אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / האר"י / ספר עץ חיים / שער ג / פרק ב

פרק ב

אמנם דע כי כל בחי' ה' פרצופים שבכל עולם ועולם הנ"ל הנה כל א' כלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידין וצריך המעיין לחקור על ניתוח אברים שבכל פרצוף ופרצוף איך יפגשו אבר פרצוף זה באבר פרצוף המלבשת אותו כי אין עומדים כל הפרצופים בשוה ובקומה א' נמצא כי ראש המלכות דעשיה נפגשה בתחתית העקב דא"ק וכעד"ז בכל שאר הבחי' לא יכילם העין כ"א נגולו כספר השמים וכפי דבוק זה האבר שבזה הפרצוף באבר הפרצוף שכנגדו לפעמים יפגשו עין בחוטם ואזן בעקב וכיוצא בזה לאין קץ. וזהו ענין חכמת הצירוף כ"ב אותיות א"ב אל"ף עם כולם וכולם עם אל"ף וכיוצא בשאר האותיות והם הם גורמים השינוי שאין לך יום שדומה לחבירו ואין צדיק דומה לחבירו ואין בריה דומה לחבירתה וכל הנבראים כולם לצורך גבוה כי אין יניקת כולם שוה אף לא תיקון כולם שוה ותתקן החלבנה בקטורת מה שלא תתקן הלבונה לכן היה צריך באלו העולמות טו"ר ובינוני ובכ"א מינים לאין קץ. והנה אלו הה' פרצו' של עולם האצילות נתבארו באד"ר ובאד"ז וז"ס בהבראם בה' בראם כי כל הנבראים היו בחי' ה"פ הן באצי' הן בבי"ע וז"ס ה' זעירא כי כולם יצאו מה' זעירא דמלכות דא"ק (אחר שנתמעטה) [אחר שנתפשטה] בסוד ז"ת שלה לבד ואז היתה ראש להם כנ"ל לכן נרמזו בה' זעירא והנה הי"ס דאצילות להיותם לבושים למלכות דא"ק התחילו בהם הסיגים ונרמזו באלה המלכים הנזכר בראש אד"ר כי כולם בני מלכים הם בראשית ברא אלהים [שהיא מלכות דא"ק הנקראת אלהים ומכחה נבראו שמים וארץ דאצילות] ומתחלה לא נתקנו עד שיצא הדר מלך הח' (ממ"ה סא"א) שם הוי"ה הוא תולדות היסוד דא"ק מילה שניתנה בח' והוא הדרת פני [נ"א פנים] זקן והוליד טיפת הלובן הנקרא חסדים והטיל במ"ן דמל' שבו (נ"א מ"ד במ"ן במל' שבה) שהוא טיפת אודם ארץ אדום וכדין עלמין אתתקנו שהם ז' מלכים הכוללים הי"ס דאצילות כי ראשון כולל ג"ר וכדין עלמא אתבסם בזווג יסוד ומל' דא"ק. וזהו ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים שיתף רחמים בדין ואז נתקן האצילות גם המלכות עצמה דא"ק שהיא ראשית דאצילות והיא עתיק יומין נתקנה טיפת אודם שלה [היינו אור ז"ת שלה המתלבשת בי"ס דאצילות] ועלי' נאמר באד"ר דקל"ה ע"א כל רישא דעמא דלא אתתקן איהו בקדמיתא לית עמא מתתקן ואין הכוונה ח"ו עליה עצמה רק על הארת ז"ת שבה המתלבשים בי"ס דאצילות אך עצמות ממש ז"ת שבה נשארו למעלה במקומו רק ניצוצי אורם הם היורדין להתלבש באצילות ונק' רישא דעמא ולכן נקרא אנ"י ונק' אי"ן ודא מל' דא"ק וכתר דאצי' והבין וז"ש באדר"ז דרפ"ח ובג"כ אקרי ע"ק אין דבי תליא אי"ן, בגין דהאי חכמתא סתימאה (אקרי אי"ן דביה תליא) דביה מתפרש תלת זמנין כו' שהוא חכמה דא"ק המתלבש' בעתיקא שהוא כתר דאצילות ואז נקרא אי"ן. הרי אם ירצה המעיין להעמיק בדברינו אלה יסתכל היות א"ס פנימי' לעולמו' ומקיף כל העולמות ורגלי קומת א"ק המלביש את א"ס מבריח עד סיום כל העולמות אבי"ע. ואציל' לבוש לז"ת דמלכות שבו וכל בריאה לבוש לז"ת דמל' דאציל' וכל היצירה לבוש לז"ת דבריאה וכל עשיה לבוש לז"ת דמל' דיצי' והיה (נ"א כי) עקביים דא"ק מתלבשים בי"ס דעשי' וכ"א כלולה מק' הרי אלף יומין דחול כי שם הקלי' כולם ובהשתלם להזדכך ולהתברר האור מעולם העשיה שהוא יסוד יעקב י' עקב כי הם עשר ניצוצי אורה הניתנין בעקב שהוא עולם העשיה כי אז בעקבא משיחא היא א"ק חוצפא יסגא ואח"כ יעמדו רגליו על הר הזתים דכתיב ועמדו רגליו וגו' וישתלם קומתו ועליו נאמר הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. ישכיל מעשיה בסוד ונחמד העץ להשכיל עץ הדעת. ירום מיצירה. ונשא מבריאה. וגבה מאציל'. מא"ד אותיות אדם. הוא א"ק. אז יבוא משיח בע"ה ומחת לצלמא על רגלוהי הם הקלי' שכנגד ג' עולם בי"ע. כי על האציל' נאמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. והבריאה היא רישא דדהבא כי היא בחי' זהב מצפון זהב יאתה שהיא בינה עלמא דאתכסיא המתלבשת ומקננת בבריאה כנ"ל וקלי' דיצירה כסף ונחושת. וקלי' דעשיה פרזלא וחספא. והאבן מל' האחרונה שבכל העולם הוא עקב א"ק ואתה תשופנו עקב. בהאי אבן רצוץ מוחא דנחש ומחת לצלמא על רגלוהי שבעשיה ואז שמים דעשיה וארץ דעשיה נאמר עליהם שמים כעשן כו' והארץ כבגד תבלה כי בהגלות רגלי א"ק על הר הזתים אשר בתוכם הא"ס מתלבש כנ"ל ואז יהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור ז' הימים הראשונים ז"ת דמלכות דא"ק כנ"ל הנקרא ע"י דאצילות:

חזרה לראש הדף
Site location tree