הבעיה בתפיסתנו את המציאות. אם יתאפשר לנו להעמיק את חקירתנו, נגלה איך שתי הקצוות מתחברים יחד.
"כולנו רואים מתוך הכרה פשוטה אשר מין האדם מוכרח לחיי חברה, כלומר, שלא יוכל להתקיים ולהתכלכל זולת ע"י עזרת החברה, ולפי זה צא ודמה לך את המאורע הזה, למשל, אם יארע לפנינו איזה יחיד הולך ופורש מהחברה למקום שאין שם איש, והוא חי שם חיי צער ויסורים גדולים משום חולשתו לספק לעצמו את צרכיו, הרי שאין לו שום רשות להתרעם על ההשגחה או על גורלו, ואם הוא עושה זאת, דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, אינו אלא מכריז ומפרסם את טפשותו, כי בעת שההשגחה הכינה לו מקום נוח ורצוי בין החברה אין לו הצדקה לפרוש ממנה למקום שמם, ועל אדם כזה אסור לרחם להיותו הולך נגד טבע הבריאה, והיות שיש לו עצה לחיות כפי אשר גזרה עליו ההשגחה, וע"כ הוא נטול הרחמים. והמשפט הזה מוסכם מכל חברי האנושות לבלי חולק."
האדם הוא חלק מהחברה, כך הוא בנוי ואין ביכולתו לשנות זאת. האדם לפי טיבעו זקוק לחברה, איש אינו יכול להבטיח את כלכלתו בכוחות עצמו. עם כל זאת, לא ברור מהו הקשר בין קשייו של האדם להסדיר את יחסיו בחברה ובין ההשגחה הכללית ומטרת החיים. מכל מקום, נדמה כי כל אחד מאיתנו יסכים עם בעל הסולם כי האדם אינו יכול להתקיים לבדו, אפילו בתנאים אידיאלים על אי בודד.
"ואני יכול להוסיף ולהטעים את הדבר על בסיס דתי וליתן לו צורת משפט כזה - כיון שהשגחת הבריאה נמשכת מהבורא ית' שבלי ספק יש לו מטרה בפעולתו, כי אין לך פועל בלי תכלית, נמצא שכל העובר על חוק מחוקי הטבע אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית, כי המטרה נבנית בלי ספק על כל חוקי הטבע ביחד אחד לא נעדר, כמו שנאות לפועל חכם שלא יחסיר ולא יעדיף כחוט השערה על פעולותיו המוכרחות אל המטרה. ונמצא אשר המקלקל חוק אחד הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית אשר הציב השי"ת, ולכן יענישהו הטבע. ולפיכך, גם אנו ברואי השי"ת אסור לנו לרחם עליו, כי חוקי הטבע הוא מחלל ומטרת השי"ת הוא בוזה. וזוהי צורת המשפט לדעתי."
אדם שפורש מהחברה ואינו מציית לחוקיה, ייענש. הטבע ברא אותנו כחלקים מהחברה, ואנו איננו יודעים לפי איזה חוקים להסדיר את היחסים בחברה, מדוע ?
את החוקים בדרגות הדומם, הצומח והחי האדם מכיר. בדרגת המדבר, שעיקרה הוא חיי החברה, האדם אינו יודע בהתאם לאיזה חוקים עליו להתנהג. את החוקים של הדרגות הפחותות ממנו האדם מכיר ויש ביכולתו לשמור עליהם, למרות שגם אותם האגו מונע ממנו לקיים. האדם משמיד את החיות, שורף את היערות ופוגע באקולוגיה. אולם ביחס לבני מינו האדם אינו יודע איך להתנהג.
האופנים להתנהגות בחברה האנושית מרובים. כל אחד בוחר את הדרך המתאימה לו ומצדיק את התנהגותו כלפי האחרים. נמצא אפוא כי בכל הקשור ליחסים בין בני האדם, החוקים אינם ברורים. אם קיים חוק כללי הכולל את הטבע כולו, ברור מאליו כי עליו להכיל בתוכו את חוקי ההתנהגות בין בני אדם. לא יתכן כי אחד מחוקי המציאות לא ימצא תחת המסגרת הכללית של החוק האחד, על אחת כמה וכמה אם מדובר בחוקים המגדירים את התנהגות האדם. לא יתכן כי "כל איש הישר בעיניו יעשה".
מדוע אין ביכולתנו לגלות את החוקים בדרגת המדבר? למה החוקים המגדירים את היחסים בחברה האנושית לא התגלו לנו מלכתחילה ? חוקי ההתנהגות בין בני האדם מהווים חלק נוסף מדרגת המדבר, מעל לכל יתר החוקים של דרגת המדבר. חלק זה נשאר נסתר מאתנו וזו הסיבה לכל צרותינו. החוקים הנוגעים לגוף האדם, חוקי הרפואה ושכמותם, מוכרים לאדם. החוקים של דרגת המדבר הם החוקים הנוגעים ליחס בין בני האדם - דיבור הוא סימן לקשר בין בני האדם. החוקים האלה הם שנסתרים מאיתנו. האדם אינו יודע איך להתייחס כראוי לזולת. אין ספק כי חוק המגדיר את מערכות היחסים הנכונות בין בני האדם אכן קיים, אלא שהוא נסתר מאיתנו.
האדם, אומר בעל הסולם, מפר את החוק ומשום כך הוא סובל. הרי די לאדם לפרוש מהחברה כדי לאבד את יכולת הקיום שלו, קל וחומר אם הוא מזיק לה. והנה, גם אם האדם אינו פורש מהחברה הוא נמצא במצב מקולקל ביחס אליה. כל אחד מאיתנו מקולקל ביחס לחברה וכולנו יחד משחיתים את חיינו בדרגת המדבר. איש אינו מתנהג כראוי, כל אחד מאיתנו מתנהג בניגוד לחוק. תארו לעצמכם אם היינו פועלים בניגוד לחוקים בדרגת הדומם, הצומח והחי ולא היינו מרגישים בנזק הנגרם לנו מאי ציות להם.
בדרך כלל אנו מבחינים בנזק מאי ציות לחוקי הטבע, אבל ככל שהחוקים שייכים לדרגה גבוהה יותר השפעתם נעלמת יותר. אי ציות לחוק בדרגת הדומם מזמין תגובה מידית, התגובה בדרגת הצומח יכולה להשתהות. בדרגת החי האדם כמעט ולא מרגיש בתגובה ובדרגת המדבר הוא אינו מרגיש בה כלל. גם אם האדם מרגיש ברע כתוצאה מאי ציות לאחד מחוקי המדבר, הרי שאת הסיבה לפעולתו ואת השפעותיה הרעות עליו אין ביכולתו לגלות. אין הכוונה על גרימת נזק בצורה ישירה לאדם אחר, אלא לאופן המחשבה, ליחס הבלתי גלוי של האדם כמשתתף בחברה האנושית. בנקודה זו החוקים נשארים נסתרים.
בעל הסולם כותב כי החוקים האלה קיימים בהכרח, הטבע מחייב את מציאותם. הרי חקירתנו את הטבע מגלה כי הטבע כולו כלול בחוק אחד.
"ואני חושב שלא כדאי למי שהוא לחלוק עלי, על הצורה הזו שנתתי למשפט, מתוך שדברי המשפט אחד הם, כי מהו החילוק אם אומרים אשר המשגיח נקרא טבע דהיינו חסר דעה וחסר תכלית או לומר אשר המשגיח הוא חכם נפלא יודע ומרגיש ויש לו תכלית במעשיו, כי סוף סוף כולנו מודים ומסכימים, שמוטל עלינו החוב הזה לקיים את מצות ההשגחה, כלומר, חוקי הטבע, וכולנו מודים שהעובר על מצות ההשגחה, כלומר על חוקי הטבע, ראוי וכדאי לקבל את העונש אשר יענישהו הטבע, ואסור למי שהוא לרחם עליו. הרי שאופי המשפט אחד הוא, ואין חילוק בינינו רק במוטיב, שלדעתם המוטיב הוא הכרחי, ולדעתי הוא מטרתי."
בהתייחסו לחוקי הטבע, מבחין המקובל במטרה - המדען אינו מבחין בכך. זהו ההבדל בין המדען למקובל, כל היתר הוא היינו הך. המדען אומר כי עלינו לקיים את חוקי הטבע, שאם לא כן ירע לנו. המקובל אומר כי כדאי לקיים את חוקי הטבע משום שבעזרתם ניתן להגיע אל המטרה. קיום חוקי הטבע מתוך הכרחיות בלבד לא יביא את האדם למטרה. השגת המטרה תלויה ברצונו של האדם.
הדברים עדינים ודורשים תשומת לב מיוחדת. הכרות עם חוקי הטבע וקיומם מחוסר ברירה, מאפשרים לאדם לחיות את חייו, ותו לא. אם ירצה בכך יש באפשרותו להעמיק את ידיעותיו בחוקים ולהתמודד עם החיים ביתר הצלחה. בעל הסולם אומר כי גם אם חוקי ההתנהגות בחברה היו גלויים ובני האדם היו מתייחסים זה לזה כיאות, לא היינו זוכים לחיים טובים. קשר עם התהליך בלבד, אינו מספיק. חייב להיות קשר עם המטרה. האדם חייב לפתח רצון אל המטרה. המטרה אינה יכולה להיות בגדר הכרח. יש כאן תוספת, האדם צריך לבנות מתוך עצמו רצון אל המטרה. הרצון שהאדם מפתח בתוכו הוא שמעלה את האדם מעל להכרחיות שבטבע. כתוצאה מפיתוחו של הרצון למטרה עולה האדם מעל החוקים של הטבע ונעשה כבורא. דרגת הבורא, הנקראת גם "כתר", גבוהה מהטבע, מדרגת אלוקים.
בקיום חוקי הטבע בבחירה חופשית האדם מתעלה מעל לחוקי הטבע, מעל להכרחיות. בחירה חופשית פירושה לציית לכל חוקי הטבע אפילו אם ניתן היה להפר אותם. אדם הבוחר בחירה חופשית מקיים את חוקי הטבע מפאת רצונו להזדהות עם המטרה ובזכותו של אותו הרצון הוא משיג תוספת מעל הבריאה.
החוקים הם הטבע, האלוקים. האדם המקיים אותם נמצא בתוך הטבע. לאדם ניתנה יכולת להתעלות מעבר לכך על ידי פיתוח הרצון למטרה. אם האדם יפתח רצון אל המטרה הוא יתעלה מעל לדרגת האלוקים אל דבקות עם הבורא. את ההבדל בין שתי המדרגות, בין קיום חוקי הטבע מצד ההכרח לקיומם מצד המטרה, צריך האדם להשיג בבחירה חופשית.
בבואי להסביר נקודה זו, אני מוצא את עצמי ללא מלים. יהיה עלינו להשלים אותן בעתיד.
שאלה: מדוע חוק ההשפעה אינו חוק הכרחי, הרי בסופו של דבר האדם מחויב לקיימו ?
רב: חוק ההשפעה נסתר מאיתנו ולכן אינו פועל עלינו כהכרח. חוק ההשפעה מאפשר לאדם לקיים אותו מתוך רצון להשיג את המטרה. השפעת חוקי הטבע על האדם גלויה לעיני כול - האדם אינו מקרב את ידיו אל האש כי האש שורפת. אילו האדם היה מתייחס באותו האופן לזולת, הוא היה מקיים את חוקי החברה מתוך הכרח לא היה ביכולתו לקיימם למען המטרה.
הדוגמאות הניתנות לנו, קיצוניות מאד. אדם הפורש מהחברה, יסבול. אדם הנמצא במסגרת החברה ירגיש טוב או רע בהתאם ליחס שלו אל החברה. ניתן לבנות חברה עם חוקים ברורים ונוקשים, חברה בה כל אדם מחויב לתת ולקבל לפי צורכו, כזאת הייתה מטרתם של הקומוניסטים והקיבוצים. אולם בחברה כזאת האדם אינו מפתח רצון, הוא מתנהג בהתאם לחוקים, מחוסר ברירה, מתוך הכרח.
חוק ההשפעה נסתר ומכיוון שכך יש באפשרותנו לקיימו מתוך רצון. אל לו לאדם להשלים את ההסתרה בעזרת הדתות או באמצעות השיטות השונות. את חוקי החברה האדם מחויב לקיים מתוך יחס למטרה. במאמר "הפיתרון" כותב בעל הסולם כי הרוסים טעו טעות גדולה בניסיונם לכפות את קיום חוקי החברה. הקומוניסטים רצו לקיים את החוקים הנכונים ביחס שבין אדם לחברו ובין האדם למדינה, אבל הם רצו לעשות זאת בכוח ולא מתוך רצון ובחירה חופשית להגיע אל המטרה. המטרה היא דבקות בבורא, בכוח העליון, לעלות מעל להכרחיות מעל הטבע, מעל האלוקים.
האדם חייב לפתח רצון נוסף שאינו קיים בו מלכתחילה, בכך הוא בונה את עצמו כ"אדם". כל עוד האדם מתקיים ברמת החוקים הוא בבחינת יצור, רק בעלותו אל דרגת הבורא הוא נחשב כ"אדם". כתוב, "אתם קרויים אדם ולא אומות העולם" (כריתות, ו). הרצון להידמות לבורא הוא הבחירה החופשית.
שאלה: אם תיווסד חברה שבה כל אדם החושב על עצמו ירגיש את עצמו כגזלן ורוצח, וכמחויב לעבוד בהשפעה, לא יהיה בכך די ?
רב: לא יהיה בכך די. לא יאפשרו לנו לייסד חברה כזאת. הבורא הוא שגרם לכישלונן של החברה הקומוניסטית והחברה הקיבוצית. הקומוניסטים רצו לקיים את חוקי ההשפעה לזולת בחברה, אבל זאת אינה המטרה. המטרה היא להביא את האדם לדרגת הדבקות, להשתוות הצורה עם הבורא ולא עם האלוקים. הטבע המתגלה לנו בהדרגה, תוך כדי הסתר של ההשפעה לזולת, מתגלה לנו כך כדי לאפשר לנו להשפיע לזולת למען המטרה. אין די ביחס טוב לזולת, אהבתו של אדם את כל בני האדם יכולה גם להזיק.