אגרת יד
ב"ה יום ה' נצבים תשט"ו
לכבוד החבריא ה' עליכם.
ואולי זה הפירוש מה שאנו אומרים בתפילת מוסף דראש השנה, "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך". ויש להבין, אם האדם זוכר תמיד את ה' יתברך, מה יש עוד להתאמץ.
וב"עזרת" לפני תפלת שמונה עשרה אנו אומרים "אשרי איש שישמע למצוותיך, ותורתך ודברך ישים על לבו". ויש להבין: א) היה לו לומר שישמור מצוותיך, ב) מהי תורה ומה דבור, ג) איזה שייך לשים התורה על הלב, על המח היה לו לומר.
על מלכות זכרונות שופרות דרשו חז"ל, "מלכות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שתעלה זכרונותיכם לפני, ובמה בשופר". ויש להבין את ענין זכרונות, הלא אין שכחה לפני כסא כבודך, אם כן מה שייך לומר שתעלה זכרונותיכם לפני. וכמו כן, אם תוקעין אזי הקדוש ברוך הוא זוכר בנו, איך שייך לומר דבר כזה. בגשמיות, על ידי הקול, כשאדם ישן הוא מתעורר, ומה שייך לומר לגבי הבורא יתברך.
אלא כל אלה הפסוקים והמאמרי חז"ל, מלמדים אותנו עצות איך להדבק בו יתברך. כי כל החסרון שיש בנו, הוא מחמת שאנחנו לא מרגישים את גדלותו יתברך. כי כשאנו מתחילים לבקר את "מה העבודה", אנחנו רוצים תיכף לקבל את הכל בבחינת אור פנימי. וזה ידוע לכם, שהאור פנימי מאיר דווקא בזמן שיש מסך ואור חוזר, היינו כלים נקיים, אבל הבחינה ד' מקבלת מבחינת אור מקיף, שאור מקיף מאיר מרחוק, כמו שכתוב בעץ-חיים. ופירושו, היינו אפילו שאדם עדיין מרוחק מהבורא יתברך, זאת אומרת שאין לו השתוות הצורה הוא יכול לקבל מאור מקיף. והאר"י כתב, שהאור מקיף הוא יותר גדול מאור פנימי. פירוש, מתי האדם יכול לקבל בזמן שהוא עדיין מרוחק - רק אם הוא מגדיל את גודל וחשיבות של האור מקיף, היינו מבחינת רוממות ה' יתברך וחשיבות מאור התורה, אזי הוא יכול לקבל הארה מרחוק.
שאנחנו צריכים להאמין שכל היופי שיש בהבריאה הוא בפנימיות התורה. אבל לבחינת אמונה צריכים התאמצות רבה. וזה פירוש "אשרי איש שלא ישכחך", ואיך זוכים לזה, הוא על ידי ש"בן-אדם יתאמץ בך". ויש ב "בך" ב' פירושים: א) בך היינו בה' יתברך, ב) בה' יתברך המלובש בכ"ב אותיות התורה. וכמו כן "אשרי איש שישמע למצותיך", היינו שזוכה לבחינת שמיעה. ומלמדת אותנו עצה איך לזכות, על ידי "תורתך ודברך". היינו שמאמין שכל התורה הוא דבר ה', היינו כנ"ל ש"בך" מלובש בכ"ב אותיות התורה, וזה צריכים לשים על הלב. כידוע לכם מה שאאמו"ר זצ"ל אמר, שהמוח אינו רק משמש להאדם, ועיקר האדם הוא הלב. וזה ענין מלכות, היינו שתמליכוני עליכם, היינו שפעולת שאנחנו נתפעל מזה, זאת אומרת שאנחנו נקבל על עצמנו קבלת עול מלכות שמים.
אבל אנחנו רואים, שתיכף אחרי הקבלה אנחנו שוכחין מהקבלה. אזי נותנין לנו עצה, כדי שתעלה זכרונותיכם לפני, היינו לפני ה'. זאת אומרת, כל הזכרון שיש לנו צריך שיפעול רק לזכור את ה'. זאת אומרת שגם זכרונות הוא כמו מלכויות, היינו שאנחנו צריכים להתפעל. ובמה, בהשופר. בטח ידוע לכם שהאר"י מפרש שופר, היינו שופרא דאמא, שופרא דבינה. שופרא פירושו יופי, ויופי מפרש אאמו"ר זצ"ל, שהוא בחינת חכמה הנמשך מבינה השבה להיות חכמה. שעל ידי זה שהאדם מאמין שכל היופי והחשיבות יש בבחינת חכמה, שבה נכללים כל התענוגים, אלא מה שחסר רק תיקונים, אזי בדבר טוב האדם רוצה לזכור. כי טבע של האדם לשכוח רק דברים רעים. לכן אנחנו צריכים להאמין כל הדברים הוכן בעדנו, אזי נזכה לבחינת זכרון ולא לשכוח את ה' אף לרגע, ונזכה לכתיבה וחתימה טובה...