פרק ז מ"ב
מן דרוש כ"א אזכרות של תפילין נראה כי בסוד העיבור וגם קודם עיבור ראשון לא היה בו אפי' י' ספירות שלימות דבחי' עשייה שבו שהם נה"י וב"ש ת"ת שבו רק ו"ק דעשיה שבו בלבד והיה הראש ההוא שלו אז מבחי' ו"ק דעשיה ואפילו אותן הו"ק היו ג' כלילין בג' ואחר כך הגדילו ובאו לו ג"ר דעשיה שבו וכן היה ביניקה מתחלה באים ו"ק דיצירה שבו הנקרא חג"ת וב"ש הדעת ואח"כ הגדילו ובאו לו ג"ר דיצירה שבו כי לעולם אין הז"א מתחיל אלא בבחי' ו"ק ולא יותר. וראיה לזה מק"ש שהוא הגדלות דג"ר דבריאה שבו ואז תחלה באים ו"ק בזמן ק"ש ואחר כך באים ג"ר שלהם בעמידה. ובזה תבין ענין שאלה עמוקה מאד איך תחלה בעיבור היה מו"ק וא"כ מה הגדיל ביניקה ואין לומר שנתוסף בו התפשטות שמתחלה היה ג' כליל בג' שהרי גם קודם העיבור היה כך בלתי ג' גו ג' והנה בפעם אחרת מ"כ שבעיבור היה ג' לבד דעשיה ולא ו"ק אך הענין שהיו ו"ק לבד של העשיה שבו והגדיל ונעשו בו ג' מוחין דעיבור ואז נשלמו בו י"ס דעשייה וכן ביניקה וכן בגדלות באופן כי לעולם בחי' המוחין שבו אפי' בעשייה הם אצלו בסוד תוספת כי שרששו מתחלה לא היה רק ו"ק דעשייה נמצא כי בעשייה יש עשיה יצירה בריאה ולהות ז"א בחי' ו"ק בכ"מ היה מוכרח שיהיה בו תחלה היצירה דעשיה ופחות מזה א"א ע"כ הוא לוקח לעולם כל ו"ק ביחד והג"ר ביחד בין בעשיה בין ביצירה בין בבריאה וכן ביצירה יש בי"ע ולוקח תחלה עשיה ויצירה דיצירה ואחר כך בריאה דיצירה וכן בבריאה לוקח עשייה ויצירה דבריאה ביחד ואח"כ ג"ר שהם בריאה דבריאה ואחר שנשלם בכולם אז כל בחי' עשייה נקרא עשייה לבד וגם נקרא נה"י שבו וכל יצירה נקרא חג"ת וכל בריאה נקרא חב"ד וזהו כללות הענין. ועד"ז ממש היה המלכות אלא שנחלקה באופן אחר כי כיון ששרשה הוא ספירה עשירית לכן תחלה לוקחת המלכות דעשייה לבד ואח"כ ביחד כל ט"ס העליונים דעשייה בפעם אחרת בסוד תוספת וכן ביצירה שבה וכן בבריאה שבה וז"ס שז"א נקרא ו' נקודות והיא נקרא נקודה קטנה א' ולא אמרו שהוא ו"ס והיא ספירה א' כי הספירה דעשייה הם קטנות בתכלית ונקרא נקודה בערך הספירה כי אינה נקרא ספירה רק בהיותה כלולה מכל אבי"ע ובהיותם בחי' עשייה לבד נקרא נקודה. והבן זה מאד מאד ענין נקודה בכ"מ מה ענינה שהיא עשייה של הבחי' ההוא אך לשון ספירה הוא בהיותה שלימה בכל חלקי אבי"ע שבה והבן היטב ג' חלוקות אלו נקודה וספירה ופרצוף כי נקודה היא עשייה שבספירה וספירה הוא בחי' הספירה שלימה מאבי"ע שבה ופרצוף הוא קשר י"ס וכל ספירה מהם שלימה מאבי"ע וזכור מאד מאד כלל זה. גם דע כי כל בחי' אלו הם בסוד אור דאחור וכנגדן יש אורות דפב"פ וזהו ענין כ"א אזכרות דתפילין כי הז"א היה בו אז בעיבור א' ז"ת דנצח ז"א וז"ת דהוד ז"א וז"ת דיסוד ז"א וכל אלו בחי' עשייה והם כ"א אזכרות ואלו לא נסתלקו מז"א אח"כ אלא אדרבה נתוסף בו יותר ומתלבשת יצירה תוך עשייה ובריאה תוך יצירה והכל יחד נקרא ז"א וע"כ הוא מוכרח שכל הבחי' יהיו רשומין בתפילין שהם כ"א אזכרות דבחי' מקיפין דמוחין דז"א דעיבור ונתוספו בו אח"כ ג"ר דנצח וג"ר דהוד וג"ר דיסוד והמקיפים שלהם שהם ב"ש דת"ת כתר דג"ת ואח"כ ביניקה נכנסו בו ז"ת של חסד וז"ת של גבורה וז"ת דת"ת אח"כ נתוספו בו המוחין שהם ג"ר דחג"ת ואח"כ המקיפים שלהם שהם ב"ש הדעת כתר דג' אמצעית וכן במגדלות בסוד הבריאה ז"ת דחכמה וז"ת דבינה וז"ת דדעת בק"ש ואח"כ ג"ר דחב"ד בעמידה ואח"כ המקיפים שהם כתר של ג"ר וזהו הכתר של ג"ר הוא הנקרא כתר אמיתי דז"א ונקרא כתר דכללות כל הז"א ואינו כתר דפרטות: