פרק טז

מִכְתָּם לְדָוִד:    שָׁמְרֵנִי אֵל, כִּי-חָסִיתִי בָךְ.
ב  אָמַרְתְּ לַיהוָה, אֲדֹנָי אָתָּה;    טוֹבָתִי, בַּל-עָלֶיךָ.
ג  לִקְדוֹשִׁים, אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ הֵמָּה;    וְאַדִּירֵי, כָּל-חֶפְצִי-בָם.
ד  יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם,    אַחֵר מָהָרוּ:
בַּל-אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם;    וּבַל-אֶשָּׂא אֶת-שְׁמוֹתָם, עַל-שְׂפָתָי.
ה  יְהוָה, מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי--    אַתָּה, תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי.
ו  חֲבָלִים נָפְלוּ-לִי, בַּנְּעִמִים;    אַף-נַחֲלָת, שָׁפְרָה עָלָי.
ז  אֲבָרֵךְ--אֶת-יְהוָה, אֲשֶׁר יְעָצָנִי;    אַף-לֵילוֹת, יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי.
ח  שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד:    כִּי מִימִינִי, בַּל-אֶמּוֹט.
ט  לָכֵן, שָׂמַח לִבִּי--וַיָּגֶל כְּבוֹדִי;    אַף-בְּשָׂרִי, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח.
  כִּי, לֹא-תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל;    לֹא-תִתֵּן חֲסִידְךָ, לִרְאוֹת שָׁחַת.
יא  תּוֹדִיעֵנִי,    אֹרַח חַיִּים:
שֹׂבַע שְׂמָחוֹת, אֶת-פָּנֶיךָ;    נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.