פרק ז - בצדקה תכונני

תוכן הפרק:

אין ירושלם נפדית אלא בצדקה, שנאמר: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, ונאמר: בצדקה תכונני ורב שלום בניך וכו'. - בצדקה תכונני, גזירה וחנינה היא, רצה הקב"ה לזכות את כל ישראל הקרובים והרחוקים במצות בנין ירושלם לפיכך גזר שירושלם תבנה בצדקה. - על כל איש ישראל לקחת חלק בבנין והרחבת נחלת ה', הרחיבי מקום אהלך וכו' ומכ"ש בימים ובמצוות שיש בהם קשר ותכונה משותפת עם ירושלם ובנינה. - עזרת בנין ירושלם היא גם חובת תגמול ממה שכל ישראל בכלל ובפרט לוקח ממנה. - אחינו ב"י היושבים עדיין בגולה מקבלים מאחיהם יושבי ובוני ירושלם אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים יותר ממה שהם תורמים לירושלם אפילו כשהתרומה היא בעין יפה. כי כל השפע של ישועה, ברכה, גאולה, חסד ורחמים, הצלחה ורפואה וכו' וכו' של ישראל בכל מקומות פזוריהם הוא אך ורק מירושלם ובנינה1.

1           לעניין זה ראה בהרחבה, מדרש שלמה, עמ' 101-96.  נראה שבהמשך הפרק מדובר על "פרזות תשב ירושלים" ועל סילוק העמלקות, כפי שכתב לעיל פרק ג, אות ג, בא"ד הדרכים: "ולבי אומר לי בבירור שאילו לא נוצרתי אלא כדי להשיג כוונת הגמרא שם - כדאי הוא לנו, כאשר אבאר אי"ה בפרק ז' הבא". אך אפשר שכוונתו היתה לסעיף ז, בפרק ג, שם, וצ"ע.