אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / קבלה מדע ומשמעות החיים / הפיזיקה הקוונטית פוגשת את הקבלה / מפגש ב: הרצאות
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

מפגש ב: הרצאות

ההרצאות נישאו בפני ציבור של מרצים וסטודנטים מאוניברסיטאות ברקלי, סטנפורד ודרום-קליפורניה

ד"ר סטינובר

הסרט "בליפּ" ((?Do We Know What the Bleep) היה ניסיון מעניין בעבורי. ידעתי מראש שהשקפתו הכללית תהיה מרחיקת-לכת ומעבר לדעותיי. ידעתי גם שהסרט יצא ב"הצהרות גדולות", בעיקר בעניין התקדמות יכולתו של המדע להוכיח נקודת מבט רוחנית. אני נוטה להחשיב את עצמי כאדם המחפש משמעות במידה רבה, ולכן שמחתי להשתתף בסרט כי הוא הציג מגוון רב מאוד של נקודות מבט מעניינות.

במשך חיי שיניתי את דעתי לגבי דברים רבים כל כך, עד שהבנתי שרוב שנותיי חלפו בהנחות שווא. העובדה שאנו כאן היום מלמדת שאנו חיים בתקופה של רעב עצום לרוחניות מוצקה, רבת-משמעות ובעלת תוכן ממשי. מצד אחד נוטים בני האדם לרדוף אחר תעתועי דמיון ואחר אשליות, אולם בה בעת מרגישים הם חוסר סיפוק מדרך חייהם. הרגשה זו היא תוצאה של חיים בתקופה חומרנית ומדעית.

נשתמש בחדר הזה כבדוגמה לדברים: רוב המרכיבים החומריים בו - בגדינו, התאורה, מיזוג האוויר, מערכת ההגברה וכיוצא באלה הם כולם תוצאה של ההנחה, כי העולם מכני וקבוע מראש לחלוטין; עולם חסר חיים. כמעט כל הרפואה המודרנית מבוססת על הנחה זו. ללא ספק יש בקהל אנשים שחייהם ניצלו הודות להנחה חסרת-חיוּת זו של אחרים, שבני אנוש הם אוסף של מולקולות המגיבות זו לזו אך ורק על פי חוקים מכניים קבועים מראש. למעשה, נקודת המבט המכנית שולטת שליטה מוחלטת בחיינו.

המחשבה, שבעולם המכני אין מקום לכוח עליון, למשמעות, לרוח או לרצון חופשי, דוחפת אותנו מצד אחד לרעב עצום לרוחניות בעלת תוכן, ומצד שני היא גורמת לנו לרדוף אחר תעתועי שווא. ניתן לטעון שהמדע הוא שחינך אותנו להיות כה ספקנים כלפי שקרים למיניהם. יש לקוות שהרוחניות שניגע בה תהיה אמיתית.

ראוי להקדים ולהסביר מעט על הפיזיקה המכנית. המאבק בינה לבין פיזיקת הקוונטים ידוע, אך כדאי להכיר את הסיפור האמיתי מאחורי הדברים. האבות המייסדים של הפיזיקה הקוונטית היו צעירים למדי בעת שגילו אותה במאה הקודמת. מעטים מהם, כמו שרדינגר, פאולי ואחרים, למעשה היו משוכנעים שיש בתאוריה הקוונטית יסוד בעל השלכות עמוקות לגבי טבע המוח, המודעות, רוחו של האדם ועוד, אולם הם דיברו על כך בזהירות רבה.

ארווין שרדינגר (1961-1887) היה פיזיקאי אוסטרי. תרומתו העיקרית לפיזיקה היא כתיבת משוואת גלים העומדת ביסודן של תורת הקוונטים ושל מכניקת הגלים. על מחקרים אלה ואחרים זכה בפרס נובל בפיזיקה ב-1933. שרדינגר אמנם לא הזכיר זאת בכתביו המדעיים, אולם הוא נכח בסדרת ועידות בהשתתפות קרל יונג בשנות השלושים של המאה ה-20, ובהן דיבר על הקשר בין תפיסות רוחניות שונות לבין תאוריית הקוונטים. יונג, פסיכואנליטיקאי שוויצרי ( 18751961), הסיק בתחומו הוא כי בחקר מבוכי נפש האדם לא תצלח המתודה של המדע הקלאסי.

וולפגנג פאולי (1958-1900) היה פיזיקאי אוסטרי, מחשובי הפיזיקאים של המאה ה-20. בגיל 24 פרסם את "עקרון האיסור של פאולי". על תרומתו הבסיסית להבנת המכניקה הקוונטית זכה פאולי בפרס נובל בפיזיקה ב-1945. פאולי היה זהיר הרבה יותר מחבריו. הוא הבין שכל מערכת יחסים פוטנציאלית בין התאוריות השונות לבין תאוריית הקוונטים שבה עסק היא בעלת השלכות מרחיקות לכת. הוא הבין שהיקום, על כל חלקיו, מורכב בחכמה, והיה משוכנע שיש לכך השלכות רוחניות עמוקות.

עם זאת ידע פאולי שתפיסה זו עשויה לצאת מכלל פרופורציה על ידי אנשים שאינם פיזיקאים. פאולי הבין כי הוא מסתכן בכך שהם יפתחו תפיסה שגויה לגבי הנושא, וכך השקפות שהן בגדר השערות בלבד יהפכו לתאוריות פיזיקליות מוגדרות. היה לו ברור שאם ידבר על כך בפומבי, תיהרס הקריירה שלו כפיזיקאי מן המעלה הראשונה. משום כך הוא המעיט לעסוק בנושא זה, מה גם שעמיתיו למקצוע הזהירוהו שלא לעסוק בכך יתר על המידה. במקביל הוא מאס בניסיונותיהם של רבים מחברי התנועות הרוחניות השונות לעוות את רעיונותיו ובניסיונותיהם לאמץ מעין תפיסה פיזית "רכה" ותאולוגית.

ארתור אדינגטון, מדען ופילוסוף אנגלי (1944-1882), אמר פעם, כי בכל הקשור למכניקה הקוונטית יש להציב שלט האומר "עבודה בפיתוח - פילוסופים משחרים לטרף, שִׁמרו מרחק!". מובן שאמירתו זו איחרה את המועד, משום שהתחום מרתק במידה רבה.

ניתן לראות אפוא כי במשך 80 השנים האחרונות הייתה תמיד אסכולה של מדענים, פעמים טובים יותר ופעמים טובים פחות, שחשו שקיים משהו עמוק ובעל השלכות רוחניות עמוקות בבסיס המסתורין של התאוריה הקוונטית. איינשטיין חש בכך והדבר לא מצא חן בעיניו. זה המקור לאמירתו המצוטטת תכופות, "האל אינו משחק בקובייה עם היקום". משמעות אמירה זו היא, שהתאוריה הקוונטית רומזת כי האל אכן משחק. נראה כי איינשטיין טעה; הכול אינו נחמד כל כך ואינו קבוע מראש, ובמידה מסוימת האל משחק בקוביות עם היקום. נראה שיש יסוד של מסתורין מנקודת המבט של הפיזיקאי, וודאי שלא ניתן לקבוע שהכול מכני, אלא להפך.

הבדלי השקפות אלה הולידו מחלוקת מאתגרת ורבת משמעות, ועם זאת מלהיבה מאוד, בעולם הפיזיקה. אמנם יש פיזיקאים שאינם רוצים כל קשר למחלוקות מעין אלה; הם מעלים שאלות שניתן לחוקרן בעולם הפיזי בלבד ומתעלמים מהאחרות. אולם רבים מן הפיזיקאים המעולים משתתפים באופן פעיל בדיון הנסב על השאלה "מה המשמעות של כל זה?".

בעיקרו של דבר, זהו דיון מרתק שכבר נמשך כ-80 שנה ועדיין לא הוסקה בו ולו גם מסקנה אחת. גם החכמים בבני האנוש אינם יודעים על כך דבר וחצי דבר: האם הכול בנוי על מודעוּת; האם אנו חיים בעולם של אין-ספור אפשרויות; מהי השפעת החוקר על מושא המחקר וכן הלאה. לשאלות אלה ולאחרות נוספות אין למדע תשובה ברורה.

מתוך ההיבט המרתק הזה של התאוריה הקוונטית נולד תחום רחב של טכנולוגיות מדהימות. כל המעוניין להיכנס כיום למחקר בפיזיקה מודרנית ומוכן לקבל על עצמו משמעת של לימוד מתמטיקה בדרך נאותה ולא רק לשער השערות, צפוי לקבל מתנה נפלאה. לדעתי, אנו על סף מציאת שימוש לתוצאות המכניקה הקוונטית, שיסייע בהבנה כיצד פועלים המוח ומערכת העצבים.

אני מתעתד לנסות לחדור אל תוך העולם המדהים הזה בדרך קפדנית ונחרצת ולא בצעדים פזיזים. עד היום לא הצלחתי להתקדם במחקרי מעבר להתבוננות הפשוטה. אני מנסה לפרוש את אשר אני רואה בפרטי הפרטים שלכאורה רקומים לתוך היריעה הרחבה של היקום הפיזי. מבחינה מעשית, לאחר שלושים שנה כפסיכיאטר, שיניתי את הכיוון וחזרתי לאהבת נעוריי, הפיזיקה, מקום שבו אין הערכה מספקת לתפקידו של בן האנוש, ומושגים כמו "כוונה" ו"רצון" אינם זוכים לכבוד רב.

איני מוכן לקבל את ההשקפה הגורסת שאדם יכול לעצור קטר הדוהר לעברו באמצעות רצונו או באמצעות כוח המחשבה. ניתן לשער שיש לאדם יכולת לרדת מהמסילה ולזוז מדרכו של הקטר, ואת זה אני מתכוון לעשות כהקדמה לבחינת ההשערה שביכולתי לעצור את הקטר. אולם ההבנה שאין אנו מכונות ושכל אדם ניחן ביכולת מדהימה של חופש מרתקת אותי מאוד. כשאדם תופס זאת, ואין חשיבות לדרך שבה הוא זוכה להבנה המופלאה הזאת, בין באמצעות המדע ובין בלעדיו, הוא עשוי לחוות שינוי משמעותי ועמוק בחייו.

בשנותיי הארוכות של געגועים ושל חיפוש אחר חיים רוחניים עמוקים ומלאי משמעות, נוכחתי לדעת שהמרכיב החשוב בהתפתחות הרוחנית הוא השינוי הפרטי שעל האדם לעבור. שינוי התכונה האנושית ושינוי טבע האדם הם היסודות האמיתיים המקדמים אותו, ובלתם כל הניסיונות המיסטיים, ההבחנות וההארות הם חסרי משמעות.

אשר לקבלה, אציין פן נוסף שלה, מוכר פחות. כבר במהלך ימי הביניים שרר עניין רב בקבלה מחוץ לקהילה היהודית, בעיקר באירופה, שם עסקה בתחום זה קבוצה גדולה של מדענים ופילוסופים נוצרים. באחד מספריי ציינתי שכל המדע העוסק בקידוד והצפנה )קריפטולוגיה( התפתח בעקבות גלגלי קידוד ייחודיים, שהיו בשימוש המקובלים הקדמונים. גלגלים אלה אומצו על ידי הנוצרים הללו, והם החלו להשתמש בהם רק כשיטת הסתר לקידוד ולפענוח ולא למטרה רוחנית. רבים מהם היו מאבות האלכימיה האירופית.

מי שמכיר את האלכימיה של יונג מבין שהרעיון המרכזי של האלכימיה היה, שהשינויים המסתוריים בחומר שעליו עבד האלכימאי היו שינויים שהתחוללו בתכונותיו ובפנימיותו של האלכימאי עצמו. בסופו של דבר, שינויו הפנימי של האלכימאי היה חשוב יותר משינוי החומר. יונג יצר מזה תאוריה פסיכולוגית טהורה.

אחת ממטרות הדיון כאן היא לבחון את האפשרות של קיום היגיון אובייקטיבי סביב השאלה האם שני דברים יכולים להיות נכונים בו-זמנית; האם החוקר ומושא המחקר זרים זה לזה ופועלים בנפרד זה מזה. שם המפגש שלנו, "הפיזיקה הקוונטית פוגשת את הקבלה", אולי מנסה לרמוז שפיזיקה קוונטית שואלת את השאלה הזאת ומובילה למסקנה הזו.

הייתי אומר שבנקודת ההבנה הנוכחית שבה נמצאת הפיזיקה הקוונטית היא רומזת משהו לאנשים ולפיזיקאים הפתוחים לדעה מעין זו, אולם חשוב בהחלט לציין שהפיזיקה הקוונטית אינה מאשרת הנחה שכזו. ייתכן שיידרשו מאות שנים של עבודה מדעית בטרם תוכח הנחה זו, אם אכן היא נכונה. עם זאת, גם טרם שהוּכחה, יש בה אמת במידה רבה.

אני סבור שטובי המדענים מבינים, גם אם אין הדבר נאמר במסגרת של תאוריה רוחנית, כי להיות מדען אמיתי פירושו להיות בעל יכולת לשנות את תכונותיך כחוקר. הרי בסופו של דבר בחיפוש אחר האמת קיים חלקיק ויסוד של קדושה; כל בן אנוש, וכל מה שהוא עושה, הוא חיפוש, ערגה והשתוקקות אחר אותו ניצוץ אלו-הי משמים.

ד"ר וולף

בשנת 1972 הזדמן לי לבקר באוניברסיטת פריז. כששהיתי שם נתקלתי בספר על קבלה. לא שמעתי קודם לכן על נקודת מבט זו והיא סקרנה אותי מאוד. כפיזיקאי ממוצע נטיתי להסתכל על דברים במבט צר מאוד, בגישה המושתתת בעיקר על התפיסה "אל תפריע לי עם דבר מלבד דרכי הצרה".

אחד הדברים שמשכו אותי לחכמת הקבלה הוא היסוד המדעי הקיים בה, וכן סקרנו אותי השיטה והטכנולוגיה שמעולם לא שמעתי עליהן לפני כן. למדתי פיזיקה, אולם מעולם לא חשבתי על קבלה כעל מדע. לפתע היא החלה להיראות הגיונית בעיניי. לאחר שורה מעניינת של צירופי מקרים, התאספנו חבורה של אנשים בדירתי בפריז ובמשך שבועיים עסקנו בלימוד קבלה.

אני מתקשה לתאר באוזניכם כיצד נעשינו להוטים לנושא. פשוטו כמשמעו, הדבר "תופס" אותך; אנשים הלומדים קבלה נתפסים לעניין משום שאמיתות מסוימות על המתרחש סביבם מתחילות להתבהר. לפתע אנו מבינים, שמה שאנו עוסקים בו, כל שנראה בעינינו כדבר החשוב ביותר בעולם, הוא חלק קטן מתמונה גדולה הרבה יותר. כך אנו מפתחים יחס חדש לדברים, ראייה חדשה על המציאות, מעין תפיסה של תמונה רחבה יותר על המתרחש. או אז מגלה האדם שהוא חי בתוך מסתורין ענק, יפה להפליא.

ההיגיון שבמסתורין הזה מילא את ליבי וריגש אותי יותר מכל ריגוש שניתן להעלות בדמיון. לא רק הקבלה העסיקה אותי, אלא גם מה שגיליתי כתוצאה מכך שלמדתי לחשוב בדרך אחרת. יש משהו בתחום הקבלה, בצורת החשיבה המיוחדת הזאת, שיכול לשנות את הראייה של האדם ואת תפיסת החיים. ניתן לראות זאת בכל תחום - קבלה ופיזיקת הקוונטים, קבלה ורפואה וכיוצא באלה, ואין חשיבות לשאלה במה אתם עוסקים, מי אתם - יהודים, מוסלמים או נוצרים - ומהו הלאום שלכם. התחום הזה יעורר בכם דבר פנימי עמוק.

חשובה היא הדרך שבה מלמדים את הקבלה, אבל חשובה לא פחות היא הדרך שבה מקבלים אותה, משום שהאדם הוא תוצאה של הדרך שבה הוא מקבל את הדברים. הדבר התבהר לי כשחשבתי על הקשר בין הקבלה לבין פיזיקת הקוונטים, משום שהתעניינתי בתחום הזה בעבר. פיתחתי נקודת מבט חדשה על דברים מסוימים שאפשרה לי לחשוב על האדם בצורה אלכימית חדשה, בדרך חדשה ומתוך הכרה ותפיסה אחרות.

התחלתי לראות את החיים כמשחק ולהבין את הקשרים בין הגורמים השונים שבמשחק הזה. הבנתי שההכרה אינה רק ה"אני": אין זו רק הכרת השכל הגופני שלך או האגו הפרוידיאני שלך, אלא דבר גדול יותר. אני מכנה אותו "הפיל הרוחני שנמצא בתוך החדר שלך", שנדמה לך שאינך יכול לראותו, אך הוא שם, והוא גדול מכל דבר אחר. הקבלה מעירה את "הפיל" הזה.

אני מבקש לשתף אתכם מעט בחוויות שחוויתי כתוצאה מלימוד דרך החשיבה החדשה הזאת. בעיקר חוויתי התעוררות רוחנית אדירה ושחרור. הקבלה תוכל לשחרר את המוח שלכם מ"אזיקים של מחשבות" המשאירות אתכם בתוך הגדֵרות של הבָּטוח או מקבעות אתכם בקו מחשבה מסוים. מדובר בכל מחשבה שהיא, למשל אני אבא, אני אימא, אני פרופסור לפיזיקה, אני פסיכולוג, אני רק בחור רגיל. היא יכולה להיות, למשל, איני שווה דבר, או אני נפלא, איום וכן הלאה.

כל דרכי החשיבה המצומצמות האלה מגדירות את האדם. הן מגדירות את יחסיו עם בן או בת זוגו, עם הממונה עליו, עם העובד הכפוף לו וכדומה. הקבלה יכולה לעזור לכם להשתחרר מהאזיקים האלה שמשאירים אתכם צמודים לנקודת מבט אחת בלבד על עצמכם.

ברגע שתתחילו להביט בעצמכם מזווית ראייה אחרת ותשתחררו מהאזיקים האלה שאומרים "אני צועד רק בדרך הזאת, אל תציק לי, איני יכול להשתנות", תוכלו לראות שהשינוי הוא חלק טבעי מאוד מעצמכם, וכי הוא פותח את הדלת להתקדמות נפלאה. הדבר הזה יאפשר לכם להאיץ את התפתחותכם הרוחנית, מה גם שעכשיו הוא הזמן שבו על כולנו להאיץ את התפתחותנו הרוחנית. בין שאתה אתאיסט מוחלט ובין שהינך אדם מאמין, עדיין יש בך היכולת להאיץ את ההתפתחות הרוחנית שלך. עדיין יש בתוכך משהו שיכול להתעורר.

הרב לייטמן

"חכמת הקבלה" כשמה כן היא - מדע המלמד אותנו "איך לקבל". היא מסבירה את הדרך שבה אנו קולטים את המציאות שסביבנו. כדי להבין מי אנחנו, עלינו להכיר תחילה את הדרך שבה אנו מרגישים את המציאות הסובבת אותנו, ועלינו ללמוד כיצד להתמודד עם הקורה אותנו. חכמת הקבלה מנחילה לנו את כל התובנות האלה.

חכמת הקבלה אינה מתגלה לאדם בדרך טבעית. היא מתגלה בעת שהאדם מגיע לדרגת התפתחות מסוימת, לרמת מוכנות ובשלות מתאימה. משום כך חכמת הקבלה מתגלה לקהלים רחבים בזמננו, ומאותה סיבה היא הוסתרה מהאדם במשך אלפי השנים הקודמות.

במהלך הדורות הקודמים רווחה ההבנה שהעולם קיים בפני עצמו. בין שהאדם תופס אותו ובין שלאו, בין שהוא נמצא בעולם ובין שאינו נמצא - צורתו של העולם היא כפי שהאדם מרגיש. לאחר מכן התפתחה האנושות והאדם החל להבין שאנו קולטים את תמונת העולם על פי מי שאנחנו, כלומר תמונת העולם היא דבר המשותף לתכונותינו ולתכונות החיצוניות לנו. האדם קולט חלק מסך הדברים הקיימים מחוץ לו.

לדוגמה, גם עתה קיימים גלי רדיו רבים מחוץ לנו, אך אנו יכולים לקלוט רק גל אחד מהם - הגל שאליו מכוון המקלט שלנו. האדם יכול לתפוס תכונות חיצוניות ואת מה שנמצא מחוץ לו על פי תכונותיו הפנימיות. אם אין לו תכונה משותפת עם הנמצא מחוץ לו, אין הוא מרגיש ואין הוא תופס זאת כלל.

הקבלה מסבירה בהרחבה את תפיסת הזמן, את תפיסת התנועה ואת תפיסת המקום שלנו. מדוע נראה לנו שהמציאות מתרחבת ונמצאת במרחק מסוים? מה מקור ההרגשה המתמדת הקיימת בנו של תנועה ושינויים? האם הרגשה זו היא תוצאה של תהליכים פנימיים שאנו חווים, או שמא היא קיימת בפני עצמה? ככל שאנו מתקדמים בחקירתנו הפנימית אנו מגלים שתפיסת המציאות תלויה באדם עצמו. כאשר מגיע האדם לשלב של התפתחות מדעית, טכנולוגית ותבונתית-פנימית, הוא מבשיל לתפוס את מה שמציעה לו חכמת הקבלה והיא מתגלה. אנסה לפשט את הדברים ככל האפשר, אף שייתכן שהדבר יגרע מעמקות ההסבר ומדיוקו.

חכמת הקבלה אומרת שקיים סביבנו אור עליון - כוח אחד, הנמצא במצב קבוע ואינו משתנה כלל. מלבד האור העליון לא קיים דבר. במקרה זה, "קיים" או "לא קיים" הם בעלי משמעות זהה, משום שפעולת המדידה שלנו מודדת תמיד רק את השינוי. בעת שאין שינוי אין אפשרות למדידה. בתוכנו יש גֵן מסוים - חלק אינפורמטיבי, המעורר בנו בכל רגע ורגע תכונות והרגשות חדשות. האדם מצייר לעצמו את תמונת העולם מתוך ההרגשה הזאת וממנה נובעת תחושת הקיום שלו. כל הדברים האלה מתרחשים בתוך האדם ומעצבים את הרגשת העולם החיצון שלו.

למעשה, מחוץ לאדם לא קיים דבר, אולם תמונת המציאות מצטיירת לו כאילו היא מחוץ לו. התאוריה הזו שאני מציג הושגה ונכתבה על ידי המקובלים הגדולים עוד לפני אלפי שנים. היא מרתקת ומפליאה בעושרה החווייתי. בספר הזוהר נאמר שרק אם יבין האדם את התפיסה הזו, ירגיש אותה וישלוט בה, הוא יוכל להבין את הכתוב בספרי הקבלה השונים ובספר הזוהר עצמו.

לאחר שהאדם עומד על מוגבלות התפיסה הפנימית הזו, יכולה הקבלה ללמד אותו את הדרך לצאת מתוך עצמו ולגלות את הקיים מחוץ לו. המשמעות היא שהאדם מתעלה מעל תכונותיו הטבעיות, בונה כלי חישה חדשים, ובאמצעותם הוא יוכל להרגיש את המציאות שמחוץ לו.

בעת שהאדם משתחרר ממוגבלות התפיסה שלו מתגלה לו מרחב חדש לחלוטין. הוא מתחיל להרגיש את זרימת החיים כנצחית, שלמה וכחסרת גבולות. הוא חש את הכוחות הפועלים על המציאות שלנו ככוח אחד. אירועים שנראו בעיניו כמקריים, כבלתי צפויים או כבלתי מובנים, הופכים לנהירים בעבורו.

הוא מרגיש את העולם הרוחני כמערכת כוחות הנמצאת מאחורי תמונת המציאות המצטיירת לעינינו, כוחות המפעילים ומניעים את המציאות שלנו. הדבר דומה לדרך התבוננותנו בתמונה רקומה. מצידה הקדמי היא נראית כתמונה לכל דבר, ואילו מצידה האחורי ניתן להבחין בחוטים המרכיבים אותה ובקשרים שביניהם. גילוי זה מקנה לאדם ידיעה על עצמו ועל העולם הסובב אותו. משום כך נקראת החכמה הזאת "חכמת הקבלה" - החכמה איך לקבל את כל המציאות השלמה בצורה נכונה.

חכמת הקבלה מתגלה בזמננו משום שאנו חיים בתקופה מיוחדת, שבה עומדות לפנינו אפשרויות רבות להצלחה מצד אחד, אך מצד שני איננו מסוגלים להצליח. חכמת הקבלה אינה מבטלת חכמות ומדעים אחרים או את התקדמות האנושות והתפתחותה לאורך הדורות, והיא מכבדת את הישגי האדם במשך אלפי שנות התפתחותו. אולם דווקא על פני המדעים וההישגים הללו, מרגישה האנושות כיום רצון וצורך עז לחוש את המציאות השלמה שבה היא חיה. זהו מקור ההתעניינות בחכמת הקבלה, ומשום כך אנו עדים כיום לפריחתה.

אני מקווה מאוד שרבים ימצאו את נתיב הגילוי של העולם האמיתי שבו הם חיים באמצעות חכמת הקבלה. ההרגשה של האדם שנפתח בפניו העולם העליון - התחושה הנובעת מגילוי התמונה הנכונה - היא תחושה נפלאה, ומקנה לאדם את הרגשת החיים הנצחיים. הוא זוכה לזרימה נצחית ובלתי מוגבלת של תענוג, ולכך מובילים ודוחפים אותנו חיינו.

שאלות הקהל
ד"ר סטינובר, הרב לייטמן וד"ר וולף

ד"ר וולף, כיצד אתה רואה את היחס בין המדע לבין לימוד רוחניות בעוד 20 שנה?

ד"ר וולף: לפני 20 שנה בקירוב כתבתי ספר שנקרא Time and Beyond ,Space (חלל, זמן ומה שמעבר). בזמנו חזינו דברים שנחשבו רחוקים מאוד. כולם חשבו שאנו משוגעים, אולם אנו דיברנו על מסע בזמן, על חורים שחורים ועל דברים שנחשבו כעומדים בקצה הגבול של ה"פיזיקה הכשרה".

במהלך 25 השנים האחרונות הפכו הדברים הללו ל"פיזיקה כשרה". אנשים כותבים כיום על יקומים מקבילים. ב-1985, בעת שכתבתי על יקומים מקבילים, נחשב הנושא לחריג מאוד. הפיזיקאים אמרו: "הבחור הזה אינו מדען, אל תאמינו לו, אין דבר כזה". ב-1984 לא האמינו למעלה מ-85 אחוזים מהמדענים ביקומים מקבילים. כיום זו אחת התפיסות הרווחות במכניקת הקוונטים. אמנם יש החולקים על כך, אך שלא כמו בעבר, היום מתייחסים לזה ברצינות לפחות.

אני מעריך כי ב-20 השנים הבאות הדברים שאנו אומרים עכשיו יהפכו לתפיסה המקובלת. אני מלא תקווה ויש לי חזון. אני מאמין מניסיוני שמשהו טוב יקרה למדע, שנמצא את הדרך לשלב בין רוחניות לבין מדע, ושכתוצאה מכך יתגלו דברים חדשים. אני חושב שכל המשמעות של "להיות בן-אדם" תשתנה במהלך 20 השנים הקרובות. מודעות ורוחניות יהיו חלק בלתי נפרד ממה שאנו עושים. אני מקווה שזה יהפוך על פיה את תפיסתנו לגבי פוליטיקה, מדע ודת, ואת המשמעות של "להיות בן-אדם".

ד"ר סטינובר, כיצד נבחרת אפשרות אחת מן האפשרויות המרובות?

ד"ר סטינובר: זוהי אחת השאלות המרכזיות כיום בתאוריה של הפיזיקה והיא מצויה בלב המכניקה הקוונטית, שזה בעצם היינו הך, מה שהופך את הנושא למעניין כל כך.

התאוריה הקוונטית גורסת - וניסויים שונים אישרו זאת שוב ושוב - שהתרחשות אירועים בעולם הפיזי היא בצורה של מערך סדור. תארו לכם מערך אפשרויות, ושכל מערך אפשרויות הוא בעצמו מערך שלם, הנקבע מראש באופן מכני. למרות זאת, אם נחתוך את המערך לרגעים נפרדים במקום להביט בו כעל תהליך מתמשך, הרי שבכל רגע בנסיבות חומריות מסוימות נבחר רק מערך אפשרויות אחד.

אפשר לדבר על מספר אין-סופי של אפשרויות, ובנסיבות חומריות אחרות מספר האפשרויות מתמעט. ייתכן שיהיו רק שתי אפשרויות או שמונה אפשרויות או אף מאות אפשרויות, אך רק אחת מהן הופכת להיות "מה שמתרחש", ולכן היא שיוצרת את מה שאנו חווים ובונה את הניסיון שלנו. השאלה היא מה קובע את האירוע הספציפי מתוך אותו מערך אירועים המתגלה. התגלות מערך האירועים נקבעת באופן מכני, אך מה קובע את בחירת האירוע היחיד? אין על כך שום תשובה, וזהו חלק מהמסתורין המביך והמבלבל של מכניקת הקוונטים.

במאה ה-18 חי בפדובה מקובל חשוב מאוד בעל תובנות עמוקות, הרמח"ל (ר' משה חיים לוצאטו, 1747-1707). בהקדמה לאחד מספריו הוא כותב שהעולם הפיזי מורכב מחלקיקים המצויים בקביעות מכנית קבועה מראש. בדברו על המושג "קביעות מכנית", הוא מכוון את דבריו באופן ייחודי כלפי הפילוסופיה הנאורה, כדוגמת השקפתו של רנה דקארט (1650-1596) שהחלה לפרוח בזמנו. הרמח"ל ציין שהפילוסופיה המודרנית התפתחה סביב ההנחה, שכל מה שקורה בעולם הפיזי נקבע על פי מה שקרה לפני כן. הנחה זו אינה מותירה מקום לבחירה חופשית או למודעות רבת-משמעות.

לעומת השיטה המכנית, הדגיש רמח"ל ופיתח את הצורה העמוקה ביותר של ההבנה הקבלית על טבע העולם הפיזי ומטרתו. לדבריו, בעולם הפיזי יש מרכיב קבוע מראש ומרכיב שאינו קבוע מראש. ניתן לומר, שבמידה מסוימת מגיעה התאוריה הקוונטית המודרנית למחשבות דומות כיום, 200 או 300 שנה אחריו. ההשוואה בוודאי מפתה. מכל מקום, ידוע שהתפתחות של מערך האפשרויות קבועה מראש לחלוטין, וידוע שהבחירה אינה קבועה מראש. לסיכום אנסח זאת כך: אין דבר בעולם הפיזי הבוחר איזו תוצאה תתרחש בעתיד. מעבר להכרזה זו למדע אין מה לומר.

הרב לייטמן, מה צריך אדם לעשות כדי לחוות רוחניות?

הרב לייטמן: כדי להגיע להרגשת העולם הרוחני עלינו לפתח בתוכנו תכונות הזהות לתכונות הקיימות בו. כל דבר שאנו תופסים במציאות שלנו, אנו משיגים על פי השוואת התכונות. האדם רואה ומגלה דברים חדשים בעולם לפי התכונות שיש בתוכו. את התכונות האלה הוא רוכש מהוריו ומסביבתו במהלך התבגרותו. לאחר שהוא סופג אותן בתוכו הוא יכול להכיר באמצעותן את המציאות שסביבו. התכונות שאנו רוכשים הן מסוגים שונים. יש תכונות המתעוררות בנו באופן טבעי במהלך הזמן, ויש תכונות שאנו מקבלים כתוצאה מהשפעת הסביבה עלינו. עם זאת, יש תכונות שלא ניתן לרכוש בצורה טבעית. את התכונות האלה עלינו לבנות בתוכנו בשיטה מיוחדת.

חכמת הקבלה בונה באדם תכונות כאלה. לימוד מטקסטים מקוריים שכתבו המקובלים משפיע על האדם בדרך ייחודית ומעורר בו הבחנות עדינות. אין בעולמנו כתבים או שיטות כלשהם שיוכלו לעורר באדם הבחנות דומות. לימוד הקבלה בונה באדם תפיסה מיוחדת. הוא מתחיל לראות את המציאות הנראית לנו כיום כמציאות רגילה, ב"חתך" אחר לחלוטין.

הדבר דומה לצפייה בתמונות תלת-ממדיות. כשאדם מביט במישרין בתמונה כזו היא נראית כבליל של סימנים בלתי ברורים. אך אם יפזר המתבונן את ריכוז מבטו, יוכל "לחדור" לתוכה ולגלות תמונה תלת-ממדית עשירה. פעולה דומה עושה בנו חכמת הקבלה. היא עוזרת לנו לתפוס את התמונה הזאת. למעשה, היא אינה עושה דבר חדש. היא רק מכוונת את מבטו של האדם כך שיתחיל לראות.

חזרה לראש הדף
Site location tree