אגרת יא
ב"ה, חקת ו' אלול, תשט"ו לונדון
לכבוד החבריא שיחיו .
עוד לא השגתי מעשה ידי כל אחד ואחד, היינו שכל אחד יפרט מעשיו, מבחינת "כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך". "שמיך", היינו עבדות שהם לשם שמים, והם נכרים ממעשה אצבעותיך. זאת אומרת, על ידי שכל אחד ואחד משתדל לעבוד בבחינת לאוקמא שכינתא מעפרא, שיקוים, וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר הנה אלקינו זה וכו'.
וצריכין לדעת, כי עבודה הוא בבחינת הימין, שהוא כמו שכתוב "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". שהאדם צריך לילך בתמימות, היינו להאמין שה' יתברך הוא שלם ואינו בעל חסרון חס ושלום. וזה אפשר להרגיש רק בסוד "ימין ה' רוממה", היינו בבחינת רוממות ה' יתברך, שצריכין לצייר גדלות ה' יתברך. והאדם כל דבר שהוא עושה הוא משמש את המלך, וכל מצוה שעושים הקדוש ברוך הוא מקבל נחת רוח, וכשמתפללים אזי הקדוש ברוך הוא שומע את התהילות והתשבחות, מה שהאדם שר ומזמר לה'.
וצריכין לצייר, הלא יש כמה אנשים בעולם כולו, שה' יתברך לא נותן להם הזדמנות לשמש לפניו יתברך ולעשות לו נחת רוח, אלא שמרחק אותם. ואפילו כשעושים איזה מצוה, אין זוכרים או אינם מאמינים, שה' יתברך רואה ושומע מקבל ומתחשב עם מעשי התחתונים. וה' יתברך מרחק אותם, בזה שלא נותן להם הזדמנות לחשוב או לעשות או להאמין. ומי שה' יתברך רוצה לקרב, אזי נותן לו מחשבות טובות, דהיינו שיזכור בעת עשית המצוה, שעושה את המצוה לשם ה', או פשוט בעת עשית הברכה שאומר "שהכל נהיה בדברו", הוא אומר מטעם הרגילות, ובשעת מעשה הוא לא שּׂם על לבו שמדבר לה' יתברך. או בכלל, שלא ניתן לו ההזדמנות לעשות ברכה אפילו מטעם רגילות.
ואם האדם מצייר, שה' יתברך נותן לו הזדמנות לעשות מצוה מטעם נחת רוח ליוצרו, אפילו פעם אחת בחודש, ולשמש את המלך אפילו פעם בחדש דיים, אמר אביי, הלכך צריך למימרא מעומד. "עמידה" נקרא שלימות הקומה, כידוע. היינו, שהאדם צריך לומר בקומה זקופה, ולהיות בשמחה אם נותנים לו הזדמנות לשרת את המלך, ולאנשים אחרים לא. ואז ה' יתברך הוא שלם. היינו שצריכים לומר, ששמו של הקדוש ברוך הוא, היינו השם "טוב ומטיב" מתגלה ומאיר לאדם בתכלית השלימות. וגם האדם ששלם, היינו שיש לו עוד יתרון בתורה ומצוות ומעשים טובים, מטעם כי כמה שהאדם עושה למשרת המלך, גם כן לא מגיע לו. כי האדם צריך (לדעת), שיש הרבה אנשים בעולם, שה' יתברך לא נותן להם לעשות שום עשיה לשמו יתברך וכו'.
אבל צריכין ללכת גם בקו שמאל, היינו ברוח ביקורת אם זה אמת, אם האמונה שלו היא בשלימות, אם המעשים שהוא עושה אם הם בתכלית הטהרה והקדושה, בלי שום פניות צדדיות, אם השם טוב ומטיב נבלע באיברין וכו'.
ואז הקו שמאל במחלוקת על הקו ימין, היות שהוא רואה, אם הוא עושה חשבון צדק, שהכל הוא להיפוך חס ושלום. אזי נעשה מחלוקת בין הקוין בין ימין ושמאל. ואם לא עוסקין בבחינת קו האמצעי, אז השמאל מבטל את הימין, ונמצא "חכמתו מרובה ממעשיו", היינו שעושה ביקורת יותר מכפי מעשים טובים שהוא עושה. נמצא שנופל לגהינום, הנמשך מקו שמאל. ויש גהינום של אש התאוה, או שלג שמצטנן מעבודה ואין לו חשק להיות רק במצב של מנוחה ועצלות ושינה וכו'. וצריכין להתגברות ולתפלה, שה' ירחם מהשמים שיוכל להמשיך את הקו האמצעי, היינו שמכניע את הקו שמאל תחת הימין. היינו שאומר, הגם לפי רוח הבקורת אזי השכל מחייב אחרת, והוא הולך למעלה מהדעת. נמצא בזה, שהקו האמצעי השביח את קו הימין. שטרם שהמשיך הקו שמאל, והוא הלך בימין, אזי הוא חשב שגם הדעת מחייב את היגיעה בעבדות ה' יתברך. ולאחר שהמשיך את הקו שמאל, אזי כשמכניע לצד ימין, אזי ניכר שבוחר בימין אפילו שיש לו דעה אחרת מבחינת שמאל.
לכן צריכים לזכור, בזמן שהולכין להמשיך עבודת השמאל, שהכוונה יהיה רק בכדי להראות שאפילו שיש שמאל, מכל מקום הוא בוחר בימין. ולכן צריכין לחלק את זמני העבודה. ולא יתערב אחד בשני.
כתבתי את בחינת האחוריים של ג' הקוים וכשזוכים אזי ממשיכים את הג' קוים בבחינת פנים.
ותזכו לכתיבה וחתימה טובה.
ממני ידידכם ברוך שלום
באאמו"ר יהודה הלוי אשלג