פרק י"ד | שער ל"ט | ספר עץ חיים | האר"י | כתבי מקובלים נוספים | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / האר"י / ספר עץ חיים / שער ל"ט / פרק י"ד

פרק י"ד

ודע כי תחלה אמר לי מורי זלה"ה כי מן הדעת דא"א המתפשט בו"ק דא"א כנ"ל דרוש א' הנה ממנו נעשה ב' דעות דאו"א ומן חצי עליון דת"ת דא"א נעשו ב' גופים דאו"א מחסד שבהם עד מלכות שבהם באופן זה כי הלא הת"ת הוא סוד ו' כדלקמן. כי הנה נודע בסוד וקרא זה אל זה כי בת"ת יש י"ב פרקין כמנין זה והם סוד ו' שבת"ת שבמלואו הם ב' ווי"ן ו' גדולה ו' זעירא הנה הת"ת הוא ו' גדולה והענין שהוא כולל ו"ק שבו והוא כנגד ו' פרקין שיש בב' זרועות והיסוד נקרא ו' זעירא כי גם בו כללות כל הו"ק והם ג"כ כנגד ו' פרקין שבב' שוקיים שהם נ"ה כנזכר פ' נשא קמ"ג וצדיק יסוד עולם דכליל שית בקרטיפא חדא וכן בפרשה בראשית דמ"ד וז"ל האי רוחא אתכליל בשית וקיימא בשית כו' והוא מובן עם מ"ש אמנם נוסיף לך ביאור בזה והוא באומרו אתכליל וקיימא. והענין כי הנה כשתמנה מלמטה למעלה מהיכל לבנת הספיר עד היכל הרצון הוא ו' היכלות. והנה אלו ההיכלות הם עולים ונכללים תחתונים בעליונים עד שנמצא כשעולים עד היכל הרצון אז היכל הרצון אתכליל בשית שכולן עולין ונכללין בתוכו כנזכר שם שההיכלות עולים ונכללין זה בזה ובבחי' זו אמר אתכליל בשית ואמנם הוא עצמו נחלק לו' חלקי' כנ"ל כי הוא בחי' ו' ואז כל הו' היכלות נחלקין בו' חלקים שיש בו ולבחי' זו אמר וקיימא בשית כי הוא בעצמו מתחלק וקאי' תמיד בבחינת ו' חלקים שהם השרשים של הו' היכלות הנמצאים תמיד שם בתוך הת"ת שהוא היכל הרצון אך הה' היכלות תתאין נכלין בו בעת העלייה ולא קיימין תמיד תמן וזו הבחי' ג"כ יש ביסוד ו' זעירא. והנה זו הו' הגדולה שבת"ת דא"א נחלקה לב' ונעשה ג' ג' כי ג' חלקים הראשונים שבו שהוא עד טבורא הם לאו"א וג"פ תתאין דת"ת הם כתר דז"א והנה אלו ג"פ הנשארין לאו"א נחלקים באופן זה כי חצי ת"ת העליון שנתחלקו הם ג' חלקים חצי הו' בהכרח הוא שאע"פ שיתחלק בהכרח שימצא כל בחי' הו' בחצי ו' העליון כי כן הוא בכל העולמות העליונים שאע"פ שמתחלקים נשאר כח הכל באותו חלק כנ"ל נמצא כי ג' חלקים אלו הראשונים נעשין בצורת ו' א' וכשתמלאנה כזה וא"ו הם ג' אותיות שהם עצמן הג' חלקים שבחצי עליון של ת"ת באופן שהוא וא"ו ואינו אלא ג' חלקים והנה החלק העליון שהוא ו' ראשונה ממנו נעשה גופא דאבא ומו' אחרונה גופא דאמא ומאות א' שבאמצע הוא"ו נעשו ב' יסודות דאו"א ולכן הושמו היסודות באמצע הוא"ו כי הם המיחדים את שניהן וע"י מזדווגים. אמנם אח"כ שמעתי ממורי זלה"ה באופן אחר והוא כי אלו הג' חלקים שיש בחצי העליון דת"ת דא"א הב' חלקים הראשונים מהם נעשה לאו"א ב' דעות והחלק הג' ממנו נעשים כל ב' גופים דאו"א. וכדי שתבין ענין זה היטב איך מחלק הג' מספיק לב' גופים דאו"א נקדים לך הקדמה א' דע כי יש ב' מיני זווגים הא' נקרא נשיקין והב' הוא זווג ממש ונודע שקודם זווג תחתון הגופני צריך שיקדים אליו זווג העליון רוחני שהם הנשיקין בסוד וישק יעקב לרחל ומבשרינו נחזה אלוה שתחלה מקדים הנשיקה ואח"כ הזווג. ואמנם גם הנשיקין בסוד זווג ולכן מצינו בגמרא שנקרא זווג בלשון דבור שהוא בפה כמ"ש במס' כתובות במשנה ראוה מדברת עם א' אמרו לה מה טיבו של זה ויש מ"ד בגמרא שפירש מאי מדברת נבעלת ע"ש גם הפסוק קורא הזווג בל' אכילה כמ"ש כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה וגו' והבן זה. גם בזה תבין מ"ש ה"ד לאלתר כגון שהרוק בתוך פיה פי' כשאדם מזדווג עם אשתו אז בהכרח מתמצה הרוק ומתהווה בתוך פיהם והוא קודם אל הזווג והוא סי' לו ואמנם להיות זה הזווג עליון ורוחני מאד לכן בתחלה מקדים זווג נשיקין לזווג תחתון. והענין כי תחלה מתעוררים ג"ר באדם להזדווג שהם בחי' ג' מוחין דברישא ומוציאין הטפה ההיא מזווג הנעשה ע"י ואחר שהנוקבא העליונה שהיא בינה שבראש נטלה הטפהמסוד זווג אז מורידה למטה ביסוד וחוזרת לצאת אל הנוקבא. נמצא שבתחלה מזדוג האדם מניה וביה להוציא הטפה שלו ממוחין שלו ואח"כ יורדת עד היסוד בו ואז נותנה לאשתו ביסוד שלה. וענין זווג זה העליון דנשיקין הוא באופן זה. דע כי הנה נודע שכל ספירה כלולה מי' והנה חכמה דא"א הוא סוד מוחא סתימאה דיליה ויש בה י"ס ונתפשטו כולם ברישא לחודיה והיסוד שלה הוא החך חכמה וז"ס ח"ך מ"ה והמלכות שבה הוא הגרון ואמנם גרון זה נקרא בינה בערך שאר הגוף כנודע שתחלת הגוף הוא מחסד ולמטה וא"כ סיום הראש שהוא הגרון נקרא בינה והוא המלכות והנוקבא של חכמה שהוא מ"ס ומזדווג החכמה עמה בסוד הח"ך שהוא היסוד עם הגרון שהוא מלכות הנקרא בינה כנ"ל:

מ"ק דע כי סוד אחע"ה בגרון כנודע מאדר"ז והם בבינה והם גימטריא אג"ם גיכ"ק בח"ך והם בחכמה אותיות ח"ך מ"ה גיכ"ק גימ' נג"ף ואלו הם שמות קדושים:

גם שמעתי ממורי זלה"ה באופן אחר והוא שהחכמה עצמה הוא הח"ך והגרון היא הבינה ולשון הוא המכריע בנתיים והוא הדעת שבין חכמה לבינה שהוא ברית הלשון כנזכר בס"י והוא דוגמת ברית המעור שהוא היסוד המזדווג בזווג תחתון והלשון הוא היסוד המזווג זווג עליון והנה נודע אותיות אחע"ה שהם בגרון וגיכ"ק הם בחיך. והענין שהחכמה הוא עטרא דחסדים והבינה הוא עטרא דגבורה ואותיות גיכ"ק הם ה"ח שבח"ך שהוא חכמה ואותיות אחע"ה הם ה"ג שבגרון שהוא הבינה. ובזה תבין מ"ש באדרא האזינו רצ"ה אשא ומציא אתתקן ויאין בציורא פי' שבתוך הפה הנ"ל יש חו"ג שהם מיא ואשא זה בצד זה לכן אחע"ה בגרון א' דטריד מלכין ח' דטריד ונחית כו' כי אלו האותיות הם בחי' ה"ג אך אותיות גיכ"ק שהם החסדים עליהם נאמר הנחמדים וגו' ומתוקים וגו' וגם עליהם נאמר והיה מעשה הצדקה שלום כנודע שהצדקה שנותן צדיק לצדק הם החסדים הנקרא שלום וצדקה ואז צדק שהוא דינין כנזכר בזוהר שהם בחי' גבורות מתמתקים ע"י החסדים שהם ה' ואז מצדק נעשה צדקה וזה כונת מצות צדקה והנה הגרון הוא נקודת ציון שבבינה ושם הם ה"ג אחע"ה. ועם זה שאמרנו לא יחלוקו אלו השמועות ששמעתי ממורי זלה"ה כי החו"ב מתפשטין לי"ס כל א' מהן וראשיהן למעלה במוחין וסופן מסתיימין בפה ושם הח"ך כח הסיום דחכמה וגרון כח הסיום דבינה שהוא נקודת ציון שבה והלשון הוא יסוד של הח"ך הממשיך ה"ח גיכ"ק וה"ג אחע"ה ואז הוא שם בסוד מ"ד היורדין מח"ך אל הגרון ובסוד מ"נ העולין מן הגרון אל החך והוא סוד הרוק היוצא מח"ך וגרון כנ"ל בגמ'. וז"ס וכולן מחכאן דא לדא בלישן ממלל רברבן כו' כי הוא הלשון המזווגם לכן כולם מחכאן ליה כי הוא העיקר וממנו תוצאות חיים. והנה אע"פ שאותיות גיכ"ק או אותיות אחע"ה אינם אלא ד' עכ"ז הם ה' ולא קבלתי טעמו. והנה ז"ס שאז"ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד והענין כי המלאכים נבראים ע"י זווג רוחני העליון הזה ולכן חיים וקיימים לעד אך בני אדם באים ע"י זווג תחתון גופני שהוא מבחי' היסוד עם המלכות לכן הם מתים. ובמ"א נתבאר ענין זה. עוד יש יתרון א' אל זווג נשיקין כי הטפה ההיא יוצאת מהמוחין ממש דברישא. אמנם זווג התחתון אין הטפה ההיא נמשכת מהמוחין עצמן אלא מבחי' הה"ח המתפשטין בגוף מחסד עד הוד ושמור כלל זה בידך והנה נודע שאין לך טפה יורדת מלמעלה מ"ד שאין טפיים סלקין כנגדה מ"נ. והענין שהלא נודע שבריאת העולם היה ע"י שם מ"ב הנרמז מבראשית עד ב' דובהו וזהו הטפה דדכורא אמנם טפת נוקבא הוא ב"פ מ"ב כלולה מב' טיפות שהם אותיות אחע"ה כמנין פ"ד ב"פ מ"ב שהם בגרון שהוא בינה נוקבא ובבאורינו בענין זווג של א"א של הנשיקין שם נבאר איך שם מ"ב נרמז בח"ך שהוא גיכ"ק והנה גם בזווג תחתון הם כסדר הזה וז"ש פ' בראשית ד' א' וכמה דדיוקנא דברית אזדרע במ"ב זווגים פי' הנה ו' דשמא קדישא היא דיוקנא דברית כי היסוד הוא ארוך דומה לאות ו' וזהו דיוקנא דברית והנה זה ו' הוא סוד חוט השדרה הממשכת הטפה ממוח הדעת לתתא ביסוד שאחר שנזדווגו בסוד זווג העליון ג"ר בסוד הפה הנ"ל שהם הנשיקין והם ב' אותיות י"ה מיהו"ה אז אח"כ נתפשטה הטפה ההיא שיצא מאותו זווג העליון וירדה דרך חוט השדרה שהוא ו' דהויה ואז נתפשטו ה"ח מחסד עד הוד ואח"כ כללות ה"ח ביסוד ונשלמה אות וא"ו ונמצא שתחלה היתה הטפה אות י' ואח"כ נתארכה ונעשית ו' בו"ק שנתפשטה בהם כוז"ש בתיקונים שהאי טפה אתארכת בעמודא דאמצעיתא ואתעביד אות ו' ע"ש. ואחר התפשטות ה"ח שם בגופא שהוא אות ו' שם בסוד מ"ב שאלו הו"ק הם סוד ו' שמות הראשנים דשם מ"ב ולפי שכבר ידעת שכל קצה כולל ו"ק לכן בכל שם יש ו' אותיות אח"כ אותו הרגל התחתון של הוא"ו דק מאד הוא נקודת העטרה של היסוד דמות י' קטנה רגל ו' גם היא כלולה מכל הו"ק לכן היא צורת קוץ שהיא ו' קטנה ודקה וזו הו' הוא שם ז' דמ"ב ויש בו ג"כ ו' אותיות לטעם הנ"ל וזו הנקודה נכנסת ביסוד הנקבא שהוא ה' דהוי"ה בנקודת ציון שבה ואז נקרא גמר ביאה כמ"ש בגמרא ונמצא ששם זה האחרון הוא בחי' העטרה שהיא מלכותכ שביסוד וגם שהיא נכנסת ביסוד דמלכות לכן שם האחרון של מ"ב מכנים אותו בזוהר אל המלכות. ואמנם עם מ"ש כאן יובן איך שם מ"ב כולו בו"ק דגופא והם ז' ווי"ן כנזכר והנה לעיל נתבאר שזווג תחתון דיסוד אינו נמשך ממוח עצמו אלא מה"ח אחר שנתפשטו בגופא ויובן היטב עם מ"ש כאן שאחר הזווג עליון דנשיקין נמשכו החסדים למטה בגופא ובאותו הבחי' שנתפשטה שהוא שם מ"ב משם ממשיך היסוד טפת החסדים דזווג תחתון אל הנוקבא באופן שבכל זווג יש ב' זווגים עליון ותחתון כנ"ל והבן זה מאד כי הוא כלל גדול. הרי שמ"ב אותיות כלולין בטפה זרעית הזו ואמנם מה שאמרו מ"ב זווגים יכולין אנו לפרשו מלשון זווג פי' שאלו המ"ב אתוון הם סוד הזווג אמנם הענין הוא שנודע שאין נקודה דלא אתכלילת בחברתה ימין בשמאל

ושמאל בימין וא"כ הם מ"ב זווגים ר"ל כפולים שכל אחד הוא זווג אחד שהם שנים שנים. גם טעם הדבר שאין לך נקודה דלא אתכלילת מעילא לתתא ומתתא לעילא וא"כ הרי הם ב' מ"ב כפולים. גם סוד הענין כמ"ש לעיל שאין לך טפה יורדת מלמעלה שאין כנגדה עולה ב' טפין ואלו הם מ"ב זווגים וז"ס כמה דדיוקנא דברית אזדרע כו' כי הנה נודע אצלינו שיש שם מ"ב דע"ב באצילות ושם מ"ב דס"ג בבריאה ושם מ"ב דמ"ה ביצירה אך בעשייה לא יש ונמצא עתה ג"כ שירמוז ג"כ אל ענין זו שכמו שהזכר בעצמו עם נוקבא הכל באצילות הם סוד מ"ב זווגים כפולים זכרים מהזכר ונקבות מהנקבה כן הענין שכל האצילות נעשה אח"כ בחי' פרצוף א' זכר לבד בערך בריאה ויצירה שהם עלמא דנוקבא ואז המ"ב דאצילות הם סוד מ"ב אותיות פשוט ומלא ומלא דמלא דשם הוי"ה דאצילות ועולין כנגדו ב' מ"ב אחרים שהם סוד ב' טפין דנוקבא כפולין והם מ"ב זיווגם מ"ב דבירא ומ"ב דיצירה:

חזרה לראש הדף
Site location tree