אגרת לט

ב"ה יום ח"י לחב"י תשט"ו

שלום וכל טוב סלה, לידידי העומדים על משמרתם מול העננים והצללים, שהם כעת מול עם ה'. שאחרי ההסתרה הגדולה שירדה לעולם בזמננו זה, יתנוצץ עוד בהם זיק אור ה' בלבבם, שרכשו מאאמו"ר זצ"ל, שיודעים לשמור על נקודת לבבם, ועומדים ומחכים לתשועת עולמים.

הנני להוסיף כמה מילים, בקשר להשיחה של שיחת חולין שהתקיימה ביום א' לחודש זיו. שהתקשתה קושיא עצומה, למה לנו בעולמנו זה כל הדברים החילונים, היינו היגיעה והיסורים, אם ה' יתברך רצה להטיב לנבראיו בדברים של קדושה, שהנבראים ירגישו טוב טעם ועונג בדביקות ה', החולין הזו למה לי.

לפי דעתך, היה מספיק עבור הנבראים רק קדושה לבד, ובשביל מה כל מערכת הקליפות. איזה רוחים ואיזה נחת רוח ותועלת, מביא זה להבורא יתברך, אם אנחנו מאמינים שהוא בעצמו ברא את כל המפעל הזה.

ואמרת, שרק למעלה מהדעת יכולין לקבל את הענינים האלו. וגם דעתי נוטה, שכל הדברים הרוחניים שמקבלים למעלה מהדעת, זוכין אחר כך להתפשטות הדעת ה' לתוך האברים בהלבשה גמורה, כמו שכתוב "והריקותי לכם ברכה עד בלי די". אבל בדרך הלימוד גם כן אפשר להבין בטעם וסברה, כדרך התורה.

ועיין בזהר (פרשת תזריע דף ל"ו), בהמאמר שיש יתרון לחכמה על הסכלות ובהסולם, שם מבואר, שהגם שישנם הרבה דברים בעולם, ואם אין במה להתאחז, אין שום מושג והרגשה בכל הדברים הנפלאים שישנם בעולמנו זה. זאת אומרת, שאין לנו כלים להשיג את הדברים הפשוטים ביותר, שאנחנו מרגישים בהם את טעם הערבות והמתיקות והנעימות. שרק אחרי שיש לנו את הכלים המתאימים, שנקרא רצונות לקבלת את המילוים הטובים, ושאי אפשר לנו לומר, שאנחנו היינו יכולין לקבל ולהשיג את הדברים בלי התשוקה להדבר.

ונמשול משל. זה ידוע, שיש תענוג בתשוקה, זאת אומרת שיש תענוג בהתשוקה להדבר, ויש תענוג בהשגת הדבר. ושיעור התענוג בהתשוקה, תלוי בשיעור היסורים שאם לא ישיג את הדבר. היינו, שאם הוא מרגיש שאם לא ישיג את הדבר יהיה לו אכזבה בהחיים שלו, אזי התענוג מתלבש בשיעורי זמן של התשוקה והגעגועים. ונקח לדוגמא דבר יותר פשוט. מי ששותה מים להשקיט את הצמאון, אזי המים נאחזים בגדלות הכלי. זאת אומרת, בשיעור היסורים של צמאונו. שבטח שאם נשאל לאדם בשעת שתית המים, אם הוא שבע רצון מן יסורי הצמאון, שעל ידי זה יש לו עכשיו תענוג מרובה מהמים בטח שיגיד כן. ואף על פי זה, אם נייעץ להאדם אם רוצה אתה להנות מהמים, תאכל דברים מלוחים, ואל תשתה חצי יום, עד ששיעור הצמאון יעלה למדה שאחר כך תהנה מהשתיה. אז בטח הוא יאמר, "לא הן ולא שכרן". וכמו כן אם לא היה לנו את הכלים…

ועיין ר' עקיבא כל ימי הייתי מצטער מתי יגיע דבר זה לידי ואקיימנו