הקדמה מן המהדורה שהודפסה על ידי הגה*צ ר' חיים פרידלנדו
ספר "קול התור" יצא לאור בראשונה ע"י הרב שלמה זלמן ריבלין ז"ל לפני כעשרים שנה בירושלים. התאריך המדויק קשה לקבוע, כי מחוסר אמצעים נדפס מעט מעט במשך זמן של כמה שנים. מכל המהדורא הראשונה נראה שלא נשתמרו בעולם זולתי טפסים בודדים ביד בני הרב הנ"ל ואחדים ממקורביו. כל הטפסים הנמצאים מן המהדורא הראשונה, חסרים הם בסופם. כי מחוסר אמצעים לא הספיק הרש"ז להשלים ההדפסה. הקדמת המו"ל הראשון, הרב שלמה זלמן ריבלין זצ"ל, לא נדפסה בהוצאה הראשונה. מצאנו אותה בכ"י בידי מר שמואל ריבלין נ"י. תודתנו הכנה אמורה לו וליתר בני המו"ל שהרשונו להעתיקה ולהדפיסה עם הספר. בהקדמה זו לא נזכר דבר על קוהות המחבר הגאון רבי הלל בן רבי בנימין משקלוב. אולי עשה כן משום שסמך על ספר "חזון ציון" שחיבר במיוחד על קורות משפחת ריבלין ועליית תלמידי הגר"א. מכל מקום חסרון יהיה לספר נשגב כזה אם יקרא בו אדם מבלי דעת מעלת מחברו. על כן אמרנו למלאות חסרון זה ועל פי החומר שבספר "חזון ציון" התוונו בקווים מועטים דמות המחבר ודמות תולדותיו שהלכו לאור תורתו.
הגאון ר' הלל משקלוב, מחבר ספר "קול התור", נולד בשנת תקי"ח. אביו הגאון רבי בנימין ריבלין היה בן דוד של רבינו הגר"א ומתלמידיו המובהקים. איש חי היה רבי בנימין ורב פעלים לתורה ולגמילות חסדים. מכספו הקים בשקלוב ישיבה גדולה, ישיבה אשר תכנית הלימודים נקבעה ע"פ דרכו של הגר"א ובהסכמתו. בהשפעתו של רבי בנימין העבירו עשירים רבים ממיודעיו את מגוריהם ועסקיהם לשקלוב. כוונתו בזה היתה להקים גוף מחזיק למרכז התורה המפואר אשר יסד. מימיו זכתה העיר שקלוב להיקרא בכינוי "יבנה דרייזן" ואת רבי בנימין היו מכנים בשם "בונה העיר שקלוב וחכמיה".
מסופר שבהיות רבי בנימין בן חמשים ושתים נתעשר עושר מופלג מאד. בימים ההם ראה בחלומו חזון נפלא על ירושלים. עודנו תחת רושם החלום נסע רבי בנימין אל רבו הגר"א ויספר לו על חלומו ועל רוב עשרו. הגר"א הראה לו שבחלום זה נתבשר על שליחות שמים עליונה שנמסרה לידו וליד רבי הלל בנו. עליהם לעלות ולהתיישב בא"י, ויהד עם זאת עליהם לפתוח בפעילות נרחבת לעורר לבות ישראל לשיבת ציון. רבי בנימין נתפעל מאד מפתרונו של הגר"א, פתרון שפתר לפניו תעלומת החלום והעושר כאחד. בשובו לשקלוב מיד ניגש להגשמת שליחותו. נשתמרה בידינו מן התקופה ההיא אחת מדרשותיו הנלהבות של רבי בנימין על קיבוץ גליות המיוסדת על פסוק הנני מביא אותם מארץ צפון (ירמיה ל"א). לדברי רבי בנימין מקרא זה מלמדנו שמארץ צפון - דהיינו ממדינת רוסיה שהיא בצפונה הקיצוני של ירושלים ובייחוד מעיר שקלוב - תהיה תחילת ההתעוררות לשיבת ציון ובנין ירושלים. ע"י רבי בנימין נתעוררה בשקלוב תנועה נלהבת לשיבת ציון, תנועה שפי הגר"א נקב בשמה "חזון ציון". וזכתה שקלוב שמקרבה יצאו רוב העולים הראשונים לא"י. ותהי לנס לעיני כל תפוצות הגולה. רבי בנימין עצמו יצא משקלוב בשנת תקע"ב לעלות לא"י אך לא הגיע למחוז חפצו כי נפטר בדרך.
מחבר "קול התור" רבי הלל, בנו של רבי בנימין, זכה גם הוא להימנות בין תלמידיו המובהקים של רבינו הגר"א. שבע עשרה שנה היה רבי הלל משמש לפני הגר"א. בשנת תקמ"ג, כאשר ראה הגר"א שאין דעת קונו מסכמת שיכנס הוא לא"י, החליט למסור שליחות שמים זו שבידו, דהיינו הפעילות למען קיבוץ גליות וישוב א"י, לידי תלמידו. והיה רבי הלל האיש שבחר בו הגר"א והעמידו בראש התנועה הנשגבה הזאתל תנועה "חזון ציון" כנ"ל. לידו מסר הגר"א כל סתרי האתחלתא דגאולה, ופרטי כל המעשים שעל ישראל לעשות לקרב על ידם את הגאולה השלמה. תורת האתחלתא דגאולה שקיבל דבי הלל מפי הגר"א, תורה רחבה ועמוקה היא. תורה זו היתה שקיבץ רבי הלל בספר גדול ועמוק, ותמצית מאותו ספר הוא ספר "קול התור" שלפנינו.
רבינו הגר"א נפטר לעולמו בשנת תקנ"ח. הוא נפטר, אך תורתו - תורת האתחלתא דגאולה - נשארה חיה . וקיימת בין תלמידיו. תורה זו היא שנתנה עוז בלבבם להכניס עצמם מלכתחילה בכל התלאות הצפויות להם בדרך הארוכה, ובהמון סכנות שהיו אורבות להם בהגיעם להתיישב בארץ חרבה ושוממה. בשנת תקס"ט יצאו מרוסיה השיירות הראשונות לא"י. אחר עשרה חדשים של דרך מלאה תלאות, בה/ אלול תקס"ט, הגיעה לצפת השיירה הראשונה. בראש השיירות הראשונות עמדו י"ר מתלמידיו של הגר"א. בחשון שנת תקע"ב עברו שבעה מתלמידי הגר"א, ובראשם הגאון רבי הלל, להתיישב בירושלים. בבואם לירושלים לא מצאו שם כי אם כעשרים יהודים ספרדיים ותשעה יהודים אשכנזים. מיד עם בואם לירושלים נגשו רבי הלל וחבריו לבסס כל המוסדות החיוניים לישוב יהודי. הם הקימו מוסדות תורה וחסד, דאגו לשיפור המצב מבחינה רפואית, הקימו חברת השמירה שהיתה מכונה "הגברדיא" אשר לולא היא לא היה הישוב יכול להתקיים בימים ההם אפילו שעה אחת. מסירות על טבעית היתה דרושה מרבי הלל וחבריו בהנהגת הישוב בתנאי התקופה ההיא. מגפות, שודדים ועלילות שוא, חוסר מים ומזון קושי הקשר עם הגולה, אלו ותלאות רבות זולתן עברו על המתיישבים הראשונים, ואילולא אמונתם המופלאה בשליחות שמים התלויה בהם ואור תורת האתחלתא דגאולה המסורה בידם מפי הגר"א - לא היו יכולים לעמוד בתנאים ההם בארץ. עם בוא השמועה לרוסיא שרבי הלל וחלק מן העולים עלה בידם להתיישב בירושלים, גברה ההתעוררות בין יהודי רוסיה ורבים גמרו בלבבם לעלות לירושלים.
רבי משה, בנו של רבי הלל, עודנו נער כבן ט"ו נתפרסם כדרשן המפליא את כל שומעיו. פעם הביאו אביו לוילנא והעמידו לפני הגר"א למען ישמע את כחו בדרשנות. הגאון שיבח את משה הצעיר ואמר לו: דע שבכח זה שנתן לך ה' ית' עליך להיות דורש לציון, וכמו שלמדונו חז"ל (ר"ה ל' ע"א) על הפסוק ציון היא דורש אין לה, מכלל דבעיא דרישה. גם רמז הוסיף לו: "דורש ציון" עולה בגימט' "משה בן הלל בן בנימין". דברי הגר"א השאירו רושם עמוק בלב הצעיר. ברוח נלהב מלא אחרי ציווי הגר"א וימים רבים הפליא לדרוש לציון, עד שכל העם ידעוהו בשם "רבי משה דורש ציון".
נכדו של רבי משה "דורש ציון" היה רבי יוסף, המכונה רבי יושע ריבלין. עד ימיו התרכזה הפעילות בירושלים על ביסוס הישוב בתוך חומות העיר ושיפור תנאי החיים שם. רבי יוסף היה הראשון אשר פתח בבנין שכונות מחוץ לחומות ירושלים. ברוח נועז נתאזר רבי יוסף לקיים צו הנבואה "הרחיבי מקום אהלך וגו'" ברוח רבינו הגר"א, שלש עשרה השכונות הראשונות שמחוץ לחומות ירושלים כולן נבנו ע"י רבי יוסף. במסירות נפש פעל רבי יוסף לקיים מצות ההרחבה. הבית הראשון שבנה היה בית היסוד של שכונת נחלת שבעה. בחודש תמוז תרכ"ט נשלם בנין בית היסטורי זה. בימים ההם היתה כל סביבת ירושלים העתיקה מדבר שומם ושערי העיר היו נסגרים כל יום עם רדת החשיכה. שנתיים ושמונה חדשים גר רבי יוסף לבדו בבית זה, ולא שת לבו לשממון אשר מסביב. כוונתו היתה לעורר לב אחיו שבעיר לצאת ולהתיישב מחוץ לחומה, לקיים משאת נפשם של הגר"א ותלמידיו בבנין ירושלים והרחבת גבולה. ואכן בשנת תרל"ב זכה רבי יוסף לראות פרי מעשיו, כי נבנו בשנה ההיא ארבעים וחמישה בתים ליד ביתו והתישבו בשכונה יותר מחמשים משפחות. וכן היה מנהגו של רבי יוסף כל ימיו: כל שכונה שבנה, היה הוא הנחשון שנכנס לגור בה ראשונה, עד אשר התבססה השכונה ויצאו אחרים אחריו. מלבד י"ג השכונות שבנה רבי יוסף, שהן מצבת עולם לזכרו הנעלה, עוד השאיר אחריו פזמונים ומאמרים רבים. כל פזמוניו מיוסדים על תורת הקץ המגולה הכלולה בספר "קול התור" עיקריה כלולים גם בפזמוני רבי יוסף ומאמריו שרבים מהם נתפרסמו בחוברות וכתבי עת שונים של תקופתו, כמו "המגיד" "הצפירה" ו"הלבנון".
בנו של רבי יוסף, הרב רבי שלמה זלמן ריבלין, הוא המו"ל הראשון של ספר "קול התור", כאמור, ולו אנו מחזיקים טובה שלא אבדה מאתנו כליל תורת הקץ המגולה המפוארת של רבינו הגר"א.