אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / קבלה מדע ומשמעות החיים / מימוש הגֵן הרוחני / קבלה: המדע המודרני
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

קבלה: המדע המודרני

בשונה מיתר המדעים, חכמת הקבלה חושפת בפני האדם את העולם העליון. משום כך נהוג לכנותה חכמה ולא מדע. הגישה המחקרית של חכמת הקבלה מבוססת על אותם עקרונות מחקר הנהוגים בתחומי מחקר אחרים. גם היא מציבה את האדם במשבצת החוקר וחוקרת את המציאות כפי שהיא מורגשת באדם, מתוך נקודת מבט סובייקטיבית. ייחודה של חכמת הקבלה ביחס לכל ידע אנושי אחר הוא בכך שמושא חקירתה הוא החלק העליון של המציאות.

חכמת הקבלה מאפשרת לאדם להשיג את שורשי המציאות; לא עוד פלח נוסף מסך כל חלקיה, אלא את המציאות כפי שהיא בדרגותיה העליונות, טרם הגעתה אלינו. השגת שורשי המציאות מקנה לאדם שליטה במקרי המציאות מטרם התלבשותם בעולם שלנו, יכולת לשנותם, להתערב בהם ולהנהיג אותם באמצעות היחס שלו.

אם האדם קובע את רצונו כך שכל המציאות תתגלה לו בכיוון של השפעה לבורא, אם רצונו לחיות במציאות בחמשת חושיו מוקדש כולו בכוונה אחת, להַנות לבורא - הרי בכך הוא קובע את יחסו למציאות במרחב וברמה של "החוש השישי". קביעת היחס למציאות בחוש השישי, דהיינו קביעת יחס אלטרואיסטי למציאות, מקנה צביון שונה לחלוטין למציאות המורגשת בחמשת החושים. האדם אינו משיג עוד פיסה מהמציאות אלא את שורשה. הוא עולה אל חדר הבקרה והפיקוח של המציאות.

האדם עולה מעל לדרגתו, מדרגת הנברא לדרגת הבורא, אל המקור שממנו יוצאים הכוחות העליונים בדרכם להתלבש בחומר העולם הזה. אם האדם משנה את יחסו אל הכוחות בעודם נמצאים בשורשם, התלבשותם בעולמנו מורגשת בו באופן שונה לחלוטין. הרגשת הריקנות מפנה את מקומה להרגשת האור העליון.

המציאות מתקדמת ללא הפסק לקראת גילוי הבורא לנבראים, והכול תלוי בדרך שבה האדם מתייחס אל המציאות. אם הנברא מתקדם לעבר מטרה זו מרצונו, על ידי הידמותו לבורא, גילוי הבורא מורגש בו כהתקרבות וכביאת שפע הולך וגובר. אך אם גילוי הבורא במציאות מתרחש שלא ברצון הנברא, כלומר כאשר הנברא אינו מתאמץ בעצמו להידמות לבורא, הוא מורגש כהתפתחות רעה ומאיימת. חוסר השתוות הצורה בין האדם האגואיסט ובין השפע העליון שטבעו השפעה הוא שגורם לתחושות אלה.

גילוי הבורא בעולם שלא מתוך השתוות הצורה אליו מביא חושך על חיי האדם, בחמשת חושיו. החושך הזה הוא "צידו האחורי" של האור העליון. האור העליון ממלא את האדם, אלא שהאדם עדיין אינו יכול לגלותו. הופעת החושך הזה היא כמין כרוז, המזמין את האדם לשנות את גישתו למציאות ולגלות את האור העליון.

החוש השישי אינו מתווסף לחמשת החושים, אלא עומד מעליהם ונבדל מהם. בדומה לרצון לקבל שלנו התופס את המציאות הגשמית בחמשת אופני התפיסה שהם חמשת חושינו, כך גם החוש השישי כולל בתוכו חמישה אופני תפיסה של המציאות העליונה. באמצעות החוש השישי תורגש מציאות אחרת בחמשת החושים. זהו מעבר מחושך לאור: מריקנות, פחד, סבל וייסורים, אל שפע, ביטחון, שלווה, נצחיות ושלמות.

רכישת החוש השישי מרחיבה את ידיעות האדם מתוך התפעלות חיובית מן השפע. כפועל יוצא מרכישת חוש זה יתגלה האור העליון כשפע הממלא את הכלים ולא כחושך, ותוצאות חקירות הטבע ישתנו. פיזיקאים, כימאים וביולוגיים יגלו תוצאות חדשות במחקריהם, כצידה השני של אותה מטבע. האדם יחדל לחקור את הכלים הריקניים מאור ואת ייסוריהם. הטבע לא יוסיף להתקיים מתוך חוסר ומתוך ניסיונות הישרדות נואשים, אלא יעלה ויפרח לקראת אור הבורא ברצונו האמיתי והחופשי.

מדע חדש יחליף את חקירת "האותיות השחורות על הרקע הלבן" בחקירת אופני התלבשות האור בכלי ומילויו. חלף השגת השחור על גבי הלבן כריקנות, ישיג האדם את הלבן לעומת השחור כשלמות ונצחיות. יהיה זה קיום מצד האור, מנקודת הראות של כלי מתוקן. שכן, באמצעות הכוונה האלטרואיסטית הכלי הופך לאור, דהיינו מקבל את צורת האור ואת תכונותיו. האנושות תפתח את המדעים מתוך פעולת החוש השישי, מתוך הכוונה האלטרואיסטית. משיכת האור מתוך השתוות אליו תחשוף בפני האדם קיום אחר של הטבע, קיום מתוך חיוב ולא מתוך שלילה.

כל דרגות הקיום נכללות באדם והן עולות ויורדות יחד עימו. אם האדם נעשה ל"אדם" של ממש - מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו יד, יד) - גם הדומם, הצומח והחי מקבלים הזנה ומילוי אחר. כאשר ידמה האדם לבורא יתכלל העולם הזה בעולמות בריאה, יצירה ועשיה, ויעלה עימם לאין-סוף. כל הטבע על דרגותיו הנמוכות ביותר יעלה ויבוא לחיבור עם הבורא.

במצבו האגואיסטי והמקולקל אין האדם מבחין שתמונת המציאות ריקנית וחסרה את הבורא, אף שהיא כזו. עם רכישת החוש השישי מתגלה הבורא לאדם כנותן המציאות, כמי שנמצא בתוכה ובתוך כל אחד מפרטיה. כתוצאה מכך נעשית הרגשת האדם בחמשת חושיו לאות בעבורו, כעין מתנה מהבורא. העולם מתראה לאדם כמידת הקשר שלו עם הבורא, כמידת ההתחברות בינו לבין הבורא.

ככל שגדלה הרגשת האדם את הבורא כמלובש במציאות, ככל שהאדם מגלה שהבורא נמצא בו ומכוון את כל חושיו להרגשה זו, הוא מאבד את ה"אני" שלו. נשארת לו נקודה אחת בלבד - נקודה שבה הוא כצופה מתבונן בהתגלות הבורא בתוכו ומחוץ לו. מכאן אמרו המקובלים כי הבורא הוא שברא את הכלי, והוא הממלא אותו בתמונת העולם.

דווקא מתוך הרגשת ה"אין אני" נפתחת בפני האדם האפשרות לקבוע את ה"אני" שלו. בדיוק בנקודה זו נפתח לו פתח לקבוע את יחסו העצמאי למציאות. דווקא מתוך הבחנתו שהכלי אינו שלו ושהמילוי אינו על חשבונו - לא חמשת החושים ולא תמונת המציאות כולה - מתחיל האדם להבחין ביכולתו לקבוע את יחסו למציאות. בנקודה זו האדם מתחיל בפיתוח החוש השישי מעל לחמשת חושיו ובו הוא קובע את ה"אני" שלו. האדם מחליט, מצד הכלי, איך ה"אני" רוצה להרגיש את המילוי שבכלי. האדם קובע מי הוא ביחס למילוי. כך גדל "אדם" שההתפתחות השופעת בו נקראת "חכמת הקבלה".

מכאן עולה כי המדע שהאנושות מפתחת באמצעות חמשת החושים אינו אלא חלק קטן מתמונת המציאות הכללית. שינויים רבים עתידים לחול במדע וגבולות מחקריו יתרחבו הרבה מעבר לידיעות ולגילויים הנוכחיים. אותה פיסה קטנה מהמציאות שהאנושות גילתה עד כה התגלתה מתוך החוסר שבכלים ריקניים ולא מתוך השפע המתגלה בכלים מתוקנים. הכרת החוקרים במבוי הסתום שאליו נקלע המדע היא לאמיתו של דבר קביעת הכלים הריקניים. האנושות מימשה את כל שהיה אפשר לגלות בכלים הללו מנקודת המבט של היעדר האור בכלי.

המדע האנושי על כל ענפיו הוא פיתוח של ידע מתוך חוסר השפע. גם הוא, בדומה ליתר עיסוקי האדם, חושף את השלילי ואת חוסר היכולת להתפתח. היעדר השפע בכלים מביא בימינו לייאוש הולך וגובר. האדם נוכח כי כל התענוגים שמציע לו העולם הזה - ממין, מזון ומשפחה, דרך עושר, כבוד ושליטה ועד למושכלות, אינם מסוגלים למלא אותו והוא נותר ריקני. הריקנות הזו היא הדוחפת אותו לגילוי המדע העליון - חכמת הקבלה.

מדענים ופילוסופים ידועי שם מודים בשיחות שניהלנו כי יחסם אל העולם הוא כאל איום של ממש. לשיטתם, האנושות איבדה את השליטה ואת היכולת להבין לאן מועדות פניה. שנים ספורות נותרו לאנושות להמשיך ולהתפתח בטרם תעמוד על סף של תהום עמוקה, שתחצה כל תחום בחיי האדם: אקולוגיה, חברה, כלכלה תרבות, חינוך ומחקר. הם כבר מבינים כי בלעדי גילוי המחשבה והמהות המחוללים את החומר אין למדע אפשרות להתקדם, ואת המשך ההתפתחות הנוכחית הם קוצבים בשנים מעטות. לדבריהם, האנושות נמצאת לפני משבר שלא היה כדוגמתו.

אמנם גם בעבר ידעה האנושות משברים, אך בניגוד למשבר הכולל כיום, משברי העבר התגלו רק בתחום מסוים: בדת, בתרבות, בתעשייה או במדע. כאשר קרס תחום אחד, פרח תחתיו תחום אחר. אידאולוגיה אחת תפסה את מקום רעותה והעולם נכנס לעידן חדש. אך בימינו כל תחומי העיסוק של האדם בעולם הזה הגיעו לידי מיצוי שלילי מוחלט.

למראית עין, האנושות חוזרת כיום אל הדתות כפי שעסקה בהן בעבר, לפני שהמדע, התעשייה והתרבות תפסו את מקומן. אולם מדובר בתהליך אחר לחלוטין מכפי שהיה אז. המשיכה העולמית אל הדתות ואל התורות המיסטיות למיניהן אינה נובעת אלא מחוסר ברירה. האנושות מאבדת את התקווה שהמדע והטכנולוגיה ייטיבו את מצבה וימתיקו את מרירות חייה. תכלית המשיכה המחודשת אל הדתות היא לבחון אותן בשנית, ולהיווכח שוב, אך הפעם באופן מוחלט וסופי, שלא ניתן למצוא בהן תועלת ותרופה למצבנו.

לאמיתו של דבר, הדתות גוססות. מתוך חוסר האונים מתפתחות תאוריות ופילוסופיות הסוברות כי ניתן לשלב בין המדע והדת ובכך לשפר את חיינו. גם סברה זו תתגלה כשגויה. ההתעניינות המחודשת בדתות היא גם ההתעניינות האחרונה. בעטייה תתברר ריקנותה של הדת וחוסר יכולתה לספק תשובה אמיתית לכלים הריקניים שיתגלו.

אם כן, כל התהליכים המתרחשים בזמננו מהווים סיכום סופי של ההתפתחות האנושית במשך אלפי שנים, התפתחות בכלים אגואיסטיים. מכאן ואילך עלינו להתחיל בפיתוח כלים חדשים, כלים אלטרואיסטיים. בכלים אלה תתגלה בפנינו מציאות אחרת לחלוטין: מציאות מלאת שפע, שלמות, נצחיות ואור. גילוי המציאות הזו על ידי כל בני האנוש היא היא מטרת הבריאה.

חזרה לראש הדף
Site location tree