פרק ג

תשמיש רחיצה וכו', ה' ענוים הם. ונבאר עצמות מציאות הה' ענוים שבי"כ מה הנה. דע, כי כבר בארנו איך בי' ימים אלו, ננסרו כל הדינין אליה, ואח"כ נמתקין קצת ע"י הז"א עצמו, אך עכ"ז עדיין צריכין מתוק אחר כדי שתוכל להיות עמו פב"פ, ולא יאמר הוא אליה, הסבי עיניך מנגדי, שהם הרהיבוני, דאינון מוקדין לי ברוב תוקף הדינין, ולכן עתה תתמתק מן הבינה עצמה. והנה עד עתה בכל השנה היה לה ולז"א, סוד אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, כולם מבינה עצמה שנותנת אליהם, אך עתה שהיא צריכה לקבל מיתוק הדינין שלא ע"י ז"א, א"כ היא צריכה להתעלות יותר ממנו, ועולה עד הבינה ממש, וכיון שהיא שם, אינה מתפרנסת מן הבינה, רק ממקום שהבינה עצמה אוכלת ושותה ורוחצת וכו', וכל ה' דברים הראשונים נתבטלו עתה, כי באים לה מלמעלה ממקום גבוה, ואותן שלמעלה ממנו אינן מושגות לנו, כי כולם בסוד הבל הפה לבד, ומשם ניזונית, ולכן אין אנו יכולין לאכול ולשתות, כי כבר נתבטלו, אך כנגד ה' דברים ההם, באים אליה עתה בסוד הבל הפה, ולכן יש לנו כנגדן ה' תפלות ביום זה, בסוד ההבל:

וז"ס כי לא על הלחם לבדו יחיה אדם, כי על כל מוצא פי ה', שהיא ההבל, וכמ"ש בע"ה פסוק זה עצמו, כי לחם הוא גימ' ג' הויות, שהם גי' מזלא, ומשם נמשך הלחם, עתה ניזון במוצא פי ה', שהוא סוד ההבל לבד, כמ"ש כי כל אלו הה' דברים, הם נמשכין לזו"ן מן חיצונית חג"ת נ"ה של הבינה, אך עתה היא ניזונית מפנימית, שהם ה' קולות פנימית שבתוכן עצמן, והם סוד מוחין פנימים:

נמצא, כי סוד אכילה ושתיה ביום זה, הוא מפנימית מוחין אשר בחג"ת נ"ה של הבינה, הנקרא ה' קולות. וכן הענין ביום התענית, שאדם ניזון מן המוחין שלו כנודע, לכן תמצא כי ענוי הוא גימ' צו"ם, והוא גי' קול, והענין, כי אלו הה' קולות עליונים, שהם ה' תפלות שביום זה. והנה ז"ס מקולות מים רבים, כי הלא ר"ת אדירים משברי י"ם, "אדיר "במרום "יי, ר"ת אמ"י אב"י. ר"ל - כי יש קולות עליונים שמהם ניזונים או"א, אשר מאלו ניזונית עתה המלכות ביום זה:

אמנם אלו הה' קולות הם סוד נה"ר פר"ת, בינה הכוללת כל הד' נהרות כנזכר במדרש, ובו נכללין כל המים רבים. ולכן ה"פ קול, גי' פרת. ועתה ביום זה, אע"פ שהז"א אינו עולה ויונק משם, עכ"ז כיון שאין לנו יניקה מז"א, אלא ע"י הנוקבא, והנוקבא עצמה היא למעלה, לכן גם הזכרים מתענין ביום זה:

אמנם נבאר לך תחלה מזון או"א, שהוא מן הפה דא"א, וכולו בסוד האכילה ולא שתייה. אך למטה בזו"נ, הכל בסוד שתיה. וזה סוד אכלו רעים למעלה, שתו ושכרו דודים לתתא. (בזוהר ויקרא ד"ד) ודע, כי ב' אכילות הם למעלה, וב' שתיות הם למטה. והנה מן עתיק יומין דבגולגלתא דא"א, נמשך סוד אכילה ומזון לתתא, עד הפה של א"א, ואח"כ יצא משם ולחוץ, כי אינו יכול להיות מוגבל לכנוס בפנים, ואז יוצא דרך הפה לחוץ, ומשם נמשך דרך הדיקנא למטה עד נגד הפה של או"א, והוא מקיף אותן בסוד הבל, ומשם שואבים או"א, וניזונים ממנו ע"י שאיבה לבד, והוא מזון של ג"ר שלהם. ועוד יש אכילה שנייה, הנמשכת ממוח דא"א עצמו אל פיו, ומשם נכנס בפנימותו דרך הגרון, שהוא כתר דאו"א כנודע, ומתפשט עד הפה של או"א, ואז יורד בפנימית גרונם עד הו"ק שלהם, ואלו הם סוד ה' קולות הפנימים שאמרנו לעיל, שהמלכות ניזונית מהם ביה"כ, ושנים אלו הם סוד אכילה כנ"ל:

אך מהבינה נמשכת ב' מיני שתייה לזו"נ ע"ד הנ"ל, כי משם ולמטה הוא סוד המים. והנה ממה שיורד אל הבינה מלמעלה מא"א דרך המוח שלה עד פה שלה, הנה יורד דרך גרון, דרך פנימית, ומשם ניזונים ג"ר דזו"נ. וממה שיורד מבינה ממוח שלה ממש, נמשך עד פה שלה, ומשם יוצא לחוץ ויורד, עד ו"ק של זו"נ, וניזונים ממנה. והנה זהו היפך מן הפה דא"א, כי שם היותר עליון יוצא לחוץ. ובכאן הוא היותר עליון, הוא יורד בפנים:

אך הטעם, כי כאן שהיא בינה אמא, אשר דינין מתערין ממנה, וכולה הוא סוד אהיה, סוד דינין, לכן אם מה שיורד מן הראש שלה עצמה יכנס בפנים בגרון שלה, ויעבר בכל גופה, הנה יהיה מים מלוחים ומרים, לכן הם צריכין לצאת מן הפה, ולא יכנסו בגופה, כי הלא הם מלוחים קצת, להיות בסוד הבינה עצמה, ואם יעברו בכל גופה, יהיו מרים, לכן יוצאים מן הפה. והם סוד הרוק שאדם מוציא בפיו. והנה רו"ק גי' ש"ו משופר, והנה נבאר בע"ה למטה בסוד השתייה מה עניינה, שהיא נמשכת מט' יודי"ן שיש בד' מלואים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ומן ה' יודין שיש בג' מלואי אהי"ה ביודי"ן בההין אלפין, הרי הכל י"ד יודי"ן, ואם תצרף י"ד יודי"ן אלו עם רו"ק, שהיא ש"ו משופ"ר, יהיה ש"ך, אשר בארנו בשופר, שנשלם ש"ו עם הי"ד האוחזת בשופר, והם הש"ך ניצוצין, שהם כח הדין כנ"ל, ובעברם בשפתיים שהם בומ"ף, והם סוד ד' מילואים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שהם גי' קכ"ח, כמנין בומ"ף, ושם מתמתקין בד' מלואים אלו. כי אע"פ שהי"ד יודי"ן הם ג"כ מן הד' הויו"ת אלו, עכ"ז בהיותם מעורבים בג' מלואי אהי"ה הם מלוחים, אך עתה שהם עוברים בשפתיים לבד, מתמתקין שם:

וענין היותן מלוח, הענין הוא, כי הלא כאשר הד' הויו"ת הנ"ל מתערבים בג' אהי"ה הנ"ל, הנה הם מלוחים, אך השם האחרון של ב"ן, הוא נקרא מים מרים ממש, אך הויות ראשונים ע"ב ס"ג מ"ה, הם מלוחים ולא מרים. והטעם כי הע"ב לבד הוא מתוק, כי הוא בסוד החכמה, אבל האחרים משם ס"ג ולמטה, הם מבינה ולמטה, והנה הב' מהם ס"ג ומ"ה, אין כ"כ מרים כמו שם ב"ן, ולכן כאשר יצטרף שם ע"ב בס"ג ומ"ה, יתמתקו כולם יחד, ויהיה כולם מלוחים ולא מרים, כי שם ע"ב יסיר מרירותן, וישארו מלוחים לבד ג' הויות אלו, והנה מלח גי' ג' הויות, ובצאתן דרך השפתים יתמתקו כנ"ל, אך השתיה הנמשכות מלמעלה מן הבינה אל תוך הפה, הם מתוקים מאוד, ואפילו אם יתערבו בגופה, אינם נמלחים, לכן נכנסים דרך הגרון:

ועתה נבאר הה' דברים שהם דרך אכילה ושתייה וכו' הבאים אל הזו"נ מן הבינה, ואח"כ נבאר הה' קולות הפנימים. ואע"פ שבארנו, שאין לזו"נ רק ב' שתייות לג"ר ולו"ק שלהם, עכ"ז יש בחי' אכילה ג"כ, כמ"ש בע"ה. תחלה נתחיל בסוד אכילה, דע, כי כבר ידעת מ"ש בסבא פרשת משפטים ע"פ שארה כסותה וענתה. והענין דע, כי האכילה זאת נמשכת ממוח בינה הנ"ל, והוא, כי הלא דע, כי יש הוי"ה בניקוד אלהים מבינה, ושם זה יש בו ד' אהי"ה, כיצד - אהי"ה דיודי"ן שהוא קס"א א', באות יו"ד. ואהיה דיודין שהוא קס"א שני, באות ה'. ואהי"ה דאלפין בו', ואהי"ה ההי"ן בה', והנה האכילה נמשכת מן הראש שלה, שהוא אות י' הנ"ל, שמשם יוצא אהי"ה דיודי"ן קס"א, וממשיך קס"א הב' הרמוז באות ה', והוא מתפשט למטה עד החסד שלה, ושם נעשין סוד האכילה. ואמנם כי כבר בארנו לך, שאין שום שפע יורד אלא בהמשך החסד, והטעם הוא, כי כל מיני שפע הם משתנים ברדתן למטה, משא"כ בבחי' החסד שהוא אור קדמאה, שהיה מאיר מסוף העולם עד סופו, ואינו מתעבה ומתיש כחו, וכ"כ אורו גדול למטה, כמו למעלה, לכן כל מיני שפע צריכין להתלבש בו ולירד למטה, וז"ס יומם יצוה י"י חסדו:

(א"מ - כי ז"ס הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחס"ד) והענין, כי הלא החסד שבחכמה, הוא מתפשט בכל הבינה, ואח"כ חסד דבינה מתפשט בז"א, ועל ידו מתפשט השפע בכולהו. ואח"כ השפע של ז"א מתפשט במלכות כנ"ל, וזה החסד הוא שעליו נאמר, יומם יצוה י"י חסדו, יומא דכולהו יומא, דאזיל עם כולהו יומין, והבן זה:

ונחזור לענין, כי החסד שבחכמה, הוא שם ע"ב דיודי"ן, ומתלבש בו השם של אהי"ה דבינה, שהוא אהי"ה דמלוי יודי"ן הב' של אות ה', הנמשך מן אהי"ה הא', ושניהן יורדין למטה. וכבר ידעת, כי אהי"ה זה הוא בראש הבינה, ושם ע"ב דמלוי יודי"ן של חסד החכמה, הוא בו"ק שלו, ולכן כיון דאו"א נפקין כחדא ולא מתפרשין והם שוין יחד, א"כ גדול כח שם אהי"ה זה הנמשך מראש הבינה, יותר משם ע"ב הנ"ל כי הוא מן ו"ק ולא מן הראש, ואע"פ שהוא מן החכמה, ולכן אל תתמה אם מתלבש שם אהי"ה הנ"ל בשם ע"ב הזה:

וזה סוד הנזכר באברהם, והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. פי' - כי הלא אכילה זו שבארנו, הוא סוד מ"נ, כמ"ש בע"ה, והוא מזון המלאכים ג"כ, ואינו נמשך רק ע"י החסד שבחכמה, הנקרא אברהם. והנה שם זה דע"ב הרומז באברהם, הוא יותר חיצוני מן שם אהי"ה של הבינה הנ"ל, כי שם אהי"ה דיודין מתלבש בו כנ"ל, נמצא כי שם ע"ב, הוא תחת שם אהי"ה דמלוי יודין, שהוא גי' עץ, וז"ס והוא עומד עליהם תחת העץ, ואז על ידי התלבשות זו נמשכת האכילה, ואז ויאכלו:

ונחזור לענין, כי הלא כשמתלבשין ב' שמות אלו זה בזה, יש בהם ז' יודי"ן, וא' של אהי"ה יש בה ב' יודי"ן, הרי הם ט' יודי"ן, גי' מ"ן, ואלו הז' יוד"ין הנ"ל, הם סוד ז' נקודות, שיש בשם הוי"ה שבבינה, המנוקד באלהי"ם, שהם שב"א וסגול חיריק חול"ם, הרי ז' נקודות, תוסיף הב' יודי"ן של א' דבינה, יהיו מ"ן כנ"ל, ואלו מגיעין ויורדין עד החסד שלה, כי שם סוד האכילה כמו שנבאר, וכיון שז' יודי"ן אלו הם נקודות אלהים, צריך שיהיה רומז שם אלהים ג"כ עצמו במזון הזה, כי כיון שכל המזון הזה הוא מן הבינה שהוא בסוד הגבורה ונקרא אלהים, והנה כבר ידעת, כי אלהים במילוי, אלף למד הי יוד מם, גי' ש', הוא ש' דשארה. וכללות שם אלהים, א' של שארה. ואלהים ברבוע, גי' ר' של שארה. וה' אותיות של אלהים, הרי ה' של שארה. הרי שם אלהים במלת שארה בכל חלקיו, וכבר ידעת ששארה היא בינה, שהוא אשר ה', בסוד אשר הוצאתיך מארץ מצרים, וכמ"ש בע"ה. אמנם כבר בארנו, כי מזון זה הנקרא שארה, יורד עד חסד שבבינה, והנה כבר ידעת, כי שם מ"ב הוא מבינה, מחסד שלה ולמטה. ושם אבגית"ץ בחסד דבינה, והנה שארה גי' אבגית"ץ, כי המזון מצד החסד, הנקרא אבגית"ץ. גם ידעת, כי יש שם מ"ב יוצא מן בראשית עד ב' דובהו, נמצא כי שם אבגית"ץ, רומז במילת בראשית, שהם אותיות שאר בי"ת, ובית הוא בינה, הנקרא בי"ת כנודע, והיא ה' ג"כ, הרי כי שא"ר בי"ת, הם אותיות שארה, כי שאר בית ושארה הכל א':

נמצא כי אלו המזונות נקרא בראשית, ויורדין בחסד של הבינה, הנקרא ברא, והוא, כי כבר הודעתיך, כי זה המזון דז"א, הוא בחיצונית, הבינה. אך ביה"כ, הוא בפנימית הבינה הנקרא קולות כנ"ל, ודע כי החיצונית דבינה, הם ב' שמות הויה אהיה, הכל הוא במלוי ההין, שהם ב"ן וקנ"א, שהם גי' ברא, ומתפשט בכח חסד אבא בכולה, ואח"כ בהגיעו שם כל המזון הזה נעשה אלהים, שהוא סוד שארה כנ"ל, אשר הוא בגי' אלהים ע"ד צירוף הנ"ל, וזהו בראשית ברא אלהים:

ואל תתמה, אם שם ב"ן בחסד, כי הלא כמו שידעת, כי חסד גנוז בפומא דאמה, יסוד הזכר, גם חסד הבינה גנוז ביסוד הבינה, ולכן צריך כי שם ב"ן שהם מ"ן של יסוד הבינה כנודע, צריך שיהיה שרשם בחסד שלה, ומשם מתקבץ ביסוד שלה:

גם אל תתמה אם שם קנ"א בחסד, כי ע"ז כתיב, כי י"י אלהיך אל קנא, כי אל הוא בחסד, עכ"ז היא קנ"א:

ונחזור לענין, כי אכילה הוא סוד מ"ן כנ"ל, אמנם כמ"ש כי האכילה נקרא מ"ן הנקרא ט' יודין, הנה כל זה מציאת הוא ג"כ בשניים שבפה הבינה, אשר בהם נטחן המ"ן הזה, ודע כי א' של אהי"ה, הוא סוד הפה והשניים של הבינה, באופן זה - דע, כי הנה י' של הויה שבחכמה, היא עצמה א' של אהיה שבבינה, והנה א' הוא בצורת יו"ד כנודע, והנה מצינו כי יו"ד של חכמה, מן ו"ד שבה, נעשית צורת הבינה צורת ה', שהוא תחלה ו"ד, ואח"כ ד"ו, הרי בצורת יו"ד, נכלל יו"ד ו"ד, וכל אלו גי' ל', וצריכין להיות בצורת א' של אהיה ג"כ באופן זה - י"ו למעלה, ולמטה וד"ד, ודלת א' כלולה בחברתה, כזה א', הרי כולם נכללין בא' זו, הרי נרמז המ"ן בא' דאהיה, והוא כ"א, תחבר ב' דלתין יהיו מ' סתומה, והב' ווי"ן אם תחבר זה על זה, הם צורת נ' פשוטה הרי נרמז המ"ן הזה, בא' דאהי"ה, והנה המ"ן זה שוחקים אותו השיניים דאימא אשר הם ל', כמספר ציור א' דאהי"ה הנזכר לעיל. ואלו הם ל' שיניים אשר בפה של הבינה:

ולפי שכל אלו המזונות נמשכין מן החסד של החכמה, ולא מלמעלה, ולכן חסרים בה ב' שיניים האחרים, כי הלא ל"ב שיניים הם, ואין כאן אלא ל', נגד חו"ב של חכמה שחסרו כאן. אבל על כ"ז, ב' שיניים אלו נעשין בכלל כל, כיצד - הרי אמרו כי א' זו צורתה יו"ד, והנה יוד הוא צורת א', וצורת ד"ו היא צורת ה', הרי ב' אותיות א"ה, נעשים מצורת א' זו בכללותיה, ואלו ב' אותיות משלימין הב' שיניים החסרין מן הפה, ובזה נשלמה. והנה אלו הב' אותיות של אהי"ה הראשונים, שהן א"ה, ואלו הם ג"כ אותיות א"ה, מן שארה, כי אותיות ש"ר הם ב' אלהים, שהם ב' החניכים, כמ"ש בע"ה:

והנה בארנו, איך ד' אחת כלולה בד' של א', שצורתו יוד, כי הו' שבנתיים נחלק לב', אחד למעלה ואחד למטה והרי כאן ד' נוספות, והיא ד' של אדני, והיא צורת א' שהוא יוד, הרי א"ד מן אדנ"י, והב' ווי"ן אשר בצורת א' כנ"ל, הם הראשונה בסוד ס', כי היא דבוקה אל י', י"פ ו' הרי ס'. והו' השנייה הוא ששה, הרי ס"ו, נגד שם אדני עם כולל, והוא גי' אכילה. גם אם הב' דלתי"ן תחברם כזה ם', יהיה ם' סתומה של מנצפ"ך, והב' ווין הם ן' פשוטה, הרי מ"ן, שהוא סוד המזון עצמו כנ"ל. והנה נמצא, כי אות י"ו של אות א', הם י"ו שניים העליונים, ואותיות ו"ד עם ב' אותיות א"ה הנ"ל, הם י"ו שניים תחתונים הרי ל"ב שיניים. וכבר נתבאר עתה, ב' אותיות הנ"ל, הם י"ו שיניים, הם א"ה מן שארה. ועתה נבאר אותיות ש"ר מן שארה, הנה ידעת, כי בסוף החניכים העליון ותחתון, במקום אשר שם השיניים, הם נקראים ב' חניכים אלו, אלהים אלהים, ואלהים עליון במלואו יודין, גי' ש', הרי ש' של שארה למעלה. ואלהים תחתון, הוא ברבוע, גי' ר', והוא ר' של שארה:

ועתה נבין הדברים יותר, דע, כי הכתוב אומר, ממעונות אריות מהררי נמרים, ופי' בזוהר פרשת שמות ד"ג, שהם על השיניים, ופי' הענין, כי השניים עם שרשן שהם ב' חניכים, הם ב"פ ארי"ה, רי"ו רי"ו, וזהו ממעונות אריות, כיצד - כי הרי אלהים עליון בריבוע הוא ר', ועם י"ו שיניים העליונים הרי רי"ו. וכנגדו למטה, הרי ב"פ רי"ו. ואנחנו בארנו בכאן, כי למעלה הוא ש', ולמטה הוא ר', והענין הוא, כי למעלה הוא ש' באופן זה - כי כאשר תסיר רי"ו מן ש' נשאר פ"ד, והוא סוד אחה"ע בגי' שבגרון, שהוא הבינה, והוא נמשך בכאן מן החניכים שהוא סוף החכמה שהוא החיך, הרי נשאר רי"ו. ולמטה ג"כ אלהים ברבוע עם י"ו שניים תחתונים, הרי ב"פ רי"ו שבארנו, שהם ממעונות אריות:

ועדיין יש מקום שאלה, כי למעלה יש רי"ו מן ש' כנ"ל, ועוד י"ו שיניים עליונים הרי רל"ב, אך הענין, כי השניים הם ל"ב, נגד ל"ב נתיבות חכמה, ולכן כל מציאת ל"ב הם נמצאים בחכמה, לכן הם רל"ב, שהם אלהים ברבוע העולה ר', ועוד הל"ב שיניים הנכללין שם כולם. אך אח"כ נחלקים, וחציים נשארין למעלה, וחציים לקחה הבינה למטה, שהם י"ו שיניים התחתונים. גם דע, כי זה רל"ב, לפי שהוא בחכמה חניכים עליונים, לכן הוא רל"ב, נגד ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ששורש כולם בחכמה, הרי בארנו סוד אכילה: