פרק ה מ"ת
ודע כי בחי' אלו הרפ"ח ניצוצין הנ"ל הם כולם בחינת גבורות ודינין גמורים ואליהם רמזו בזוהר במקומות הרבה כנזכר פ' פקודי ת"ח רישא דמהימנותא בטש (מחשבה) בוצינא דקרדוניתא וסליק גו מחשבה ואפיק ניצוצין זריק לש"ך עיבר ובריר פסולת מגו מחשבה וכו' ובפ' תזריע דמ"ח ע"ב תנא מן בוצינא דקרדינותא נפקין שכ"ה ניצוצין וכו' מסטרא דגבורה דאתקריאן גבורה כו' ובאדרא קל"ב מסתכל הוינא וארו חמינא נהורא יקירא דבוציצא עילאין נהיר וסליק לשכ"ה עיברין וכו' ואע"פ ששם נראה שהם ש"ך ניצוצין וכאן אנו קוראין אותו רפ"ח (נ"א שכ"ה) ניצוצין הכל הוא ענין א' ויתבאר למטה בע"ה והנה היותן מספר ש"ך ניצוצין הוא כי אלו הניצוצין הם מבחי' ז' מלכים שמתו והנה הם מבחי' ז"א והנה ז"א נקרא אדם לפי שהוא הוי"ה במילוי אלפין גי' אד"ם וכל מלך א' מאלו הוא אדם א' נמצא כי ז"פ אדם הוא גי' שט"ו אשר כולם הם ניצוצין של גבורה ודינין גמורים של מלכים שמתו וכאשר נתקנו במעי אמם בינה כבר נתבאר שהיה ע"י טיפת אבא שנתן בה מחדש והיא כוללת ה"ח ואמא ג"כ נתנה בהם טיפת מ"נ הכוללת ה"ג וע"י נתקנו אלו השט"ו הנ"ל ובין כולם הם ש"ך ניצוצין דז"א כי ה"ח דאבא אינן ניצוצין רק חסדים שהניצוצין הם גבורות בלבד באופן שהשט"ו ניצוצין הם ישנות של המלכים וה' ניצוצין אחרים הם חדשות וסך כולם הם ש"ך בז"א. וכבר ידעת כי גם נוק' דז"א שהוא מדה הז' שבמלכים יש בה כללות כל הז' מלכים כנודע דלית ספי' דלא אתכליל בה בחי' המלכים ונמצא כי הם ש"ך ניצוצין אחרים בנוקבא דז"א ונודע כי הגבורות והדינין הם כפולות ונמצא שיש ב"פ ש"ך בז"א אשר לסבה זו נקרא הז"א שמ"ש שהם בחי' הניצוצין האלו וב"פ ש"ך בנוק' אשר לסבתם נק' היא תמ"ר שהם בחי' הניצוצין שבה וכל אלו הניצוצין שלו ושלה הם מתערבים במעי אמא ומצטיירין ונתקנו שם. ולהבין ענין השכ"ה וענין הרפ"ח צריך לבאר המאמרים הנ"ל וגם המאמר בפ' בא דף ל"א ע"ב וז"ל כי יהיה נערה בתולה נער כתיב מ"ט שכל זמן דלא קבילת דכר אתקריאת נער כו' כי הנה שם אדנ"י מורה על הדין כנודע וכן ג' אותיות האחרונות הם די"ן ונשאר אות ראשונה שהוא אל"ף והוא בחי' הרחמים המשותפים עם הדין שבה ואות א' זה מורה ע"ש אהי"ה שהוא רחמים וזה הטעם שנקרא מלכות בספר הזוהר דינא רפיא לפי שמתחברת (דין) עם אל"ף שהוא רחמים כנ"ל ואז הוא דינא רפיא וכבר ידעת כי שורש כל הדינין הם הה"ג וכל גבורה מהם נקרא דין שהם ג' אותיות אחרונים שבשם אדנ"י וה"פ דין יהיה גי' ש"ך נמצא כי הה"ג הם ה' דין מתפשטין עד ש"ך ניצוצין הנכללין בה"ג אלו וז"ש בפרשת פקודי כנ"ל בטש בוצינא דקרדינותא וזריק לש"ך עיבר פי' כי בוצינא דקרדינותא הוא סוד בחינת שורש כל הגבורות והדינין דמעיקרא והנה היא עומדת בגו אמא כי לסבה זו אמרו בזוהר דדינין מתערין מינה וז"ש באדר"ז דהאי בוצינא דקרדינותא גנוז גו מעוי דאמא כנזכר שם דרצ"ב ולכן הבוצינא הזאת היא נותנת קצבה ומדה ומדד משחתא לכל ספי' כנזכר במאמר קו המדה בכת"י ובריש תיקון ה' שבתיקונים ובמקומות רבים. והטעם לפי שכל המדידה והקצבה אינם אלא מצד הגבורה לפי שמצד החסד מורה התפשטות יותר מן השיעור בכל הדברים אבל הגבורה אינה מנחת לאור עליון שיתפשט אלא נותנת לו קצבה ומדה עד מקום שצריך שעד שם יתפשט האור ולא יותר וזהו הבוצינא דמדיד ועביד משחתין בכל ספי' וספי' וכבר נתבאר כי היא גנוזה במעוי דבינה והנה כל אלו המלכים שמתו יצאו מגו האי בוצינא דקרדינותא וכמ"ש באדר"ז רצ"ב ניצוצין אפיק זיקין לש"ך עיבר וכל אלו ניצוצין דזריק האי בוצינא דקרדינותא הם המלכים ועלמין קדאין דאתברו ומיתו שהיה בהם מספר ש"ך ניצוצין כנ"ל וע"י אותן הה"ג קדישין אחרינן שהם טפה דאבא (נ"א דאמא) וכנ"ל וכנזכר באדרא קל"ז וקמ"ב בהם נתבסמו ונתקנו אותן מלכים קדמאין שהם ש"ך ניצוצין הנזכר פרשה נשא דקל"א ואז נצטרפו ונתבררו ויצא מהם פסולת והמבורר עלה למעלה בסוד העיבור גו מעוי דאמא כנ"ל בדרוש ובפ' פקודי דרע"ז בוצינא דקרדינותא זרק ניצוצין לש"ך עיבר שהם ז' מלכים הנ"ל ואח"כ בירר פסולת מגו מחשבה ע"י ה"ג קדישין אחרים. והנה בהתחבר עמהן אלו ה"ג קדישין אחרנין נעשה כמספר שכ"ה הנזכר פ' תזריע דמ"ה תנא מן בוצינא דקרדינותא נפקי שכ"ה ניצוצין גם ז"ש פ' בלק שכ"ה זגין לסטר חד כו' ואלו הם סוד פעמונים זהב של גבורה אשר הם מתפשטין בכל ז' קצוות בינה אמא עילאה וז"ש באדרא א"ר חזקיה מסתכל הוינא כו' נחית וסליק לשכ"ה עיבר כו' כי מתחילה היה ש"ך בלבד שהם ה"פ דין משם אדנ"י שהם ש"ך ניצוצין וכאשר נתחברו עמהם הה' אלפין עם הה' דינין שהם בחי' ה' שמות אהי"ה שהם רחמים גורים יותר מהם נמתקו ונתבסמו הה"פ דין ונעשה ה"פ אדנ"י שהם גי' שכ"ה ניצוצין ואז נקרא המל' דינא רפיא כנ"ל כי שם אדנ"י א' שבו הוא
מורה רחמים ושאר אותיות די"ן ולכן הוא דין מזוג ורפיא באופן כי שם אדנ"י נקרא דינא רפיא ואז הם שכ"ה גבורות ובהיותם שכ"ה הם ממותקים ונמצא כי אז הש"ך מנהרין מצד אות א' המתחברת עמהם וז"ס ונהיר וסליק לשכ"ה עיבר כו' כי אז הם מאירין ואינם חשיכין. ובזה תבין מ"ש פ' תזריע ענין נער ונערה כי נער גי' ש"ך ניצוצין עד לא אתבסמו איקרי נער ונערה גי' שכ"ה כאשר נתבסמה ע"י שם אהי"ה שהוא בה' עילאה בינה המורה על אות א' ששבשם אדנ"י ונתבסמו ע"י ה' אלפין שיש בה"פ דין כנ"ל נגד ה' ראשונה שהוא בינה הכוללת ה' אלפין ה"פ אור הנזכר בתקונים תיקון ה' ואז נקרא נערה יתיר ה' כי אז היא בבחי' שכ"ה דינין מבוסמים וממותקים ואז יכולה להיות מקבלת עמה זווג הזכר המזווג בה משא"כ בתחלה עד שלא נתבסמו. ואמנם ענין הה' יתירה הממתקת ומבסמת את הש"ך ניצוצין הם ה"ג הנקרא ה' אותיות מנצפ"ך הנזכר אצלינו בתקונים ובמקומות רבים. והנה מנצפ"ך גי' פ"ר והחילוק שיש בין שכ"ה ובין ה"ג מנצפ"ך הוא כי אלו שכ"ה ניצוצין הם גבורות הנקבה עצמה והם בחי' ספי' המל' שלה כמבואר אצלינו לעיל כי כל ג' בחי' הכלים של ספי' זו הם ג' שמות אדנ"י וכבר נת"ל כי שכ"ה הם ה' שמות אדנ"י אמנם ה"ג מנצפ"ך הם בחי' הגבורות הזכר עצמו שאח"כ ניתנין אליה והם מתקבצין בספי' היסוד שבה הנקרא נקודת ציון כנ"ל הרי נת' אצלינו ענין שכ"ה ניצוצין או פ"ר ניצוצין הנזכר בכ"מ בזוהר שהם בחי' ניצוצין שהיו בז' מלכים שיש בהם ג' בחי' כלים וניצוצין ואורות ונתקנו ע"י פ"ר ניצוצין דמנצפ"ך שגם הם בחינת ניצוצין וכולם הם דין וגבורות אלא שאלו של המנצפ"ך הם ממותקות יותר משכ"ה ניצוצין. וזכור הקדמה זו של שכ"ה ניצוצין או פ"ר ניצוצין של מנצפ"ך מה ענינה בכ"מ ועיין לעיל ענין ד' אורות טעמים ונקודות תגין אותיות שהם ניצוצות ותבין משם כי אלו ניצוצין הם דמיון אלו הרפ"ח ניצוצין שבכאן שהוא בחי' הד'. או אפשר שהוא בחי' ב' שהם בחי' הנקודות שבנקודות היוצאין מן העין שהם דינין ואור חוזר ואור האחוריים המאירין בכלים אחר היותן נשברים שנתעלו מהם ונסתלקו האורות הנק' אור ישר וצ"ע:
מ"ק בענין בירור של זו"ן בעיבור ויניקה הנה זמן העיבור הוא ט' חדשים וכבר ידעת כי ז"א יש בו ט"ס שלימות רק שהם בסוד ההעלם ואינם ניכרין אלא הו"ק אבל בודאי שצריך להיות בו י"ס גמורות. והנה נודע כי ימי העיבור אינם רק ח' חדשים כי ביום א' שלוקח מחודש ט' יספיק כנודע ואפי' אותו היום עיקר לקיחתו הוא מפני ספק יום הקליטה כנודע נמצא כי עיקר חדשי עיבור הצריכין הם ח' חדשים לבד והענין כי כבר ביארנו ענין ברור זו"ן מה הוא כי הכל נמשך מסוד ז' מלכים קדמאין שמתו ונתבטלו והיה בהם סיגים כנודע ואותן הסיגין מעורבים הם עם כל הקדושה שבהם לכן צריך לנקותם ולברר את הקדושה להוציא ממנה סוד הסיגים וכבר נודע שהסיגים היוצאין מן הכסף הטהור א"א שלא יתערב בהם קצת כסף טהור ואז צריך לנקות את הסיגים פעם ב' להוציא אותו המיעוט של ניצוצות הכסף הנשאר מעורב בהם וענין בירור זה תלוי במחשבה עילאה שהוא אבא. כמ"ש פ' פקודי במחשבה אתברירו כולהו כי הלא יסוד אבא הוא מוציא טיפת המוחין לצייר ממנו הולד והאב הוא המברר במוחין שלו הנקרא מחשבה ומברר הטוב ושדי להו בפומא דאמה והוא נותן באימא והיא מתעברת ממנו ואח"כ בהיותן במעי אמא עילאה כל אותן החדשים הוא מתברר יותר ומזה תבין הטעם איך הוא סוד העיבור שיכנוס הז"א תוך מעוי דאמא והענין כי באמא אין חיצונים נוגעים בה כלל ואין להם שום אחיזה כלל וא"כ בהיות הז"א שם אתברר מעט מעט והקלי' נפרדין ממנו. גם הענין הוא כי האורות של ז"א כשהם תוך אורות של אמא הם מקבלים הארה גדולה מאד ואז ע"י העירוב הב' אורות ביחד הם מתגברים ואז הם מתבררים ומבדילין הקליפות שבתוכו ונמצא שע"י עיבור ז"א תוך אמא הוא מתברר. ואמנם ראה המאציל העליון שאין מציאות לברר ז"א תוך עיבור רק עד הנצח כי בכל חדש וחדש הוא מתברר ספי' א' ממנו ומן הכתר עד נצח הם ח' ספי' כשתמנה הדעת עמהם והנה בחדש הח' נשלם להתברר נצח של ז"א אבל הוד יסוד ומל' לא יוכלו להתברר מרוב הקלי' והסיגים שבהם שהם ג' תחתונים סמוכים לקלי'. וגם עם מה שכבר הודעתיך כי השקר אין לו רגלים והוא סוד החיצונים הנקרא שקר ואין לו ב' רגלים שהם נ"ה רק רגל א' שהוא הוד לבד ושם יש לו אחיזה בסוד הוד דוה כמ"ש כל היום דוה ובו נחרב הבית באלף הה' הרמוז בהוד והוא סוד רגל של ק' של שקר נמצא כי מהוד ולמטה יש להם אחיזה אל החיצונים גדולה מאד ולכן אין כח בעיבור להשלים ולברר אותן ואז נולד ז"א ויצא לחוץ כנלע"ד ששמעתי אך אני זוכר שא"ל מורי זלה"ה שגם הנצח נתברר ואינה עולה מן המנין העיבור והטעם כי בהדי הוצא לקי כרבא כי להיות נ"ה תרי פלגי דגופא לכן כיון שההוד לא נתברר גם הנצח לא עלה בחשבון בירור אע"פ שנתברר ואיני יודע איך הוא מתיישב: