פרק א מ"ב
השער הששי שער מ"נ ומ"ד ובו י"ד דרושים וכל הדרושים כולו הוא מ"ב:
דרוש א:
ענין מ"נ מה ענינם והנה נודע כי כמו שהאיש נותן מ"ד לאשתו ונמשכין מן המוח שלו כן ג"כ מן האשה מן מוח שלה יורדין מ"נ ברחם שלה ומאלו מ"נ ומ"ד הנמשכין מן המוח של הנקבה והזכר מהם ממש נוצר הולד שהם הנשמות ואלו הם סוד ב' יודי"ן שיש בצורת א' כי י' עלאה הוא מוח זכר וי' תתאה מוח נוקבא ואות ו' בנתיים הוא חד פריסא דאתפרס הנזכר בזוהר וי' עילאה מ"ד ויורדין עד ההוא פריסא שהוא ו' וי' תתאה הוא מ"נ ועולין לגבי ההוא פריסא והנה כל המ"נ הם גבורות והם בחי' כל המלכים שמלכו בארץ אדום. והענין הוא כי כבר בארנו איך כל קדושת אותן המלכים שמתו ונתבטלו ונתבררו ומן הסיגים נעשה מהם ענין הקליפות כנודע והטעם הוא כדי שיהיה בעולם בחירה ורצון ושכר ועונש וזה היתה כוונתו לברא מלכים אלו ולהמיתן והבן זה. והנה כל אלו המוחין הם בחי' הדינין והם לעולם בחי' הנוקבא והנה באלה המלכים יש מהם חלק אל הבינה (וחלק מהם אל המלכות שבז"א) וחלק מהם אל המלכות שבאבא וחלק מהם אל המל' שבא"א [הגהה - צמח צ"ל ג"כ חלק אל אבא כדלקמן וצ"ל ג"כ חלק אל מלכות דבינה כאמור בשאר], וחלק מהם אל המל' שבז"א והנה כל המלכים האלו מציאותן הם המוחין של הנקבות כולם שמהם נתהוה המ"נ כמ"ש בעה"ש. והנה להיותן בחי' המוחין שהם החכמה הנקרא מחשבה לכן כולהו אתביררו במחשבה כנז' בפ' פקודי דרנ"ד ע"ב שהם שכ"ה ניצוצין וענינם הם אלו הז' מלכים שמתו שהם דינין וגבורות וניצוצי אש והם ז' מלכים שהם ז"פ אדם גימ' שט"ו והם גימ' ש"ך [הגהה - צמח עם ה"ג קדושים], וז"ס זריק ניצוצין לש"ך עיבר וכו' כי הם המ"נ כדלקמן אשר אח"כ בעת התיקון בירר הטוב מתוך הפסולת והסיר הפ]סולת מתוך המחשבה ההיא ואע"פ שהם ז' מלכים עכ"ז הם י' אלא שהם ע"ד ז' היכלות אשר נזכר פ' פקודי שהם ז' היכלות והם י' כי היכל העליון כולל ג' היכלות ותחתון כלול מב' וכן הענין בכאן שהם ז' מלכים [הגהה - צמח כי בלע כולל יובב וחשם כנודע], והם י' ע"ד הנ"ל. והנה ענין בירורם על ידי המחשבה ענין הדבר הוא במ"ש כי כל אלו המלכים הם בחי' המחין של הנקבות אשר גם הם נקרא מחשבה ולכן כאשר המחשבה עליונה שהיא חכמה סתימאה דברישא דע"ק רצה לתקנה אחר שנתקן א"א בתקונים שלו ואז יצא האור שלו ע"י המעטת האור שלו בסבת אותם התקונים כנודע ועי"כ היה כח באלו המלכים להחיות ולקבל אור העליון ואז המחשבה עלאה מוחא סתימאה דברישא דבעתיקא האיר בהם ועי"ז נבררו אלו המלכים ואז היותר מובחר שבהם שהוא בחי' שיש בהם מא"א אלו בסוד מ"נ והובררו והשאר נשאר למטה. ודע כי אותה הבחי' שעלתה בא"א הם בחי' השערות שבדיקנא יליה כנודע כנזכר באדרא בתקונא קדמאה הנקרא א"ל אשר בו ג' עלמין שהם ג' מלכים אלו מהז' מלכים והם בלע יובב חשם ואלו השערות הם נמשכין ממ"ס עצמה כנודע והוא החכמה סתימאה והוא נוקבא לגבי כתר דעתיקא נמצא כי השערות האלו הם מ"נ דילה וע"כ שערי דדיקנא הם דיקין תקיפין. ואח"כ היה בירור ב' שכאשר הוברר הבחי' של א"א אשר היתה שם ויצאו משם ועלו ונתבררו במחשבה דא"א כנזכר אז הבחי' הזאת דבינה שבתוך המלכות הובררה ועלתה במקומה למעלה וכאשר נתקנו או"א אז הובררה ג"כ בחי' זו"ו ויצאו משם ועלו בסוד מ"ן (פי' ביסוד שלה) אל הבינה ואח"כ היה בירור אחר כי אחר שהובררה הבחי' של הבינה אז הבחי' של המלכות עלתה. ואח"כ כאשר נתקן ז"א הובררה בחי' שיש בהם מן המלכות של ז"א טועלתה שם ע"ד הנ"ל ואח"כ כאשר נתקנה נוקבא דז"א נתקנה תחלה בבחי' אב"א ואז עדיין לא הובררה המ"נ דילה אשר בתוך המלכות הנ"ל. והענין כי כל אותה בחי' של מעלה ממנה הובררו מאליהם ע"י המחשבה שבכל בחי' מהם ולא היו צריכין אל מעשה התחתונים שעל ידיהן יתבררו לפי שהקליפות אשר כנגדן אין בהם כח כ"כ אבל בחינת המ"ן של המלכות (דנוקבא דז"א) אשר הם בחי' עשייה ששם כל עיקר שורש ותוקף הקליפות לכן לא היה בה כח לתקן ולברר הבחי' של מ"נ שלה שהיה באלו המלכים לסבת היותן נתונים בעמקי הקליפות החזקים ולא היה יכולת בה לבררם עד שבא אדה"ר וע"י מעשיו ותפילותיו היה מכניע את הקליפות והיה מחזיר זו"ן פב"פ ואז מתבררים חלק המ"נ דנוקבא דז"א בירור גמור ואז לא היה עוד שם חורבן בעולם והיה אז כמו שיהיה בימי המשיח ב"ב כי אז כתיב בלע המות לנצח שהם הקליפות אשר חיותם הוא בחי' המ"נ אלו שלא הובררו והם עדיין בתוכם ואם היו נבררין לגמרי היה מסתלק מהם כל החיות והיו מתים לגמרי וזהו ענין אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כי כאשר יכלה כל הנשמות הקדושות לצאת משם ועולין בבחי' מ"נ שמהם נוצרים הנשמות כנ"ל בתחלת הדרוש לא יהיה עוד חיות אל הקליפות וימותו ויתבטלו וזהו בלע המות לנצח כי הקליפות נקרא מות תתבלע ותתבטל לגמרי. וז"ש פ' פקודי דרנ"ח ע"ב כד יסתיים גלותא במשיכו דרגלין ברגלין כדין יבא משיח כיע הרי אלו בחי' המלכים הם אדם א' מראשו ועד רגליו אשר
נטבע באלו הקלי' ובכל פעם ופאם שיש זווג עליון אנו מעלין ע"י תפלתינו ניצוצות הקדושה שבו בבחי' מ"נ וכאשר יתבררו ויעלו גם הניצוצין אשר ברגליו אז יושלם להתתקן כל אדם הזה אז יבא משיח וענין רגליו אלו הוא בעשייה שהוא בחי' רגלים ושם הוא סיום הקדושה שהוא המלכות הנקרא קץ הימין וכנגדו בקליפה אשר שם נקרא קץ הימים וכאשר יתוקנו הנשמות אשר נפלו עד שם אז יהיה זמן הגאולה. העולה לנו מכל זה כי ענין בחי' מ"נ הם הנשמות הקדושות ממש הם עצמם אשר תוך מלכים אלו שצריך לבררם מששם ולהעלותן בבחי' מ"נ למעלה ואז יתחברו עמהם מ"ד ע"י הזווג זכר ונקבה ומב' בחי' אלו נוצרים ונבראים הנשמות. וזהו טעם שצריך בכל זווג וזווג מ"ן חדשים אחרים לפי שאותן מ"ן הראשונים שבזווג הא' כבר נוצרו מהם בחי' נשמות וצריך בכל זווג וזווג לברר ניצוצין אחרים ולהעלותן בבחי' מ"ן ג"כ להיות נבראים שם נשמות אחרות חדשות וכן בכל זווג וזווג. ונחזור לעניננו כי כיון שא"א להתברר מ"נ דנוקבא דז"א אלא ע"י התחתונים וכמש"ה ואדם אין לעבוד את האדמה לכן יצאו זו"נ אב"א כי אם היו חוזרין פב"פ היו הקליפות נאחזין באחוריים של הנקבה לרוב תקפם כנ"ל כי עדיין לא היו מבוררים לכן הוכרחו לישאר אב"א:
מ"ק טעם לזה למה שכתבנו שהיתה תחלה אב"א שלא יתאחזו החיצונים הענין כי האחוריים הם סוד אלהים והם ק"ך צרופי אלהים והם עד סוף העשייה כמבואר ושם אחריהן באים הקליפות ונמשכין שם בסוף העשיה ונק' בסוד אלהים אחרים בערך אלו הק"ך אלהים שהם אלקים חיים דקדושה כמ"ש כי אלהים קדושים הוא. והנה כשיש ח"ו חטאים ועונות אלו אלהים אחרים נכללין בשרשם בסוד אלהים הקדושים שבאחוריים וע"י כללותם בשרשן הם יונקין מן השכינה וז"ס כל אחיזת החיצונים בקדושה כי אינם אוחזין רק ע"י כללותן בששרשם ולא ח"ו שנכנסין הם עצמן וז"ס ערו ערו עד היסוד כי אלו אלהים שרשם הם ממ"נ ביסוד הנוקבא כי הם ה"ג ה' אותיות אלהים וכאשר רוצה המלכות להעלות מ"נ נכללין כל אלהים דקדושה שם ביסוד שבה וכשיש ח"ו פגם אז אוחזין אלהים אחרים בששרשן ונכללין עמהם אע"פ שהם אינם נכנסים ח"ו עכ"ז הם יונקים בסוד כללות. וז"ס ושפחה כי תירש גבירתה שצדיק עליון מזדווג עם השפחה כביכול ביסוד הנ"ל וז"ש ערו ערו עד היסוד בה כי שם מגיע הפגם כ"י. גם ז"ס אלהים באו גוים בנחלתיך פי' כי החצונים הנק' אלהים אחרים הם נאחזין באלהים דקדושה ועי"כ באו גוים בנחלתך נחלת הקדש ולזה אמר אלהים ולא אמר ה' והנה ענין היותן אב"א מפני שהן דינין ויוצאין ממנו אליה ואז נדבקין כי הענף נשאר דבוק באילן אששר משם יוצאת והנה בהיותן אח"כ פב"פ היה ראוי שיחזרו להדבק ג"כ כמו בסוד אחוריים כי ג"כ ניתנין ממנו אליה אך הטעם הוא כי או"א שקומתן שוה פב"פ לכן הם מתדבקין כחדא שריין ולא מתפרשין דא מן דא לכן זווגם תדיר אבל זו"ן שאין קומתן שוה אינן דבוקים זה בזה בהיותן פב"פ ע"כ. ועתה יש ב' מניעות כי היה צריך לברא את האדם וחוה כדי שעל ידם יתבררו מ"ן של כל הנשמות כנ"ל ולזה היה צריך זווג וא"א להם להזדווג אם לא יחזרו פב"פ ולחזור פב"פ א"א לסבה כנ"ל כדי שלא יתאחזו הקליפות באחוריים דנקבות ולכ כד לבטל ב' המניעות האלו מה עשו או"א נסרו את הנוקבא העומדת אחורי ז"א ואח"כ העלו זו"ן הננסרים למעלה בהיכל או"א עצמה ששם אין כח לקליפות להתאחז באחורי הנקבה וזה ההיכל דאו"א הוא בחי' החופה של זו"ן חתן וכלה ושם יוכלו לחזור פב"פ ושם נזדווגו זו"ן יחד. וכל ענין זה תבינהו בזוהר פ' בראשית מ"ש בפ' ויבן ה' אלהים את הצלע שהוא ענין הנסירה ואח"כ ויביאה אל האדם מהכא ילפינן דבעאן או"א לאעלאה לכלה ברשותא דחתן כד"א את בתי נתתי לאיש הזה מכאן ואילך ייתי בעלה לגבה דהא ביתא דילה היא דכתיב ויבא אליה פי' ענין זווג הראשון דזו"ן בעת אצילותן איננו כשאר זווגים של אח"כ והוא כי הזווג הזה לא היה למטה רק או"א העלו את ז"א בחיקם ואח"כ העלו את הנוקבא בסוד ויביאה אל האדם ושם נזדוגו כמ"ש בע"ה. ואמנם כל שאר הזווגים דזו"ן דבחי' פב"פ הוא למטה בביתא דילה של הנוקבא שהוא בהיכל הנוקבא ושם יורד הז"א להזדווג עמה והנה אז לא היה עדיין מ"ן של הנוק' מבוררים ומתוקנים כנ"ל ונמצא כי מ"ן שהעלתה מלכות לגב ז"א הם המ"ן דבינה אשר הם שמשו אל הנוק' וע"י מ"נ אלו יצאו אדם וחוה כ"כ מעולין ונאחזין עד למעלה כמ"ש בע"ה, [הגהה - ונל"ח כי הרוחא דבגווה של הבינה אשר ע"י עולין מ"ן הוא אשר שימש אל הנוקבא הזאת כי ע"י שהוא מעולה מאד יכול לברר אדם וחוה בבחינת מ"ן שלה עצמו אשר בתוך הקלי' ואין אדם וחוה מ"ן עצמן דבינה אלא שיצאו ונתבררו ע"י רוחא דילה ונודע שבו מתלבש הנשמ' בבחי' לבוש וזהו מעלת אדם וחוה בבחי' לבוש אבל עצמות נשמתם היה מזו"ן מ"ד ומ"ן דילהון דאל"כ מה תועלת בעלייתן שם אם אדם וחוה ממ"נ דבינה עצמה והיה יכול לצאת משם או אפשר להיפך כי הן מ"ן ממש של הבינה אלא שצריך לחזור ולצאת שנית ע"י זווג זו"ן בהיותן למטה פב"פ כנודע ולכן עלו ונעשו ב' הבחי' יחד שנזדווגו או"א בהתלבשות זו"ן בהם ויצאו אדם וחוה כנלע"ד:
ואחר כך ירדו זו"ן במקומם למטה ושם הוכרחו לחזור אב"א כנ"ל ולסבה הנ"ל שלא יתאחזו החצונים ואז בהיותן אב"א הוציאה הנוקבא וילדה לנשמה דאדם וחוה וזכור כלל זה בכ"מ אשר נאמר כי אדם וחוה ע"י זווג דאב"א יצאו אין הכוונה כפשוטו כי א"א לעולם להזדווג כי אם פב"פ אך הכוונה לומר כי לא יכלו לעמוד זו"ן פב"פ במקומם למט' להזדווג ולהוציא אדם וחוה והוצרכו לעלות למעלה בחיק או"א כנ"ל ונזדווגו שם פב"פ ע"י מ"ן דבינה שהעלתן המל' וכאשר חזרו במקומן וירדו למטה הוכרחו להיות אב"א ואז יצאו נשמת אדם וחוה בהיותן זו"ן אב"א. ועיין בדרושי אבי"ע בענין חטא דאדה"ר ותבין סדר מעלות מדרגות העולמות איך היו בעת שנברא אדה"ר ושם תבין איך היו הזו"ן עליונים במקום או"א ושם היו בבחי' אב"א ונזדווגו שם להוציא אדה"ר וע"ש היטב וזכור כלל זה לכל המקומות שנזכר ענין זווג אב"א שאין הענין כפשוטו אלא ע"ד הנ"ל והוא כשיש בישראל מצות ומע"ט שע"י יגרמו שיוכלו להזדווג זו"ן פב"פ וע"י היא יכולה להעלות מ"ן לגבי מ"ד דדכורא ואם אין ח"ו בישראל זכות אין כח בנוק' דז"א להעלות מ"ן שלה לגבי בעלה כנודע כי אין המ"ן עולין אלא ע"י נשמות התחתונים ולכן כדי לזווגם היא צריכה לעלות עם ז"א למעלה באו"א והיא מעלה מ"ן דאמא ומזדווגים יחד ונמצא כי כמעט זווג זה אין נקרא על שמם רק ע"ש או"א כי עד שם עלו ובכחם וע"י מ"ן שלהם הם מזדווגים ואלו בעת ההיא היו רוצין לירד למטה למקומם לא היה יכולת וכח להם לעמוד פב"פ אלא אב"א ונמצא ודאי שאין שום זווג אלא בהיותן פב"פ אבל מה שאנו קורין אותו זווג אב"א ר"ל שאם היו אז יורדין למקומן למטה לא היו יכולין לעמוד אלא אב"א כי ע"כ עלו למעלה כדי שיוכלו להיות פב"פ. ונחזור לענין כי אדם וחוה יצאו ע"י זווג פנים בפנים למעלה אשר זווג זה נקרא אב"א ואמנם אם היו זו"ן יכולין להזדווג במקומן למטה פב"פ היו אדם ואשתו יוצאין מתוקנים בתכלית התיקון וכל העולמות היו שלמים והנה אחר שברא הקב"ה לאדם וחוה אלו לא היה חוטא אחר שנסרו הקב"ה כדי שיזדווג עם אשתו פב"פ היה יכול ע"י תפילותיו ומע"ט להכניע הקלי' והיה מחזיר לזו"ן פב"פ במקומן למטה והיו מתבררין המ"נ דנוקבא לגמרי והיו הסוגים מובדלים ומופרדין מן הקדושה והיו מתים לגמרי ומתבטלין מן העולם וכל הנשמות הקדושות היו יוצאין מתוך הקלי' ואז ימותו הקליפות ויתבטלו כנ"ל וכאשר חטאו אדם וחוה גרמו שלא נתבררה המ"ן דנוקבא דז"א לכן אע"פ שע"י זווג אדם וחוה גרם להחזיר זו"ן פב"פ במקומן למטה הנה לא היה דבר של קיום תמיד כי לא היה מספיק בחזרה ההיא רק בשעת זווג לבד ותיכף היתה הנוקבא חוזרת אב"א עם ז"א וכיון שהיה כן נמצא שהיה צריך בכל זווג וזווג לעשות תיקון שיחזרו פב"פ לפחות בעת הזווג ולברר אז קצת ניצוצין של אותן המלכים ולהעלות בבחי' מ"נ לברא מהם נשמות מעט חמעט ותיכף היו חוזרין אב"א כי אין בה כח להעלות ולברר כל הני ניצוצין ביחד רק מעט מעט. והנה בזמן חורבן בית ני בזמן י' הרוגי מלוכה גברו מאד מאד העונות ולא די שלא היה כח ביד בני אדם התחתונים לברר ניצוצין אלו ע"י תפלתן להעלותן בסוד מ"נ אלא אפילו גם המ"ן דבינה ירדו למטה וחזרו להתערב בקלי' וז"ש ובפשעכם שלחה אמכם וע"ז היה העולם נאבד עד שהוצרך הש"י לתקן העולם וזה היה ע"י הרוגי מלוכה כמ"ש בע"ה. ותחלה אנו צריכין להודיעך כי הנה ג' בחי' יש בענין עליית מ"ן א' הוא בחי' המ"ן עצמן אשר בחי' זו כבר נת"ל היטב. ב' הוא העצמות כלי של בית הרחם של האשה כדי לקבל טפת הזכר בתוכה ובתוך כלי זה יש ג"כ מ"ן שלה אשר נתבאר עניינם למעלה וכלי זה נעשה ע"י ידים עליונים דבינה שהם ח"ג שלה שהם י' אצבעות וז"ס ה' אותיות מנצפ"ך שהם כפולות והם יורדים עד שם למטה בנוקבא ונעשית כלי וכמ"ש על פסוק עלי באר ענו לה באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם כנזכר פרשה בהעלותך דק"ן ע"א וזשארז"ל על תמר שמעכה באצבע והבן זה. ג' הוא ענין ההוא רוחא דשביק בגווה בעלה כנזכר בסבא דמשפטים צ"ד כי אין כח המ"ן להעלות ולהתברר שם מעצמן רק ע"י ההוא רוחא דעאיל ז"א בגווה בזווגא קדמאה כנודע והוא הוי"ה דההי"ן ב"ן וע"י שם זה הוא העלאת מ"ן לבעלה וזהו ענין ההוא רוחא דשביק בה בעלה כנ"ל. והנה אז בחורבן בית שני לא היה כח להעלות מ"ן הנ"ל אם לא בבחי' אחרת רביעית והוא שהוצרכו י' חסידים ההם ליהרג ולמסור עצמן על ק"ה בפועל ואחר שנהרגו היה כח בנשמותיהם לברר המ"ן מהמלכים להעלותן מ"ן בכל זווג וזווג שיש בין במ"ן דבינה בין במ"ן דנוקבא דז"א רחל. וטעם היות כח באלו להעלות מ"ן הנ"ל הוא כי הנה י"ב שבטים הם שורש לכל הנשמות כולם שהם עצמן בחי' המ"ן הנ"ל ואלו י' הרוגי מלוכה הם השבטים עצמם כנודע לכן יש בהם כח להעלות המ"ן שהם מציאות הנשמות עצמן וענין היותן י' הרוגים לבד השבטים הם י"ב נתבאר בדרוש אחר. והנה ענין זה נתבאר זוהר פקודי בענ
ין י' הרוגי מלוכה ואמר שם גופא דילהון אתמסר לסט"א ונשמתהון למלכא קדישא והענין כמ"ש כי לא די שאז לא היו מבוררין המ"נ של הנוקבא אלא גם מ"נ דבינה ג"כ ירדו ונתערבו בקליפות. והנה המ"נ דנוקבא דז"א לעולם היתה ברשות סט"א ולעולם לא יצאו משם אמנם של הבינה כבר היו מבוררים וחזרו לירד כנ"ל והמ"נ דבינה הם מתבררין ע"י נשמות אלו של י' הרוגי מלוכה והם מעלין אותן מן הקליפה למעלה בבינה וז"ס ת"ח נשמתא דאלין לאשלמותא דרוחא קדישא דילהון עשרה רוחין מתתא כדקא יאות וכו' ר"ל שע,י רוחין דילהון יעלה מ"נ מתתא לעילא וז"ש מתתא ר"ל ממקום הקלי' עד בינה והבן היטב ענין העלאת מ"ן מה פירושו שהוא מ"ן מתתא שהם הקלי' למעלה בבינה או במל'. ואמנם העלאת מ"ן דנוקבא דז"א מתתא מן הקלי' למעלה בנוקבא הנ"ל אינו אלא ע"י גופין דילהון ממש שנהרגו וז"ס וגופא דילהון אתמסרו למלכא חייבא פי' ביסוד הקלי' אשר היא ס"א אשר בהם נאחזין המ"נ דנוקבא דז"א בעצמן כנ"ל שמעולם לא יצאו משם והם מכנים בשם סט"א ממש. והנה גופם של י' הרוגי מלוכה נמסרו אז בידם דסט"א והרגום כדי שיהיה בהם כח להעלות המ"נ דנוקבא דז"א משם בזכותן כי הלא הגופין הם מקבלין צער דהריגה ולכן כדי להוציא המ"נ דנוקבא דז"א אשר היו מושרשים בעמקי הקליפות סט"א הוצרכו גופם למהסר ביד סט"א שיהרגו. ואל תתמה זה כי הנה גופות שלהם הוו כ"כ מזוככים עד אשר היו ראוין בערך נשמות של בני אדם אחרים כי זהו מעלת הצדיקים לזכך גופם ולעשותן צורה וזהו הטעם שאין מיתה נזכר בצדיקים וראייה לדבר מאליהו ז"ל כי עלה בשמים בגוף ונפש כמ"ש בע"ה בענין גופא של אדה"ר מהיכן היה ומכ"ש גופות אלו הקדושים י' הרוגי מלוכה שנהרגו על ק"ה לתכלית ולכוונה הנ"ל כי ודאי גופם ממש עלו בבחי' רוח והם מעלין מ"נ דנוקבא דז"א מאז ואילך עד ימות המשיח והנה גופית שלהם היו מבחינת הקרבנות. וז"ס ומהכא רזין דקורבנין פי' כמו שהקרבן הוא מעלה ומקרב העולמות זה לזה כנזכר בענין מעלת התפלה איך ע"י הקרבן התמיד אנו מעלין עולם בעולם עד רזא דא"ס כנזכר סוף פרשה פקודי גם אלו החסידים י' הרוגי מלוכה הם מעלין בגופם ממש את המ"נ דנוקבא דז"א למעלה:
מ"ק אמנם נחזור למציאת אדה"ר ה ענינו דע כי הלא אדה"ר לא היה בו שום חלק מעשייה רק גופו מיצירה ונרמז זה פ' קדושים דפ"ג אדה"ר לא הוי ליה מהאי עלמא כלום חד צדיק עביד כו' ואמנם נפשו מבריאה ורוחו מנוקבא דז"א דאצילות דנשמה מז"א דאצילות ונשמה לנשמה מאו"א דאצילות אך מעשיה לא היה חלק ממנו. ולהבין זה נבאר סדר העולם כי הלא החורבה נגד הקלי' והיישוב נחלק לב' כי ח"ל נגד עשייה וא"י נגד יצירה לכן נאמר פ' ויקהל דרקיעים דיצירה קיימין למגנא על ארעא ומקום המקדש נגד בריאה ומקום ק"ק נגד היכל ק"ק דבריאה. והנה תבין בזה מ"ש בסבא דמשפטים דף צ"ט בענין נר ה' נשמת אדם נשמה ורוח של אדה"ר דכר ונוקבא נשמה מאלנא רברבא ורוח מאלנא זוטא ואלו הם סוד זו"נ שהם נשמה ורוח של אדה"ר משם. והנה לפי שאדה"ר ממקום כפרתו שהוא מזבח נברא לכן תמיד היה העולם בסוד שבת שהוא בריאה לזה כוונו רז"ל באדם בשעה שפגע לקין אמר מזמור שיר ליום השבת שהוא בריאה אך אחר שחטא נתהווה ביומין דחול מה שתחלה ע"י זווג זה דזו"נ אשר היה למעלה בחיק דאו"א דאצילות ובהיכלא לכן היה ז"א בסוד נשמה שהיא בינה ומלכות בסוד רוח שהוא ז"א אך אחר שחטא ירדו כל העולמות ממקום קדושתן לכן היצירה נתלבש בעשייה ואין א"ו מקבלת רק ע"י עשייה מיצירה בהתלבשות העשייה וכן בריאה נתלבש ביצירה והנוקבא בבריאה וז"א בנוקבא. ועתה נמצא כי סוד נפשש שהיה מתחלה בבריאה הוא עתה ממלכות כי המלכות ירדה להיות בסוד נפש והז"א ירדה בסוד רוח ובינה בסוד נשמה ובזה לא יחלקו המאמרים האומרים שנפש במלכות ורוח בת"ת עם האמור בסבא הנ"ל. והנה להיות כי הבריאה ירדה ביצירה נמצא עתה כי בריאה ויצירה יחד ולכך אל תתמה אם הכתוב א' אומר וייצר ה' אלקים את האדם וכתוב א' אומר ויברא ה' האדם וגו' כי הבריאה ויצירה שניהן היו בשיתוף גוף אדה"ר עיקרו היה מיצירה ואח"כ נתלבש בריאה ביצירה ותראה עתה כמה פחיתות גרם אדה"ר ע"י חטאו כי תחלה היה גופו מיצירה ממש ועתה רוחו מיצירה הרי כמה מדריגות כי גופו מעוה"ז ונפשו מעשייה ורוחו מיצירה ממקום שהיה תחלה גופו וגרם זה קלקול הרבה בעולמות עצמן. ובזה תבין חטא אדם הראשון כי הקב"ה אמר לו אחר שלא היה לו חלקן מעשייה שלכך לא יאכל מעץ הדעת שהוא סוד דעשייה וכאשר אכל ממנו אז ירד ממעלתו ונתמעט ובזה תבין איך עץ הדעת הוא במלכות שהוא עשייה ובמ"א מזכיר שהוא יצירה עץ הדעת טו"ר מטטרו"ן וסמא"ל אך ע"ש מה שנתלבש היצירה בעשייה נקרא עץ הדעת ביצירה ג"כ. גם ראה איך הוא לפי שמטטרו"ן בסוד אדם הראשון ממש כנ"ל לכן הוא נטל גדלות גופו של אדה"ר וגופו נהפך ללפיד אש בעולם יצירה כנזכר בפרקי היכלות כי משם נחצב: