פרק א מ"ק | שער מ"א | ספר עץ חיים | האר"י | כתבי מקובלים נוספים | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / האר"י / ספר עץ חיים / שער מ"א / פרק א מ"ק

פרק א מ"ק

השער הח' שער החשמל ובו ג' פרקים:

דע כי בכל פרצוף ופרצוף שבכל עולם יש בו פנימיות והם ה' חלקי נרנח"י וחוצה להם יש ג' בחי' כלים והוא חצוניות אשר הפנימיות הנ"ל מתלבש בו ואמנם אין החצוניות רק אל ג' חלקי הפנימיות והם ג' כלים לנר"נ כי החיה והיחידה אין כנגדן כלים ואלו הג' כלים הם בשר גידין ועצמות ומחיבור שלשתן נקרא גוף א' כנודע כי אין אבר אלא בסוד בשר גידין ועצמות ויש ג' כלים יותר פנימיים מאלו והם שרשי ג' כלים האלו והם הכבד שבו שורה הנפש בעצם ומשם מתפשט בבשר והלב בו שורה הרוח ומשם מתפשט בגידין הדופקין כנודע והמוח בו שורה הנשמה ומשם מתפשט בעצמות וגידין הלבנים שהם מכלל העצמות שהם החבלים שבהם נקשרים העצמות כנודע ולכן כ"ז היא בחי' א' אך הגידין שהם כלי אמצעי הם עורקים שבתוך הבשר הדופקין וכן העורקין של הדם הם נמשכין מן הכבד אל הבשר ומהם נעשה הבשר כי משיורי העורקים הנ"ל מתהפכין לבשר כנודע לחכמי הטבע באופן כי ג' כלים הם שהם בשר גידין ועצמות ובתוכם נר"ן ואלו הם האיברים עצמן אך יש צינורות ואינם מכלל הכלים רק צינורות אל הכלים והם ג' בחי' צינור א' גידין לבנים של ההרגשה הנמשך מן המוח עצמו לקשר העצמות זה בזה ולהמשיך המזון מן המוח שבראש אל המוח שבעצמות שבגוף הב' הגידין והוא הגידים אשר הם מובלעים ממש בבשר הדופקים שהם רכים וקרובים אל מזג הבשר והם קטנים מאד והם כלי אמצעי אך שאר העורקים גדולים הדופקים הם צינורות להמשיך חיות מן הלב בתוך הגידין הקטנים המובלעים תוך הבשר כנ"ל שהם הכלי הנקרא אמצעי הג' הם גידין בלתי דופקים מלאים דם ונמשכים מן הכבד אל הבשר ושם אותו הדם מתהפך לכבד ממש אך קודם שיתהפכו לבשר הם צינורות לבשר בלבד ואינם מכלל הבשר שהוא כלי החצון והרי נתבארו ג' כלים וג' מיני צינורותיהם גם אין כלי שאין בו חיצוניות ופנימיות בו עצמו. והנה על הג' כלים האלו מכסה העור והנה הנשמות נמשכות מפנימיות הכלים שהם נר"ן והעולמות נמשכים מג' כלים עצמן והעור הוא חיצוניות ב' בפ"ע והוא חיצוניות אל החיצוניות והם האחורים חיצוניות וזה העור הוא עצמו עור א' עב שהם ב' עורות דבוקים נקרא גויל (ודוכסוסטוס) והוא הכותל שמפסיק בין ז"א לנוקבא והוא כולו מן שמות אלקים הנקרא כורסייא דשביבין בפרשה נשא באדרא ואחר הנסירה נחלק זה העור וננסר לב' כנודע כי אין חבור בבשר אלא בעור כי כל א' היה לו גוף בפ"ע ואינם דבוקים אלא בעור ואז נחלק הגויל ונעשה ב' עורות קלף ודוכסוסטוס לז"א קלף לתפלין כי הוא בחי' מוחין ודוכסוסטוס למזוזה למל' נמצא כי כל מה שהיה בחי' גוף לז"א בבחי' עיבור ויניקה הוא נעשה עור בבחי' גדלות וכולם בחי' שמות אלקים מזה נאחזים כל הקלי' ויונקים אך הג' כלים כולם מגדלות והנה האורות של הנשות יוצאות מבפנים דרך דופני הכלים. ומשם נמשכים בעור בסוד ואחר עורי נקפו זאת ואז ההויות של הפנים מתלבשין תוך אלקים שבעור כנזכר בענין נסירה במ"א שסודו משם מ"ה בהכאה וז"ש במ"א כי האורות הם הויות בתוך הניצוצין שהם אלקים והם הקרומות שהם העורות ולכן הם ניצוצין כי הם יוצאין כעין ניצוצין בין נקבי העור כנודע ואלו הם האותיות המצטיירות בעור האדם ובמצחו וכיוצא ושם אחיזת החיצונים ולכן עור אותיות רע"ו והוא"ו הוא נהירו שבקדושה דבגו ההוא סטרא אך אינו רע גמור ח"ו אלא שמשם יונק הרע להותו אלקים תקיפין כלל העולה כי הנשמות נקראו פנימיות והכלים שהוא הגוף נקרא חיצוניות השני והעור הוא חיצון השני וזה העור הוא בחי' המלכים שלא נתבררו ונקרא קליפת נוגה ונקרא חשמ"ל כנזכר במ"א והוא הערלה המכסה על היסוד והענין כי חשמ"ל גימטריא מלבוש וכללות של העור כולו נקרא מלבוש ועור הפנים יש בו שע"ח נהורין מנין חשמ"ל כנז' במ"א. והענין כי החצונים אינם נאחזין בכל המלבוש רק באחוריים בלבד וכן בסיומי הקצוות של העשר אצבעות ידים ורגלים ובעטרת היסוד יען כי הם סיומי הצנורות ומשם יונקים. והנה נודע כי המקיפין דאמא דיושר הם ע"ג עיגולי דז"א ועיגולי דז"א על אור מקיף דיושר שלו עצמו וכו' כנזכר במ"א ותמיד נמצאו הקליפות עומדים בנקודה אמצעית של הכדור דוגמת הארץ החומרי אשר נדחית באמצעית הכדור מפני חומריותה וגסותה ויושבת בין אור מקיף דעשייה ובין כלים דעשיה. והנה זו אילנא דכולו רע הנזכר בתיקון ל"ו דאיהו אילנא לתתא ר"ל בעשייה כי אין בפנימותה שום דבר שבקדושה כי הרי הוא נקודה אמצעית הכדור ואמנם בין הכלים דיצירה אל המקיף שלהם יש ג"כ קלי' היצירה והענין תשים לבך להבינו מאד כי צ"ע והוא אע"פ שכל העולמות הם זה בתוך זה נודע כי לא כל עולם אצילות נתון בתוך הבריאה רק בחינת מלכות דנוקבא דאצילות וכן בריאה ביצירה וכו' גם בפרצופים עצמן של כל עולם בפ"ע אין כולו מגולה כי א"א ראשו מגולה ואו"א חצי העליון מגולה וז"א חצי העליון מגולה וחצי תחתון מכוסה ע"י הנוקבא וכו' א"כ נמצא אחר העיון הדק כ

י אע"פ שאנו אומרים שהם זה לפנים מזה הם ג"כ זה למעלה מזה כי כיון שאין כל בחינותיהם מוקפים זה מזה וא"כ נמצא כי בעולם היצירה מלכות דנוקבא תתאה דיצירה היא מתלבשת בעשייה אך כל שאר היצירה הוא מגולה ושם באותו מקום נמצא דבוקה עור של כל הכלים דיצירה עם מקיף דיושר דיצירה ושם בנתיים עומדים החיצונית דיצירה ויונקים מאותו העור הנקרא קליפת נוגה וכעד"ז בבריאה ובאצילות כל א' בקליפה שלו וכן בפרטות בכל פרצוף ופרצוף שבאותו העולם גם נודע כי לא מכל המלבוש העור יונקים רק מקצת המקומות כנ"ל שהוא מאחוריים ומהעטרת היסוד ומסופי האצבעות ועיין במ"א ששמעתי להרמ"ן בענין נסירה ענין עץ הדעת טו"ר בזו"ן היכן הוא טו"ר וכל זה במלבוש שהוא העור מן הניצוצין היוצאין משם והנה קודם שנברא אדם היו כל העולמות מבוררים ומתוקנים ולא היו הקלי' יונקים רק שיעור מועט די חיותם בצמצום ואם לא חטא האדם היו נגמרים להתברר לגמרי ובלע המות והטעם לפי שהיה להם כתנות אור פי' כי הנה הפנימיות דז"א שהוא נר"ן אינו מתלבש תוך הג' כלים עצמן דז"א אמנם מתלבשין תוך ג' כלים דתבונה הנקרא צ' דצלם כנודע והוא החלק שנתנה האם בבנה בסוד עובר ירך אמו והוא לבוש אל הנר"ן והנה העור של התבונה אינו נכנס לפנים אמנם הוא נשאר בחוץ מלובש ע"ג העור הנקרא לבוש דז"א כנ"ל והוא הנקרא כתנות אור והיה נעשה מצפורניו כנזכר פרשה ויקהל רכ"ט בקדמיתא היה מאחורי דגנתא דלעילא היא תבונה והוא מאחוריים השניים שהוא העור ואחר כך היה מצפרנים מאחוריים דגינתא דלתתא שהוא נוקבא ויובן זה בענין סדר העולמות כי תחלה היה המלכות במקום תבונה ואח"כ ירדה התבונה במקום המלכות כנזכר במ"א. וזה העור דתבונה נקרא חשמ"ל ונקרא כנפי נשרים כי נשר הוא אמא עלאה וז"ס כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו כו' כנזכר במ"א וכאשר היו רוצין הקלי' להתאחז בז"א לא יכלו כי אין להם אחיזה באור התבונה וכן כל החשמלים הם בחי' העור והם בחי' טוב שבקליפת נוגה שבכל עולם ועולם והנה כפי כניסת הכלים דתבונה בפנים כן בחי' העור שלה הוא מלבוש מבחוץ וכשחטא אדם הראשושן נסתלקו ממנו המוחין וחזר בסוד היניקה לבד ואז גם החשמ"ל עור דתבונה נסתלק ונשארו הוא ואשתו ערומים ואז יונקים ממנו החצונים ונעשה העור ההוא טו"ר והענין כי הלבוש שלהם אז הוא בחינת אלהים קדושים מקטנות דיניקה הנקרא נחש הנושך בערייתה בסוד קריעת י"ס שהוא בחי' אלקים קדושים דקטנות כנזכר במ"א לכן הלבוש הזה דקטנות כולו נקרא משכא דנחשא והבן זה וזשרז"ל כתנות עור משכא דחוייא ואז הנחש החצון הטמא יונק משם ונעשה טו"ר עור וז"ס חשמ"ל כי כשפתה את חוה הוא בכח זווג היסוד דיניקה עם אור דאלקים משם נאחזו ויונקים ממנו והבן ענין זוהמת הנחש מה עניינה כלל העולה כי כל זמן שחוזר ז"א בסוד יניקה מתלבש כתנות עור חשמ"ל וזה בלילה כנ"ל ואז יונקי' חיצונים בלילה בסוד תרין צפרין ובבוקר חוזרין המוחין ואנו מברכין בבקר מלביש ערומים כנז' במ"א ואמנם אע"פ שמסתלק החשמ"ל נשארין בחי' הצפרנים להגין כי אם היו יונקים משם תהיה יניקתן גדולה מאד ח"ו:

חזרה לראש הדף
Site location tree