פרק ג
ועתה נבאר בחי' הפנימית דזו"ן כי הנה אחר כל הנ"ל היה פעם ב' כל הנ"ל לצורך פנימית הזו"נ כנ"ל והנה עיבור אחד היה בבחי' הפנימים של א"א עצמו ולא ע"י התלבשות דאו"א והיה זמנו ט' חדשים לפי שעתה בפעם ב' הזאת לא די שנכללו נה"י הפנימים של א"א עצמו בחג"ת שלו ע"ד שהיו למעלה בעיבור אחד של החיצונית אמנם גם החג"ת ששלו עלו ונכללו בחב"ד של עצמו ונמצא ט"ס דא"א נכללו והיו בבחי' ג' של ג' ג' ומזווג זה נעשה העיבור בט' חדשים כמספר ט"ס דא"א ואז נעשו ו"ק פנימים של זו"ן ג"כ ומפנימיותם נמשכין כל הנשמות כולם כנ"ל. ואח"כ היה העיבור הב' של המוחין של הפנימיות וזה היה בסוד ז' חדשים לבד. והענין כי עיבור זה נעלם ועליון מאד כי הוא בסוד ז' ספירות תחתונות של עתיק המתלבשים תוך ז' תקוני דגלגולתא דרישא דא"א כמבואר אצלינו וכנגדן היה העיבור זה מן ז' חדשים. ודע כי באותן ז"ת דעתיק אין יכולת להשיג כלל בחצי עליון של החסד שבו רק מחציו ולמטה בלבד לכן ארז"ל שכל היולדת לז' יולדת למקוטעים ואינו בעיבור כל הז' חדשים שלמים והנה גם מזה הפנימיות של המוחין דזו"ן נמשכו ונעשו נשמות הצדיקים. והבן וראה כי כמה צדיקים וחסידי עליון קדושים כולם נולדו למקוטעים לז' חדשים עיבור כמשה ושמואל הנביא ופרץ וזרח וכיוצא באלו ונמצא כי כל אלו (הנשמות) נמשכין מאותן הז' דעתיק (המלובשים) בז' דגולגלתא דא"א ודי בזה: