אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / שמעתי / רמ. דרוש נא דורשיך בדרשם פניך
הרב יהודה אשלג

רמ. דרוש נא דורשיך בדרשם פניך

א' סליחות צ"ו, מכבוד אאמו"ר שליט"א

"דרוש נא דורשיך בדרשם פניך, הדרש למו משמי מעונך, ולשוועת חינונם אל תעלם אזנך" (סליחות ליום ראשון). הנה … שתכלית בריאת העולם היתה להטיב לנבראיו. אך כדי שיהא התיקון השלם בכל שלמותו, צריך שיהא בחינת מיתוק דמדת הדין ברחמים. שענין הדין הוא בחינת הגדלות, אך כדי שלא יבוא על ידי זה לבחינת שינוי הצורה, צריך שתהיה בחינה שהיא כעין פשרה: לפי הדין היתה מקבלת יותר, אבל עדיין היה בדרך סכנה, שלא יבוא לידי בחינת שינוי צורה – אבל כשהוא ממוזג עם מדת הרחמים, אזי איננה מקבלת את גדלות האור ואז יכולה לבוא לידי השתוות הצורה. והתיקון הוא על ידי שמכלי קבלה נעשית בחינת "קבלה על מנת להשפיע".

לכן כשהאדם בא לדרוש את ה', אזי הוא עדיין דבוק בבחינת קבלה, ומי שיש לו בחינת קבלה נקרא חסר, ונקרא ארור, ואין ארור מתדבק בברוך. אבל מי שמקבל על מנת להשפיע אזי הוא נקרא ברוך, יען שלא יחסר לו כלום עד שיהא הוא צריך לקבל בשביל עצמו. נמצא, כי כל הקושיות הוא רק שיהיה האדם בבחינת ברוך, שרק בסגולת תורה ומצוות יכולים להפוך הכלי קבלה לכלי השפעה. וזה שאנו מתפללים: "דרוש נא דורשיך".

שיש ב' מיני דורשים: יש שדורשים רק בשביל פניך, מה שדורשים הוא רק להשפיע, לכן מה שהם דורשים לקבל איזה ישועות הוא רק בשביל פניך. ועל זה אמר: בדורשם פניך, אלו הדורשים בשביל פניך – הדרש למו משמי מעונך, היינו שיתגלה את שמי מעונך, יען שהם כבר לא יפגמו למעלה, יען שהם נקיים מבחינת קבלה. ולשוועת חינונם, שכל התפילות והבקשות הם עדיין לצורך עצמם, שהם רוצים שיהא מקורב לה' יתברך, היינו שהם עדיין אינם מנוקים מבחינת קבלה.

יען שיש ב' בחינות בעבדות ה' יתברך: יש מי שרוצה שתהא התגלות אלוקות בעולם, שכולם ידעו שיש אלוקות בעולם. ואז אין הוא באמצע, רק שהוא רוצה סתם, ואז אי אפשר לומר שיש לו בחינת קבלה, יען שהוא אינו מתפלל שתהיה התקרבות ה' יתברך, רק שיתגלה כבוד שמים בעולם. ויש מי שמתפלל שהוא יתקרב לה' יתברך, ואז כבר הוא באמצע, ואז שייך לומר בחינת קבלה לעצמו, יען שהוא רוצה לקבל שפע על מנת שהוא יתקרב לה' יתברך. וזה נקרא "חינונם", וכן נקרא "שוועה". ומי שהוא עדיין בבחינת חינונם, דהיינו שהם יתקרבו – הם יכולים לעשות בחינת שוועה, ועליהם – אל תעלם אזנך.

כי רק מי לו שיש חסרון עושה צעקות. אבל בשביל אחר לא שייך שוועה, רק בחינת דרישה, כמו "דרישת שלום". לכן על בחינת פנים שייך רק בחינת דרישה.

משמי מעונך, היינו בחינת עיניים, אור החכמה, שהם יקבלו עצמות השפע, יען שהכלים שלהם כבר בבחינת קבלה על מנת להשפיע. אבל אלו שהם בבחינת חינונם – אל תעלם אזנך, בחינת אוזן, בינה, הם צריכים להמשיך כח שיהיה להם בבחינת השפעה... על אור דחסדים.

חזרה לראש הדף
Site location tree