אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / קבלה מדע ומשמעות החיים / הפיזיקה הקוונטית פוגשת את הקבלה / מפגש ד: דברי המשתתפים לסיכום הוועידה
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

מפגש ד: דברי המשתתפים לסיכום הוועידה

השפעת הקבלה על המדע

ד"ר סטינובר

אין בחכמת הקבלה דבר הנשמע בלתי ברור, מיסטי או בלתי טבעי, והדיונים הקודמים הבהירו זאת מעל לכל ספק. מאחר שלימוד הקבלה מיועד מלכתחילה לכל אדם המתעניין בו, הסבריה אינם נשמעים דתיים ואף לא יהודיים במיוחד. אין פלא אפוא שהפילוסופים הנאו-אפלטוניים בתקופת הרנסנס לא התקשו לייסד את האסכולה הקבלית. תהליך רכישת ההבנה הקבלית אינו צר אופקים כלל וכלל, אף שבמקורה נולדה השיטה וטופחה בתוך היהדות, ולכן גם בוטאה במקור במונחים עבריים וארמיים.

"קבלה" היא מילה טעונה וכך הייתה במשך אלפי שנים, ולפתע היא הפכה למילה פופולרית מאוד, באופן מוזר למדי. לאנשים ספקנים נאורים, בעלי נטייה רציונלית, מרמזת הקבלה על חקר הנסתר, על מעשי קסמים מעורפלים ומטופשים בשירות העצמי ועל צורה מושחתת של היהדות. אנשים רבים מתייחסים לקבלה כאל אופן ביטוי של רוחניות "העידן החדש" או של תרבות "העידן החדש", לאור הפופולריות של "מרכזי הקבלה" אשר קמו לאחרונה.

בעיני המבינים והמתעניינים, מאמינים ושאינם מאמינים, ואשר מתייחסים אליה ברצינות, נחשבת הקבלה בעיקר לחוט השני החשוב, המשכנע והיציב למדי, אשר השפיע בצורה סמויה על התרבות ועל הפילוסופיה המערביות במשך אלפיים השנים האחרונות.

כך או כך, כאז כן עתה, לאורכה של ההיסטוריה כולה, מילאה הקבלה המקורית תפקיד יוצא דופן בעיצוב פני ההיסטוריה. סביר להניח כי היא עתידה לעשות זאת שוב. הקבלה נלמדה בקפידה על ידי כמה מהפילוסופים החשובים ביותר בתקופת הרנסנס. חלקם למדו אותה בחשאי וחלקם בגלוי. חלקם אף שילמו בחייהם על מאמציהם אלה. רבים שינו את אופן הדרכתה, מי במידה רבה ומי פחות, אך הקבלה הותירה חותם מסוים בעיקר על המדע. היא הניעה את המחשבה האנושית הרחק מדעות קדומות אל כיוון הרציונליות - עובדה מפתיעה למדי לאור הנטייה לקשור בין הקבלה לבין "כישוף" או עם "מיסטיקה" ו"דת" לפחות, קשרים אשר כולם שגויים מיסודם.

יש שניסו לפשר בין הקבלה לבין תפיסת העולם השלטת באותה התקופה, כמו ג'ובני פיקו דלה מירנדולה (1494-1463). מאמרו המקורי והמפואר, "נאום על כבוד האדם" (Oration on the Dignity of Man) הנחשב כהכרזה של הרנסנס נתמך בידיעות ששאב הוא מן הקבלה. פיקו דלה מירנדולה למד שנים ארוכות את ספר הקבלה המפורסם, "ספר הבהיר". רק לאחרונה התגלה לנו כי הוא החזיק ברשותו את אחת הספריות הגדולות ביותר באירופה של כתבי קבלה בעברית, כ-3,600 דפים. מאוחר יותר בחייו הוא המשיך בחקר הקבלה בשיתוף פעולה עם המקובל יוחנן אלמאנו (1435–1504), וביסס את דעתו בדבר מועד סוף העולם באופן בלעדי על מקורות קבליים.

עמיתו של פיקו דלה מירנדולה, ליאון באטיסטה אלברטי (1472-1404), אשר ייסד יחד עימו, עם מרסלו פיצ'ינו (1499-1433) ועם ליאונרדו דה וינצ'י (1452-1519) את האקדמיה האפלטונית בפירנצה, נחשב לאב-טיפוס של "איש הרנסנס" בזכות הטווח העצום של הישגיו. אלברטי ידוע ביותר בתחום המדעי כמייסד מדע ההצפנה, לאחר שייצר בן-רגע, בפרץ של השראה - כך לפחות מספר הסיפור - מעגלי הצפנה המהווים מאז את הבסיס בעבור כל מכשירי ההצפנה בכללותם. מעגלים אלה היו גם הבסיס בעבור "אניגמה", מכונת הפענוח וההצפנה המפורסמת של מלחמת העולם השנייה.

מעגלי ההצפנה של אלברטי מכילים אלף-בית אחד החרוט לאורך השפה של דיסק שטוח המונח בתוך דיסק אחר, אשר גם עליו חרוט אותו אלף-בית, אך בכיוון ההפוך. מדען הצפנה אחר, יוהנס טריטמיוס (1516-1462), אימץ את אותה שיטה. שניהם התבססו על נקודת המבט הקבלית על הנבואה.

לאחר מכן כתב הפילוסוף ההומניסט הדגול ג'ורדנו ברונו (1600-1548) יצירה שלמה המבוססת על הסיפור המפורסם על בלעם וחמורו, בהשפעת הקבלה. לבסוף הוחרם ברונו ככופר והועלה על המוקד. כיום הוא נחשב בעיני רבים כאחד המבשרים הגדולים של הפילוסופיה המודרנית הרציונלית - ובעיקר של ברוך שפינוזה (1677-1632) - ושל רוח החקירה המדעית.

הקבלה השפיעה לא רק על ההוגים שהובילו את הרנסנס, אלא גם על הוגים מתקופות מאוחרות יותר. היו שהתייחסו אליה כאל שיטה מתמטית המהווה את הבסיס לתאוריה אנציקלופדית של הידע והזיכרון. תפיסה זו של הקבלה באה לידי ביטוי בהגדרה הפילוסופית של הידע והביאה לארגון אנציקלופדי ומסייע לזיכרון של הידע ושל המדעים.

המונח קבלה בפירושו זה רווח בספרות האנציקלופדית, מברונו ועד גוטפריד וילהלם לייבניץ (1716-1646). לייבניץ הבדיל אף הוא בין "קבלה המונית וגסה" לבין "קבלה אמיתית", וקבע כי אין אחר מלבד הקבלה. הוא סבר כי ניתן לבסס את דגם השפה המתמטי שלו על הקבלה, ולכן דרש לעקור את התאולוגיה מן הקבלה. מאוחר יותר הציג לייבניץ את תפיסתו את הקבלה לאתנזיוס קירכר (1680-1602) ולחוקרים נוספים.

אין כל ספק, כי הקבלה נמצאת מאחורי הקלעים ובצורה סמויה ביסודם של כל מדע, כל תרבות וכל עיסוק של האדם עלי אדמות. הקבלה טבעה את צורת ההתפתחות ואת הגישה להתפתחות גם בתרבויות הרחוקות מן התרבות המערבית. על האנושות לגלות כיצד הותירה הקבלה את חותמה וכיצד הביאה להיווסדן ולפיתוחן של התרבויות השונות. יש להניח, כי התגלות חכמת הקבלה לאנושות כולה בעידן המודרני שבפתחו אנו עומדים תוכיח זאת.

ד"ר וולף

כל שנאמר עד כה מביא אותי למסקנה, שיש צורך גדול בכך שהמטרייה הרוחנית של החכמה הגדולה הזו תתחיל להקיף את העולם. חכמת הקבלה צריכה להילמד בכל השפות הקיימות, ובכל מקום בעולם ניתן להפיק ממנה תועלת. העולם זקוק להתעוררות מחודשת של הרוחניות שבו, ובחכמת הקבלה אינך חייב להציב במרכז את הכוח העליון במובנו הדתי. משום כך היא מתאימה גם לאתאיסטים וגם לבני כל הדתות והלאומים. היא נתפסת כנטולת הגדרות וכפי שהיא באמת: מדע רוחני.

אחד הדברים שהצלחתי לעשות כתוצאה מלמודי הקבלה הוא לראות באור שונה את הפיזיקה הקוונטית. למדתי על הבריאה והתרגשתי משום שחשתי אותה כדבר מוחשי. מורי לקבלה לא הכיר כלל את הפיזיקה הקוונטית, אולם נפעמתי מההקבלות שבין שני המדעים. פיזיקה קוונטית היא מדע חומרי. אל תטעו בדבריי שאני סובר כי מדובר בשיטה רוחנית, אך היא המדע הקרוב ביותר לרוחניות, משום שהיא מנסה לגעת בנושאים שהקבלה מלמדת.

אני מנסה לכתוב על כך בספריי אף אם איני מכנה זאת בשם "קבלה". בשניים מהם אמרתי זאת בבירור: אני עוסק ביקום הרוחני, במודל הנשמה וה"אני", ובקשר ביניהם. בעבורי זו שאלה של הבנה וייתכן שמדובר בהבנה מדעית. נראה שעליי לפתוח עוד את ליבי כדי לרכוש הבנה טובה יותר על כך.

ד"ר וולף והרב לייטמן - רגעים אחרונים בועידה

זכינו להוראה נפלאה של הרב לייטמן בדיונים שקיימנו. ככל שאנו מזדהים איתו ומבינים מיהו, המסר שלו מתחזק. בשמענו את דבריו אנו מזדהים עימם משום שהאנושות כולה סובלת. כאשר הוא משתף אותנו בצערו על מצב האנושות, אנו חשים ברגשותיו והופכים לאחָיו לצער. הדרך שבה הוסברו הדברים הייתה מאלפת ומבריקה.

פרופ' טילר

בתחילת עבודתי התמקדתי בגבולות המדע הקונבנציונלי - מדע ממסדי, צפוי, מתוקצב היטב ומוערך בכל העולם. אולם כבר בעת ההיא ניסיתי לשלב חקירה פנימית בחקירותיי המדעיות, גם בהיותי מדען מוביל באוניברסיטת סטנפורד. עשיתי זאת באופן בלתי רשמי, שכן דברים אלה היו אסורים במסגרת עבודתי המדעית הרגילה.

כניסתי לתחום חדש של מחקר בענף המדע, המדע הפסיכו-אנרגטי, גרמה ל"רעידת אדמה" בקהילה המדעית בסטנפורד ובקהילה המדעית בארצות-הברית. רבים חשו שאני בוגד במדע בעוסקי בתחום הזה, ושהמחשבה המדעית המקובלת היא היא הדבר האמיתי. אולם אני סברתי שמחשבה זו היא רק דרך מעבר למדע חדש, מדע העתיד.

המשכתי בחקירות פנימיות אלה כעיסוק צדדי משום שלא הורשיתי לעסוק בהן בסטנפורד. בעבורי זאת הייתה הגשמה של המלאכה שהיה עליי לבצע. חשתי שכל החקירות שקדמו לכך היוו תרגול והכנה לעיסוק במדע גבוה יותר - מדע שבו בני האדם והתודעה האנושית כלולים גם הם בניסוי, ונלקחים בחשבון כאחד המשתנים במחקר מבחינה איכותית.

תחילה חשבתי שאם אעסוק בהצלחה במדע הרגיל ואשביע את רצונם של הממונים עליי, יאפשרו לי להתעמק בחקירות שעניינו אותי באמת. היה זה תמים למדי מצידי להאמין בכך. הם העדיפו "לטאטא את הדברים אל מתחת לשטיח". כיום אני מנסה לפענח את הניסויים האלה בדרך מכובדת במעבדה קטנה שהקמתי ובכך לקדם את הבנתי במדע הפסיכו-אנרגטי. תחום זה דורש מסגרת התבוננות באספקט הכולל של הטבע, הרבה מעבר למסגרת התייחסות מצומצמת של חלל וזמן, ולדעתי זה אחד המקומות שאנו נפגשים עם הקבלה.

אני סבור כי המדע החדש יכול לסייע לקבלה בתיאור תמונה חלופית. התחום הרגשי וההיבט המבני של התחום הרגשי הם נושאים שכמעט אין עליהם ידע. ספריו של הרב לייטמן בוודאי יסייעו לי להרחיב את הידע הדרוש לי לפרספקטיבה זו, משום שכרגע תחום מחקר זה חסום בעבורי.

חזרה לראש הדף
Site location tree