פרק ז

בראש השנה, ד' ובכן, שהם ע"ב רי"ו, כנודע ד' ע"ב - הא' ביודי"ן, הב' ס"ג וי' אותיות, הג' מ"ה וכ"ו, והד' פכמ"מ, והם כנגד ד' רגלי המרכבה. הא' ובכן יתקדש, נגד אברהם שקידש שמו יתברך בעולם, שהוא חסד, אותיות דפסוק ויסע. ובכן תן פחדך, זהו פחד יצחק, גבורה, נגד ע"ב אותיות דפסוק ויבא, שהוא למפרע. ובכן תן כבוד נגד יעקב, שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ולפי שהוא אוחז במדת גבורות יצחק למתוק אותה, לכן אנו אומרים אלהי אברהם וכו', ואלהי יעקב, לקשר אותו עם יצחק, ומן אחיזה שיש לו בגבורת יצחק, נקרא הוא נורא, לכן אנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא, הגבור בלא ו', והנורא בו', ולכן בסוף ובכן תן פחדך דיצחק, אמר ושמך נורא על כל מה שבראת, שהוא יעקב המשתתף עם יצחק. והנה ובכן זה, נגד ע"ב אותיות דפסוק ויט, והנה הג' אלו ובכן, הם נגד אותיות הנזכר לעיל, שהם רי"ו אותיות דבג' פסוקים הנ"ל. ובכן הד', ובכן צדיקים, הוא נגד דוד, רגל הד'. ולפי שלעולם יסוד ומלכות הם בהתחברות, לכן אמר צדיקים לשון רבים, צדיק וצדק, הוא נגד הע"ב שמות, שנמשכין מאותיות דג' פסוקים הנ"ל, שהם ע"ב שמות כ"א מג' אותיות, ולכן לא הוזכר בזוהר פרשת בשלח דנ"ג, אלא ג' ובכן, ששם מדבר מהג"ר, שהם נגד אותיות קודם שנבנה הבתים ונעשו תיבות. ובתיקונים הוזכרו ד', ששם מדבר אחר שנבנו הבתים ונעשו מהם שמות, כי זהו ברגל הד', במלכות המתעטרת עם כולם, וכל האותיות מאירין בה, ומצטרפות שם לתיבות. וזהו ג"כ נרמז בפרשת בשלח לעיל דקאמר ויסע מלאך האלהים, כדין מטרוניתא וכו', כד מתעטרא מכלהון, כלומר שנצטרפו האותיות ונעשו בה תיבות, כדין אתברכא. ולכן לא תיקנו לומר אלא ד' ובכן אלו באתה קדוש, כי ברכת האבות נגד אברהם חסד, ואתה גבור גבורות יצחק, ואתה קדוש נגד יעקב, הרי הרי"ו אותיות. ושמך קדוש, כנגד המלכות כי שם נעשו שמות. וקדושים בכל יום וכו', שהם י"ב שבטי יעקב, כי כולם היו קדושים. והענין ובכן יתקדש שמך, כבר בארנו, כי בכן הוא ע"ב דיודי"ן, ולפי שסודו בחכמה, נקרא קדוש, וזהו יתקדש שמך. גם כבר הודעתיך, כי קדוש שם ע"ב דיודין, כי ד' יודי"ן הם ת', וי' אותיות במלוי השם, הרי ת"י כמנין קדוש:

ובכן תן פחדך י"י אלהינו, פחדך גי' יב"ק, גי' הויה אלהים, וזהו ה' אלהינו. והם ב' פעמים נ"ו נ"ו. שהם ב' כוחות הדין, מן ה' דין של מנצפ"ך, כי ה"פ נ"ו גי' מנצפ"ך. אמנם תן פחדך, גי' ב"פ מנצפ"ך, שהוא נגד מנצפ"ך שבבינה, ומנצפ"ך שבמלכות, שהם בריאה ועשייה, שבהם הדינין. ולזה לא הוזכרה כאן רק בריאה ועשייה ולא יצירה, וזה על כל מעשיך, על כל מה שבראת, כל המעשים, כל הברואים. וצריך למחוק מלת כמו, רק צ"ל שידענו לחוד, ובברכה זו מ"ב תיבין, חוץ מן ובכן, שהוא הפחד והגבורה:

ובכן תן כבוד י"י לעמך, י"ל ותקוה טובה לדורשיך, וצמיחת קרן לדוד עבדך, מלכות רחל, שצומחת ממטה למעלה, שאין בה רק ב' יחודים, הוי"ה אדנ"י, הוי"ה אלהי"ם, שהם גי' באר. אך בלאה שהוא דוגמת בינה, יש בה ג"כ יחוד הוי"ה אהי"ה, ועם ב' יחודים הנ"ל העולין באר, הם בגי' נר, וזהו ועריכת נר לבן ישי, שממנה משיח בן דוד בן ישי:

ובכן תן כבוד, נ"ל ששמעתי ממורי ז"ל, שיש בו כ"ז תיבות, חוץ ממלת ובכן, לפי שאנו מוסיפין בו תיבות טובה כנ"ל. וצ"ל ותקוה טובה, והוא נגד שם הוי"ה, שעיקרו הוא בז"א, שבו הוא סוד שם מ"ה. וכבר בארנו כי ובכן ג' רומז למ"ה. ונלעד"ן, שאני אמרתי זה למורי זלה"ה, ולא הודה לי, ואני מסופק:

ותקוה טובה, לפי שבכן הג' הוא בז"א כנ"ל, שהוא שם מ"ה, לכן אנו אומרים בו ותקוה טובה, שהוא סוד ת"ק ו"ה, פי' יצירה ועשיה, תי"ק ונרתי"ק אל ו"ה של הוי"ה, וזהו ותקוה. ופי' - לפי שאומות העולם, אין להם רק בעשייה לבד, והוא נפש לבד, ואפילו זהו מצד הקליפה והרע שבה, אבל בחי' הרוח אין להם כלל, לכן אנו מתפללין שלא יהא להם שום חלק אפילו בנפש דעשייה, ולא יתפסו בקדושה שבה, וז"ס שאנו אומרים ולמלשינים אל תהי תקוה ע"ד הנ"ל, אמנם עתה אנו מתפללין, שיהא לנו תקוה טובה, שהוא לפחות נפש רוח מצד הקדושה, ונפש ורוח הם סוד ו"ה, וזהו ותקוה טובה, ולזה צ"ל ותקוה טובה, כי לעולם צריך לפרש לשון השאלה והתפלה, כנזכר בפסוק הצילני נא מיד אחי, ועיין בזוהר שם. ענין ויגבה ה' צבאות, נלענ"ד ששמעתי, כי הלא כל הזווג שבאלו הימים הם בלאה, וזהו ויגבה ה' צבאות, שהם סוד נה"י דאמא, שהם נגבהים למעלה בלאה. ענין ויגבה ה' צבאות שאנו אומרים בר"ה, לפי שהוא סוד הנסירה, וביום ר"ה ננסר הראש, כי ז"ס שנקרא ר"ה כנודע, ולכן צריך להגביה עצמה למעלה, כדי ליקח הדינין מראשה, ע"כ מהחברים ז"ל:

ברוך אתה ה' המלך הקדוש, היא לאה, שנקרא מלך, והיא נעשה ה', וזהו המלך. ומאירה מן המוחין פנימים דז"א כנודע, והם מלובשים בבינה ה' עלאה, הנקרא קדוש, וזהו ה' קדוש. וכללות ברכה זו נגד מוח דעת דז"א, לכן נקוד הוי"ה בתנועות האותיות:

ברוך אתה ה' המלך המשפט, בי' ימי תשובה, היא מלכות הנקראת רחל, ע"ד המלך הקדוש כנ"ל. וכתוב לחיים טובים, נלענ"ד ששמעתי ממורי ז"ל, שבראשונה אמרנו זכרנו לחיים, ולא אמר טובים, ועתה אנו אומרים וכתוב לחיים טובים, כי היא כדרך הכותי, ששואל תחלה מעט, ואח"כ מוסיף לשאול. וע"ד הסוד, לפי שאנחנו עתה בנה"י, שהם נעשין מוחין לרחל, וזהו שאנו אומרים טובים, ע"ד שאמרנו בגומל חסדים בברכת אבות. בכל י' ימי תשובה, יש לומר אחר העמידה השלום במרומיו, ולא עושה שלום, אלא השלום בה', ולכן כי השלום גי' ספריאל, (מ"כ וכן עושה גי' ספריאל) המלך ספריאל, והוא סופר וכותב כל בני אדם בספר החיים, בי' ימי תשובה. ושאר הכוונות שוות לערבית דחול:

וקודם קדיש בתרא, שלא יחסרו לו מזונותיו כל השנה, יאמר המזמור כ"ד בתהילים. אחר כך יאמר היתום קדיש, כי יש בו תועלת למת אף בי"ט, כמ"ש כבר כ"ז במקומו:

ובצאתו מבית הכנסת, ילך לביתו וישמח לבו, ויגל כבודו, ויבטח בהש"י, ויקדש בלב שלם ובנפש חפיצה, וירחיק ממנו כל יגון ואנחה, ויסדר שולחנו, ויאכל וישמח כי הוא י"ט. ויאכל רוביא, וכרתי, ותמרא, וקרא, וסלקא, כמשארז"ל ואנשי מעשה נוהגין לאכול תפוחין בדבש, וגם נוהגין לאכול ראש כבש או איל, לזכר עקידת יצחק. וגם נכון לאכול דגים. וגם להאכיל עניים על שולחנו:

ויש לקרות על השולחן, ד' פרקים ממסכת ר"ה, נגד ד' אותיות הוי"ה, וכנגד ד' בחינת המלכות, שביארנו בביאור המשנה, ד' ראשי שנים הן ע"ש. וכן יעשה בליל ב' דר"ה, כמ"ש כ"ז לקמן היטב. ובלילה הזאת ישביע עצמו מד"ת, ושבע ילין בל יפקד רע. ולא ישמש מטתו בליל זה, אלא טבילת מצוה:

טוב לקרות על השולחן ליל ר"ה מסכת ר"ה, והם ארבע פרקים, נגד ד' אותיות הוי"ה, וכנגד ד' בחי' הנ"ל. וכמו שכתוב בביאור ארבע ראשי שנים, הן בחי' ד' ראשים, הנעשין לה ראש, לפעמים בבריאה, ולפעמים תחת היסוד, לפעמים נגד ת"ת, לפעמים נגד דעת, והם אלו ד' ראשים. ונלע"ד ששמעתי, כי ד' פרקים של ר"ה, נגד ד' אותיות אדני, לכן צריך לכוין קודם מים אחרונים בראש השנה בקריאותה:

יתגבר כארי לעמוד באשמורת זה ולעסוק בתורה כפי יכלתו, ובעליות השחר יכוין היחוד לזכירה, שנתבאר בשער היחודים, כי בזה יקנה הזכרון במוחו הטיב. ובבקר יעמוד וילך לבית הכנסת לבוש לבנים, ויתחיל להתפלל תפלת השחר בבכי ותחנונים, כי מי שאין בוכה בימים האלו, אין נשמתו טובה ושלימה:

טוב לומר בכל י' ימי התשובה, בין ישתבח ליוצר, מזמור ממעמקים קראתיך, כי סוד עומק גי' רי"ו, כי הוא גבורה, וכבר ידעת, איך בכל יום מאלו הי', מתעורר א' מי' עמקים, הנזכר בספר יצירה, עומק טוב, ועומק רע וכו'. וזה יום א', עומק ראשית. יום ב', עומק אחרית. יום ג', עומק טוב. יום ד', עומק רע. יום ה' עומק רום. יום ו' עומק תחת. יום ז' עומק מזרח. יום ח', עומק מערב. יום ט' עומק צפון. יום י', עומק דרום. כי כולם הם בסוד רי'ו:

והרמ"ע סידר, יום א' וב' עומק ראשית. (כתר חכמה) יום ג', עומק אחרית (בינה). יום ד', עומק טוב ורע. (דעת). יום ה', עומק רום. (חסד). יום ו', עומק צפון. (גבורה). יום ז', עומק מזרח. (ת"ת). יום ח', עומק רום ותחת. (נ"ה). יום ט' ו י', עומק מערב. (יסוד ומלכות):

בליל ר"ה ויה"כ, קודם קדיש בתרא, תקרא פעם א' מזמור, לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה, ותכוין באמרך ליהו"ה, נקודו ל' בפתח, י' בשבא, ה' בקמץ, ו' בשבא, ה' בקמץ. (נ"א) י' בשבא, ה' בסגול. ולא יחסרו כל מזונותיו כל השנה. ואם הוא בבית, יאמר אותו אחר קריאת התרנגול בלילות הנ"ל, וזה נקרא שם הפרנסה:

אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו, תכוין במלת קרע, לשם מ"ב, קר"ע שט"ן, שעל ידו יקרע היום גזר דיננו:

מורי ז"ל, לא היה רוצה ליש אומרים ביום ר"ה וביום השבת אבינו מלכנו חטאנו לפניך, או אבינו סלח ומחל וכו', וכיוצא מפרטי הוידוי והזכרות עונות. וכן נראה מלשון הזוהר, ושאר שאינו וידוי היה אומר (א):

הגהה (א) צמח - הטעם לזה, מפני שיש לזה זמן קבוע, אבל מה שאומרים בכל יום תוך הזמירות, יהי רצון מלפניך ה' שתרחם ותכפר לנו וכו', ותמחול וכו', אין זה הקפדה אם יאמרו אותה בשבת וי"ט:

ליל ב' דר"ה, א"צ לחפש אחר פרי חדש לומר עליו שהחיינו:

מכת"י הרב ז"ל, בר"ה בשעת הוצאת הס"ת, יאמר י"ג מדות ג' פעמים, ואח"כ יאמר רבש"ע ג"פ, כנ"ל בהנהגות חודש אלול. וכן במוסף, וביום ב' כיוצא. ויכוין בכ"ד שמות, היוצאין מכ"ד ספרים כנ"ל בחג שבועות. מכת"י הרב ז"ל, בקשות רחמים בתקוני דעתיקין, שיר למעלות אשא עיני וכו', ואורח צדיקים וכו', כמ"ש בשערי ציון. אח"כ י"ג מדות, ואח"כ מי אל כמוך וכו', ואח"כ מי אל כמוך וכו', ואח"כ ט' ת"ד דז"א, י"י וכו'. (ועיין בסידור הר"י):

מ"כ בסידור של מורי ז"ל, שישאל אדם בר"ה ויה"כ במוסף, באי"ה מקום כבודו, כשיאמר הש"ץ, לבקש א' מג' דברים, או עושר מופלג לעבודתך, או בנים צדיקים וחכמים, או השגת רוח הקודש. ויאמר יר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתמלא בקשתי בשם י"ה, בנקוד י' בשורוק ה' בקמץ, ניקודו גי' מ"ו, ואלו ב' אותיות י"ה, הם מאי"ה מקום וכו', י' בקיבוץ ה' בקמץ. אח"כ מ"כ שם כ"ד שמות של כ"ד ספרים, כנ"ל בשבועות, ונ"ל חיים שצריך לכוון בהם ג"כ:

שמעתי ממורי ז"ל, כי בודאי מי שיחזור בתשובה גמורה, ויתענה בעשרת ימי תשובה, ימחלו לו כל עונותיו, דהיינו אם חל א' מי' ימי תשובה ביום א', יתכפרו עונותיו אז מה שחטא בכל יום ראשון כל ימיו, וכן ביום ב' יתכפרו עונותיו שחטא מימיו יום ב' מהשבוע, וזה ודאי בלי ספק. סוד תענית עשרת ימי תשובה, וסוד תענית יה"כ בכל הענוים, וכן ט' באב, וסוד לילו כיומו, הכל נרמז בביאור זוהר פרשת אמור בר"מ, על סוד תב בתיובתא שוי גרמיה בתעניתא, עד דאתי יה"כ, ע"ש היטיב סוד עמוק:

שער הכ"ו שער השופר ויתחלק לה' פרקים: