אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / קבלה מדע ומשמעות החיים / הפיזיקה הקוונטית פוגשת את הקבלה / תאוריית הקוונטים
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

תאוריית הקוונטים

הרצאתו של ד"ר ג'פרי סטינובר בכנס מדעי בין-לאומי בנושא חכמת הקבלה, ישראל, אפריל 2005

אעסוק בנושא המכונה "מדע מתקדם", אולם בהשוואה לחכמת הקבלה הוא פרימיטיבי למדי. דומה הדבר לאדם שאינו יודע כיצד נראה אגוז, והנה הוא מוצא קליפת אגוז. הוא מבזבז זמן רב בחקירתה, ומניח במשך שנים רבות כי זהו עצם מת חסר חיים לחלוטין. לבסוף, לאחר שנות מחקר ארוכות ומייגעות, ולאחר בדיקת הסימנים הסבוכים בחלקה הפנימי של הקליפה, הוא מסיק כי זו חייבת להיות קליפה של אובייקט חי, ושקרוב לודאי הכילה בתוכה גורם חי ומתפתח שאינו הקליפה עצמה.

האנלוגיה שאני מתאר כאן היא, שהמדע המודרני חקר את העולם הפיזיקלי בלבד במשך מאות שנים בהצלחה מרובה, והניח שזוהי כל המציאות. הנחת הבסיס הייתה שהעולם הפיזיקלי הוא ישות מתה וחסרת חיים, ומלבדה אין דבר. לאחרונה הגיע המדע למסקנה, שאם נבחן בדקדקנות את העולם הפיזיקלי הטהור נוכל למצוא בתוכו רמזים עדינים, ראיות לכך שזוהי הקליפה בלבד, ושקיימת ישות חיונית חיה שהקליפה מכסה אותה.

אנסה להסביר לכם מדוע תורת הקוונטים המודרנית דווקא היא מעין מדע גבולי. סביב תאוריית הקוונטים ניטש ויכוח רחב, ולפיכך אציג רק את אשר נכון לדעתי. בין כך ובין כך אני ממליץ בפניכם ללמוד את הנושא כדי שתוכלו להכיר דעות של חוקרים נוספים ולהגיע למסקנות בעצמכם. רצוני להדגיש, שמכניקת הקוונטים והמדע המודרני אינם אומרים דבר על קבלה ועל רוחניות, אך הם אומרים שהעולם הפיזיקלי אינו ה"סוף". הם מוכיחים כי קיים "משהו נוסף", אולם אין ביכולתם לומר דבר על טבעו. אני רואה חשיבות רבה להגדיר נקודה זו במדויק.

כל הידוע לנו וכל כוחה העצום של תורת הקוונטים ומסקנותיה על אודות העולם הפיזיקלי מובילים אותנו לשניים:

· חייב להיות משהו מעבר לעולם הפיזיקלי.

· איננו יודעים דבר על ה"משהו" הזה ואין ביכולתנו לחקור אותו בעזרת המדע.

תכופות אנו רוצים שהמדע ישמש כלי לחקר הרוחניות, אולם המדענים והפיזיקאים הטובים ביותר הבינו שאין זה אפשרי. המדע יכול לשמש ככלי אינטלקטואלי כדי להוביל אותנו להבנה שקיים משהו נוסף. במונחי הקבלה, הוא יכול להיות כלי המוביל אותנו להכרת ה"נקודה שבלב". המתמטיקה הסתומה ביותר במכניקת הקוונטים יכולה להיות כלי המאפשר לאדם להכיר בקיומה של "הנקודה שבלב". אולם אל מעבר לכך אין המדע יכול להגיע.

*

אנסה לתת הקדמה קצרה וקלה לתאוריית הקוונטים. אל חשש, לא אשתמש במתמטיקה מתוחכמת ואציג מחדש שפה שוודאי שמעתם. אם בעבר לא נשמעה לכם שפה זו הגיונית, אני מברך אתכם, כיוון שאין היא אמורה להישמע לכם ככזו.

מקובלים קדמונים אמרו שלא ניתן לדמיין את טבעה האמיתי של המציאות. דבר דומה הבינה גם מכניקת הקוונטים המודרנית. לא ניתן להשתמש בשפה או בדימויים כדי להבין כיאות את טבע המציאות הפיזיקלית. לדוגמה, רבים מכם שמעו את ההצהרה המפורסמת האומרת כי כשמבינים את החומר כיאות נוכחים לדעת כי הוא גל וחלקיק בו-זמנית. אמירה זו אופנתית למדי והיא מתגלגלת על הלשון בקלות. ייתכן שאתם מדמיינים משהו כזה במוחכם ומציבים משוואה קטנה לנגד עיניכם, אך אין היא אלא שורת סמלים חסרת משמעות לחלוטין. אין דרך לגרום לכך שהדבר יישמע הגיוני במבט ישיר.

כשמבינים את משמעותם האמיתית של הדברים ניתן להבין גם את דבריי הקודמים: תאוריית הקוונטים מאפשרת לנו להבין את גבולות המדע המודרני וקובעת שיש "משהו" מעבר לעולם הפיזיקלי עצמו. כדי להסביר זאת אזכיר בהמשך דבריי תופעה מדהימה המתפתחת בתחום המחקר, והיא "מחשוב קוונטי". בחזיתו של תחום זה בעולם ניצבים מדענים ישראלים מצוינים.

בנוסף, אציג בפניכם ניסוי שנון, שתואר תחילה בדרך מחשבתית בלבד עוד בשנות השישים על ידי ריצ'רד פיינמן (1988-1918), אחד הפיזיקאים הגדולים של המאה ה-20 וחתן פרס נובל בפיזיקה. תיאור זה נותר עד היום כתיאור התמציתי ביותר של המסתורין הסובב את מכניקת הקוונטים. בשנים מאוחרות יותר בוצע ניסוי זה פיזית בעזרת חלקיקים מסוגים שונים. אנסה להסביר מדוע ניסוי זה ממחיש את גבולות המדע, ומדוע הוא מצביע ישירות על קיומו של "משהו" מעבר לעולם החומרי הפשוט.

במשך דורות הייתה נקודת המבט היסודית של המדע זהה להשקפתו של איינשטיין, וזוהי גם התפיסה הרווחת כיום בקרב מדענים רבים בעולם. תפיסה זו גורסת שאין דבר מחוץ לעולם הפיזיקלי. מכיוון שמוחנו בנוי מחלקיקים פיזיקליים בלבד, הרי שכל התרחשות בודדת, דהיינו כל אינטראקציה של חלקיק אחד עם חלקיק אחר מוגדרת במלואה על ידי מיקומי החלקיקים ותנועותיהם ברגע קודם בזמן. כך גם כל התרחשות בעולם הפיזיקלי, לרבות ההתרחשויות בגופנו, במוחנו, במחשבתנו ובקשרי הגומלין שלנו זה עם זה.

במילים אחרות, כל היקום הפיזיקלי, לרבות כולנו, הוא מנגנון מכני חסר חיים הנפרש באופן מחויב ובלתי נמנע. כל תפיסה שאנו חושבים שיש לנו, כל ההרגשה שאנו בני אנוש, שיש לנו מודעות, רגשות או כוונות - כלומר כל שאנו עושים פה כרגע וכל שאר חיינו האנושיים - הם פשוט אשליה. אין אהבה, אין שנאה, אין תשוקה ואף אין סיפוק. אנחנו חלקיקים מתים בתרכובות מסובכות הנפרשות לאורך הזמן.

כל התקדמות הרפואה המודרנית נבנתה על נקודת מבט זו והצליחה בזכותה בלבד, כך שרבים מאיתנו חבים לה את חייהם. לנקודת מבט זו כוח רב ולא ניתן לפטור אותה כלאחר יד. אמנם עיקרון זה תוקף בברוטליות לא רק את תפיסתנו את עצמנו, אלא גם את הצורך שלנו לתת משמעות ומטרה לחיים, אולם חלק עצום מהעולם מתפקד על פי עיקרון זה, דוחה ככל שיהיה.

פילוסופים מודרניים רבים הכירו בעובדה כי בד בבד עם התועלת הרבה שהביאה השקפה זו, היא גרמה לפצע נורא עקב ההשלכה הנובעת ממנה שהחיים חסרי משמעות בסופו של דבר. הנאצים, לדוגמה, אימצו לחיקם בלב שלם את נקודת המבט הזו בתחומים רבים ונעשו יעילים מאוד לא רק כרוצחים אלא גם כמדענים. לעיתים קרובות גישתה של הרפואה המודרנית כלפי בני האנוש היא קרת רוח ואכזרית, בעיקר משום יעילותה של נקודת מבט זו.

מדעי המחשב הם מעין זיקוק קיצוני של נקודת המבט המכנית עד למתמטיקה וללוגיקה של אינטראקציות מכניות. הבסיס למדעי המחשב המודרניים הוא הרעיון שישות פיזית יכולה להימצא בכמה מצבים אפשריים. המחשב בנוי מרכיבים המבוססים על "בִּיטִים" (סיביות) והוא מכיל כמות עצומה שלהם. בִּיט הוא ישות פיזיקלית היכולה להימצא באחד משני מצבים.

מכניקת הקוונטים המודרנית מאפשרת תופעה שהשלכותיה מרחיקות לכת. היא טוענת שייתכנו ישויות פיזיות המצויות בשני מצבים בו-זמנית. האמינו לי לרגע שדבר כזה קיים.

פירוש הדבר הוא, שבמחשב סטנדרטי יש N מצבים, ולעומתו במחשב קוונטי יש למעשה n2 מצבים. במעבדה של אוניברסיטת ייל בנינו רכיב בעל 400 ישויות כאלה.

כאמור, במחשב רגיל הישויות הן בִּיטִים ומספרן עצום ו-400 ישויות נראה יחסית כמספר זעום, אך מתקן כזה יוכל להפיק זיכרון של 2400 ביטים –מספר כה עצום עד שבלתי ניתן לתפוס אותו. מדובר אפוא על יצירת מחשבים בעלי יכולות כה עצומות שיוכלו לחולל קסמים, וקשה לנו אף לתאר עוצמה מעין זו.

כיצד נוצרה ההשערה כי שני מצבים שונים יכולים להתקיים בו-זמנית? כאן ראוי להזכיר את הניסוי שערך פיינמן לפני כ-50 שנה. אם יש במיכל מים מתקן הנע מעלה ומטה ויוצר גלים משני מקורות שונים, הגלים יצטלבו. בסופו של דבר תתקבל מהצטלבות הגלים הללו תבנית המכונה "תבנית הפרעה" (ראה תרשים 8). תבנית זו היא אוסף של נקודות ההצטלבות של הגלים. זוהי תופעה ידועה מאוד וניתן לחשב בקלות היכן יהיו נקודות ההצטלבות הללו.

תרשים 8

נתאר ניסוי דומה, אלא שבמקום גלים נשתמש עתה בחלקיקים. נתאר לעצמנו רובה היורה לעבר מסך חלקיקים בדידים דמויי כדורים. בין הרובה לבין המסך נשים מחיצה ובה חריץ קטן בלבד. כאשר נירה חלקיקים לעבר המסך, תעבור דרך החריץ רק קרן דקה של חלקיקים, ולכן תמיד יופיעו החלקיקים בנקודה מסוימת וידועה מראש על המסך (תרשים 9).

תרשים 9

עתה נשנה מעט את הניסוי ונעמיד מחיצה ובה שני חריצים. התוצאה שהיינו מצפים לקבל היא חלקיקים המגיעים אל שתי נקודות שונות וברורות על גבי המסך, כפי שקיבלנו בניסוי הקודם שבו היה חריץ אחד, אך למעשה אם נארגן היטב את הניסוי וניצור יחס מסוים בין גודל החלקיקים לבין גודל החריצים במחיצה, תהיה התוצאה שונה מהמצופה. נגלה כי החלקיקים מופיעים לכל אורכו של המסך ולא רק בשתי הנקודות שבהן ציפינו למצוא אותם.

חלקיקים יופיעו בנקודות במרווחים שווים על גבי המסך, בשני הכיוונים מעלה ומטה, עד אין-סוף. כמות החלקיקים בכל נקודה תהיה שונה. במרכז המסך תופיע הכמות הגדולה של החלקיקים, וככל שנתרחק מנקודת המרכז תקטן בהדרגה כמות החלקיקים. הפרופורציה בין כמויות החלקיקים המופיעים בכל נקודה על גבי המסך היא בתבנית של גל (תרשים 10). זהו מקור האמירה שחלקיקים קוונטיים הם גלים וחלקיקים בו-זמנית.

תרשים 10

אם כן, מהו גל? כדי להקל את ההבנה אשיב על כך תחילה בלא לדייק ולאחר מכן אתקן את אי הדיוק. גל הוא חלוקת ההסתברויות למציאת חלקיק בנקודה מסוימת לאורך המסך. מה שמשודר מרובה החלקיקים ועד למסך הוא למעשה גל נודד של הסתברויות, כלומר משודרת ההסתברות למציאת חלקיק במיקום מסוים.

עתה אתקן את דבריי. כאשר מודדים את הגבהים המתארים את כמות החלקיקים המופיעים בכל נקודה על המסך, מקבלים תוצאה מתמטית שאינה תואמת בדיוק לגל נע של הסתברות אלא לגל נע של השורש הריבועי של ההסתברות. למעשה, חלק מהשורשים הריבועיים הם שליליים. ההסתברות שמשהו יקרה בעולם הממשי יכולה לנוע בין אחד לאפס בלבד, אך אין היא יכולה להיות מספר שלילי, כלומר "הדבר הזה" המתפשט בחלל אינו קיים בעולם הפיזי, אך הוא יוצר בו תוצאות.

נצעד קדימה צעד נוסף. ניתן לארגן את הניסוי כך שנהיה בטוחים שרק חלקיק אחד ייָרה מן הרובה. כיצד נעשה זאת? נוכל למדוד את מהירות תנועתו של החלקיק בדרכו מהרובה למסך ואת המרחקים שעבר, ולהוריד את תדירות הירי כך שנהיה בטוחים שרק חלקיק אחד יצא מן הרובה. למעשה, ייתכן אף שחלקיק יצא מן הרובה אחת לשבוע בלבד.

גם במקרה זה נקבל את אותה התפלגות ההסתברות בדיוק הנראית דומה לתבנית ההפרעה של שני גלים מתנגשים שהזכרנו לעיל. אף שמדובר ביציאה של חלקיק אחד בשבוע, אנו מקבלים גלים של השורש הריבועי של ההסתברות המתנגשים זה בזה. לאמיתו של דבר העניין חמור הרבה יותר. גם אם נירה חלקיק אחד, נפרק לחלוטין את הניסוי, נרכיב אותו מחדש לאחר שנה ונירה שוב חלקיק שני - נקבל אותה תופעה בדיוק (תרשים 11).

תרשים 11

תבנית ההסתברויות הזו נבנית בדייקנות מכנית ומוחלטת, בצורה מדהימה הנראית כנמצאת מעבר לזמן ולמקום. הדברים מוגדרים מראש בצורה מכנית מושלמת, המתמטיקה שלהם ידועה בדיוק מוחלט ואנו נעזרים בתופעה זו כיום כדי לבנות מתקני חישוב מדהימים. אם נירה חלקיק אחד, נוכל לומר בדיוק מתמטי מוחלט מה ההסתברות לפגיעת החלקיק במקום מסוים על גבי המסך. אך מכניקת הקוונטים טוענת - וזהו המוקד של דבריי - שאין דבר ביקום הפיזי המגדיר להיכן יגיע החלקיק בדיוק. כלומר, כאשר אתה מביט במיליוני חלקיקים, הדברים מוגדרים באופן מתמטי מוחלט אך המיקום הפרטי שבו יפגע החלקיק היחיד אינו מוגדר על ידי משהו הנמצא ביקום הפיזי.

כמה מגדולי הפיזיקאים הסיקו מכאן שביקום הפיזי קיים רכיב דטרמיניסטי הפועל בדיוק כפי שחשבנו, אך קיים גם "משהו" אחר בלתי ידוע הפועל בו. ה"משהו" הזה שזור אל תוך מארג היקום בצורה עדינה מאוד, ואינו מפריע להתרחשות המכנית. משום כך הכול נראה מכני בעיניו של מי שאינו מביט בחדות מספקת.

אך אם נתבונן בזהירות מספקת, ניווכח לדעת כי כל התרחשות פרטית ביקום מושפעת על ידי משהו שאינו חלק מהיקום. יתר על כן, מכיוון שהתאוריה עצמה דורשת שמשהו זה אינו חלק מהיקום, הרי שנותרנו עם גבול. לכן אמרו כמה פיזיקאים כי מכניקת הקוונטים היא מדע גבולי, דהיינו מדע המצביע על הגבול שאליו יכולים בני האנוש להגיע בחקירתם את היקום הפיזי עצמו, וכי יש משהו מעבר לכך שאותו לא יוכל המדע לגלות לנו לעולם.

מהימנותה של התאוריה הקוונטית

כל תאוריה עשויה להתברר כמוטעית. גם מכניקת הקוונטים היא תאוריה בלבד והיא עשויה להתברר כטעות. יתר על כן, גם בימינו מדענים רבים מחשיבים אותה ככזו ותרים אחר חלופות לה. בעולם המדע אפשר בהחלט שתאוריה אחת תיפול ואחרת תקום תחתיה, אך יש להבחין כאן הבחנה עדינה.

לשם הסבר איעזר בהשוואה בין התאוריה הניוטונית לבין תאוריית היחסות של איינשטיין. נניח שלפנינו מקל הנע בחלל. מה יקרה אם נגרום לו לנוע במהירות גדולה מאוד? על פי איינשטיין יתחיל המקל להתכווץ. לעומת זאת, על פי ניוטון תהא המהירות שתאיץ אותו אשר תהא, המקל ייוותר כמות שהוא. אלה הן אפוא שתי תאוריות מתחרות. יש שיאמרו כי התאוריה של ניוטון מוטעית לחלוטין וכי התאוריה של איינשטיין נכונה. אמנם במובנם הפשוט של הדברים תהיה זו אמירה נכונה, אך למעשה אין היא מדויקת.

הדרך המדויקת להבחין בין שתי התאוריות היא לומר שהתאוריה של ניוטון היא מקרה גבולי של התאוריה של איינשטיין. פירוש הדבר הוא שברוב הנסיבות המוכרות לנו לא יוכלו מקלות לנוע במהירות שאף תתקרב למהירות שתאפשר לנו לראותם מתכווצים. לכן ברוב המקרים ההסבר של ניוטון נכון, אולם התפיסה של איינשטיין נכונה באופן כללי. לא זו בלבד שהיא נכונה לגבי המהירות המוכרת לנו, היא אף תהיה נכונה גם במקרים שבהם נאיץ את המקלות במהירות כה גבוהה, שתאפשר לנו לראותם מתכווצים.

אם יגלה המדע תאוריה חדשה שתאמר כי תיאור המציאות של מכניקת הקוונטים המוכרת לנו כיום הוא מקרה גבולי, אזי כל שאמרנו עד כה לגבי תאוריית הקוונטים יישאר נכון. אם תאמר שאין היא נכונה, עליך להראות שהתאוריה שגויה לחלוטין מבחינה מהותית. אמנם אפשרות זו קיימת תמיד מבחינה תאורטית, אך מכניקת הקוונטים הוכיחה את עצמה עד כה כתאוריה המדעית המצליחה ביותר בהיסטוריה של המדע. היא הייתה נתונה לבחינות מחמירות ויוצאות דופן בקפדנותם יותר מכל תאוריה אחרת. לכן אין זה סביר כלל וכלל להניח שהיא תופרך מבחינה מהותית.

*

במקורו התבסס המדע על השקפה דתית וראה את העולם כישות חיה שבה פועלים כוחות "רוחניים" שונים, רוחות, שדים ועוד כהנה וכהנה. אחר כך בא המדע המכני המודרני וקבע כי זוהי טעות גמורה. העולם ניתן להבנה אמיתית על פי עקרונות מכניים של פיזיקה וכימיה; הכול מכני ואין כוחות חיים כלשהם, אין רוחות ושדים השוכנים בחומר ומפעילים אותו. עצמים אינם זזים עקב היותם מופעלים על ידי רוחות, כי אם נעים בגלל פעולה ותגובה. תגובות כימיות אינן מתרחשות בהתאם לרוחות האלכימיה, אלא בהתאם לתגובות כימיות הניתנות לכימות והנשלטות מכנית על ידי המתמטיקה.

הגישה המכנית הזו אפשרה התקדמות עצומה ביכולתנו להבין את דרך פעולתו של החומר. הדבר הוביל לחידושים טכנולוגיים רבים ואנו נהנים מפירותיהם זה שנים ארוכות. כאמור, הרפואה המודרנית מושתתת ביסודה על ראייה מכנית זו.

עד שנות השלושים של המאה ה-20 שלטה בתחום הביולוגיה ההשקפה שהביולוגיה שונה מכל המדעים האחרים. הסברה הייתה כי חומר חי אמנם מורכב מכימיקלים, אך הם מופעלים על ידי ישות חיה, על ידי משהו שאינו חומר בלבד. עם זאת, ההתפתחות המודרנית של הביולוגיה לא יכלה להתרחש אלא לאחר שהוחלט להיפטר מרעיון הישות החיה. כל הפרופסורים שהתעקשו להחזיק בו נזרקו מן האוניברסיטאות. כך, באמצעות הגישה המכנית המתה, הגורסת כי מערכות ביולוגיות חיות הם בסך הכול מכונות מורכבות קצת יותר, התפתחו ההנדסה הגנטית המודרנית, הביולוגיה המולקולרית והרוקחות.

יש נקודה מעניינת מאוד בקשרים שבין הפיזיקה לבין המדעים האחרים. כל המדעים, ובכללם הכימיה, הביולוגיה, הזואולוגיה, האנתרופולוגיה והסוציולוגיה, מקטון עד גדול, עיצבו את המודלים שלהם בהתאם לתפיסה המכנית של מלכת המדעים - הפיזיקה. למעשה, תהליך זה נמשך עד ימינו אלה. באוניברסיטאות ברחבי העולם עדיין לא סיימו המדעים השונים להשלים את ההתאמה למודלים של הפיזיקה מהמאה ה-19, אך בינתיים הפיזיקה עצמה זנחה את המודלים הללו. אפילו בתחום הביולוגיה המולקולורית העוסקת בעצמים קטנים ביותר טרם פנו לתלם שהתוותה המהפכה הקוונטית.

לפני כשנה לימדתי במחלקה לביוכימיה באוניברסיטת טולוז שבצרפת (הביוכימיה עוסקת במולקולות הגדולות במקצת מאלה שבכימיה האורגנית). ראש המחלקה לא היה ער לכך, שהבנת תהליך התפתחותו של חלבון מחייבת התחשבות באפקטים קוונטיים, ושלכן לא ניתן להבין אותו במונחיה של המכניקה הקלאסית. זוהי דוגמה לכך שגם מדע בסיסי יחסית כמו ביוכימיה טרם הפנים את השלכותיה של המכניקה הקוונטית.

גם בתחום הפיזיקה עצמו, כאמור, טרם התמודדו רוב הפיזיקאים עם משמעות התגלית שאירועים מתרחשים ביקום הפיזי בלא שיהיו מוגדרים לחלוטין על ידי אירועים פיזיים קודמים. דבר זה עדיין מזעזע לחלוטין את ההשקפה המדעית בעולם.

אנו שרויים במהלכה של מהפכה תפיסתית המתרחשת באיטיות. עוד ועוד פיזיקאים, ביו-פיזיקאים ומדענים ביו-מולקולריים מתחילים להבין את ההשפעה של מכניקת הקוונטים. למשל, יש המכירים כיום בעובדה שהאבולוציה כללה אפקטים קוונטיים בתהליך העיצוב של אורגניזמים, אבל הם עדיין מעטים מאוד. כאשר החלו הם להתמודד עם זאת, הבינו חלקם שיש לכך השלכה מרחיקת לכת - נקודת הראות המכנית העולמית מתה ויש משהו אחר. אני סבור כי אנשים כאלה יוכלו למצוא עניין במה שנמצא מעבר לעולם הפיזי.

אסיים בנימה אישית. עוד בצעירותי קיננה בי תחושה, כי מסתרי העולם הפיזי טומנים בחובם מסתורין עמוקים יותר. עוד בטרם הבנתי במה עוסקת הפיזיקה הקוונטית בדיוק, הנחתי כי חייבת להיות דרך נאותה ומעמיקה לחדור אל נבכיה, דרך שתצביע לכיוונו של העולם הרוחני. בנוסף, תמיד נמשכתי אינטואיטיבית גם ללימוד הקבלה. כל אימת שנתקלתי בה במתכונתה האמיתית הרגשתי בתוכי, בדרך הטבעית והפשוטה ביותר, שהיא נכונה.

חזרה לראש הדף
Site location tree