פרק ה
ועתה אחר שהוא מטי בכתר צריכין אנו לבאר מציאות לא מטי בחכמה ובינה נודע כי כל האורות שבחו"ב הם עולין בכתר בהיות הזו"ן שבכתר במקומה כנ"ל (נ"א במקום הנ"ל) הנה כבר ביארנו שיש ה' אורות בב' כלים כי בכלים של חכמה יש זו"ן ובכלי של בינה יש זו"ן וב"ן [עם חסד הנ"ל] ועליית אלו תלוי במעשה התחתונים לפעמים יעלו כל ה' אורות ופעמים לא יעלו כי אם ד' אור החסד שהוא ב"ן נשאר למטה בכלי של בינה והנה ביארנו למעלה כי יש זו"ן בכל א' מאלו הג"ר ונקרא י"ה י' בזכר ה' בנוקבא ודע כי כל אלו הה' אורות כשעולין בכתר לפעמים נכללין בנוקבא ולפעמים בדכורא ולפעמים קצתם בנוקבא וקצתם בדכורא ודע כי לעולם כשאין עולין אלא ד' אורות אינם נכללין רק בנוקבא:
ונבאר עתה חלוקה זו ונאמר כי קודם שיעלו אלו האורות למעלה להכלל בכתר אז שם י"ה שבכתר הוא פשוט ואינו במילוי אך בעליית אלו האורות למעלה אז יהיה בהם מילוי והנה ג' מלואים הם או ביודי"ן או בההי"ן או באלפי"ן והנה כשאין עולים רק ד' אורות הם כולם נכללין בנוק' שהיא ה' של שם י"ה שבכתר ואז מילוי אותו ה' הוא ביו"ד כזה ה"י. והענין כי ד' אורות כשעולין בנוקבא הנה ג' תתאין בטלין בראשון כי לעולם אור החכמה הוא המבטל את האחרות ואז שלשתן מתבטלין באות י' שהוא החכמה לכן מילוי ה' זו היא בי' אך דע כי כאשר זו"ן שבכתר עולין (נ"א עליון) למעלה בשרשיהן שהוא סוד לא מטי הנה ט"ס שבכל א' מהם ההעולין ונשארים למטה במקומם ב' מלכיות מלכות הזכר ומל' הנקבה בב' כלים הנקרא י"ה כנ"ל בהיותן פשוטים בלי מילוי. ואמנם דע כי אז ב' מלכים אלו שוין כי אע"פ שהזכר הוא גדול מהנוקבא עכ"ז עתה הם שוין לפי שבחי' אור הזכר הוא בסוד הסתלקות כנ"ל כי כאשר רצו להסתלק אותן האורות כדי לעשות כלי אז נשארו אותן אורות בכח"ב כנ"ל ר"ל הרשימות נמצא כי אור הזכר של הכתר הוא בסוד הסתלקות ואור הנוק' שבכתר הוא בסוד הפנים כנודע לכן אור הזכר ואור הנקבה הם שוין בפעם הזאת. ועוד שלפי שהזכר הניח את עצמו מבחוץ תחת השרשים לכן תאוות של הזכר שבכתר הוא גדול לחזור ולעלות משא"כ בנוקבא ולכן כמעט שכל אור הזכר עולה למעלה ולא נשאר רק מיעוט מהאור אך הנוקבא שאין לה למעלה שורש כנודע כמו הזכר שבכתר לכן אין לה כ"כ תאוה וחשק לעלות ונשאר האור הרבה ממנה בכלי שלה לכן יוכלו להיות שוין אז ב' המלכות ביחד זכר ונקבה אך כאשר חוזרין הזו"ן לבא אז בא הזכר בכל אורו וגם כי הוא לוקח אור גדול משורש הכתר שלמעלה ממנו ואז כשחוזרין אין יכולת בנוקבא לקבל אור הזכר כולו רק מסוד ו"ק לבד:
והנה כדי שיתבאר לך זה צריך לדעת הקדמה א'. והוא כי יש חילוק בין פעם א' בעת אצילות לזמן שאחריו כי בפעם א' שבכולם שהוא כאשר נשאר אור הזכר של הכתר בעת הסתלקות הא' ואח"כ בהתפשטות ב' כשנכנס החכמה בכלי הכתר אז לא נכנס בכלי של הזכר רק נכנס בכלי הנוק' עצמה שהוא בסוד ה' של י"ה והיה זו"נ בב' כלים אך בהסתלקות ב' אשר היו עולין זו"ן שניהם למעלה ואז נשתוו שניהן יחד וקבלו כולם ביחד הארה מן כתר עליון ולכן כאשר באים וחוזרין בכלים שלהם אז נכנסין שניהן בכלי של הזכר והמלכות של הנוקבא נשאר (נ"א אשר) בכלי של הה' שלה כנ"ל. וכן הענין תמיד אחר הפעם הראשון כי לעולם הזו"ן נשארין בכלי הזכר ושם מזדווגים ביחד נמצא כי היו"ד שהוא הכלי (נ"א בכלי) של הזכר שם היו שניהן זו"ן ואז כאשר הם מזדווגים אין הנוקבא סובלת אור הזכר רק מן הו"ק שלו ומזווג זו"ן אלו אשר נכללו באות י' פשוטה אז יוצא מהם דוגמתן ב' בנים זו"ן והם סוד ו"ד מילוי יו"ד. והענין הוא לפי שהזכר אינו מזדווג בנוקבא רק בסוד ו"ק שלו לבד לכן גם הבן שלו הוא צורת ו' ג"כ אמנם הנוקבא היא צורת ד' לפי שיש לה כל הי' כלים רק שהאור ו"ק שלה בטלים בד' ראשונים שלה לכן נקרא ד' הרי מילוי יו"ד שהוא ו"ד וכל זה נקרא יו"ד שהם זו"ן (נ"א שהוא דזו"ן) ואח"כ הוא אות ה' של י"ה שהוא הכלי של הנוקבא ושם נשארת המלכות של הנוקבא כנ"ל. והנה כאשר עולין הד' אורות התחתונים באות ה' זו אז היא מתמלאת באות י' ונעשית ה"י כנז"ל אמנם צורת ה' זו כזה ו"ד לפיכך הוא עשרה:
(לא נמצא יותר מכאן ואילך גם בע"ח לא יש יותר):
נשלם היכל ראשון: