אגרת ל
ב"ה ט' סיון תשכ"ב פה אנטוורפן יע"א
לכבוד...
את פרי עטך קבלתי, ובשורות אלה אתה מגלה את לבך, את החסר ויתיר, יהי רצון שתצליח במקום החדש. "וקמת ועלית" מלמד שהמקום גורם. היינו שיש לפעמים שאדם נתעלה על ידי ישיבה, זאת אומרת על ידי שב ואל תעשה, כמו שאמרו חז"ל, "ישב ולא עבר עבירה כאילו עשה מצוה", ויש שהוא נתעלה במדרגתו על ידי קום ועשה.
נמצא, ש"וקמת ועלית" הכוונה שעלייתו היא על ידי קום ועשה, מכאן משמע, שהעשה יותר חשוב מלא תעשה, כמו שאמרו חז"ל, עשה דוחה לא תעשה, היות שדרכו של אדם לאהוב את המנוחה, ובעשה שהוא צריך לקום יש לו יותר יגיעה לכן הוא יותר חשובה.
ועל דרך המוסר לא תעשה חשובה יותר, כמבואר בזהר הקדוש, אלא שבבחינת הנגלה, שנבחן לחיצוניות התורה, שמחיצוניות מתחילים ואחר כך כשמקימים את חיצוניות, אז מתחילים להכנס לפנימיות, לכן סדר העבודה הוא שעשה יותר גדולה. כי האדם מתחילתו, הוא בוחר רק במנוחה. לכן, במקום שהוא צריך לקום ולא להיות בשב ולא תעשה, הוא יותר קשה לו. ובכל המקומות שיש יותר יגיעה הוא יותר חשובה.
אבל לאחר שהוא כבר רגיל בעבודה, הוא מתחשב רק בהרוחים. וענין הלא תעשה מורה שהתענוג המתגלה על ידי התורה והמצוות, ויש ענין ששכר ותענוג גדול מתגלה שאסור לקבלו רק בגמר התיקון, על דרך שאמרו חז"ל עתיד חזיר לחזור לתורה...
ונחזור לעניננו, אנחנו צריכים לדעת, כי עיקר מטרת האדם בעולם הזה לזכות לנועם מתיקות ועריבות התורה. כי רק כשהאדם מרגיש את מתיקות התורה, אז הוא יכול לראות את עצמו כי רק הוא האדם המאושר בעולם. מה שאם כן שאר אנשים, כשהוא מסתכל עליהם, מעורר בעצמו רחמנות איך שמבלים את כל ימיהם ביסורים, ואף פעם אין הם מרגישים טעם בחיים, שיהיה להם כדאי לסבול היסורים מה שהם סובלים בעולם, עבור התענוגים שהם מקבלים תמורת היגיעה. ומה שהם מסכימים לחיות על תנאים כאלו, הם בעצמם לא יודעים ואינם מסוגלים לתת דין וחשבון עליהם. והתירוץ האמיתי הוא ש"בעל כורחך אתה חי", לכן הם רוצים לחיות, ו"כל אשר לאדם יתן בעד נפשו". ואף על פי לפי החשבון שיעשה כדאי לוותר על כל החיים, אבל ה"בעל כורחך אתה חי" לא נותן לו לחשוב זאת, אלא האדם רוצה בקיומו.
אבל צריכים להבין, מדוע יעשה הקדוש ברוך הוא כך, שחיותו של אדם יהיה רק מטעם ההכרה, ולא מטעם תענוג.
אלא זהו נעשה רק לתקונו של אדם. היינו, מצד אחד יראה שבשביל גשמיות אין כדאי לחיות, זאת אומרת שהתענוגים הגשמיים לא יספקו לו, עבור היגיעה מה שהאדם צריך לשלם עבור זה.
ובשביל זה יש מקום שהאדם יתן חשבון לנפשו, ויתן כל שאיפותיו רק בתורה. ואם יהיה לו הספקה בגשמיות, אף פעם לא יתן דו"ח לעצמו שיהא כדאי לעבור מצרכי גשמיים לצרכי רוחניים. ואם לא היה הענין של "בעל כורחך אתה חי", אז תיכף כל אדם היה מאבד עצמו לדעת, כדי שלא יסבול יסורים. נמצא, שענין בעל כורחך אתה חי, מועיל לו רק בכדי שלא יברוח מהיסורים. יסורים ממרקין עוונותיו של אדם, היינו שהיסורים גורמים לו שיתן כל תשוקותיו רק בתורה ומצוה, שעל ידי זה הוא זוכה לחיות התורה. שעל זה אנו אומרים "כי הם חיינו ואורך ימינו", היינו שאנחנו רוצים באריכות ימים, לא מסיבת בעל כורחך אתה חי, אלא מטעם "כי הם חיינו", שזה ממש חיים, לכן אנו רוצים באריכות ימים כאלה.
והיות שאתה עשית עכשיו בחינת "וקמת ועלית", היינו שנכנסת למקום חדש, "ואין לך דבר שאין לו מקום" (אבות ד' ג'), לכן אתה צריך להשתדל, שתהיה תמיד בבבחינת "קום ועשה", ולא להתעצל, אלא לעלות מעלה מעלה, ולזכות בנועם זיו האור תורה.
מאת ידידך ברוך שלום הלוי
באאמו"ר בעל הסולם זצל"ה