פרק ג
דע כי בעת מיתת המלכים כאשר ירדו למטה היו בהם כל הבחי' שהם אבי"ע והנה בחלק עשייה עצמה יש ד' בחי' והם כסדרן ממטה למעלה דומם צומח חי מדבר והענין כי בוודאי שאפילו בדומם שהוא עפר והאבנים וכיוצא בהם הוא מוכרח שיהיה בהם חיות רוחניות ומזל ושוטר עליו מלמעלה דאל"כ לא היתה עפר מוציאה דשאים וזרעים אם לא היה בהם חיות אמנם מדרגות חיות דצומח הוא למעלה מהם כי אנו רואין שהוא צומח וגדל כבני אדם ובוודאי כי חיות אשר בתוכו גורם לו גידול הזה. וחיות הבעל חי למעלה מהם שיש בהם נפש יותר בבירור וכמ"ש ורוח הבהמה היורדת למטה בארץ וחיות האדם המדבר הוא למעלה מהם ואין לך שום נברא בעולמות כולם שאין בהם מן בירור המלכים הנ"ל והכל נכלל בהן ומכל הבחי' הנ"ל יש בקלי' מן מיתת המלכים. והנה מן כל הבחי' הנ"ל הם נבררין ויוצאין מתוך הקלי' ואמנם היותר מעולה שבהם הובררה באצילות והגרוע ממנו הובררו בבריאה והגרוע מחמנו ביצירה והגרוע ממנו בעשיה ובעשיה עצמה יש ד' בחי' הנ"ל כי המובחר שבו הוא האדם והגרוע ממנו הוא בעל חי והגרוע ממנו הוא הצומח והגרוע ממנו הוא הדומם והגרוע מכולם הוא הנקרא זוהמא דהתוכא דדהבא וזה לא הועיל כלום ונקרא קלי' הוא כי לא יוכלו להתברר והם דינין קשים וחזקים עד מאד שהם הקלי' ממש. והנה מוכרח הוא שיש בתוך אלו הקליפות קצת ניצוצי קדושה קטנים עד מאד שהם בחי' י"א סמני קטורת כמ"ש במקומו נמצא כי מכל אלו הבחי' הנ"ל יש בקלי' וצריך האדם במעשיו לתקנם ולבררם ולהעלותן ממדרגה למדרגה וכאשר יושלמו להתברר כל אלו הי"א סמני הקטורת אז בלע המות לנצח כנזכר בדרוש א' והנה ענין הבירור הוא להעלותו בתחלה בבחי' הא' ואחר כך למדרגה אחרת גדולה ממנו ועד"ז כלן המדרגות וכמ"ש בסוד כוונת אכילה כי יכול האדם לחזור את הדומם חלק מחלק האדם עצמו והם מבררים ומתקנים כל הדברים שיש בהם פסולת וקלי' והם מתקנים מבחי' הדומם עד בחי' האדם מדבר ממש ואח"כ אם יזכה במעשיו יותר יעלה הכל במדרגת מלאך באופן שיתברר הכל בירור אחר בירור עד שיעלה מעלה אחר מעלה למדרגה גבוה מאד. והנה כשנולד אדם וחוה והוא היה מבורר בו בחי' הנשמות וכאשר קרא שמות לכל הבע"ח נתבררו גם הם אמנם הצומח ודומם היה צריך לתקנם אח"כ ע"י עבודת האדמה והאכילה וכאשר חטאו חזרו בחי' הנשמות ובחי' הב"ח לרדת ולהתערב עם הקלי'. והנה כ"ז נתבאר באורך בדרוש כוונת אכילה ובדרוש העגל והגלגולים ע"ש ושם יתבאר כי הנה כל בירורי הפסולת מתוכם הוא ע"י המחשבה וכמ"ש בפ' פקודי ובירר פסולת מגו מחשבה והוא ע"י חכמה וע"י הבינה אשר בחכמה עצמה בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה נמצא שהכל הוא בחכמה וע"ש ענין זה: