דרוש ב מ"ק
סדר (אותיות) מנצפ"ך כפולות פתוחות וסתומות והטעם כי הפתוחות הם ה' חסדים שהם פתוחות להשפיע, וסתומות הם גבורות והם דין. דע כי ה' מוצאות הפה הכוללת כל כ"ב אתוון שהם אחע"ה בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ כל מוצא כלול באות א' של מנצפ"ך. כיצד אחע"ה מוצא א' עליון שבכולם וכנגדה אות ץ' האחרונה מכל ה' אותיות מנצפ"ך ונאמר תחלה כי הג' מוצאות הם סוד ג' אהי"ה דבינה א' דיודי"ן וא' דההי"ן וא' דאלפי"ן וב' מוצאות אחרים הם סוד ב' שמות אלקים שבבינה ג"כ. ונחזור לבאר אחה"ע הוא גימטריא פ"ד והם כ"א פעמים אהי"ה ד' אותיות בכ"א כי בכ"א אהי"ה יש פ"ד אותיות וכולן מן הכאת שם אהי"ה הראשון המכה ומוציא האורות בסוד כ"א פעמים כ"א כפי חשבונה כנ"ל. והנה אהי"ה זו הוא אהי"ה דההי"ן גימטריא קנ"א והם ץ' דמנצפ"ך גימטריא תשעים וצורת ץ' פשוטה הוא ין גימט' ס' ועם צ' הרי קנ"א עם הכולל גיכ"ק מוצא הב' כי מן הגרון יוצא לחיך. והנה גיכ"ק וח"ך גימ' קס"א (והנה הוא קנ"א עם י' אותיות וגם הנה) והוא אהי"ה דיודי"ן גימטריא קס"א והוא ן' פשוטה מן מנצפ"ך כי נו"ן גימטריא ק"ו ועם ג' אותיות גימטריא ק"ט וציור ן פשוטה ממנצפ"ך יש למעלה צורת י' וארכה הוא שיעור אורך ב' ווי"ן הם כ"ב ועם ג' אותות יו"ו הם כ"ה והנה ק"ט וכ"ה גימטריא גיכ"ק ע"ה. דטלנת מוצא הג' והוא מוצא הלשון והוא גימטריא שם צת"ג של מ"ב כנודע והוא סוד ך' פשוטה דמנצפ"ך כי ך' פ'ך' גימטריא ת' ועם ך' עצמו גימטריא ת"ך וציור ך' יש בה דו כי ארכה כשיעור ב' ווי"ן גם בציור אחר יש בה ציור ג' ווי"ן. והנה ד"ו וג' ווי"ן גימטריא כ"ח ות"ך הרי תמ"ח ועם שם מ"ה דאלפין הרי צת"ג כמנין דטלנ"ת והוא נגד אהי"ה דאלפין כי אם תשים י"ה על צת"ג גימטריא תק"ח כמנין אחוריים דאהי"ה דאלפין. זסשרץ הוא סוד ם' דמנצפ"ך כי ם' סתומה הוא ת"ר ומ' פתוחה הוא נ"ו גימטריא תרנ"ז ע"ה גימטריא ז"ס שר"ץ (והנה ש' אלקים דיודי"ן ר' אלקים ברבוע וס"ץ גימטריא ק"ן שבא"ב דאי"ק בכ"ר גימטריא ט"ו שעם ק"ן עצמוו גימטריא קס"ה ועם ז' דזסשר"ץ גימטריא קע"ב גימטריא ב"פ אלקים הרי מוצא זה בשם אלקים) בומף גימטריא קכ"ח ד' מילוים דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן סוד ף' דמנצפ"ך כי פ' גימטריא שמונים וצורתה כו"י שהם גימטריא ל"ו ל"ו עם פ' גימטריא קי"ו ומילוי פ"ה לפעמים נקרא פ"א עם אלף ולפעמים עם ה' פ"ה הרי הם ד' אותיות פ"ה פ"א, הרי ק"ך ועם כללות ד' אותיות וכללות ג' אותיות כו"י ע"ה הרי הכל קכ"ח. והנה שם אלקים גימטריא פ"ה ע"ה הרי שמוצא זה ג"כ בשם אלקים.) ענין אחהע"ה בומף כו' הם חמשה מוצאות היוצאת מן הפה העליון. ואמנם כבר הודעתיך כי ה"ח הם נכנסין תוך הגוף והם או"פ אמנם ה"ג הם פוגעות ברדתן אל הגרון בפה ויוצאות משם לחוץ ושם נעשין אור מקיף מבחוץ בז"ת והם סוד ז' הבלים דקהלת וכנגדן הם ה"ח מבפנים. והנה החסדים ודאי שהם גדולים ומעולים מן הגבורות. ואמנם להיות החסדים תוך הז"א והגבורות מקיפים חוצה לו הם מאירות יותר ויש להם בבחי' זו מעלה על החסדים ואמנם ביסוד דז"א שם כח הגבורות שנתפשטו מבפנים נקבצות שם והם או"פ אמנם יוצא הבל מפי היסוד דרך העטרה לחוץ וחוזר ועולה ומקיף את היסוד מבחוץ והבל זה היוצא הוא בחי' החסדים והפנימי בחי' גבורות. ונחזור לענין כי הה"ק מחסד עד הוד (הם) מקיפים מבחוץ הה"ג אך ביסוד הם מקיפים בחי' החסדים. ונבאר עתה אלו הה"ג כי הלא הם סוד ה' מוצאות שבפה והם ה' אותיות מנצפ"ך שאלו הם סוד ה"ג. והנה כבר ידעת כי בכמה מקומות נרשמות פעולות הגבורות כי מוצאות הפה הם סוד הה"ג גם באדר"ז אמרו כי ה"ג נתפשטו בחוטמא בפומא בדרועין בידין באצבעין כו' גם שם אמרו כי הה"ג הם נגד ה' ערות שיש באשה שער כו'. ונבאר עתה ענין מוצאות הפה כי הלא אע"פ שהמדקדקים סדרו כסדר התחלת (אותן) האותיות אין זה הסדר רק כפי סדר יציאתן כי הלא הברה וקול הוא בגרון ומשם יצאו לחוץ ואז נחלקים לה' מוצאות א"כ הראשונות הם אותיות הגרון אחע"ה אח"כ יוצא הקול יותר לחוץ בחיך ושם נעשין אותיות גיכ"ק אח"כ יוצא הקול יותר ונעשה אותיות דטלנ"ת כו' נמצא כי סדרן אחע"ה גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ בומ"ף והנה הם מתחילין ממטה למעלה כי הלא ההוד הוא תחתונה שבכולם וא"כ כשיורדין הה"ג בגרון נמצא עומדין כסדרן זו למעלה מזו חסד עליונה מכולן הוד למטה מכולן וא"כ היותר קרוב אל הגרון הוא גבורת ההוד והוא סוד אחע"ה כי כבר ידעת כי אמא עד הוד אתפשטת כי הוד בחי' נוקבא ואחע"ה בחי' אמא. אך גיכ"ק הוא בחי' דכורא שהוא הח"ך הנקרא אבא והוא בחי' גבורות הנצח כי דכורא בנצח ונוקבא בהוד ואח"כ ת"ת שהוא לשון הם אותיות דטלנ"ת אח"כ הגבורה שהם השיניים זסשר"ץ וכבר ידעת כי כל השיניים הם בחי' גבורות ש' שורקת אך שפתים דוגמת בחי' חסד אחרון מכולם והוא בומ"ף (ג) והנה ענין הב' והוא התפשטותן בחוטם בפומא כו' כי חוטמא הוא ם
' מרובעת מ' סתומה דמנצפ"ך כי כשתחבר החוטם ותסיר הקו האמצעי נשאר דוגמת ם' מרובעת ופומא הוא אות פ' כי פ' במילוי הוא פ"ה וסוד דרועין הוא אות נ' פשוטה והידים הם ך' פשוטה דמנצפ"ך שהם ב' כפות הידים כי כ' במילוי אותיות כ"ף ואצבעות אות ץ' דמנצפ"ך כי אות ץ' דמות אצבעות ומתחברים בכף שהוא גוף הץ הרי סוד מנצפ"ך בה' מקומות הנ"ל. גם ענין הג' והוא קול באשה ערוה ושער ושוק ורגל ויד הרי ה' ערות ושם באדר"ז אמרו כי מארי מתניתין לא הזכירו רק ג"ר ולא ב' השניות. וסוד הדבר כי ב' גבורות דמנצפ"ך הראשונים שהם ם"ן נתמתקו בסוד המ"ן שטוחנין ושוחקים והם מתמתקים ע"י הטחינה כמבואר אצלינו אלו הם ב' ערות אחרות אחרונות שהוא יד ורגל שלא הזכירו בעלי התלמוד לפי שאלו הם ב' גבורות הנמתקות שהם נ"ה כנודע כי החסדים נמתקו ב' חסדים וב"ש אך הגבורות אינן נמתקות אלא ב' אחרונות לבד נ"ה לכן לא הזכירם אמנם יתיר אינון מן הראשונים והטעם כי אלו הם עיקר הגבורות שמהם נוצר תיקון פרצוף נוקבא ובפרט שהם יותר תחתונים והם דינין קשים כי רגלים יותר קשים כנודע. לכן יתיר אינון מג' אחרים אך להיותן מגולות ונמתקו לכן לא הוזכרו. ענין הלשון ושפה והשיניים דע כי כבר בארנו כי סוד ה' מוצאות הפה הם סוד ה"ג מנצפ"ך והם סוד הגרון. וכבר בארנו ג"כ שהגרון הוא סוד ג' (אלקים) מוחין דקטנות והם ג"פ אלקים. ואמנם הלשון מבחי' אלקים כי אלקים פשוט גימטריא פ"ו אלקים דיודי"ן גימטריא ש' הרי הכל גימטריא לשון גם השפתיים הם בסוד אלקים כי סוד ה' אותיות אלקים הם [ה"ג] מנצפ"ך. והנה שפ"ה גימטריא לשון שפ"ה אלקים דיודי"ן ופשוט וכללות הכל הם סוד אלקים והוא שורש לכל ה"ג ולכן הפה שהוא כולל כל ה' מוצאות הוא אלקים פשוט גימטריא פ"ה ואמנם השינים כבר בארנו שהם קפ"ד קס"ו גימטריא ש"ן:
מ"ב סדר ירידת חו"ג והתפשטותם תוך ז"א:
כבר ידעת כי בדעת ז"א יש ב' עטרין והם בחי' ה' חסדים וה' גבורות וכבר ידעת כי החסדים נקרא מים ובודאי כי פי היסוד דתבונה שהוא בחזה דז"א הוא צר מאד ואינו רחב בודאי ולכן כאשר רוצין ה"ח וה"ג לצאת דרך שם כדי להתפשט כ"א במקומו אז החסדים יורדין ויוצאין תחלה כי הם סוד הנחלים עליונים של מים וכל עוד שהם נמשכין ויוצאין הם מרחיבין את הנקב ופי היסוד דאמא כנודע כי טבע המים כשיוצאין דרך נקב א' הם מרחיבין את הנקב כפלי כפליים ממה שהיה בתחלה לכן יצאו החסדים שהם סוד מים תחלה כדי לעשות דרך מעבר ואז כשיצאו הגבורות אחר כך מצאו פתח פתוח לרווחה ויצאו גם הם וכשיצאו החסדים מתפשטים הם כל אחד במקומו עד הוד כיצד א' נשאר בחסד וא' בגבורה וא' בת"ת וא' בנצח וא' בהוד. אך דע כי אינם דומין זה לזה כי הראשונים הם סתומים והתחתונים הם מגולין. והענין כי היסוד דאמא כבר ביארנו כי מגיע עד החזה דז"א ועד סיום הגרון דז"א שם מתחברין נה"י דאמא ביחד כי מבשרי אחזה אלוה כי במקום סיום הגוף במקום המתניים שם הם דבוקים יחד נה"י ומשם ולמטה הם מתפרדין כל אחד בקו שלו. והנה במקום סיום הגרון ולמטה שם מתחילין להתפצל נה"י דאמא בז"א כי הנצח הוא נכנס תוך זרוע ימין דז"א והוד נכנס תוך זרוע שמאל ויסוד ועטרה נכנס תוך הת"ת של ז"א וכל א' מופסק ומובדל מחבירו וכל א' וא' יש לו מחיצה בפ"ע נמצא כי בשליש עליון של ת"ת של הז"א הם מתפצלים לג' פצולין כנודע. וא"כ כאשר הב' חסדים העליונים מן הה"ח רוצין להתפשט בב' זרועות של ז"א הם אינן יכולין להתפשט בתוכם כי הם עומדין בתוך יסוד דאמא והוא מוקף מחיצות וא"כ איך יעברו אותן מחיצות כדי ליכנס תוך הזרועות ההם והרי אין לו פתח שיוכלו לצאת בו רק למטה בפי היסוד במקום החזה ששם הוא למטה מן הזרועות וא"כ איך יכנסו אלו החסדים תוך הזרועות והרי אמרנו תמיד כי ה"ח מתפשטים מחסד עד הוד. אמנם האמת הוא כי אלו ב' חסדים הראשונים מן הה"ח אינם יוצאין מן היסוד כלל רק נשארין שם ומשם עוברת הארתן דרך מחיצה ומאירין בב' הזרועות והארתן מתפשטות תוך הזרועות אך החסדים עצמן אינן יוצאין ומתפשטין חוץ מן היסוד תוך הזרועות ושמור כלל זה בידך. אמנם כל שאר החסדים הם מתפשטין במקומן עצמן נמצא כי ב' החסדים ראשונים ושליש עליון דחסד דת"ת הם סתומים תוך יסוד אמא וב' חסדים תחתונים וב"ש החסד הג' שבת"ת הם מגולין ואינם מוגבלים תוך מחיצת יסוד אמא לכן מקבל ז"א הארתן מגולה כי ב"ח וב"ש יורדין ויוצאין לחוץ מיסוד אמא ולכן כשיוצאין מפי יסוד אמא שהוא במקום החזה שאין להם משם ולמטה שום מחיצה כדי שיעכב מרוצתן לכן הם רצין ברגע א' ויורדין במרוצה גדולה ונופלין דרך קו היושר עד היסוד דז"א ואינן פונין אל הצדדין להתפשט במקומם שהם בנ"ה ואז כשיורדין ביסוד דז"א חוזרין ועולין מתתא לעילא כנודע בדרך טבע שכל הזורק מלמעלה למטה במרוצה גדולה הוא חוזר למעלה מכח תוקף ההכאה גדולה שהכה בארץ וזה פשוט. ואח"כ בדרך עלייתן הם מתפצלין לג' קוין זה עולה בת"ת וזה עולה בנצח וזה עולה בהוד כי כן דרך שלהבת או עשן כשהוא עולה ממטה למעלה ומצא מקום פנוי ואויר בלתי מחיצות מתפשט לכל הצדדין ועולה ומתפצל למעלה. וכבר בארנו כי יסוד דז"א נק' כל לפי שיש בו כללות ה"ח א"כ מוכרח הוא שיהיה ביסוד מקום כדי לקבל כל הה"ח. והנה כשיורדים אינם יורדין רק ב' חסדים וב"ש חסד לבד שהוא בחי' נ"ה וב"ש ת"ת אלו נופלין תוך היסוד. והנה אחר שיש ביסוד דז"א מקום הראוי לקבל כל הה"ח ואינן יורדין אלא ב"ח וב"ש א"כ בודאי הוא כשיורדין הב"ח וב' שלישים הם יורדין למטה בתחתיות היסוד במקום הראוי לג' חסדים תחתונים ונשארין ביסוד למעלה ממנו בראשיתו מקום לסבול ב"ח ושליש מיסוד חלל ופנוי כי אותן החסדים ירדו למטה ונשאר מקום ח"ג ושליש עליון דת"ת פנוי. ועתה אבאר ענין ירידת הגבורות כי הלא הגבורות אינם ממתינין לירד עד אחר עליית החסדים רק אחר שירדו ויצאו החסדים תכף הגבורות יצאו וירדו אחריהן ובכל גוף ז"א אינם מוצאות מקום להתפשט בו כי כבר נתפשטו בו החסדים ולכן כשיוצאין יורדין כל הה"ג ונופלין ביסוד דז"א גם הטעם כי הגבורות הם צריכין להתפשט בגופא דנוקבא כנודע ולכן אינם מתפשטין בגופא דז"א. וב' טעמים הנ"ל א' גרם את חבירו כי לפי שרצה המאציל העליון שיתפשטו הגבורות לנוקבא לכן הוציא והוריד החסדים תחלה מפי יסוד דאמא שהוא צר שכשיצאו הגבורות לא ימצאו מקום להתפשט וירדו ויתפשטו בנוקבא וכדי שירדו החסדים תחלה עשה פי היסוד צר ויתברך שמו של הקב"ה כי לו נתכנו עלילות כדי שירדו זה תוך זה וזה תוך זה. וענין ירידת גברות תוך יסוד ז"א הענין הוא כי הלא הנוקבא עומדת באחורי ז"א כנודע. והנה מנ"ה דז"א מפרקים עליונים נעשה בה חו"ב ומיסוד נעשה בה סוד הדעת כמבואר אצלינו כי בדעת דנוק' שם הוא התקבצות ה"ג והם יוצאות ומ
אירות מן יסוד דז"א אל הדעת שלה המכוון כנגדה מאחוריו כנודע. ולכן הם יורדין עד היסוד והנה כשיורדות אלו הגבורות ביסוד ז"א הם יורדין אחת לאחת זעג"ז ולא כסדר הקוין כי הם יוצאין מיסוד אמא אחת לאחת נמצא שיורדין ה"ג זעג"ז ויוצאת גבורת החסד ועליה גבורה דגבורה ועליה גבורה דת"ת ועליה גבורה דנצח ועליה גבורה דהוד זו למעלה מזו. והענין שהיותר גדולה וחשובה יוצאת ראשונה ולכן בראשונה יוצאת גבורות החסד והאחרונה שבכולן היא גבורת ההוד נמצא גבורת החסד היא תחתונה מכולן וגבורת ההוד עליונה מכולן. והנה כשיורדת ביסוד גבורת החסד שיורדת תחתונה מכולם היא יורדת למטה ביסוד שהיא מקום שעומדת שם חסד של ההוד וגבורה דגבורה יורדת ונכנסת במקום חסד של נצח וגבורת ת"ת יורדת ונכנסת במקום חסד של ת"ת וגבורת נצח יורדת במקום חסד של גבורה אע"פ שאינו שם שהוא מקום פנוי כנ"ל וגבורת ההוד נכנס במקום חסד דחסד אע"פ שגם הוא אינו שם והוא מקום פנוי ונמצא כי שלש גבורות פחות שליש א' שהם גבורת החסד וגבורה דגבורה וב"ש גבורת הת"ת אלו דוקא פוגעין ונכנסו במקום שיש חסדים שם ומתערבים ומתמתקין שם הדינין שלהם עם רחמי חסדים תחתונים שהם גבורות החסד והגבורה דגבורה וב"ש תחתונים של ת"ת אלו הם נמתקים עם הג' חסדים תחתונים פחות שליש החסד שהם חסד ההוד וחסד דנצח וב"ש חסד דת"ת. ואמנם נשארו ב' גבורות ושליש א' מן התחתונים שהם גבורות הנצח וגבורת ההוד ושליש ת"ת שלא נמתקו כי הם נכנסו במקום פנוי וחלל שהוא מקום חסד דחסד וחסד דגבורה ושליש חסד ת"ת ולהיות שם מקום פנוי בלתי חסדים כי החסדים האלו נשארים למעלה מכוסים ולא ירד כנ"ל לכן נשארו אלו בלתי מיתוק הרי כי ברדת החסדים קודם שחזרו לעלות המתיקו ג' גבורות ראשונות פחות שליש אחד ונשארו ב' גבורות תחתונים ושליש א' בלי מיתוק נמצא כי כשירדו הגבורות ירדו זעג"ז לא דרך קוין. אמנם אחרי הכנסתם ביסוד ונתפשטו שם במקום החסדים כנ"ל אז נעשו ביסוד בסוד קוין כי הלא מקום הה"ח שם ביסוד אינו זו למעלה מזו רק בדרך קוין ולכן כשנכנסו שם אלו הגבורות נעשין גם הם דרך קוין כמו החסדים. אמנם החסדים הם באופן אחר כשיורדין הם בדרך קוין והחזרתן לעלות ממטה למעלה אז הוא בב' פנים כי קצתן עולין דרך קוין וקצתן זעג"ז. וביאור ענין עליית זו היא באופן זה כי תחלת העליות הם מתקבצין ועולין דרך קו האמצעי ואינן עולין דרך קוין רק מתקבצין ועולין דרך קו האמצעי דרך ת"ת ועולין ג' חסדים דרך ת"ת והטעם שאם יתפשטו ויעלו דרך קוין יחזרו הגבורות אשר שם להתמתק פעם ב' דרך עלייה וישארו אלו הגבורות ממותקים ב"פ ושאר הגבורות לא יתמתקו כלל כי אע"פ שכשיעלו החסדים דרך העלייה ג"כ יעברו דרך אותן הגבורות לא יש בהם כח בחסדים העולין למתקם כי המיתוק שהיו יכולין לתת בהם כבר נטלו אותן הגבורות הראשונים בפעם ב' כי בתחלה נתנו או"א כח בחסדים אלו למתק הגבורות פעם אחד וגם כדי להגדיל את הז"א עד הכתר שבו בדרך עלייה ואם היה המתוק ניתן אל אותן גבורות הראשונים בפ"ב לא היתה בה כח להמתיק לאותן גבורות התחתונות והיו נשארין בלי מתוק כלל וגבורות הראשונים היו נמתקין ב"פ לכן עלו אלו החסדים דרך קו אמצעי ואחר הגיעם אל הת"ת אז יתפרדו ויתפצלו לב' קוין ויטלו דרך קוי חג"ת ואז פגעו שם ב"ג ושליש בלתי ממותקות העומדין שם ואז מתמתקות עם אלו החסדים העולין דרך עלייה נמצא כי ג' גבורות פחות שליש נמתקו דרך ירידת החסדים וב"ג ושליש נמתקו דרך עליית החסדים ממטה למעלה כי כח המתוק שנתן או"א באותן החסדים כדי למתק הגבורות ואלו היו עולין בדרך קוין היה נותן לאותן הגבורות ב' מיתוקין ולא היה נשאר כח המתוק להמתיק גבורות אחרים כנ"ל וגם לא היה בהם כח בחסדים לעלות עד כתר דז"א כדי להגדילו כנ"ל בדרך עלייה לכן עלו בדרך הנ"ל ואח"כ עלו יותר למעלה מכל שיעור יסוד ז"א ואז אותן ג' חסדים פחות שליש הם נחלקין לג' קוין וזה עולה בת"ת וזה עולה בנצח וזה בהוד כי כן טבע עשן או שלהבת העולה ממטה למעלה במקום מגולה שאינו עולה מקובץ אלא מתחלק ומתפצל אל הצדדין. והנה זה שאמרנו שהחסדים ירדו תחלה היינו בתיקון העולמות קודם חטא אדה"ר ובדרוש הציצית יתבאר להיפך שהגבורות ירדו תחלה והוא מה שגרם חטא אדה"ר כנ"ל בדרוש אדה"ר עצמו:
כללים של חו"ג והם י"ח:
א' הם הוי"ה הוא בחו"ג עד"ז י' הוא ה"ח וה"ג בדעת עצמו ה' הם ה"ח המתפשטין בגופא ו' הוא יסוד דז"א הנקרא ו' זעירא שבו מתקבץ ה"ג ביסוד בסוד והיה האוכל לפקדון לארץ כי הם לצורך המלכות ומופקדות בו ביסוד ה' הם ה"ג עצמן. דרך ב' י' הוא ה"ח וה"ג בדעת ה' הם ה"ח המתפשטים ה' שנייה הם ה"ג הנשארין בדעת למעלה להתמתק ו' שבאחרונה הוא היסוד ששם יורדין אח"כ יחד ביסוד ה"ח וה"ג הנ"ל הנרמזין בההי"ן כנ"ל. וזה דרך הב' הוא צירוף יהה"ו היוצא מפסוק "יתהלל "המתהלל "השכל "וידוע וגם ענין זה בדרוש תפלין (בספר פע"ח):
ב ב' עטרין דחו"ג הם ב' הויות א' דמ"ה וא' דב"ן ג' גבורות חג"ת מתמתקות מג' חסדים ביסוד דרך ירידה וב' גבורות תחתונות נ"ה מתמתקות דרך עליית החסדים לגדל את ז"א. והנה אחר שירדו החסדים למטה נגדלו כי נתפשט הארתן המכונסת בהם בכח ובצרות גדול ועתה נתגלות ולכן כשחוזרין לעלות נכנסים ביסוד אימא לגדל רישא דז"א הם יותר גדולים והם אדרבא מרחיבין היסוד דאמא שבחזה ומגדילין אותו וגם החסדים אשר נשארו סתומים מתגלים אורם והארתן ונגדלו ומראים כחם וז"ס הגדלת החסדים והבן זה:
ג ויש פירוש ב' והוא שהחסדים אינן נכנסין תוך היסוד אלא חוזרין ועולין מחוץ הדפנות דיסוד אמא ומפסיקין בין גופא דז"א ליסוד דאמא (וחלל) שביניהן והם ג"כ עולין בקו ימין ושמאל ומקיפין לנ"ה דאמא ע"ד הנ"ל ונמצא שהאורות המוחין הפנימים שבב' הקוים שבתוך נ"ה דאמא מאירין מבפנים והארת קו האמצעי שבתוך היסוד אמא מאירין מבפנים ואלו החסדים העולין ומקיפין מאירין מבחוץ ומכים זה בזה ומתגדלות הארתן ונתוספו מאד וז"ס הגדלה ומקום קו האמצעי המגולה מקיפין ליסוד אבא אשר שם והיסוד דאבא הוא שד"י במלואו תתי"ד והוא יסוד אבא שבתוך ז"א:
ד דע שיש חילוק בין ר"ה שהוא דוגמת מעת בריאת עולם לשאר ימות החול והוא שבעת בריאת עולם וכן בר"ה נמשכין בה ה"ג ע"י אמא עצמה בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע אך בשאר ימות השנה אינן נמשכין לה הגבורות אלא ע"י זעיר אנפין לבד מאחוריו ודע שאלו הב' חותמות הנז' בכוונת נעילת י"כ אינן נשלמין יחד אלא בהיותן אב"א אז לוקחת זו החותם הב' הגרוע שהרי נודע שכשעוברין הארת המוחין דרך האחור הם נכנסין מלמעלה למטה דוגמא כמו שנכנסו בז"א וא"כ תחלה נכנסה הארת החותם עם הגבורות דשייכי לחלק המלכות ואלו ירדו ביסוד שלה ואח"כ בנסירה לקחה מוחותיה ע"י אמא עצמה שנכנסים בה נה"י עצמן דאמא לכך ירד החותם ההיא שהיה ביסוד שלה עד המלכות שבה וירד אח"כ חותם הראשון דאמא העיקרי ביסוד שלה והראשון נקרא דל"ת א' מנצפ"ך א' שבמלכות שבה, והב' נקרא דל"ת ב' ומנצפ"ך ב' שביסוד שלה והראשון הם בחי' גבורות שבגבורות והב' ביסוד הם חסדים שבגבורות והם ה' דמים טמאים וה' דמים טהורים מנצפ"ך כפול וכולם גבורות כנ"ל. ואפשר לומר שתחלה [נתפשטו] לא נתפשטו הגבורות עצמם בגופא באחורי ז"א יען היותה מהחזה ולמטה ונמצא דעת שלה מכוון נגד היסוד שלו ולכן לא נכנסו בה אלא בחי' הכללות דחלק היסוד לפי שהרי כל הגבורות לא קבלתן אלא מיסוד דז"א אל הדעת שלה אך הגבורות עצמן לא קבלתן ולכן בחי' היסוד שלו נתפשטו בגופה ובחי' המלכות שלו נתפשט ביסוד שלה ואחר שננסרה לקחה הה"ג עצמן ונתפשטו בגופא ואז ירדו כללותיה של חלק היסוד עד היסוד וכללות המלכות ירדה עד המלכות שבה והרי נשלם התפשטות הגבורות שלה וכ"ז היתה מחמת קבלתה ע"י ז"א כנזכר. אך ז"א נתפשטו בו החסדים בפ"א והנה כ"ז עדיין הוא גבורות ראשונות לצורך עצמותה לגדלה ואח"כ בזווג ראשון נותן לה ה"ג עצמן יותר ממותקים ונקרא שם מ"ה דב"ן והוא רוחא דשדי בגווה תוך זה החותם הראשון וזה נשאר בה תמיד בסוד נפש פנימית שלה כי הראשונות היו הארת נפש וזה נפש עצמה ונשארין בה תמיד לצרכה ואח"כ כשנזדווג שנית חוזרת לקחת מ"נ ומוחין החדשים היא והוא ומזדווגים ע"י ההוא רוחא דעאל בה בקדמיתא כי הוא המתקנם שם ומעלה אותן באופן שהחותם הוא הכלי לבושי אמא והמ"ן גבורות ראשונות הוא להגדיל עצמותה והגבורות שנית דביאה ראשונה הם נפש פנימי גמור שהיא רוחא דשדי בגווה להעלות כל מ"ן שהם הגבורות החדשים נמצא דרוחא דשדי בגווה והגבורות החדשים כולם הם מנצפ"ך ממש והם מ"נ אלא שאלו חדשים ואלו ישנים שרשים אל אלו חדשים ואמנם החותמים עצמן הם כ"ב אותיות התורה:
ה ה"ג (ע"ש) יש ביסוד נוקבא עם לבושיהן שהם ה' דמים אשר הפסולת של ה' דמים לבושי הגבורות שהם הקליפות ויש ה"ח ביסוד הזכר עם לבושיהם שהם ה' דמים אשר הפסולת שלהם דינין קשים אך לא קליפות ובעת הזווג נותן זכר לנקבה גם את הה"ח ביסוד שלה ואח"כ מהחו"ג נעשה מהם הולד ומהמלבושים שלהם מתבררין ונעשה חלב ומהפסולת נשאר דין קשה וקליפה כנזכר:
ו הנה נ' שערים שבבינה הם ה"ג שבה כל א' כלול מי' גם יש נ' שערים מה"ח כל א' כלול מי' הם נ' ואלו הה"ח שהם נ' שערים נכללין בז"א ומתפשטין בו כנודע. והנה משליש החסד שבת"ת המתחלק חצי לכתר שבה וחצי לכתר שבו אז ע"י עליית החסד יורד ת"ת דאמא להעשות כתר לז"א כנודע. נמצא שאותו חסד גורם כניסת הכתר לכן נאמר בתקונים דס"ח ע"ב כ"ע דא איהו שלימו דנש"ב כי הכתר נקרא שער הנ' יען אינו נגמר ליכנס עד עלות החסד ההוא והוא נקרא שער הנ' ההוא של הה"ח הנחלקים לנ' כנזכר לפי שאין חסד זה עולה אלא אחר שנגמרו כל הנ' שערי בינה שהם ה"ח להתפשט בז"א וזה בא באחרונה ונקרא שער נ' לסבה זו:
ז בענין החסד הנקרא יומם משום דאזיל עם כולהו יומין שהם ו' ימי בראשית הם ו"ק שבבחי' ז"א כנודע. והנה מזה החסד שהיא ראשונה שבו"ק מתפשטות ה' בחי' חסד ומתלבשין תוך ה' ספירות שתחתיו נמצא שהם ה"ח. אמנם הראשון הוא כולו חסד ממש לכן אינו במספר עמהן כי הד' (נ"א הה') שתחתיו אינם חסד ממש אמנם מתלבשים בתוכם ה' ענפי החסד הראשון ובתוך אלו הבחי' דחסד (הראשון) המתפשט ומתלבש בתוכם מתלבש בהם הבינה דז"א ובתוך הבינה דז"א מתלבשת אמא עלאה כי מוח בינה דז"א מאמא נפקא כנודע. נמצא שכל הארה הנמשכת מאמא אל הו"ק הוא ע"י חסד זה המתפשט ומתלבש בתוכם ומקבלין הארה על ידו. ובזוהר פרשה אמור דק"ג מצאתי באופן אחר ואינו חולק עם הנ"ל רק מוסיף הענין שהחסד הנקרא אברהם שהוא קצה הראשון מו"ק שהם כללות ז"א כנודע ששרשו הוא ו"ק לבד זה החסד הוא מקבל שפע בתחלה מכל שאר הו"ק והוא מקבל ע"י החסד שבאמא עלאה הנקרא יומם כי הוא שורש לכל החסדים ואמא מתלבשת בחסד שבה הנקרא ימין שבה וע"י מאירה לאברהם חסד דז"א בתחלה ואח"כ ע"י אברהם נמשך אל ה' ספירות שתחתיו ועיין באורך במ"א:
ח בכל חסד וחסד מהה"ח או ז' חסדים שהם ה' ונכללין ביסוד הרי ו' וניתנים לנוקבא הרי ז' וכן הם ז' גבורות. והנה מכל א' מאלו בין החסדים בין הגבורות המתפשטים בגופא דז"א יש ג"כ בכל א' מהן כללות כל הז' נמצא א"כ שחסד שבחסד דז"א וחסד שבגבורה דז"א כו' וחסד שבמלכות כולם הם בחי' חסד א' הנקרא חסד הראשון ואח"כ החסד הנקרא גבורה מתפשט לז' בחי' והם גבורות החסדים שבחג"ת וגבורות החסדים שבנה"י כו' עד גבורת חסד שבמל' וכעד"ז כולם והחסד הנקרא ת"ת מתפשט בז' ספירות בת"ת דחסד וגבורה כו' ובת"ת דמלכות וכעד"ז כולם באופן שאין לומר שכל בחי' החסד שבה"ח נכנס בחסד ז"א וכל בחי' גבורות החסדים נכנס בגבורות ז"א וכיוצא בזה. אמנם חסד ראשון שבה"ח נחלק לז' בחי' לז' ספירות וכעד"ז כל ז' החסדים וכעד"ז כל ז' הגבורות כשנכנסין בנוקבא דז"א והבן כ"ז היטב. ואמנם אותו בחי' חסד שבחסד הוא שורש לכל שאר בחי' דחסד המתפשט בז' ספירות וכעד"ז גבורה שבחסד שורש לכל ז' בחי' דגבורה דחסד וכיוצא בזה מכולם. ואמנם חסד שבחסד ראשון הוא לבדו נקרא יומם בסוד יומם יצוה ה' חסדו יומא דכולהו כי הוא שורש לכולם והם ענפים מתפשטים ממנו אבל שאר החסדים נקרא יום ולא יומם והגבורות נקרא לילה:
ט חטא אדה"ר גרם שהגבורות להיותן במקום רחב יצאו תחלה אך מקודם בהיותן למעלה במקום צר היה מוכרח שהחסדים יתפשטו תחלה. גם ברדת הדעת יסוד דאמא שהוא לבושו יורד עמו ונצח והוד דאמא נשארו במקומן ואין זה תימא כי קו האמצעי יורד לבדו. והנה כמו שזו"ן הניחו שורש גו אמא עלאה בצאתן לחוץ ושרשם הוא ההוא רוחא דשדי בגווה כן הנשמות של הצדיקים היוצאין מבינה או ממלכות מניחין שם שרשם ביסוד בסוד ההוא רוחא דבגווה ג"כ והבן זה היטב. אך נשמות היוצאין אחר כך הם מתלבשין בההוא רוחא דז"א וההוא רוחא דנשמות הקודמות להם נמצא ששורשן מ"ה וב"ן הוא כלול בהאי רוחא דנוק' בין בבינה בין במלכות אלא שעיקרו במלכות הוא ב"ן דגבורות ובזכר הוא להפך שרוחא דאבא הוא ביסוד דיליה או בז"א עיקרו הוא מ"ה דחסדים ואח"כ בזווג פב"פ אז נותן בה חסדים דמ"ה עצמן:
י אע"פ שעטרא דגבורות ניתנת לנוקבא שרשם נשארת בדעת ז"א שלא יהא גם הוא דעת ק"ל כמוה וגם שורש החסדים נשארים בדעת ואחר כך ענפיהן הם המתפשטים בו"ק בין החסדים בין הגבורות וזכור זה. אך בנוקבא מתפשטים ה"ג לבדם. יא (ה"ח) הב' חסדים וב"ש ת"ת הגולין חוזרין ועולין ממטה למעלה ומגדילין את ז"א דרך עלייה וה"ג המתפשטים בנוקבא העומדת נגד נה"י דז"א ויסוד דז"א ארוך שהוא יסוד דזכר ומתפשט הרבה לכן אין מתגלות בה רק ב' גברות תחתונות דנ"ה שבה לבד ואלו הב' בלבד הם עולין גו גופה דרך עלייה ומגדילין גופה. יב בדעת דז"א יש ה"ח וה"ג והם י' הויות גימ' ק"ל ק"ל ב"פ עי"ן כמנין ס"ר לראות כי משם נמשכת ראיה אל העינים היושבים ממש כנגד הדעת אך בדעת דנוקבא יש ק"ל גבורות לבד וכאשר מתפשטות בו"ק שהם בחי' חג"ת נה"י נשארין בחי' ו' בכל אחד מה"ק שבה והם ל' ואלו נקראו מגדל הפורח באויר ונשאר ק' מהק"ל דגבורות ביסוד שלה ואח"כ כשמזדווגין נותן בה הזכר גם ק"ל ראשון דחסדים ומתחברים עם הק' שביסוד דילה. והנה ק' וק"ל גימטריא יר"ך כי היסוד נתון בין ב' הירכיים. יג דעת דנוקבא אינו רק מחיצת שהוא עטרה דגבורה לבד ואף גם בחי' זו אינו למעלה ברישא אלא בגופא בשליש עליון דת"ת שבה באמצע בין ב' הכתפיים שלה וז"ס קשר יו"ד של תפילין של יד כמבואר במקומו לפי שהמוחין דזו"ן שהם חכמה ובינה שהן הממשיכין או"א בעת זווגם ממוחין שלהן עצמם ולכן נשארים ג"כ בראש זו"ן. אך הדעת שבז"א (ונוקבא) לא המשיכוהו מדעת עליון שלהם אלא היה מהחו"ג המתפשטין בו"ק דאו"א לכן גם בנוקבא דז"א היה כך כנ"ל שירדו ונתפשטו בתחלת הו"ק בשליש עליון דת"ת בין הכתפים כנ"ל. יד שים בהקדמה זאת עיניך שהדעת דז"א צריך שיהיה בו בחי' י"ס והוא מתפשט בכל י"ס דז"א מכתר עד מלכות שבו והם בחי' התפשטות החסדים בו בסוד ירידה מהדעת ולמטה ובסוד חזרה מהדעת ולמעלה לג"ר ובתוך פרצוף זה של הדעת שמתחלק בכל י"ס מתלבשין בתוכו מוחין דנה"י דאמא ומוחין דאבא שהם חו"ב שבו וגם הם כוללין כל י"ס שבו ועד"ז הכתר שבו כולל כל הי' וכולם זה תוך זה וזה תוך זה. ובזה תבין טעם חזרת חסדים למעלה לתת דעת בכח"ב וזה הדבר קשה שנראה ללא צורך כיון שיש שם אורות יותר גדולים ומעולים אבל הם פרצופים זה תוך זה ומלובשים זה תוך זה וטעם החזרה הוא שהם סתומים ומלובשים ביסוד תבונה וצריך שיצאו לגמרי מתוכה ולחזור בסוד אור חוזר אל הג"ר ולכן לא יכלו לכנוס דרך ירידה כי נ"ה דאו"א הם חו"ב שבו שמזווגם יצא הדעת (למטה מהם) וחוזר ומתפשט מלמטה למעלה בג"ר אלא שהוא בסוד לבוש אליהם בחוץ. וגם בזה תבין איך יוצא לבושם עמהם כדי שבו יתלבש הדעת ואינו יסוד עצמו דתבונה אלא תולדה ממנה כדרך הבן הנולד היוצא מאביו ואמא מיסוד תחתון וחוזר ועולה ומלביש מחוץ ונמצא שהדעת של המוח נשאר בפנים בסוד דעת דחו"ב ועוד דעת אחר נעשה לו לבוש מבחוץ בסוד דעת האמיתי החיצון כי הפנימי נחלק לב' דעות דעת א' המכריע בין חו"ב דאבא והכל בבחי' חיה ודעת הב' המכריע בין חו"ב דאמא והכל נקרא בחי' נשמה ודעת הג' אמיתי המכריע בין חו"ב דדעת עצמו הנקרא רוח ואלו הם ג' בחי' חלקי הדעת והבן מאד כי הב' דעות הם בפנים זה בתוך זה תוך נה"י דאבא וזה תוך נה"י דאמא והדעת ג' מחוץ להם ונעשה בסוד חזרת החסדים וז"ס ענין החסדים להגדיל הדעת ופירוש הגדלה זאת הוא לעשות בו דעת לבחי' רוח מבחוץ ועד"ז תפרש בג' אחרות שהם כח"ב והבן זה. טו במזל הראשון דעתיקא דעת העליון יש בו ג' הויות דיודי"ן גימטריא רי"ו והם סוד רי"ו אותיות שבשמות ע"ב (דויסע ויבא ויט) ורי"ו זה נותן בה בעלה בביאה ראשונה ונעשה בה בחי' רוחא דיהיב בה בעלה ואז הוא שם בבחי' מ"ן ואח"כ בביאה ב' נותן בה שם הוי"ה א' דיודי"ן כמנין ע"ב והם סוד ע"ב תיבין ששרשם (שבשם) ע"ב ואז בחי' אלו הם בחי' מ"ד והם להוליד ממש ולא לבחי' רוחא דשביק בה. טז דע שהדעת הוא נשמת ו"ק ודע ששורש ה"ח נשארין בדעת תמיד אך ענפיהם הם החסדים המתפשטים בו"ק ואלו הענפים הם המגדילין את ז"א מבחוץ כנ"ל והם מבחוץ ושרשם מבפנים ומקבלין הארה משרשם דרך מחיצות שביניהן ומגדילין לגופא דז"א עצמו. ובזה תבין סוד כנפים שיש בעולם האצילות כי הם חסדים הסתומים שרוצין לעלות אל שרשיהן שבדעת לקבל הארה שלהן ולהיותן במקום צר אינן יכולין לעלות וע"י נענוע שמתנענעים מתעופפים ומעלין הז"א עצמן עמהם להיו' דבוק עמהן בחוזק ומכח זה נעשין הכנפיים הם האורות שנוצצין משם חוץ לזרועות והם סוד הגבורות אשר שם והם המעופפים מבחוץ בסוד אור חוזר העולה ממטה למעלה ואז מעלין חסדים הנ"ל בדעת וז"ס שם מ"ב הנק' כנפים. יז חו"ג הם ב' כתפין דא"א שהם קו ימין ושמאל והם תרין עטרין כנודע ובין ב' עטרין אלו סוד הדעת המזווגם ג"כ ונמצא שיש למעלה חו"ב ודעת עליון ולמטה מהם יש ב' עטרין ודעת ת
חתון ואמנם להיות שאלו ב' עטרין ודעת הם תחת מוחין העליונים לכן שלשתן נקרא בשם דעת המכריע ע"ש דעת המכריע בין חו"ב עלאין מוחין העליונים והבן זה. והנה החו"ב עלאין נקרא אחסנתא דאו"א כי הם העליונים וחב"ד תחתונים נקרא ב' עטרין דירית ז"א מאו"א אך אינם אחסנתא דילהון נמצא שעיקר מה שאנו מזכירין בחי' ב' דעות הם דעת עליון המכריע בין חו"ב ודעת תחתון ו' המכריע בין ב' עטרין ועליהם רמזו כי אל דעות ה' והנה דעת עליון כנגדו נקרא ל"א נתכנו עלילות באלף כי אינו מתפשט למטה אך לו כתיב בו' נגד הדעת הב' שזה מתפשט בסוד עלילות משונות זה מזה שהרי מתפשט בחג"ת נה"י וכל בחי' מהם אינה דומה לחברתה ונמצא שכל מה שאנו מזכירין תמיד שמתפשט הדעת בסוד ה"ח וה"ג בגופא דז"א ומשם יוצאין הגבורות לנוקבא דז"א לדעת שלה אנו מדברים בזה הדעת התחתון המכריע בין ב' עטרין ואך לא הב' עטרין עצמן רק הדעת שלהם. וז"ס יעקב שנאמר בו יושב אהלים כי יעקב נמשך מזה הדעת התחתון המתפשט אח"כ בגופא ויש בו דין ורחמים ב' אהלים ב' אדרין משונים זה מזה. וז"ס עם חסיד תתחסד עם עקש תתפתל וז"ס ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וארז"ל אחיו ברמאות וכי בן רבקה הוא בתמימות. אמנם משה זכה לדעת עליון וז"ש בזוהר בראשית דתרווייהו בדעת אלא דא בגופא ודא בנשמה כי זה בדעת המתפשט בגופא וזה בדעת עליון שבראש הנקרא נשמה לזה התחתון. והנה זה הדעת עליון מקורו נמשך מב' פנים דא"א שהם תיקון ז' מי"ג ת"ד הנקרא ואמת והוא כולל כל ו' תיקונים קדמאין והוא ז' להם וכולל כולם לכן יש בו ז' שמות ס"ג כנודע והם גימ' ואמ"ת והנה מז' שמות אלו מתפשטין ז' מלואים בלבד שהם ז"פ הבל והם ז' הבלים דקהלת ולהיותן מס"ג נמשכין כולם עד אמא עילאה ואח"כ הם נמשכין נגד פיה ויוצאין משם בסוד ז' הבלים היוצאין מהפה כנזכר בסוד השופר. ועיין ביחוד חוטם ושרשם מתגלין בפה שלה וז"ס תורת אמת היתה בפיהו כי תורת אמת הוא ז"א הנמשך מואמת תיקון ז' דדיקנא ונמשכה והיתה בפיהו דאמא ואמר בפיהו ולא אמר בפיו או בפיה לרמז על מילוי דס"ג המתפשט מתיקון ואמת שהוא סוד ס"ג עצמו כנזכר ביחוד של חוטם וזהו בפיהו כי ה"י וי"ו במילוי גימטריא הבל ע"ש שיוצאין ז' הבלים אלו מפיה ומקיפים בסוד אור הבל המקיף אל הז"ת שלה עצמה כנ"ל ומאלו הז' הבלים המקיפים לז"ת שבה נמשך סוד דעת עליון דז"א ונכנס תוך יסוד תבונה בין ב' מוחין דחו"ב בתוך נ"ה דתבונה ומכריע ביניהן בסוד צלם דז"א ונמצא שדעת זה נעשה מז' הבלים והם גימטריא ס"ר עם הכולל ולהיות שמשה הוא מרכבה אל הדעת הנז"ל לכן נאמר בו וירא ה' כי ס"ר לראות ועיין שם במקומו. והנה הדעת התחתון נמשך מב' כתפין דא"א שהם חו"ג ונעשין בו ה"ח וה"ג המכריעין בין ב' עטרין דחו"ג והם י' הויות כמנין ס"ר ג"כ כמו העליון. והנה גם ע"ז רמז וירא ה' כי סר לראות ואלו מתפשטים בגופא דז"א החסדים בו והגבורות בה כנודע. ודע שגם לפעמים אפשר להמשיך הגבורות שבדעת העליון ג"כ בנוק' וזה זכה משה לעשות כמ"ש במקומו בע"ה. י"ח יש דעת עליון בז"א המכריע בין חו"ב שבו בצלם דאבא וכן בצלם אמא ונמשך מדעת עליון דאו"א עצמו המכריע בין חכמה שלהן לבינה שלהן ועוד יש דעת הנק' חסד וגבורה ב' עטרין וזה נמשך מהתפשטות דעת דאבא ואמא בו' קצוות שלהם למטה וכן בז"א הוא כך אלא לפעמים עולה בראש דז"א. ונלע"ד שאפילו זה הדעת הב' יש בו דעת הג' המכריע הנקרא ת"ת וא"כ נמצא שהב' עטרין הנ"ל שהם דעת הב' נשאר לעולם בראשו לולי חטא אדה"ר אך דעת הג' הוא המתפשט תמיד בגופא דז"א ושרשה שהם הב' עטרין נשארין בראש וכן הענין באו"א:
צמח ונכון שאין לנוקבא רק ק"ל א' ועולה עי"ן לכן נקרא ד' דלית ליה עיינין כי אם עי"ן א':