אגרת לח
ב"ה י"ג שבט תשי"ט פה ת"א.
שלום וכל טוב סלה לידידי היקר...
הנני בזה להשיב ...שאלת שני שאלות בענין הנחש הקדמוני: א) מדוע נענש, הלא לא מצינו בשום מקום אזהרה שלא להסית, ב) מהו העונש של "על גחונך תלך" בענין היצר הרע.
הנה בשפתי חכמים על הפסוק (בראשית ג' י"ד) כתוב שם, שלא נענש הנחש אלא לפי שבאה תקלה על ידו. כי לא נצטווה שלא להסית, עד כאן לשונו. והפירוש הוא, כי ענין העונש הוא לא שמגיע לו, שיקחו ממנו את הכח שלו בשביל שחטא, אלא מסיבה אחרת, כדי שאחרים לא יכשלו על ידו. נמצא לפי זה, שהוא לא נענש מטעם שלא נצטווה על שלא להסית.
ובענין "על גחונך תלך", יש לפרש על דרך שיש בקדושה שלשה מדרגות, הנקראים נפש רוח נשמה. "נפש" נקרא בחינת נפישה, שהחיות היא קטנה מאד עד שאינו מסוגל לעשות תנועה. ו"רוח" כבר נקרא מידות שכבר נמצא בו תנועת על יכולת של תיקון המידות, הנקרא חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא, שיכול לשמש עם הידים שלו עם חיות דקדושה. "נשמה" נקרא שיש לו כבר שכל ומח דקדושה, הנקרא שכבר זכה לדעת דקדושה, אז נקרא שיש לו בחינת נשמה.
וסדר קבלת אורות הרוחנים הוא על דרך הגשמיים. הנה אנו רואים כשנולד תינוק אז החיות שלו היא קטנה מאד, עד שאינו מסוגל לעשות תנועה מעצמו, אלא אחרים צריכים לסייע אותו. ואינו יכול רק לשכב, ושכיבה מורה שאין הראש יותר במעלה מהגוף, אלא אותו הקומה שיש להרגלים יש גם כן להראש. וזה מכונה נפש ברוחנ' כנ"ל.
וכשנתגדל התינוק יותר, על ידי שמקבל כח יותר גדול, אז החיות שלו כבר מספיק שיהיה לו יכולת לישב. וישיבה מורה שהוא בעל תנועה עם הידים, ועל ידי זה מתגדל הראש, ונבחן שיש היכר בגובה הקומה מהראש להגוף.
וכשנתגדל יותר, היינו שכבר השיג שכל בראשו, אז החיות שלו כל כך גדול שיש לו התפשטות גם ברגלין שלו. ואז יש היכר גדול בגובה הקומה של הראש מבין הגוף והרגלין.
היוצא מזה שיש ג' מדרגות. וזה דווקא במדבר, אז הראש למעלה, והגוף שלו הוא למטה, והרגלין הם יותר למטה. משום שיש לו שכל ומחשבה, שבזה הוא יותר במעלה ממדרגת החי מה שאם כן בעלי חי, הראש שלהם הם באותו קומה של הגוף, שזה מראה לנו שאין חשיבות בהראש שלהם יותר מבגופם. ובהם יש להבחין רק ב' מדרגות, שהם בחינת נפש או רוח כנ"ל. וכשהם משמשים עם הרגלין, זה מראה שיש להם כח גדול, שהוא, שהגוף שלהם יותר גבוה מהרגלין. מה שאם כן כשאין להם רגלין, נמצא שהחיות שלהם קטן מאד, שלא ניתן להם כח חיות של שני מדרגות, אלא הראש והרגלין הם בשוה.
ובזה יש לפרש את ענין "על גחונך תלך". היינו שנלקח ממנו את בחינת רוח, שהוא כבר בעל תנועה, ועם כח הזה היה יכול להסית את חוה עם אכילת עץ הדעת. וכשלקחו ממנו את הרגלין, אלא שהולך על גופו הנקרא גחון, נמצא שהחיות שלו קטן מאד, הנקרא נפש בלתי תנועה, שחסר לו עוד חיות בכדי שיוכל לעשות תנועות. ועל ידי זה לא יוכל כל כך להזיק את העולם. כי נפש נקרא אור נקבה, שהיא מקבלת מה שנותנין לה, אבל מעצמה אינו יכולה לקבל חיות, רק מה שהיא מקבלת על ידי שעושים מעשים רעים, ומזה הוא חיותה. ולכן כשהאדם עושה עבירות ומשפיע לה חיות, אז יש לה כח להחטיא את האדם.
וזה ענין "על גחונך תלך", היינו שאין לו עכשיו יותר מבחינת רק נפש דקליפה. לכן אין בידו להזיק כל כך את האדם. ורק כשנותנין לו כח, אז הוא מתגבר. וזה ענין עבירה גוררת עבירה, היות שנתחזק כוחו, לכן עכשיו, כשהאדם מתגבר בתורה ומצוות, יש מקום לנצחו ולהגיע לשלימות האמיתי.