מתפלא אני עליך שזה זמן רב שלא קבלתי ממך שום ידיעה משלום בריאותך וחוזק גופך
תעלה ארוכה לעלה נדף, וישמיעו הנני במשלחת קונם להתעופף בשורות מעופפים, ה"ה גברא דמרא סייעיה כמו"ה...
קראתי את מכתבכם מחדש טבת, ואענה לכם בקיצור באופן כללי, כבר כתבתי לכם שיש בחינת דינים ממותקים. ולהבין את זה בדרך ההכנה להכנס להיכל ה' הוא, כי יש לפעמים שהאדם מרגיש בעצמו במצב של שיפלות. היינו, שאין בו לא תורה ולא עבודה, וגם מחשבות של הבלי העולם וכדומה, והאדם בא אזי לידי יאוש, היינו שאומר, בטח שלא עלי נאמר "ואני לשמש את קוני".
אודות הענין ששוחחנו בעת שעמדנו על יד האוטומוביל - עיין בספר בית שער הכוונות דף כ"ה אות ע' ותמצא תשובה. ובנידון שתכנס להחברה שהסכמתי לך, אזי אני מוכרח להודות שלא עיינתי כל צרכי. והסיבה הוא, היות שהייתי בטבריא אזי חשבתי את הדיעות המנוגדות שישנם בטבריא, אזי אמרתי שאין להתחשב עמהם, רק האמת יורה דרכו. אבל כשבאתי לתל-אביב, אזי תיכף הרגשתי שיש גם כן דיעות בין אנשי שלומנו שבעבר, היינו מטרם הסתלקות האור, שעכשיו הכלים שלהם נמצאים...
בתשובה למכתבך מיום ג' מרחשון, על שאלתך הראשונה בקשר שאתה צריך לעמוד על המשמר לעורר את האהבה בלב החברים, ודבר זה לא מתקבל על לבך לדבר הגון, דווקא זה אני רואה בגללך דבר נחוץ, כידוע לך מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שמבין אדם לחבירו לומדים איך להתנהג בבחינת בין אדם למקום. כי אור העליון הוא בבחינת מנוחה המוחלטת, וצריכים תמיד לעורר את האהבה "עד שתחפץ אהבת כלולותינו".
הנני שולח את ברכתי לכבוד החנוכה, יהי רצון שנזכה להרגיש האור של חנוכה בלבנו, שעל ידי זה יאיר עינינו וישמח לבנו. ואגב אכתוב מה שאמרתי בענין חנוכה: הנה ידוע שאי אפשר שהנרות יאירו, עד שיהיו בהם ג' תנאים: א) נר שהיא הכלי שנותנים בה השמן. ב) השמן. ג) הפתילה. ובזמן ששלשת הדברים הללו מכונסים יחד, אז יש מציאות להנות מאורם.
את מכתבו של... השגתי, וטוב הוא עושה בזה שמפרש את פרטיו, עד כמה שידו מגעת, והשאר דברים מה שהוא מודיע לי, אני אקווה שבקרוב אני אסדר הכל על נכון.
את מכתבו של ר'... קבלתי לנכון... ועל כל השאלות וגם לרבות את השאלות של ר'... אענה באופן כללי: הנה בגמרא "תני תנא קמיה דרבי יוחנן, כל העוסק בתורה וגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו על כל עוונותיו" (ברכות ה' ע"ב). משמע מכאן, שכמו שהאדם מחוייב לעסוק בתורה וגמילות חסדים, כמו כן מחויב לקבור את בניו. אחרת אין מוחלין לו על כל עוונותיו. אתמהא, היתכן דבר כזה.
"והיה עקב תשמעון, מצוות שאדם דש בעקביו" (ילקוט). ופירש אאמו"ר זצ"ל, שענינו הוא אמונה, שזה דבר קל בעיני האדם, ודש את זה בעקביו.
השבוע קבלתי שני מכתבים מ... ובקשר לשאלתו... אני אשיב באופן פרטי. ובאופן כללי, הנה חז"ל אמרו "כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו" (שבת ק"ה). וצריך לשאול מדוע מגיע לו עונש כל כך חמור.
עוד לא השגתי מעשה ידי כל אחד ואחד, היינו שכל אחד יפרט מעשיו, מבחינת "כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך". "שמיך", היינו עבדות שהם לשם שמים, והם נכרים ממעשה אצבעותיך. זאת אומרת, על ידי שכל אחד ואחד משתדל לעבוד בבחינת לאוקמא שכינתא מעפרא, שיקוים, וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר הנה אלקינו זה וכו'.
מאד הייתי שמח אילו היה לי היכולת להיות אתכם בצוותא, אבל מה יכולים לעשות שהזמן גרמא. אבל יש מצוות שיכולים לקיים שאין הזמן גרמא, היינו בדברים שהם למעלה מהזמן. כי האדם בבחינת עצמו הוא מוגבל בזמן ובמקום, אבל בזמן שהאדם משתדל להיות דבוק בהבורא, אזי הוא צריך להשתוות אליו, היינו להיות למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן. כידוע, שהמקום נקרא כלי, היינו רצון לקבל הידוע, ולמעלה מהמקום היינו שלא רוצה שכל יגיעתו יהיה אך בשביל מקומו, אלא בשביל ברוך ה"מקום", שהוא מקומו של עולם.
הנה חג השבועות ממשמש ובא, שהוא זמן מתן תורתינו. ידוע ששבועות הוא בחינת מלכות בעולמות והלב בהאדם. כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל על "מקדש שביעי", ששביעי הוא מלשון שבי-הוא. דכוונתו, שה' יתברך מלביש בלב האדם, וזמן מתי יכולים לפרש שהתורה מתלבש בנפש האדם לכן נקרא שבועות - ונקרא מתן תורה, דהיינו שהתורה מתלבש אז בלבות כל אחד ואחד מהכלל ישראל. שבזמן הספירה מפסח עד שבועות הוא בחינת טהרת הכלים, שהוא בחינת טהרה בליבא ומוחא.
ואולי זה הפירוש מה שאנו אומרים בתפילת מוסף דראש השנה, "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך". ויש להבין, אם האדם זוכר תמיד את ה' יתברך, מה יש עוד להתאמץ.
זה לא מזמן קבלתי מכתבים מ... ואני אענה על כל המכתבים באופן כללי ומופשט, היינו אפילו הזקן שבחבורה גם כן יכול לקבל תשובות מספיקות, אפילו על השאלות שהוא לא העלה אותם על הכתב. ואני זוכר עוד איך שאאמו"ר זצ"ל לימד אותו איך לכתוב, ובטח שהוא זוכר את זה.
אני רוצה להתקרב לחברה לעת בא שנה חדשה, שאנחנו צריכין להתחזק בבטחון חזק שנזכה להיושע בישועה כללית, שיתגלה שם כבוד מלכותו על כל הארץ, וישמעו רחוקים ויבואו, היינו שהרגישו שהיו מרוחקים מעבודה על טהרת הקודש, יזכו לבחינת שמיעה, ואז יש יחוד עשייה ושמיעה, וזה שכתוב "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון".
לפני זמן מה כתבתי לכם מכתב ועדיין לא קבלתי תשובה אם זה הגיע עליכם... ובטח שזה ענין של " עשה שהזמן גרמא", ודי למבין. על ראש השנה לאילנות שהוא בחמשה עשר בשבט, הנה בראש השנה (דף י"ד), "באחד בשבט, מאי טעמא, אמר ר' הושיעא, הואיל ויצאו רוב גשמי השנה".
ורק מה אנחנו צריכים להיות, עומדים על המשמר. שנדע את מצבנו הרע שבא, שלא לבקש מה' בחינת מותרות, רק פשוט חיים דקדושה. ו"הבא לטהר מסייעין אותו".
...אבל בכל זאת אנו צריכים להתאמץ וללכת קדימה, להגיע בעזרת ה' יתברך לתכלית הנרצה. ומשום כשאדם מתחיל ללכת בדרכי העבודה, ואז הוא מכין את כליו לקבל את המתנה מה' יתברך, אזי הקדוש ברוך הוא נותן לו מקום להגדיל את רצונו. וזה דווקא על ידי תפלה. הדחיות וההסתר שהוא מקבל ממנו יתברך שמו, והאדם מתאמץ בכל פעם ללכת קדימה, והוא רואה שהולך אחורנית, מזה נתגדל הצורך בישועת ה' יתברך.
אנחנו צריכים לחדש את עבודתנו בכל יום, היינו לשכוח את העבר, היינו אם לא הצלחנו בעבר, אנו צריכים להתחיל מחדש. כדוגמת התגרין שאם עשה איזה עסק ולא הצליח אזי הוא סוגר את העסק הזה, ופותח תיכף עסק אחר. ויש לו תקוה שבעסק הישן לא הצליח, אבל בעסק החדש ודאי שהוא יצליח. כמו כן אנו, אף על פי שבעבר לא הצלחנו אבל בעתיד נצליח. אבל לא לעמוד בלי עסק, כי בלי שום עסקים ודאי שאי אפשר שיהיה איזה הצלחה. ואנחנו צריך להאמין, ודאי ימשך עלינו ונזכה באור תורתו שהוא תורת אמת, שהאמת יגן עלינו ונמשוך באור תורתו, ונזכה להדבק לשמו יתברך לנצחיות.
היות שהחג הפסח ממשמש ובא, נדבר קצת מענין דם פסח ודם מילה. ופירושו של דם הוא דממה, מלשון "וידום אהרן", "דום לה'", היינו שאינו שואל שאלות, מדוע שיש לו שאלות, ודי למבין.
קראתי את מכתבך מיום מוצאי שבת קודש שבוע זו, והנאתי בזה שאתה מוציא חוב לגלות את המצבים שעוברים בהמשך הזמן, ממכתב למכתב, ובטח ה' יאיר עינינו בתורתו וכו'.
קבלתי את מכתבך, ובו אתה מודיע לי שיש לך זמנים של שחור, וזמנים של לבן. תדע לך ידידי, כי כן הוא דרכי התורה, שאמרו "חיי צער תחיה", יש ג' מיני חיים: א) חיים של רשעים נקראים מתים, ב) חיים של ההולכים בדרכי ה' נקרא חיי צער, ג) חיים של צדיקים, היינו אלה שכבר זכו לבחינת תורה הם טועמים חיים אמיתיים...
קבלתי מכתב מאת... ושואל שם כמה שאלות. והיות שדרכי לענות בדרך כלל ולא על פרטים, והגם שאני אוהב שהשואל ישאל דווקא על פרטי פרטים, ולא בדרך כלל, אבל בעצם הכלל כולל הרבה פרטים. היינו, שהתשובה בדרך כלל יותר מועיל לתועלת העבודה על דרך האמיתית. ואז דווקא בזמן שיש להשואל הרבה פרטים, יש מקום שהכלל יאיר לתוך הרבה פרטים, הנקרא אצלנו הרבה כלים, ודי למבין, לכן אני אענה בדרך כלל.
איחרתי לענות לך על המכתבים שקבלתי מאת החברה שיחיו, היות שהדאר מה שאני מקבל אינו כל כך בסדר, היות שאני עובר ממקום למקום. לכן כשהמכתבים באים אלי, אני כבר נמצא במקום אחר היינו במדינה אחרת...
בדבר שאלתך, בענין שאמרו חז"ל "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, אלא דרוש וקבל שכר" (סנהדרין ע"א). ושאלתך, הלא התורה ארוכה מארץ מדה, ומדוע ניתנה דברים רק על בחינת דרוש וקבל שכר, ולא בדברים ממשיים.
את מכתבך קבלתי. ובקשר מה שאתה שואל בענין לשמה ושלא לשמה, הנני לתת לך כלל פשוט. שענין לשמה נקרא, שהכוונה הוא בעת עשיית מצוה, שצריכים לכוון להשפיע נחת רוח ליוצרו, בזה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו לעשות דברים, בכדי שיהיה לנו מקום עם אלו המעשים לתת לו משהו, היינו בזה שאנו רוצים להנותו.
מפני שאני נע ונד, אז המכתבים לא מגיעים לי בסדר. רק בשבוע שעבר קיבלתי את המכתבים הראשונים מארץ ישראל. אני כתבתי ד' מכתבים לירושלים לאלה שהם כתבו אלי והם...
את פרי עטך קבלתי, ובשורות אלה אתה מגלה את לבך, את החסר ויתיר, יהי רצון שתצליח במקום החדש. "וקמת ועלית" מלמד שהמקום גורם. היינו שיש לפעמים שאדם נתעלה על ידי ישיבה, זאת אומרת על ידי שב ואל תעשה, כמו שאמרו חז"ל, "ישב ולא עבר עבירה כאילו עשה מצוה", ויש שהוא נתעלה במדרגתו על ידי קום ועשה.
בדבר שאלתך, אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שהמשמעות הוא שבלי הרוח שטות לא היה עושה את העבירה, אם כן למה נכנס בו הרוח שטות, הלא עדיין לא עשה שום עבירה, ומי הוא הגורם שיכנס הרוח שטות. ואם הוא כבר נכנס, מה הוא אשם בזה, הלא כבר אין הבחירה בידו, כי הרוח שטות הוא הגורם לזה.
כתבתי לך מכתב לפני פסח, והיות שהכתובת לא היתה נכונה לכן המכתב חזר. כעת לפני חג שבועות שהוא זמן מתן תורתנו הנני לכתוב לך כמה שורות...
את מכתבך השגתי בצירוף ח"י וכו', ובקשר החברותא ידוע כמו פנים אל פנים וכו'. היינו, בו בעת שהאדם מרגיש את שופלתו, מסיבת שמרגיש את גדלותו יתברך, היינו כי מדרך העולם, כי מה שנותנים להשני אם הוא קטן במעלה, כן נתינתו הוא קטן ביותר.
בקשר להפריד אהבת חברים מעבודת ה' - את זה אני לא מבין בכלל, משום שאף פעם לא היה נהוג אצל אאמו"ר זצ"ל, לחבר אלו שני דברים ביחד. אלא להיפך, שתמיד היה איסור לדבר דברי תורה, או מצבים של קטנות וגדלות בין החברים, שדרך שלנו היתה תמיד של בחינת "הצנע לכת". ובקושי התירו לדבר בין החברים דברי עבודה, שנאמר בכמה מאמרי אאמו"ר זצ"ל מעניין זה. אלא המסירות של החברים היה דווקא אופי של אנשים פשוטים, שכל אחד דואג רק לגשמיותו של חברו ולא לרוחניותו. וכל ההתקרבות בין החברים היתה דווקא על ידי הסעודות עם שתיית יין, ולא בדברי תורה.
בקשר לשאלתך "מדוע הושארנו כה גלמוד במערכה?"
הנה חז"ל אמרו "כל הבוכה ומתאבל על אדם כשר וכו'" (שבת קה:). מהו העניין בכי ואבלות.
ידוע שיש שני מיני בכיות. יש בכי של אבלות, ויש בכי של שמחה. כי בזמן שהלב מתמלא עם התרגשות יותר מהרגילות, בין שהתרגשות באה מדברים טובים או חס ושלום שהתרגשות באה מדברים רעים, אז ההתפעלות מתגלה בחוץ, שזה כמו כוס של מים - בזמן שמתמלא יצא לחוץ מהכלי. כמו כן הדמעות, שהן בחינת עודף, היוצא לחוץ. לכן יש דמעות של גיל, וכמוכן להפך.
ידוע שסוכה היא ענין צילא דמהימנותא, שצריך להיות צילתה מרובה מחמתה. שחמה מרומז לבחינת ידיעה, וצל מרומז לבחינת אמונה. וזהו על דרך שאמרו חז"ל, "ישראל מונין ללבנה, ואומות העולם מונין לחמה".
קבלתי מכתבך, ונהנתי ממה שרשמת את הענין בקשר מה שמפורש בהקדמה להסולם, ואני רק אמלא אחריך. ואציג כאן בדרך שאלה את הענין הנ"ל. הנה בכתבי האר"י ז"ל מובא שיש מציאות עולמות. ונוהג שם ענין זווגי דהכאה, ומסכים, והתפשטות, והסתלקות, ואור פנימי, ואור מקיף. אם זה נוהג כלפי עצמם, היינו שספירה זו רוצה כך ואחרת רוצה כך וכך, כלומר אם יש להם בחירה והרגשה כמו שיש לאנשים בעולם הזה, או שהם רק דוממים, היינו בלי הרגש, כדוגמת העולם אשר בו אנו נמצאים.
הנני בזה להשיב ...שאלת שני שאלות בענין הנחש הקדמוני: א) מדוע נענש, הלא לא מצינו בשום מקום אזהרה שלא להסית, ב) מהו העונש של "על גחונך תלך" בענין היצר הרע.
שלום וכל טוב סלה, לידידי העומדים על משמרתם מול העננים והצללים, שהם כעת מול עם ה'. שאחרי ההסתרה הגדולה שירדה לעולם בזמננו זה, יתנוצץ עוד בהם זיק אור ה' בלבבם, שרכשו מאאמו"ר זצ"ל, שיודעים לשמור על נקודת לבבם, ועומדים ומחכים לתשועת עולמים.
זה זמן רב שלא כתבתי לכם וחכיתי לדרישה מצדכם, ובינתים אני אכתוב לכם מאמר מה ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל בשנת תש"ח, בסעודת פורים על שולחנו הטהור.
בתשובה למכתבך … שעד כה לא היה לי פנאי לענות לך על מכתבך הנ"ל... והנה שאלה ה-א', למה בירך יעקב אבינו עליו השלום את הבנים על ידי מלאך.